שלום

ברוצני לשאול באיזה נשק קל (רובי סער מקלעים תת-מקלעים נשקי נ"ט לחי"ר)
השתמש הצבא הירדני במהלך מלמחת ששת הימים ויום הכיפורים.
אם אפשר לא להפליץ תשובות ורק אם יודעים בוודאות.
בתודה Malchi וצוות IDF FFI

מבחינת נק"ל (במלחמת ששת הימים) - לפי מה שאני יודע הצבא הירדני היה מצוייד הן ב"לי אנפילד" הבריטי וכן ב"גאראנד" האמריקאי.
כמו כן היו ברשותם עדיין מקלעי "ברן" בריטיים.

מבחינת נשק נ"ט - הירדנים השתמשו רבות בתול"ר 106מ"מ מהדגם שהיה בשימוש צה"ל (שריד של ג'יפ עם תול"ר שכזה צולם על ידי בגבעת התחמושת והועלה כאן בעבר).
כמו כן השתמשו הירדנים בבזוקה 3.5 אינצ" האמריקאית.

זה מה שזכור לי כרגע...

הם לא היו מצוידים גם בקארל-גוסטאב/אל-סעיד או איזשהו תמ"ק אחר?

ולצורך העניין, מה עם קלאצ'ים? הצבא המצרי כבר היה מצויד בהם באופן נרחב וגם הסורים אם אני לא טועה, דווקא הלגיון הירדני שנחשב למודרני ומקצועי השתמש בנשקים "עתיקים" שכאלה?

תוספת: זה התול"ר 106 ע"ג ג'יפ?

הצבא הירדני שלא כצבא סוריה/מצריים ואחרים באיזורינו (למעט סעודיה) התבסס על אמצעי לחימה מערביים עם דגש מוחלט על בריטיים !!!
הטנקים שלהם היו "פאטונים" (אמריקאים כמובן) ו"צנטוריונים" כשבשלב מאוחר יותר הם רכשו את ה"צ'יפטיין".

הנק"ל שלהם היה בריטי וכן כלי הטייס שלהם שהיו "האנטרים" בריטיים ובשלבים מאוחרים יותר אמריקאיים דוגמת ה F 5 וה F 104 .

אגב - עד היום לא מעט מהטקסים של צבא ירדן מתבססים/מזכירים טכסים בריטיים כולל (שימוש בחמת חלילים).....

בעניין התול"ר - אכן זה הכלי.
ובעניין התמ"ק - אני מאמין שאתה מתכוון ל"עקבה" שמתבסס על ה"קארל גוסטב" שאם כן אז נדמה לי שמדובר דוקא בכלי מצרי....

ו... אל תשכח שבעוד הצבא המצרי והסורי כדבריך היו כבר מצויידים בקלאצ' המתקדם גם צה"ל שלנו עדיין עשה שימוש בנשק דוגמת הרובה ה "צ'כי" שהיה למעשה "מאוזר" וברומ"ט ה FAL החצי אוטומאטי...

זה לא ממש השפיע על תוצאות המלחמה.

אז סטנים לא היו בשימוש...?
בכ"ז צבא במחצית השניה של שנות ה-60 שמבוסס כולו על רובים (בין אם בריח או חצי-אוטמטיים) ומקלעים קלים זה...די תמוה...אפילו בצה"ל היו רובי מטען ותמ"קים....

ומה בנוגע לתמונה של התול"ר למעלה? זה ה106 המדובר?

שם ניתנה התיחסות לדברים שהעילית...

פשוט הגבתי לפני שערכת את ההודעה.
הכל ברור עכשיו, תודה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי golani_2 ...הם לא היו מצוידים גם בקארל-גוסטאב/אל-סעיד או איזשהו תמ"ק אחר?... ...מה עם קלאצ'ים?...

תמ"ק תקני בצבא הירדני (נשק אישי של השריונרים) : "ברטה אמ-12" . נמצא בשימוש עד היום .
קלאצ'ים לא היו בצבא , אלא רק ביחידות "הצבא העממי" (גוף מיליציוני , לא צבאי) .

A friend in need - is a friend indeed

בששת הימים לא היו לירדנים רובי "לי-אנפילד", לפחות לא ביחידות לוחמות. יחידות לוחמות היו מבוססים על רובי "גראנד" אמריקאיים ומקלעוני BAR ברמה כיתתית. נשקים מסוגים אלו, אגב, ננטשו במספר רב במלחמה, נאספו ע"י מקומיים ומופיעים מפעם לפעם עד היום. ביחידות מיוחדות היו להם קראבינים M1 מהסוג המוכר בארץ. תמ"ק סטנדרטי שלהם היה "סטרלינג" בריטי (היו להם גם "לנצ'סטר", אבל שוב - ככל הנראה, לא ביחידות קו ראשון), וגם "עקבה" מצרי הם רכשו, אם אינני טועה.
אחרי ששת הימים הירדנים עברו מכדור 30-06 לכדור 7.62 NATO בתור תחמושת עיקרית, וחי"ר שלהם קיבל רובי G3 .

