האתר נמצא בצומת גולני . במקור הייתה מפקדה של צבא קאוקג'י (כותב מהזכרון ולכן מוזמנים לתקן) , ונכבשה ע"י כוח מחטיבת גולני . בסוף מלחמה הצומת נקבעה כאתר להנצחת חלליה . במקום ישנו מוזאון צנוע שמתוחזק ע"י חיילים (אך למרות זאת , המקום נשמר במצב טוב) וחיילות נחמדות (יש להם חיוך שיפיל אותכם , אך על תצפו לרמת פירוט ) .
כמו שקורה לכל החמורים , נגמרו לי הסוללות באמצע הדרך , ולא יצא לי לצלם את הכל .

1 )



( 2


( 3


( 4


( 5


( 6



( 7



( 8



( 9



10 )



11)

12)


13)


14)


15)


16)


17)


18 )


19)


20)


21)


22)


23)


24)


25)


26)


27)


28)

למה פעם גולני היה נחשב נחות לאומת צנחנים???
ארי לפי מה שזה נשמע גולני הייתי חטיבה עם מבצעים הרבה יותר מרהיבים ומסוכנים.
אז ממה היה בתקופתו השם הרע של גולני והטוב של צנחנים??

מי צנח במיתלה במבצע קדש? הצנחנים
למי היה בעבר (ויש אומרים שגם כיום) מוניטין של חטיבה מבולגנת, ולא ממושמעת? גולני.
פעם נעליים אדומות היו סמל סטטוס, ומי שהיו לו נעליים אדומות, כומתה אדומה, וכנפ"צ היה נחשב לסגן של אלוהים.
איזה שיר אתה מכיר על הצנחנים?- "שירו של צנחן" ("כשיפתח עליי, כשייפתח...")
והשיר המפורסם היחיד של גולני הוא ההמנון.
סיפור קטן על ההמנון של גולני:
ההמנון נכתב בתחילת שנות ה -70, והושר לראשונה ע"י יהורם גאון בעצרת החטיבה שנערכה בבנייני האומה בירושליים, אבי היה לוחם בגולני והוא סיפר לי שאחרי שיהורם גאון שר את השיר החיילים היו בטירוף ולא נתנו לו לרדת מהבמה עד שהוא שר אותו עוד כמה פעמים...

לעולם אשא דגלך בגאווה

א. למשך שנים ארוכות היה ברור שצנחנים = יחידה התנדבותית / קיבוצניקים / עירוניים-חילוניים, גולני = גיוס בכפיה / עדות המזרח / עולים חדשים / דתיים
ב. הסטיגמה הזו באה לידי ביטוי גם בשלל כינוי גנאי כמו חי"רי-בירי = בשר תותחים.
ג. זאת למרות שלגולני היה רקע קרבי בכלל לא רע במלחמת השחרור (חוץ מסיפור גלבוע-ג'נין) וחטיבת הצנחנים הוקמה רק כעבור מספר שנים.
ד. היחס התחסד והמתנשא כלפי גולני לא התקיים בואקום והיה בסופו של דבר בבואה ליחס דומה כלפי עדות המזרח בכלל מקרב הממסד האשכנזי וחלק ניכר מהאוכלוסיה, שהייתה ברובה ממוצא אשכנזי-אירופאי.
ה. קרבות עקובים מדם מאוחרים יותר כמו נוקייב, תל-פאחר ושני קרבות החרמון ביוה"כ ביססו מעמד של יחידת מתאבדים להתקפות חזיתיות ולא של יחידה חכמה (צנחנים = איגוף אנכי).
בקיצר, סתם קשקוש

