חברת הכנסת משינוי והשרה לשעבר נכנעה למחלה הקשה, בה נאבקה בשנה האחרונה. במהלך הניתוחים הקשים הוצאו מיתרי קולה, והיא תיקשרה עם הסביבה באמצעות מכתבים. בראיון שהעניקה לאחרונה ל"ידיעות אחרונות" סיפרה על ההתמודדות עם המחלה והכאב: "אתה חושב על כתיבת צוואה. אתה מחבק את בני משפחתך וחושב על המוות, נאבק בין הדחף להיכנע לבין הרצון לשמור פאסון"

השרה לשעבר יהודית נאות משינוי הלכה אמש (יום ה') לעולמה בגיל 60, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. היא נפטרה בביתה שבחיפה. במותה הניחה אחריה שלושה ילדים ואת בעלה, אורי.

באוגוסט 2003 אובחן גידול סרטני בגרונה של נאות. היא עברה ניתוח ראשון בגרמניה ולאחר מכן סדרת ניתוחים בבתי-החולים רמב"ם בחיפה, בנוסף לסדרה של טיפולים כימותרפיים. באותם ניתוחים הוסרו מיתרי הקול שלה, ומאז לא יכלה לדבר.

תחילה, לצד הניתוחים הקשים, המשיכה נאות לעבוד ללא הרף כשרה לאיכות הסביבה וכחברת-כנסת נמרצת. אולם בספטמבר השנה , כאשר כוחותיה עזבו אותה, נאלצה לפרוש מן הממשלה.

בהודעה שפרסמה אז כתבה: "מספר חודשים לאחר כניסתי לתפקיד התגלה גידול סרטני בגרוני. לאורך כל התקופה, ובמקביל למלחמה הפרטית היום יומית שלי במחלה, המשכתי לנהל את המשרד לאיכות הסביבה ולקחת חלק פעיל בקבלת ההחלטות כחברה בממשלה. אף כי בחודשים האחרונים נבצר ממני להגיע פיזית למשרדי שבירושלים, המשכתי בפעילות שוטפת לניהול המשרד ולקידום הנושאים הסביבתיים.

"מאז התגלתה המחלה, הבהרתי לעצמי ולסובבים אותי כי לא אתן למצבי הבריאותי לפגוע ולו במעט בתפקודו של המשרד לאיכות הסביבה. מאחר שברצוני לפנות זמן ולרכז כוחות לטיפול בבריאותי, ומתוך חשש שהדבר עלול לפגוע בהמשך תפקודו התקין והיעיל של המשרד, שפעילותו כה חשובה בעיני, אני מוצאת לנכון לפנות את מקומי לטובת שר אחר. אני תקווה כי השר הבא ימשיך את העשייה שנקטעה, ויוסיף להוביל את נושא איכות הסביבה קדימה".

ארגונים ירוקים רבים הביעו צער רב נוכח העובדה שהשרה נאלצה לפרוש, וציינו לשבח את פועלה למען איכות הסביבה. נאות פרשה מן הממשלה והתקשתה לתפקד גם בכנסת. במהלך ההצבעה על תוכנית ההתנתקות זעמו חבריה על כך שאיש מחברי האופוזיציה לא הסכים להתקזז עמה .

"בין הדחף להיכנע לרצון לשמור על פאסון"

נאות הייתה פרופ' לביולוגיה וכיהנה כחברת סגל בפקולטה לרפואה בטכניון. את דרכה הפוליטית החלה בתנועת שינוי בחיפה, בסוף שנות ה-70. היא פעלה רבות במישור המוניציפלי בעיר. בין השאר, כיהנה כחברת מועצה במשך שנים ארוכות, ואף כיהנה בתפקיד סגן ראש העירייה לצידם של ראשי העיר אריה גוראל ועמרם מצנע. היא כיהנה כחברת-כנסת מטעם סיעת שינוי מאז הכנסת ה-15. לשרה נבחרה עם הקמת ממשלת שרון השנייה, במארס 2003.

כחודשיים לאחר שפרשה מכהונת השרה לאיכות הסביבה, רשמה לעצמה ח"כ נאות שני הישגים חשובים בשניים מה"פרוייקטים" שלה, עליהם לחמה במשך שנים: בכנסת אושר בקריאה שנייה ושלישית "חוק החופים ", האוסר בין השאר בנייה לאורך רצועת החוף, ואילו המועצה הארצית לתכנון ובנייה הכריעה בעד עמדתה וקבעה כי כלובי הדגים באילת יוצאו ממימי מפרץ אילת בתוך 14 חודש. עם היבחרה לתפקיד השרה לאיכות הסביבה הציבה לעצה נאות כמה יעדים , ביניהם השניים הללו, והספיקה לזכות ולראות כי מלחמתה הממושכת נשאה פרי.

לאחרונה התראיינה נאות באמצעות מכתבים לעיתונאי נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות". "מה חסר לך במיוחד", היא נשאלה, והשיבה: "היכולת לדבר, המהירות, הקצב, המימיקה, הכל. אילו הייתי יודעת שיש לי סרטן לפני המינוי שלי לשרה, לא הייתי מתמודדת על התפקיד. זה לא היה פייר כלפי אחרים. אבל אחרי שלמדתי את התפקיד, גיבשתי צוות, מיניתי מנכ"לית (מיקי הרן) וסמנכ"לים מעולים, הגעתי למסקנה שאוכל לתפקד. אני לא מוותרת".

לשאלה "מה עושה הסרטן לאנשים", ענתה נאות: "אתה עסוק בכאב. אתה חושב על כתיבת צוואה. אתה מחבק את בני-משפחתך, וחושב על המוות. אתה נאבק בין הדחף להיכנע לבין הרצון לשמור פאסון".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3019670,00.html



כואב לי נורא על הליכתה של האישה הזו, שהייתה אישה גדולה, אישה שהלכה עם העקרונות שלה, הרעיונות שלה, הרצונות שלה עד הסוף; אישה שלא ויתרה על שום דבר בגלל הנכות שלה והוכיחה לאלפי נכים שזה אפשרי; אישה שעשתה בשקט בשקט, בלי שום צורך בפרסום את מה שכל המדינאים שלנו אמורים לעשות: חשבה איך לשפר לנו את החיים; שלא הסתירה דבר מהציבור, לא באשר למחלתה ולא כל דבר אחר.

יהי זכרה ברוך.