06-12-2005, 01:18
|
|
|
|
חבר מתאריך: 20.01.04
הודעות: 57
|
|
מכל האהבות
הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי לשם משתמשת זו בשם אנונימית בת 17 .
להלן ההודעה שהתבקשנו להעלות :
שלום אנשים.
הסיפור שלי מתחיל אחורה לפני כמה וכמה חודשים,אז ככה:
לפני כמה חודשים היה לי הכל,חברים,עבודה,משפחה,שאיפות ומטרות.
לאט לאט הרגשתי שדברים חומקים ממני.כשהלימודים התחילו ידעתי מה זה המטרות והשאיפות שלי.העמסתי על עצמי כ"כ שלצאת מהסיבוך הזה כבר לא יכולתי.הכל נהיה שונה ,התחיל לחמוק ממני לאיטו.
ככל שהזמן עבר החברים שאני כל כך אוהבת ושבעיני הם המשפחה שלי יחד עם משפחתי האמיתית ,התחילו לחמוק מבין זרועותיי.התחלתי להרגיש יותר ויותר מנכורת מתמיד.נהייתי בודדה על אף שבכלל לא הייתי בודדה.התחלתי להתרחק מהם והם ממני.ציפיתי להיות איתם לעולמי ועד כי בעצם זה מה שחברים בעיניי.הענקתי להם את כל האהבה שלי וברגע שהייתי הכי צריכה אותה בחזרה לא קיבלתי אותה.
הפסקנו לצאת יחד לאט לאט,איבדנו כל קשר אחד עם השני,הושפענו מדבריהם של אחרים ובעצם בעבר זה לא היה ככה.כל מה שאחרים אמרו היו כמו כלום בעיננו.אבל היום זה הכל שונה,כל מה שאומרים עלינו או לנו כ"כ משפיע עלינו.מה שאיבדתי זה התקווה שנוכל לחזור להיות מה שאני ראיתי "משפחה".לא יכולה לראות פתרונות לשום בעיה,כל שבוע אנחנו רבים והכל נאגר בפנים.לא יודעת כבר מה לעשות.
הכי נורא שנהיה זה שאני כבר עייפה מבחינה פיזית ונפשית.אפילו לנוח בבית לא עוזר לי.שכחתי מה זה להיות מאושרת באמת או שמחה סתם ככה כי בא,מה זה לרוץ ברחוב ולצעוק,להשתגע ולא לשים לב לאחרים.אני בכלל חומקת מעצמי.לא מוצאת איזה בור שבו אני יכולה לקבור את עצמי בו.
הייתי יכולה לחשוב על מוות אבל זו לא אופציה בעיניי ,לברוח זה לא פיתרון.לא יכולה לראות את המשפחה שלי בלעדיי.אבל עדיין כ"כ קשה לי להיות לבד!!!!!!!אין מי שיעזור לי בכלל בעולם הזה.
תעזרו לי!!!קשה לי כבר לישון בלילות מרוב חרדות,פחדים ומחשבות.
אם לא תענו אני אבין העיקר שפרקתי את מה שהיה לי.
תודה! |
ראשי
צ'אט
מנהל פורום 
מצב כלאיים