תמונה מס' 36 - הנה משגר לרקטות 107 מ"מ סיני\צ. קוריאני מן הסוג עליו כתבנו לפני כשבוע וחצי.
תמונה 24 - תול"ר 106 מ"מ מן הסוג שהיה בשימוש צה"ל החל משלהי שנות החמישים בהן הושארו מס' כלים שכאלו ע"י הצרפתים שלחמו במבצע קדש ועד לשלהי שנות השבעים אז הוחלפו סופית שארית הכלים (שבשלב מסויים החל ייצורם בארץ ע"י תע"ש) ע"י יחידות ה"עורב" למיניהן...
תול"ר ה 106 מ"מ הופעל בעיקר ככלי נ"ט אשר ירה תחמושת חלולה\מעיכים\פלש"ט לטווחים קצרים יחסית עקב "בזבוז" חלק ניכר של הגזים שנוצרים בעת הירי לצורך הקטנת הרתע.
באשכול בו נראים הסרטונים של התרגיל האיראני ניתן לראות ג'יפ שכזה נושא תול"ר מאותו דגם.
ו... למה ה"תוספות" של הצבע האדום על גבי הכלים - זה מכוער !

הייתי מצלם יותר , אם לא הייתי עוצר לדבר עם החיילות והסוללות שלי הלכו קיבינמט . הקטע היותר מוזר במוזאון היה , שליד כל כלי , לא משנה מה הוא היה ,היה כתוב באנגלית Warrior Armored (חוץ מזלדות , שעליהם היה כתוב נגמ"ש אמפיבי) . לך תבין ...

החייל שאמרתי לו שעל הגיפ מורכב תול"ר 106ממ שהוא בעצם בקוטר 105ממ הסתכל עלי מוזר

על הקנה של FN FAL באחת התמונות (שאז הלכה לי בדיוק המצלמה) , מולבשת מאין כוונת משולשת , שעליה היה כתוב ררנ"ט עם אני לא טועה .

זה מתאם להרכבת ררנ"ט\ררנ"א.
ולגבי החייל - גם אני ההיתי מסתכל באופן מוזר אם היה פונה אלי בחור עם נעלי פלטפורמה וחולצת הוואי באמצע החורף...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי JAVEHN הייתי מצלם יותר , אם לא הייתי עוצר לדבר עם החיילות והסוללות שלי הלכו קיבינמט . הקטע היותר מוזר במוזאון היה , שליד כל כלי , לא משנה מה הוא היה ,היה כתוב באנגלית Warrior Armored (חוץ מזלדות , שעליהם היה כתוב נגמ"ש אמפיבי).

לא רק השילוט מוזר - בודאי שמת לב לסלט המוחלט בכל הקשור להתקנת כלי נשק על הרק"מ במוזיאון: במקום מא"גים, מק"כים ו-0.3 שהיו בשימוש, מותקבים על הכלים רובים ומקלעים שונים ומשונים שכל קשר בינם לבין הרק"ם קלוש עד לא קיים. ע"ע התול"ר המותקן על הנגמ"שים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

היו זחל"מים חמושי תול"ר (מהספר "איפה אני לעזאזל?)

זה גם אחד הדברים המוזרים שהיו שם. אני מבין שהמקום הוא יותר אתר זיכרון מאשר מוזאון , והוא פתוח לקהל שאינו מתעניין בכלים עצמם , והדגש הוא יותר על מורשת . אך בכל זאת , קצת יותר אמינות , גם מבחינת הנשק שהיה מועמס על הכלים (ברד"ם שיש לו תול"ר על גלגלים , כשמתחתיו כתוב WARRIOR ARMORED זה כבר מצחיק) וגם מבחינת זיהוי שלהם . היה באמת סלט שלם . לא נראה לי זה בעייה גדולה לאוצר האתר (יש לאתר אחד כזה בכלל ?) לתקן ולהפוך את זה לקצת יותר ראליסטי- בסך הכל המקום הוא די קטן ונחמד וזאת לא טירחה גדולה .

