http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3174320,00.html
טכנולוגיה צבאית: בים, באוויר וביבשה



חיישנים משוכללים שידווחו למפקדים בשטח ובמטה על הנעשה בזירת הלחימה, שלד חיצוני שעוזר לחיילים לשאת עשרות קילוגרמים של ציוד ונשק בלי להרגיש וסוכני בינה מלאכותית שיחזו את המהלכים הצפויים בשדה הקרב. כל הטכנולוגיות החמות שישמשו בשדה הקרב העתידי. כתבה ראשונה
טל איתן



בשיא המלחמה הקרה בין ארצות-הברית לברית-המועצות, הכריז נשיא ארצות-הברית דאז, רונלד רייגן, על "יוזמת ההגנה האסטרטגית", שזכתה לשם הקוד "מלחמת הכוכבים". החשש האמריקני מפני התקפה סובייטית בנשק גרעיני הביאה למאמץ הגנתי חסר תקדים, שבבסיסו עמדה מערכת לוויינים המצוידת בקרני לייזר, המסוגלת להשמיד טילים בליסטיים בין-יבשתיים, בעודם מרחפים בחלל בדרך לארצות-הברית. התוכנית נזנחה לבסוף, לאחר שברית-המועצות החלה לצמצם את מאגרי הנשק הגרעיני שברשותה, ועם סיום המלחמה הקרה היא נשכחה לחלוטין.



אין זה פלא שהמצאת קרני הלייזר נתפסה בראש ובראשונה כפיתוח אסטרטגי-צבאי, ועוררה התלהבות רבה בקרב קצינים ואנשי מערכת הביטחון בארצות-הברית.


קרן החלקיקים עתירת האנרגיה, שכיום משמשת למגוון רחב של צרכים, רבים מהם אזרחיים לחלוטין (מדידות, ניתוחים, ואפילו הליכים קוסמטיים של הסרת שיער והעלמת כתמי עור), נתפסה ככלי נשק ששלהב את רוחם של אנשי צבא, כמו גם סופרים בתחום המדע הבדיוני ויוצרי הקולנוע הפנטסטי. צבאות העתיד, לפי סרטים, ספרים וסדרות הקומיקס שהחלו לצבור תאוצה בשנות ה-60, היו מצוידים ברובי סער שירו קרני לייזר, תותחי פוטונים ופגזי קרינה מייננת.



ב"מסע בין כוכבים" השתמשו גיבורי הנעורים של רובנו ב"פייזרים", רובים משוכללים שפלטו פעימות אנרגיה שעוצמתן יכלה להמם, להכאיב ואף להמית. ב"מלחמת הכוכבים" היו אלה חרבות אור שהשמיעו קולות אופייניים, שהפכו את קרבות הסייף למחזה מרהיב של אורות וצבעים. אך במציאות, הצבאות של 2005 עדיין עושים שימוש בנשק הפלדה, בקליעי עופרת ובפגזים מלאים בחומר נפץ. אך לאלה הצטרפה טכנולוגיה צבאית מרשימה – התקפתית והגנתית גם יחד – ופיתוחים צבאיים שמשנים את המצב בכל זירת לחימה.



לפני כשנה ערכה גרמניה ניסיון ראשון ומוצלח לשימוש בנשק המבוסס על אנרגיית לייזר. חברת EADS-LFK הגרמנית הציגה נשק המבוסס על פעימות לייזר בהספק גבוה, ברמת דיוק גבוהה למדי. כתב העת RMADA, שעוסק בטכנולוגיה צבאית וחשף את הטכנולוגיה הזו, כתב כי בכוונת החברה לפתח שימושים צבאיים נוספים של קרן הלייזר, למטרות התקפה והגנה. פיתוחים דומים הוצגו גם בארצות-הברית בשנים האחרונות, אך אף אחד מהם לא הגיע ליישום מעשי ככלי נשק תוקפני בשדה הקרב.



