08-01-2006, 09:37
|
צחי בן עמי לתחום התעופה הצבאית, חיל האויר ותולדותיו
|
|
חבר מתאריך: 17.10.04
הודעות: 8,704
|
|
נקודה למחשבה
ציטוט:
דווקא הרעיון של גידול בעלי הכנף העל שמם נקראים המטוסים בחיל היא יפה ומעניינת וקושרת את המוזיאון אל הטבע ואל ארץ ישראל כך שמי שבא לראות את המטוסים לומד גם משהו על הארץ שלנו והדבר נכון כפליים כשמדובר בילדים.
|
מעבר לכך שמדובר בעיסוק הראוי יותר לגן חיות - מדוע לא להסתפק בצילומים של בעלי הכנף בסביבתם הטבעית?
הידעת שלשם כך הוענק אישור מיוחד למוזיאון להעסיק חיילים בגידול החיות?
ומה באשר לחיות שכלל אינן קשורות למורשת ח"א? למשל היען?
גם נושא תהליך הכשרת החיילים במקום דורש מחשבה רעננה. לא יתכן שהמדריכות בקורס ההדרכה (המדריכות של המדריכות) ינהלו ויכוח נוקב לגבי מועד תקיפת המטכ"ל הסורי - אם הנ"ל הובל ע"י ספקטור ואם זה קרה במלחמת ששת הימים או בשלום הגליל (התשובה הנכונה היא ארנון לבושין ומלחמת יום כיפור).
כבר שמעתי על לא אחד ולא שניים שבקרו במוזיאון, חשו שהמדריכה מבלבלת בשכל, ועברו לסיור עצמאי...
יש לא מעט מוזיאונים תעופתיים ברחבי העולם ומהם ניתן ללמוד לא מעט.
ביקרתי במוזיאון ההולנדי, ששוכן בסמוך לבסיס סוסטנברך וכולל שני הנגארים ותערוכה צנועה מחוץ למוזיאון. ועוד הנגאר שבו מרוכזת פעילות ייעודית לילדים.
שטח המוזיאון קטן משמעותית משטח המוזיאון בארץ וגם האוסף שלו מוגבר משמעותית - אבל זה לא רע - להיפך - כל אביזר מושקע ומטופח, ומטוסים שלא הצליחו לרכוש - מוצגים כדגמים או.... יוצרו כרפליקות מפיברגלס.... (ולא תבדילו בינם למטוס אמיתי עד שתגעו בהם)
המוזיאון מנוהל שם ע"י צוות קטן אך מקצועי שמורשת התעופה המקומית זורמת בעורקיו ולא רק הרצון לשמור על התקן. כך למשל מתוחזק המוזיאון ע"י אנשי צוות טכני שמעבירים במוזיאון את שנת השרות האחרונה שהם, וכן - הם רואים בשמור המורשת ערך עליון.
מעבר לכך - התייחסות מכובדת למוצגים - זוכה ליחס הולם גם מן הקהל. אם מוזיאון ח"א יעבור למוד הפעלה דומה למוזיאון ישראל - ההבדל יהיה מדהים!
מה תגידו על זה?
ההכרה בכך שיש להקים מבנה סגור, חילחלה איכשהו אל תודעת המוזיאון, למרות שעדיין יש מי שטוען שכשעומדים ליד המטוסים צריך לראות שמיים, אבל אז עולה מילת הקסם "תקציב" ובגללה גם הכל נתקע (אבינעם כבר אמר שהקשר עם הצבא - מעיק?)
גם הפניה לתורמים אינה מעשית בצור מאורגנת, ואת הרעיון להציב ארגז לתרומות ביציאה מהמוזיאון (ממש כמו במוזיאון ישראל) דחו על הסף מ"חוסר מכובדות".
מעניין כמה עולה לשקם כלי טייס ומוצגים וכמה עולה להקים מבנה ראוי? מה יהיו ההשלכות על הקמת מבנה מבחינת כמות המבקרים (למשל אלה שלא באים כי חם ושמש?)
אז גם עולה נושא הרס המוצגים ע"י סגל המוזיאון - גלגל האוויה שהמדריכות נוטות לעמוד עליו אולי כדי להמחיש עד כמה נדיר המטוס הזה שיש רק עוד אחד כמותו בעולם? או ע"י חילוץ מטוס מוסטאנג נדיר ע"י טרקטור - שגורם לקריעת הזנב מהגוף, או אם נסכם בדברי דמות בכירה במוזיאון:"אנחנו כנראה המוזיאון היחיד בעולם שעסוק בשיקום מוצגים שהוא עצמו הרס"...