למיטב זכרוני, עיקר השימוש בגי'פים הללו היו בפלוגות הנ"ט של 3 חטיבות הצנחנים, במחלקות הנ"ט בפלוגות המסייעות שבשלשת הגדס"רים הפיקודיים (אגוז, חרוב ושקד בהתאמה) ואולי גם בחלק מהפלס"ר החטיבתיים במילואים. המטרה הייתה כמובן לתת ליחידות החי"ר הניידות האלו יכולת שרידות מסויימת מול מסות השיריון הערביות. מאחר ורוב היחידות האלו לא הוקמו עד לתחילת שנות ה-60 הרי שניתן להניח שהגי'פים הללו נרכשו או התקבלו בתחילת ואמצע שנות השישים מהצרפתים (או אולי מאמריקנים) ולא הושארו לנו כמתנות אחרי מבצע קדש. זה תואם כללית גם את הרכש הכושל טילי ה SS-11 מהצרפתים באותו פרק זמן.

שהושארו בארץ ו"נלמדו" ע"י תע"ש עד שהוחלט כי יש בהם צורך מבצעי ואז החלו לייצרם .
והנה ציטוט מתוך הספר "מגן ורומח" סיפורה של התעשייה הצבאית בישראל, מאת יוסף עברון:

"תול"ר 106 מ"מ - לפני מבצע קדש העניקו הצרפתים לצה"ל כמה עשרות תולר"ים 106 מ"מ מתוצרת ארה"ב.
אנשי המילואים שגויסו למבצע נלקחו לתרגול כלי הנשק החדשים ימים ספורים לפני פרוץ הקרבות , התולרי"ים הורכבו על ג'יפים ושימשו נשק מסייע רב ערך לסיירות של כוחות שריון ורגלים המסתערים במלחמת תנועה."

כמו כן נכתב בהמשך כי לאחר מבצע קדש נתבקש תע"ש להערך לייצור הקנים בארץ כשבשנת 1963 נמסרו 44 כלים ראשונים לצה"ל כולל תחמושת.

בפורום הישן הייתה לנו סקירה על סוגי הנ"ט בצה"ל .
לפי הספר "התעשייה הצבאית בישראל" , נמסרה כמות של כלים אילו לפני מלחמת קדש לצה"ל ע"י צרפתיים . תע"ש התחילה לייצר אותם , לקראת סוף 1962 היו מוכנים 7000 פגזים , ולקראת 1963 היו מוכנים 44 תול"רים תוצרת תע"ש . אחרי מלחמת יום כיפור התחילו להחליף את התול"ר בטאו ביחידות חי"ר .

אולי ב"טאו" אבל בטוח שלא ב"גיל".

לקח לנו 7 שנים (1956-1963) ללמוד איך להעתיק כמו שצריך את הקשקוש הזה? :-)

מ - 1958 - 1962 כשראשוני הקנים נמסרו לצה"ל בשנת 1963.
חשוב לציין כי תעש ניגש לתהליך ללא כל ידע מוקדם בייצור קני תותחים שלא לדבר על קנה תול"ר אשר תהליך תכנונו וייצורו מרכב הרבה יותר !
הנהלת תע"ש הקימה בזמנו רשות מיוחדת שכל תפקידה היה פיתוח וייצור קני תול"ר ברשות המהנדס בנימין ליטון.
במקביל לייצור הקנים למדו בתע"ש את מבנה התחמושת הייעודית לתול"ר ה 106 מ"מ והחלו לייצר גם אותה בארץ.
בסה"כ ארבע שנים ללמידת הנושא ומערכת הנשק ייצור אבות טיפוס ניסויי ירי שיפורים\תיקונים ולבסוף ייצור סדרתי זה לא ממש כ"כ נורא !

29 )


30)


31)


32)


33)


34)


35)


36)


37)


38)


39)


40)

ספר תורה שנלקח באחד המוצבים ביום כיפור שאוישו ע"י לוחמי גולני

כששאלתי חיילת מדריכה נחמדה יופי נמצא העץ זית המקורי של גולני , היא הרימה גבה , באומרה "כמובן , פה , במוזאון " . חייל אחר היה יותר סקפטי לגבי הדבר . הנה עץ הזית הנמצא במוזאון , ויש שאמרו שהוא המקורי .

