18-12-2004, 22:43
|
|
מנהל פורום חומרה
|
|
חבר מתאריך: 27.05.02
הודעות: 22,477
|
|
תורת היחסות - עניין פשוט - מאמר.
זהו שיחזור של מאמר שהבאתי בפורום הישן ואי אפשר למצוא יותר כי התמונות נעלמו. המאמר יפורסם בחלקים - כל חלק בתגובה. אנא לא להגיב לפני סוף המאמר. תודה.
תורת היחסות - עניין פשוט
החידה של מהירות האור
רשימה ראשונה
בקרוב ימלאו מאה שנה לתורת היחסות המצומצת, שעיקריה פורסמו לראשונה בשנת 1905. תורה זו ותורת היחסות הכללית שבאה בעקבותיה (פורסמה בשנת 1916) הן פרי רוחו הגאונית של הפיזיקאי אלברט איינשטיין. תורתו של איינשטיין על שני חלקיה הטביעה את חותמה לא רק על הפיזיקה אלא גם על החשיבה הפילוסופית של המאה העשרים. היא שינתה כליל את מושגינו על טבע העולם בו אנו חיים. הכל מדברים בתורת היחסות אך מעט מכירים אותה. על תורה זו ועל יוצרה תוכלו לקרוא ברשימה זו וברשימות שיבואו אחריה.
כל חוקי הפיזיקה?
בסוף המאה ה- 19 סברו אנשי המדע כי לא נותר שום חוק פיזיקלי שעדיין לא נתגלה. המכניקה שאת יסודותיה הניח ניוטון במאה ה-17 הסבירה היטב את תנועת כוכבי הלכת ואת תנועותיהם של גופים על פני כדור הארץ. כל התופעות החשמליות והמגנטיות סוכמו בארבע משוואות קצרות שניסח ג'יימס קלארק מקסוול בשנת 1855. כל התופעות האופטיות הוסברו יפה על סמך התכונות הגליות של האור. בקיצור - כמעט שלא נותרו תופעות טבע שלא הוסברו בעזרת חוקי הפיזיקה הידועים. היו אמנם מספר תופעות מתמיהות שלא נמצא להן הסבר, אך אנשי המדע סברו שאף הן ימצאו את פתרונן, בסופו של דבר, במסגרת החוקים הקיימים. הפיזיקאים חשבו שמלאכתם תמה ונשלמה, וכי מעתה והלאה לא יוכלו לחדש דבר פרט להמצאת מכשירי מדידה משוכללים יותר, כדי למדוד ביתר דיוק קבועים פיזיקליים שונים.
לא חלפו שנים רבות ומהפכה אדירה זעזעה את כל הבניין האיתן שבנו הפיזיקאים. חקירתן של אותן הבעיות הספורות שלא מצאו את פתרונן במסגרת החוקים הקיימים הביאה ליצירת תורות חדשות וקעקעה רבים מחוקי הפיזיקה הישנה. תורת היחסות ותורת הקוונטים שפותחו בראשית המאה ה-20 כדי למצוא פתרון לבעיות הלא-פתורות שינו כליל את פני הפיזיקה. תורת היחסות פותחה בעטיה של בעיה אחת שהטרידה את מוחם של הפיזיקאים בשלהי המאה ה-19 - בעיית מהירות האור. ניסיונות הוכיחו כי מדידת מהירות האור מביאה לאותה תוצאה כשנעים לקראת מקור האור או כשמתרחקים ממנו. תופעה זו לא היתה מובנת לאור חוקי הפיזיקה שהיו ידועים אז. כדי להבין טוב יותר את הבעיה נקדים מספר מילים על מהירות ועל מהירות יחסית.
כיצד מחברים מהירויות
נניח שיש לנו מקלע היורה כדורים, שקליעיהם נעים במהירות של 300 מטר לשניה. אם נרכיב את המקלע על מטוס קרב, הנע במהירות של 400 מטר לשניה, ונירה בו בעת הטיסה בכיוון התקדמות המטוס, ייפלטו הקליעים במהירות של 700 מטר לשניה יחסית לארץ. אם נציב את המיקלע על האדמה ונירה בו על מטוס הצולל במהירות של 400 מטר לשניה הישר אל המקלע ינועו הקליעים ביחס למטוס במהירות של 700 מטר לשניה. לפי חוק חיבור מהירויות זה, כאשר מקור הפולט גופים חומריים במהירות נע ביחס לצופה במהירות , ינועו הגופים הנפלטים ביחס לצופה במהירות של .