כאשר אני אומר "התייחסות מכובדת למוצגים" אני מתכוון גם לנאמנות היסטורית. הנושא הזה השתפר מאד בשנים האחרונות. אנשים מילואים (מושג שכבר אינו קיים במוזיאון) ביצעו מחקרים (שבשלב מסויים נעלמו, כי מישהו מחק אותם מן המחשב) והשקיעו את זמנם באיתור מידע על מורשת המטוסים ותולדות השרות שלהם, סכימות הצביעה שלהם וכך גם תוקנו השלטים, נצבעו המטוסים בצבעים הנכונים (כלומר, אם האחראי על הצביעה לא העדיף גוון אחד על גוון אחר, משיקולי מלאי) וגם נרכשה מכונה לחיתוך מדבקות על מנת להדביק על המטוסים מדבקות אותנטיות שבדיקה קצרה היתה מעלה שהן קיימות מוכנות במלאי הבסיס (כן, פחות מ-5 דקות נסיעה מהמוזיאון)....
עכשיו נשאלת השאלה הגדולה:
כמה אנשים מפעיל המוזיאון?
כמה מהם הם אנשים מקצוע? (אני מתכוון לאנשים בסגל האוצרות)
כמה אנשים מבקרים במוזיאון בפילוח שבועי (כולם יודעים שיש "פיקים" בחגים - אבל מה קורה בשאר הזמן?)
מה עושות המדריכות בזמנן הפנוי (חוץ מלהתפשט)?
האם לא היה ראוי שבימים שבהם מבקרים במוזיאון אנשים בודדים (סתם יום רגיל) - יעסקו אנשים ההמוזיאון בתחזוקת המוצגים? (ניגוב אבק, רחיצת מטוסים ואיסוף פסולת כמשל)
האם לא ראוי היה לדאוג לתחזוקה טובה יותר של מתקני המוזיאון (למשל השרותים)
אולי הי כדאי להפנות את המדריכות למחקר מורשת ח"א והעברת השתלמויות יחידתיות ובכך גם להעשיר את הידע של המדריכות וגם לתגבר את צוות המחקר?
האם לא ראוי שהמוזיאון יופעל ע"י גורם אזרחי (שמושגי רווח והפסד יטרידו את מנוחתו) ובמקביל לבסס שת"פ עם גורמים אזרחיים שיוכלו לעשות דברים שהמוזיאון, כגוף צבאי, אינו יכול לבצע? (למשל אצל ההולנדים קיים שת"פ עם אגודות פרטיות שמפעילות מטוסים היסטוריים. אגודה פרטית שמפעילה מטוס B-25 במפגנים מיוחדים, מאחסנת את המטוס בהנגאר של המוזיאון בתקופה בה אינו טס. כך המוזיאון יכול להציג מטוס מתוחזק להפליא והאגודה חוסכת תשלומי חניה ואחסנה בשדה תעופה).
ראו את התוצאה בעצמכם:
http://www.militaireluchtvaartmuseum.nl/
הדרכה חוויתית - ניסו את זה פעם עם תאטרון צה"ל (?) - היה נחמד, אבל הופסק
אוסף נ"מ - אחד מכל אחד, מתוחזק כהלכה ומרשים
שוב - הדגם הוא על החוויה - חלקים מעניינים - לצד המטוס, שילוט הולם וצנוע ומסך עם קטעי ווידאו
(שימו לב לקהל - לא חובבי תעופה קלסיים... מה שמראה שכאשר מתייחסים למוזיאון כאל מוזיאון - יחס הקהל הוא בהתאם).
חנוך לנוער עפ"י דרכו. במוזיאון שלנו - אף ילד לא ידע למה מטוס טס, מה חלקי המטוס ומה עושה מטוס חוץ מרעש והיסטוריה.... הכרות מעמיקה לא רוכשים בישיבה בתא של צוקית ליד המשרד של טרנר
בוויטרינות שמאחור - כלי נשק מפורקים\חתוכים שמסבירים את אופן הפעולה של מקלע, טיל או פצצה, כיצד תפרו מצנחים וכיצד נראה סל הנצרים של תצפיתני האוויר של מלחמת העולם הראשונה (ויש בובות בלבוש אותנטי ו....אין עליהן אבק)
זה ספיטפייר מפיברגלס?!? יש גם מוסקיטו כזה...
_____________________________________
ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק
נערך לאחרונה ע"י Soloavia בתאריך 08-01-2006 בשעה 09:55.
|