במספר תמונות ניתן לראות שיריוניות בריטיות קלות מדגם "סלדין" בעלת תותח 75 מ"מ קצר קנה ו "פרט" נטולת צריח לחלוטין שנתפסו מהירדנים במהלך ששת הימים. מדובר בכלי רכב מודרניים יחסית שציידו בין השאר את הפלס"רים הירדנים של חטיבות 40 ו 60 המשיכו לשמש גם אותם וגם את הבריטים שנים ארוכות אחרי המלחמה. מה שמצחיק הוא שגולני כמובן לא נלחמה כלל במלחמת ששת הימים בשומרון נגד הירדנים... (אפשרות אחרת שזה כלי שלל מלבנון ב 1982?).
כמו כן שימו לב איך אוצר המוזיאון בחר לאבזר את הזחל"ם, את ה BTR-50, את ה BTR-152 ואת ה BRDM כולם בתול"רי 82 מ"מ... למרות שרק ה BTR-50 צויד בו במקור.
כמו כן הגפ"סים המאולתרים מתקופת האינתיפאדה הראשונה הם מראה מלבב. בפעם האחרונה שהייתי במוזיאון הם עדיין לא היו שם.

אתה מתכוון לכלי בתמונה 20 (לא סתם שמתי מספרים ליד) - כלי תוצרת בריטניה . התותח הוא תותח 76ממ .
הכלים עד היום נמצאים בצבא לבנון , בין 20 ל40 כלים (כנראה כבר לא בשימוש) , כנראה הכלים נתפסו בזמן מלחמת לבנון ע"י חטיבת גולני .

http://www.globalsecurity.org/milit...ope/saladin.htm
http://www.panzerbaer.de/types/uk_fv601-a.htm

צרפתיות שנקראו A.M.L...
מישהוא יודע מה עלה בגורלן?
האם נעשה בהן בכלל איזה שהוא שימוש מבצעי אי פעם?
האם יש למישהוא תמונות שלהן בשימוש צה"ל?
מעניין לא?
הנה תמונה של שריונית שכזו שמצאתי ברשת:

בפעולת כראמה הופעלו מספר שיריוניות, חלקן נפגע וחלקן שקעו בבוץ ונתקעו - זו היתה שירת הברבור של הכלים האלה. אין בידי כרגע מקור כתוב - אם מישהו נגיש לספרי "צה"ל בחילו", לדעתי יש שם מידע בנושא.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

בשנות השישים הוקמה סיירת "דוכיפת" המבוססת על השריוניות הללו.
בששת הימים הסיירת השתתפה בקרבות לכיבוש לטרון והרחבת הדרך לירושלים.
מסופר שכאשר גויסו הצנחנים הראשונים לסיירת, הרבה מהם נשפטו על סירובם לתפעל את השריוניות.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

תודה על הפרטים.
אם כך מסתבר שהן הופעלו מס' שנים למרות שלא זכו להצלחה יתרה למרות שלדעתי בצה"ל של אותן שנים לא ידעו כל כך איך "לאכול" את הכלים הללו שבסה"כ יכולים לשמש ככלי סיור\צייד טנקים לא רע.
מעניין מה עלה בגורלן...

(http://www.waronline.org/forum/viewtopic.php?t=3264 )

AML-90 , נקנה בצרפת ב1966 . נכנס לשימוש יחידת "דוכיפת" של חט. צנחנים (המפקד הראשון של היחידה נהרג בששת הימים והשני היה לפקין- שחק) . נקנו כ20 כלים שהשתתפו במלחמת ששת ימים ומבצע "תופת" (כראמה) ב1968 (כשכמה מהכלים חטפו אש , ושניים נשארו בשטח ירדן) . לאחר המבצע הוצאו משימוש

הכלים נקנו כדי להקנות לחט' צנחנים נשק נ"ט יותר רציני מאשר לתול"רים ולטילי נ"ט דור ראשון (SS10\SS11 ?) . לפי הנתונים הצפרתיים אפשר היה להעביר את הכלי במסוק סופר פריילון (עם אני לא טועה , אחד ממסוקי תובלה שעמד באותה תקופה בשרות צה"ל ? ) , אך בצה"ל הוכח שהדבר אפשרי רק כשהכלי ריק מזיווד .