להתגבר על מגבלות הגוף האנושי


אך בעוד שסופרי המדע הבדיוני מתמקדים בטכנולוגיות עתירות פעלולים, הפיתוחים הטכנולוגיים הקיימים כיום בשטח והולכים ותופסים תאוצה, הם דווקא אלה הנראים לא מעניינים במיוחד. הם לא כוללים קרני לייזר קטלניות או פעימות אנרגיה המשמידות בניין שלם בירייה אחת, אלא דווקא מתמקדים במשימות היומיומיות, השגרתיות וה"משעממות", של החיילים הלוחמים בשטח. פיתוחים אלה מוסיפים יכולות חדשות לחיילים, ומסייעים להם להתגבר על מגבלות וקשיים בהם נתקלים החיילים.



אחת המגבלות העיקריות של חיילים בשדה הקרב היא יכולתם המוגבלת לשאת משאות כבדים וציוד רב. אפוד וחגור מלא, נשק אישי וציוד נוסף הדרוש לתפקוד מבצעי בשטח, כל אלו מכבידים על החיילים, הופכים את תנועותיהם למסורבלות ביותר וחושפים אותם לסכנות שונות. חוקרים באוניברסיטת ברקלי בארצות-הברית פיתחו שלד מתכת תומך, המאפשר לחיילים לשאת כמות גדולה יותר של ציוד וכלי נשק, ואפילו לפנות חיילים פצועים מהשטח בקלות. המערכת נקראת "BLEEX" - The Berkeley Lower Extremity Exoskeleton.



שלד המתכת מונע באמצעות מערכת הידראולית, הנשלטת על-ידי עשרות חיישנים המורכבים על חליפה מיוחדת אותה לובש החייל. החיישנים מתרגמים את תנועת הגוף לתנועה מכנית, המניעה את השלד. המשקל הכולל של השלד והציוד הנלווה מגיע לכמעט מאה קילוגרמים, בעוד שהחייל נדרש למאמץ השקול לנשיאת משקל של קצת יותר מ-3 קילוגרמים. המדענים עובדים על פיתוח מערכת צבאית זמינה וזולה, יחסית, שתאפשר פעולה שקטה ומהירה בשדה הקרב העתידי, ותונע באמצעות דלק רגיל.



מערכת קשר אלחוטית בין חיילים נמצאת בשימוש כבר שנים, ומאפשרת לחיילים לשוחח ביניהם באמצעות פקודות קוליות. כאשר צריכים החיילים לשמור על שקט וחשאיות בפעולה, וחוששים מזיהוי על-ידי כוחות האויב, עושים שימוש בשפת סימנים מיוחדת לצורך יצירת קשר, העברת פקודות ומידע בשדה הקרב ובזמן פעילות מבצעית. אך מה קורה כשהחיילים נמצאים בעלטה מוחלטת, או כשאין ביניהם קשר עין? כאן נכנסת לפעולה מערכת מחשבים אלחוטית אותה פתחו מדענים ב-MIT.

המערכת, שזכתה במקום השני בתחרות הפיתוחים הצבאיים של האוניברסיטה היוקרתית בשנת 2004, מתרגמת את תנועות הגוף, כף היד והזרוע של החייל, ומעבירה אותן באמצעות הודעות מיידיות בין החיילים. התרגום המיידי מועבר בפקודת טקסט, בערוץ קשר מקודד ומוגן, בין הלוחמים במקום.



גירסה משודרגת של המערכת מאפשרת שידור של המידע גם למרכז הבקרה ולמפקדים שמחוץ לזירת הפעילות, היכולים להעריך את מצב החיילים במקום ולשגר פקודות והנחיות מבחוץ – תוך שמירה על דממה. אבטיפוס ראשוני של המערכת הוצג, כאמור, בתחרות של 2004, והיא זכתה להתעניינות רבה מצד גורמים צבאיים שונים שדחקו להעבירה לבחינה וליישום מיידי על-ידי כוחות בשטח.