אני לא סגור לגבי שנים ותקופות, אבל בשירות הצבא הירדני היו\יש G3, תמ"ק ברטה, קרל גוסטב (ופורט סעיד) ועקבה, קרבין וM14 כרובי צלפים.
שמעתי גם על תמ"ק סמובל צ'כי אבל לגבי זה אני לא בטוח.

כן היו להם גם פאטונים וברדלסים (M113)
גם שמעתי שבתחילת שנות ה70 הם התחילו להצטייד בM16.....

הם רכשו גם את ה M 16 .

קראתי בזמנו שהדגם של הM16 בו הם מצויידים הוא מהסוג שמסוגל לירות צרורות burst של שלושה כדורים עם כל לחיצה על ההדק.


מול אילו איומים מתמודדים הירדנים היום שהם מצטיידים בנשק חדיש כל כך?

אולי עוד חודש ישתנו כל יחסי הכוחות, לך תדע...

זה כמו לשאול מה האיומים של מצרים, הרי הם בהסכם שלום איתנו כבר כמעט 30 שנה.

ובאותה נשימה תמיד אפשר גם לשאול את אותה השאלה (להבדיל מהמזה"ת) מדוע השויצרים או השוודים מצויידים ( ואף מפתחים ) אמל"ח מתקדם כל כך שהרי שתיהן מדינות ניטראליות כביכל ?

למשטר האשמי בירדן יש סידרה של אויבים בפוטנציה במזרח התיכון:
לאחר נפילת המשטר המלוכני בעירק ב1958, שלמעשה היה תאומו
של זה בירדן, עלו שליטים בסדרת הפיכות שעיינו במידה רבה את שלטון
המשפחה האשמית הירדנית. הדבר נכון במיוחד לאחר עליית מפלגת הבעת'
העירקית ובמיוחד עם עליית סדאם חוסיין לשלטון ב1979.
כך גם פני הדברים ביחס לסוריה בה שולטת מפלגת הבעת' הסורית שעויינת
במידה רבה את המשפחה האשמית הירדנית. בארועי ספטמבר 1970 אז
המשטר האשמי הועמד בסכנת הפלה על ידי הארגונים הפלסתינאים,
הסורים עמדו בפני פלישה רבתי לתוך שיטחה של ירדן על מנת להפיל את
משטרו של המלך חוסיין בן טלאל. איום ישראלי בפעולה נגד סוריה מנע זאת.
מדרום יש לירדן מצב של עויינות גם עם ערב הסעודית על רקע התחרות
בין משפחת סעוד והמשפחה האשמית. בשנות ה-60 היו סדרה של קרבות
גבול בין שתי המדינות ומאז יש שקט מתוח בין השתיים.

נותן מימד נוסף לגבי מושג תפישת האיום וכיצד הוא נתפס בכל צד,
זאת על רקע הערות שנאמרו לעיל.

תודה

החיילים הירדנים היו חמושים בקראבין M-1. מעניין שאחרי "פרוץ" השלום ביקרו בירושלים כמה ירדנים שלחמו שם ונפגשו עם ישראלים שלחמו בגבעה. אנחנו רגילים תמיד לשמוע על המגרעות והנחיתות של העוזי וה FN, אבל הירדנים התעקשו שדווקא הם "סבלו" יותר משום שהיו להם "רק" קראבינים, בעוד שלישראלים היו "נשקים שירו בלי הפסקה" ולא נתנו להם להרים ראש.

.

"האויב תמיד יורה בלי הפסקה ופוגע בצורה מאוד מדויקת."
למעשה, בצה"ל של ששת הימים רוב החיילים היו חמושים בנשק חצי-אוטומאטי. במחלקת חי"ר סטנדרטית של 30 חיילים היו 17 רובי FAL חצי-אוטומאטיים, 3 מקלעוני FAL ו 10 עוזים (אצל מפקדים, חובש ומפעילי הנשק המחלקתי. אצל צנחנים היו יותר עוזים, אבל כנראה לא בהרבה.

"החייל עם המדים המרשימים ביותר, הוא המפסיד". לידיעת אלה שרוצים מדי קרב אמריקאיים יפים.

.

עד כמה שידוע לי, יש בעולם רק שתי מדינות שצבא שלהם (סדיר - לא יחידות מיוחדות) לא משתמש במדי הסוואה מנומרים: ישראל וצפון קוריאה. וזה לא בגלל ש"מנומר זה יפה". וככל הנראה, גם לא בגלל שכולם טיפשים ולוזרים, חוץ מאיתנו וצפון קוריאנים.

הירדנים עברו בסוף שנות ה 70 ל מ-16 (כמובן ל A2).

וכן היו להם גם לי אנפילד עבור צלפים. ומי שחטף מהם יודע !