לא מצויין מה עלה בגורלם של הכלים לאחר צאתם משימוש .










הכלי בלטרון

כמה שחיפשתי צילום שלהן "במדי צה"ל".....
אגב - מסוק הסופר פרלון אשר כונה בחיל האויר "צרעה" (אני מקווה שאיני מתבלבל).... היה מסוק תובלה כבד מתוצרת צרפת בעל שלושה !!! מנועים.
מסוקים אלו רשמו שירות מפואר וארוך בחיל האויר עד הוצאתם משימוש בתחילת שנות התשעים.
למסוק היתה במקור יכולת נחיתה על מים בעזרת שני מצופים ומבנה גחון ייחודי.
מסוקים אלו נמצאים עד היום בשימוש חיל הים הצרפתי ומותאמים לנחיתה על כלי שייט .

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

במחזור הפנימיה הצבאית אותו סיימו מתן וילנאי ואמנון ליפקין-שחק מי שסיים מצטיין היה אהוד שני.
תחשבו לרגע איך הוא היה מתקדם בצה"ל אלמלא נהרג...

אירוספסיאל SA-321K, הכינוי שלו הוא אכן צירעה (תרגום לפרלון), הונע בשלושה מנועי "טורבומקה" טורמו C6 III, בעלי הספק של 1,550 כ"ס כל-אחד, שירת בכל מלחמות ישראל והוצא משירות ב 1991המסוק תוכנן לפי דרישת הצי הצרפתי למשימות תובלה ונצ"ל ויוצר עד 1980

א. דוכיפת לא הייתה סיירת כמו הגדס"ר הפיקודיים או רימון אלא בכלל פלוגת נ"ט ממוכנת שהייתה שייכת לחטיבה 35 והיוותה הן בסיס ידע לפיתוח תו"ל בתחום הנ"ט הממוכן והן מקור לכ"א לטובת פלנ"טי המילואים שהוקמו בחטיבות הצנחנים השונות.

ב. במחלקות הפלוגה היו הן שיריוניות AML והן ג'פסים רגילים וג'פס נ"ט עם תו"לרים. הצוות בכל הכלים היה זהה - נהג, מפקד ותותחן / תצפיתן.

ג. בפרוץ מלחמת ששת הימים הופרדה הפלוגה מהחטיבה ונשלחה יחד עם סיירת חטיבה 80 לתגבר את חטיבה 55 בירושלים. למיטב זכרוני בהמשך המלחמה ליוותה את כוחות חטיבה 16 שטהרו את מרחבי יהודה והר חברון.

ד. בתמונה ממסדר הניצחון של ששת הימים ניתן לראות את כל 3 הכלים של הפלוגה וכן טנקים של גדוד הפטונים הסדיר היחיד באותם השנים, הוא כמובן גדוד 79, שלחם לצד חטיבת הצנחנים בפריצה בפתחת רפיח והפך להיות חלק מחטיבה 14 החדשה שהוקמה מיד לאחר המלחמה.

ה. אחרי המלחמה הוחזרה הפלוגה לחטיבה 35 והשתתפה איתה בבט"ש ובמבצע תופת.

ו. למרות שרק נקלטו בצה"ל בתחילת 1967, השריוניות הוצא משימוש לקראת סוף שנת 1968 כי א. לא התאימו עוד לתו"ל של צה"ל בעידן שאחרי מלחמת ששת הימים, שדגל בהתבססות מוחלטת על שריון כפלטפורמת אנטי-טנקית ולא על חי"ר עם אמצעי נ"ט קלים, ב. בעיות תחזוקה בגלל אמברגו הנשק הצרפתי שהחל למעשה כבר אחרי המלחמה.