לראות כמו ינשוף


המכורים למדע בדיוני התקנאו תמיד ביכולותיהם המופלאות של גיבורי העל לראות דרך קירות באמצעות הבחנה בקרינה האינפרה אדומה. בפועל, המכשור הטכנולוגי הדרוש להפעלה של מערכות צפייה בקרינה אינפרה אדומה – קרינת החום – הוא יקר מאוד ומסורבל ביותר. בבסיס השיטה עומדת טכנולוגיה של זיהוי פוטונים, המצריכה סביבה קרה מאוד, כדי "לסנן" רעשים של חום הנפלט מהמכשיר עצמו ומהסביבה שבה מתבצע הניסוי. המערכת לזיהוי הפוטונים מגלה את הקרינה האינפרה אדומה הנפלטת ממקורות שונים, ומתרגמת אותה לתמונה מוחשית.



מערכות צפייה באינפרה אדום פותחו כבר בשנות ה-70, בעיקר לשימוש של מערכות טיס, ריגול ונשק. בסוף שנות ה-80' הן נכנסו לשימוש אינטנסיבי גם אצל חיילים ביחידות עילית של הצבא האמריקני, ובמהלך שנות ה-90, ובפרט לקראת שנות ה-2000, הפכו משקפות האינפרה אדום לפריט בסיסי אצל חיילים ברוב יחידות השדה של צבא ארצות-הברית. בישראל, משמשות המשקפות ביחידות מסוימות והן אינן נפוצות בשימוש נרחב.



פיתוח טכנולוגי חדיש, המאפשר ייצור סדרתי וזול יחסית של מערכות ראייה הפועלות על קרינה אינפרה אדומה, הפך אותן לפופולריות ביותר. מתקנים אלה ממקדים את הקרינה הנכנסת דרך חומר המגיב לחום, ובאמצעות השינויים המתרחשים בו נוצרת התמונה. טכנולוגיה זו מאפשרת ליצור מערכות צפייה רגישות לחום, גם ללא שימוש במתקני קירור כלשהם, וניתן לפתח באמצעותה משקפות קטנות המשמשות את החיילים בשדה הקרב, אך גם לשימושים אזרחיים.



חברת L-3 האמריקנית מתמחה בייצור של מערכות אינפרה אדום לשימושים שונים. בכמה מאות עד אלפי דולרים, תוכלו לרכוש שורה ארוכה של מתקני צפייה באינפרה אדום. עיקר השימוש, אומרים בחברה, הוא אצל כוחות הביטחון והסיוע, כמו מכבי אש, שוטרים וחיילים. כך לדוגמה, מערכת Thermal Eye על דגמיה השונים, יוצרת בזמן אמת מפת אינפרה אדום של השטח המצולם, ומאתרת חיילים לכודים בשדה הקרב, או אויבים התופסים מחסה.



מלבד מצלמות ומשקפות, מפתחת החברה את מערכת "Night Drive", מערכת ניווט המציגה בפני הנהג את טוואי הנסיעה באינפרה אדום. היתרון הוא ברור: במצבים של תאורה לקויה, סנוור או חושך, מתקשים נהגים רבים לראות סיכונים הנמצאים על הדרך. בנוסף, המערכת מרחיבה באופן משמעותי את שדה הראייה של הנהג, פי שלושה עד ארבעה לערך מאשר באורות רגילים, ופי שניים מאשר ב"אורות גבוהים". המערכת משובצת ברכבי שטח צבאיים, ומאפשרת נסיעה גם בתנאי תאורה קשים ביותר.