מעט קונטקסט היסטורי - בראשית פברואר 1958 הודיעו מצרים וסוריה על האיחוד בינהם והקמת ה UAR בראשות נאצר. שבועיים לאחר מכן הודיעו המונרכיות האשמיות בירדן ובעירק על איחוד והקמת ה AU כמשקל נגד ללאומנים האנטי-מלוכנים. חלפו חודשים ספורים וה UAR החלה לחבל ביציבות בלבנון, דבר שגרר התערבות אמריקנית צבאית בצורת חיל משלוח של חיל הנחתים. המלך פייסל חשש ליציבות ירדן והורה לשלוח חטיבה לתגבר את בן-דודו המלך הטרי חוסיין. רק שבמקום לנוע לעבר ירדן עשתה החטיבה אחורה פנה, כבשה את בגדד, הפילה את השלטון, רצחה את בני משפחת המלוכה והשליטה דיקטטורה צבאית. חוסיין הפך למבודד לגמרי, חשש לגורלו ויצא בקריאה נואשת לעזרת המערב. האמריקנים כאמור כבר היו בלבנון ועל כן הנטל נפל על הבריטים, שחיש מהיר שיגרו מטוסים וגייסות מקפריסין וממקומות אחרים. שימו לב להנטרים, לשומרי הראש הצ'רקסים של המלך ולדגל האשמי בחצי התורן - אבל על מות פייסל

Tommy In Jordan 1958
http://www.britishpathe.com/video/tommy-in-jordan

ובטיסתם מקפריסין לירדן חלפו מטוסי חיה"א המלכותי בשמי ישראל (בנקודה הצרה באזור השרון) באישור. הדבר נשמר בסוד שנים רבות.

במלחמות יש רק מפסידים...

ראה כאן
http://cdn.jta.org/archive_pdfs/1958/1958-09-03_169.pdf




קוריוזים מעניינים באותו הקשר -

1. בפברואר 1958, חצי שנה לפני הרכבת האווירית הבריטית-אמריקנית לירדן (או מבצע FORTITUDE בשמה הרשמי), חדר מטוס קנברה למרחב האווירי של ישראל וסייר בשמי הארץ בטרם המשיך בדרכו מבלי שיורט. לא ברור מה עשה שם - אולי עסק ברענון תצ"אות במסגרת תוכנית המגירה הבריטית להשמדת חה"א הישראלי במקרה הצורך? אגב שנתיים קודם לכן, טרם מבצע קדש, ביקר כתב בטאון חה"א בטייסת קנברה של חה"א המלכותי - מי ידוע אולי המטוס שחדר לישראל הגיע ממנה?

2. בהקשר הכללי יותר, הצורך הבריטי בקבלת אישור מוקדם מישראל למעבר אווירי בטוח מקורו בין היתר מחצי תריסר תקריות שארעו במהלך שנות ה-50, בהן יירטו מטוסי חה"א מטוסים צבאיים או אזרחיים שחדרו בטעות לשמי המדינה ובהם כלי טיס מלבנון, סוריה, ירדן ואפילו בריטניה עצמה! (הסנדרלנד הגמלוני למי שזוכר).

3. אפרופו מבצע NICKEL GRASS במלחמת יוה"כ, מאחר וירדן ולבנון היו בעת ההיא (כמו גם היום) מדינות קטנות, חלשות וחסרות השפעה, סרבו מדינות רבות באירופה ובמזרח התיכון לבקשות האמריקנים והבריטים לזכויות מעבר לרכבות האוויריות אליהן. הסעודים למשל לא רצו להסתבך עם נאצר או עם עבד אל קרים קאסם (בעירק) ולא התירו לאמריקנים להטיס כוחות בריטיים מאזור המפרץ הפרסי ומפרץ עדן לירדן. בטרם הסכימה ישראל למעבר מטוסים בריטים מקפריסין וממלטה עוד שקלו האמריקנים "לפרוץ בכוח" את המרחב האווירי הסעודי או פשוט להתעלם מרצונם (לסעודים לא היה עדיין חה"א של ממש באותם הימים).

4. ההסכמה הישראלית (הזמנית אגב, ראה בהמשך) נתקבלה בעין יפה בממשלת מקמילן ותורגמה חיש מהר לעסקאות נשק - הכוונה לרכש המסיבי של טנקי צנטוריון שהוכרז מיד עם פינוי אחרוני החיילים הבריטים מירדן באוקטובר 1958. אגב הפינוי הנ"ל התבצע אווירית מעל סוריה וימית (דרך עקבה) בגלל שישראל שינתה את דעתה בתחילת אוגוסט ולא התירה עוד לבריטים לטוס במרחב האווירי שלה... למעשה בגין השינוי הנ"ל הגל השני של גייסות הסיוע הבריטים הגיע מעדן דרך נמל עקבה ומשם הוטס במסוקים לעמאן (וכאמור גם חזר באותה הדרך).

5. סוף דבר - ישראל ניסתה לרכב על הסוס הבריטי עד הסוף ואחרי הצנטוריונים ביקשה לרכוש גם דלק נוזלי לטק"ק וסוללות טק"א בלודהאונד להגנת הכור ובסיס חה"א אך נתקלה בסירוב בריטי (ואמריקני, כל עוד אייזנהאואר כיהן) מוחלט בשני הנושאים.