ז. בגלל סיבה א' הוצאו משירות לא רק השיריוניות אלא גם טנקי ה AMX-13 (למרות שנרכשו מהם כמעט 200 עבור לפחות 5 גדודים שונים ונעשה בהם שימוש די מוצלח במלחמת ששת הימים), ג'יפי התול"ר, זחל"מים נושאי טנ"טים SS-10/11, זחל"מים נושאי תנ"ט 90 מ"מ וכו'. כל האמצעים הללו, שהיו מיועדים לתת לחי"ר ולחרמ"ש יכולת נ"ט מוגבלת, היו בפועל חסרי סיכוי בהתמודדות מול שריון מודרני כמו מג"חים / שוט בצבא ירדן או T-55/62 בצבאות סוריה ומצרים בהתאמה.

ח. לגבי הצרעה, חשוב לזכור שבגלל האמברגו הצרפתי והקושי בלתחזק את מנועי הטורבומקה טורמו של מסוקי הצרעה (שהיו בעיתיים עוד לפני כן) הם הוחלפו בהצלחה רבה במנועים אמריקנים דגם 58T מתצורת ג'נרל אלקטריק (שמשמשים בין השאר גם במסוקי הסי-קינג והסי-ספריט). השינוי שיפר מאוד את ביצועי המסוק והשאיר אותו בשימוש כמעט עשור מעבר לתכנון המקורי בגף הצרעה של טייסת 114 , שהפעילה במקביל גם גף מסוקי יסעור. פרויקט דומה היה החלפת מנועי הסנקמה 101 של מטוסי הסופר-מיסטר מטייסת 105 במנועים אמריקנים דגם J52 מתוצרת פרט אנד וויטני. מנועים צרפתיים אחרים יוצרו אצלנו ברישיון כמו מנועי טורבמקה מרבור של הפוגות או מנועי האטר 9 של הנשרים על כן היו פתחו בעיתיים.

עשו לי הרבה סדר לגבי אותם אמצעי לחימה מעניינים שגורלם היה בעיני כמעט בגדר תעלומה !
תותחי שדה 90 מ"מ הצרפתיים, טנקי ה A.M.X 13, שריוניות הAML (אגב - היה להם איזה כינוי צה"לי???) שעדיין אני בדעה שלמעט בעיית החלפים צה"ל פשוט לא ידע איך לנצל את יכולתן וכן לדעתי יש לכלים שכאלו היום בהחלט מקום בשדה המערכה וכו...
תודה!

הניגוד לתקופות שלפני 1967 ואחרי 1973 ולמעשה עד היום, המטה הכללי של השנים 1967-1973 נשלט כמעט לחלוטין על ידי אנשי שריון ובהם בר-לב, אלעזר, טל, אדן, גורודיש, להט, פלד (*2), לנר, מנדלר ואחרים. הנ"ל כמובן תוצר ישיר של הצלחת השריון במלחמת ששת הימים והגלוריפיקציה הציבורית והפוליטית של קודקודי החיל. תוך שנה בלבד מסיום המלחמה כבר שולש מערך השריון הסדיר, הוקמה אוגדה ראשונה סדירה והחיל השתלט למעשה על חצי האי סיני והפך אותו לשדה אימונים אחד ענק. אחד ההחלטות הראשונות של המטכ"ל השחור הייתה לחסל כמעט מיידית את יכולות הנ"ט העצמאיות של יחידות החי"ר והסיור ולהפוך אותן בצורה זו לתלויות לחלוטין במערך השיריון ובכלל זה כל האמצעים שהוזכרו לעיל. זה היה אמור גם לשפר עד השת"פ בין החיילות אולם בדיוק ההפך קרה והחי"ר הפך בהדרגה לחיל להחזקת גבולות, החזקת שטחים ונישות (מבצעים מיוחדים, איגוף ימי, איגוף אנכי) בעוד השריון המשיך להקים יחידות חרמ"ש משלו במסגרת החטיבות, שגם עברו טירונות במסגרת החיל ולא במסגרת חי"ר.
התפיסה השחצנית הזו היא הקונספציה השניה והפחות ידועה של מלחמת יום הכיפורים, בה כמעט ולא היה שום תיאום בין כוחות חי"ר-שריון וכתוצאה מזה שריונרים וחי"רניקים פעלו לרוב בנפרד ונשחטו בהמוניהם. לאחר המלחמה, בה התברר שלא ניתן לסמוך רק על השריון לבדו לבלימת האויב, הוקמו יחידות נ"ט רבות (כולל ייעודיות, פיקודיות וחטיבות נ"ט), נרכשו מסוקי נ"ט, נושא מיקוש הנ"ט עלה מדרגה וכו'. אולם רק עם הקמת המפח"ש לאחר מלחמת לבנון החל שינוי אמיתי בנושא השילוב בין האמצעים הללו לשריון, לתותחנים, להנדסה וכו'.