שונה הדבר לגבי מקור הפולט גלים. נניח, לדוגמא, שרמקול המוצב על מכונית יוצר גלי קול, וצופה הנמצא במנוחה ביחס לאוויר מודד את מהירותם. הצופה ימצא כי מהירות גלי הקול באוויר אינה תלויה בתנועת המקור. גלי הקול ינועו באותה המהירות כשהרמקול נמצא במנוחה וכשהוא נמצא במהירות (התדירות של הקול שיגיע אל הצופה תשתנה עם המהירות. תופעה זו מכונה אפקט דופלר). אולם אם הצופה עצמו ינוע הוא ימצא שתנועתו משפיעה על התוצאה הנמדדת. נניח שכאשר הצופה נח הוא ימצא שמהירות הקול היא 330 מטר לשניה (מהירות הקול באוויר תלויה בצפיפות ובטמפרטורה). כשהוא ינוע במהירות של 100 מטר לשניה לעבר מקור הקול הוא ימדוד מהירות קול של 430 מטר לשניה, בעוד שאם ינוע במהירות של 100 מטר לשניה מן המקור והלאה, הוא ימצא כי מהירות גלי הקול ביחס אליו היא 230 מטר לשניה.
ניסיונות מעין אלה מלמדים אותנו כי כשחלקיקים חומריים נפלטים ממקור כלשהו וצופה מודד את מהירותם, תלויה התוצאה במהירות היחסית שבינו ובין המקור. לעומת זאת, כאשר הוא מודד מהירות של גל, תלויה התוצאה במהירות היחסית בינו ובין התווך הנושא את הגל.
עד סוף המאה ה-19 לא פיקפק איש כי חוקי חיבור המהירויות הפשוטים הללו נכונים בכל מקרה וביחס לתנועת כל הגופים והגלים. הבעיות התעוררו כאשר הפיזיקאים החלו לבדוק את השפעת תנועת הצופה על מהירות האור. כדי להבין את הניסויים הללו נסקור בקצרה את ההיסטוריה של מדידת מהירות האור.
הוא ימצא כי מהירות גלי הקול ביחס אליו היא 230 מטר לשניה.
מדידת מהירות האור
עד המאה ה-17 לא ניסה איש למדוד את מהירות האור, אף על פי שאנשי מדע רבים האמינו כי האור מתפשט במהירות סופית. הראשון שניסה לחשב את מהירות האור ואף עשה זו בהצלחה לא קטנה היה הפיזיקאי והאסטרונים הדני ראמר. בשנת 1676 גילה ראמר חוסר קביעות מוזר במחזורו של אחד מירחיו של צדק, איוׁשמו. הוא מדד את הזמן החולף מהרגע שאיוֹ נעלם מאחורי צדק ועד הרגע שבו הוא מופיע מצידו השני, ומצא שזמן זה הולך ומתארך בתקופת השנה בה כדור הארץ מרחק מצדק. במשך חצי שנה הצטברו איחורים אלה ל-20 דקות. ראמר הסיק כי האיחורים נגרמים בגלל המרחק הגדל בין איו לארץ. על האור היוצא מאיו לעבור מרחק גדול יותר ולכן הוא מאחר. חישוב פשוט הראה לראמר כי האיחור המצטבר הוא למעשה הזמן הדרוש לאור כדי לעבור מרחק השווה לקוטר מסלול כדור הארץ סביב השמש. על סמך הנתונים שבידו חישב ראמר ומצא כי מהירות האור היא 214,300 ק"מ לשניה.
בשנת 1849 הצליח הפיזיקאי הצרפתי פיזוֹ למדוד את מהירות האור בעזרת מערכת של מראות וגלגל שיניים. הוא שיגר קרן אור מפנס למרחק של 8633 מטרים, שם פגעה הקרן במראה והוחזרה אליו. בדרכה הלוך ושוב עברה קרן האור דרך גלגל שיניים שהסתובב במהירות. כדי לראות את האור מוחזר יש לכוון את מהירות סיבוב הגלגל כך שהקרן המוחזרת לא תיתקל באחת השיניים אלא תעבור ברווח שביניהן. פיזו שינה את מהירות הגלגל עד שראה את האור המוחזר ומכאן חישב את הזמן הדרוש לאור לעבור את המרחק אל המראה ובחזרה. מהירות האור לפי חישוביו היתה 315,300 ק"מ לשניה.
צרפתי אחר בשם פוּקוֹ בנה מערכת דומה, בה החליפה מראה מסתובבת את מקום גלגל השיניים, ומצא ערך מדוייק יותר: 298,000 ק"מ לשניה. בשנת 1927 השתמש האמריקאי מיכלסון (על תולדות חייו ראה להלן) במערכת דומה, ושיגר את קרן האור למרחק של 35 ק"מ, מהר וילסון להר סן-אנטוניו בקליפורניה. הוא מדד את מהירות האור בדיוק רב מכל קודמיו: 299,796±4 ק"מ לשניה. הערך המקובל היום למהירות האור בריק הוא 299,793 ק"מ לשניה. ערך זה מבוסס על ממוצע של מדידות רבות, ביניהן מדידות שבוצעו בתחומים אחרים של ספקטרום הקרינה האלקטרומגנטית: מגלי רדיו ומכ"ם ועד קרני רנטגן וקרני גמא. כל הגלים הללו מתפשטים בריק באותה מהירות בדיוק.
_____________________________________
The only certainty in life is that there are no certainties.
נערך לאחרונה ע"י Kill-Machine בתאריך 18-12-2004 בשעה 22:47.
|