דרך אגב צוות השריונית של אהוד שני מונצח באנדרטת סיירת דוכיפת שהייתה פעם מוצבת פעם בתל-אל-פול בפאתי ירושלים הצפוניים אבל הועברה מאז לפסגת זאב הסמוכה, בה אפילו יש רחוב הקרוי על שם היחידה (הוא כביש 437).

לעולם אשא דגלך בגאווה

האם ייתכן כי בתמונה מס' 20 אני רואה רימון u.s.aמדוכה ואם כן איך הוא מתקשר לגולני הרי הוא לא שימש את כוחות צה"ל הסדירים?

רימוני הU.S.A לירי ממדוכה נותרו "במחסנים" תקופה קצרה לאחר מלחמת העצמאות כשבעיקר הם שימשו תאמין או לא כמוקשי יתד - לצורך כך צירפתי עבורך (במיוחד) צילום מתוך ספר הדרכה צהל"י משנת 1948 בו מתואר כיצד להסב את הרימון למוקש מלכוד (שים לב לשפת הכתיבה המשעשעת של פעם...) .
תוך זמן קצר נעלמו כליל גופי הרימונים הללו מהנוף וכיום הם מפארים תערוכות ומוזיאונים כפריטי אספנות.
לגבי המצאותו של הרימון דוקא במוזיאון גולני... לדעתי הוא פשוט השתרבב לשם כמו פריטים אחרים בלי קשר אמיתי ל"גולני" למרות שייתכן כי הרימונים היו בשימוש החטיבה בתקופה של טרום צה"ל...
מעניין מה הכיתוב שמופיע בהקשר לרימון שבמוזיאון...
אגב - כפי שידוע לא מעט פריטי תחמושת שהיו בשימוש המחתרות המשיכו את דרכם לאחר הקמת המדינה לשימוש צה"ל ולייצור תקני בתע"ש ( רימון הגנה מס' 4, מרגמת 2אינטש', ו 81 מ"מ, מוקש נ"א מס' 3 ועוד רבים אחרים)...

בתחומו של קיבוץ משמרות פעל במחתרת בין השנים 1945 - 1948 מפעל תע"ש אשר כונה "מכון בצרון" (כל מפעלי התע"ש במחתרת כונו "מכונים" או "חדרים").
במכון בצרון יצקו גופי פצצות מרגמה 52 מ"מ ו 81 מ"מ ובעיקר יציקות של גופי רימוני יד מדגם -U.S.A , רימונים פולניים, וגופים לרימוני המיילס.
בין אלו אשר עבדו במכון תקופה מסויימתהיה לוחם הפלמ"ח רפאל איתן.
לגבי הביטוי TTLG - לדעתי מדובר בסיפור הדומה לסיפור שמסתתר מאחורי הסיבה להטבעת האותיות H.Z.M.N על גבי זנבות פצצות מרגמה שיוצרו במחתרת שאת משמעות ראשי התיבות הללו בא נשאיר כרגע כחידה.....
אם כך - מי יודע מה משמעות האותיות - H.Z.M.N????