הבינה המלאכותית תחשוף את סודות האויב



היכולת לדעת מה בדיוק חושב האויב – מה הם שיקוליו האסטרטגיים ומה הן תוכניותיו להמשך הלחימה – היא המטרה המרכזית הנמצאת בבסיס עבודתן של זרועות המודיעין בכל צבא. מפורטות ככל שיהיו, סקירות ופרשנויות מודיעיניות מתבססות, בראש ובראשונה, על המשמעות שנותנים גורמים שונים מעבר לקווי האויב, ועל הדרך שבה המידע מתקבל בדרג המדיני והביטחוני. ההיסטוריה האנושית רצופה בפרשנויות שגויות למידע מודיעיני ברור וחד-משמעי.



הבינה המלאכותית באה לעזרתם של אנשי המודיעין, בהתגברות על הדיסוננס הקוגניטיבי שעלול להיווצר כתוצאה מפערים בין המידע כפי שהוא בשטח, לבין תפיסות והנחות מקדימות עליו. טכנולוגיית ה"צפייה לפנים" (Forward Looking) מאפשרת לחזות את כוונותיו של האויב באמצעות הזנת שורה של פרמטרים פיזיים ומודיעיניים הנאספים ממספר שיטות מודיעיניות: האזנות, ניתוח מפות ותצלומי אוויר, מידע מודלף ומסמכים מסווגים, פריסת הכוחות בשטח ועוד.



הסוכנות לפרויקטי פיתוח מתקדמים (DARPA) עוסקת, בין היתר, בפיתוחה של טכנולוגית חיזוי צבאית בזמן אמת (Real Time), המאפשרת הזנה של נתונים מודיעיניים הנאספים בזירה, ומתרגמת אותם למהלכים אפשריים של האויב, לפי סבירות יורדת. בפני המפקד בשטח, או הקצינים והמפקדים הבכירים במרכזי השליטה והפיקוח, מוצגת שורה של תרחישים אפשריים, ומידת הסבירות לפיה כל אחד מהם עלול לצאת אל הפועל.



הרובד המודיעיני הממוחשב, שנוצר בתהליכי חישוב הדומים לאלה ששימשו את "כחול עמוק" בעת שהתעמת מול אלוף העולם בשחמט, גארי קספרוב, יצטרף להערכות מודיעין שיופקו בדרך "המסורתית" של ניתוח על-ידי אנשי מודיעין מקצועיים, בשיתוף קצינים בכירים המכירים את הזירה בה מתרחשת הפעילות, ויוצלב עם מידע שייאסף מסוכני מודיעין נוספים וכן מידע מפעולות קודמות.



באמצעות הצלבה זו של מידע ממקורות שונים, יכול המחשב להקטין את מידת ההשפעה של החשיבה המקובעת המאפיינת את המוח האנושי, ומנגד, תשפר יכולת הניתוח האנושית את חוסר היצירתיות של המחשב. מפת המודיעין שתורכב מחיבור בין מקורות המידע השונים, תהיה מדויקת יותר ומהימנה יותר מזו שתיווצר בכל אחד מהם בנפרד.



בחלק השני של הכתבה: טכנולוגיות תקשורת ייחודיות המיושמות בצה"ל, רכב-על תוצרת מצרים, תגי RFID משוכללים, מיגון יעיל יותר ועוד.



(24.11.05, 13:30)


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3176675,00.html
מערכת דואר אלקטרונית מוצפנת בצה"ל, חיישנים לזיהוי חומרי לחימה מסוכנים בשטח, צניחה מדויקת יותר, ומיגון משוכלל שיגן על החיילים. כתבה שניה בסדרה
טל איתן



במהלך תקופת ההתנתקות הפעיל צה"ל, לראשונה, מערכת דואר אלקטרוני מוצפנת שאפשרה לחיילים ולקצינים בשטח לשמור על קשר רציף גם באזורים בהם לא הייתה גישה לאינטרנט. את המערכת הפעיל צה"ל על הרשת "ורד הרים" – מערכת תקשורת בתדר סלולרי מוצפן, שהפכה למבצעית ביולי 2004, וכעת נמצאת בשלבי הטמעה סופיים. חיילי היחידה לתקשוב וטכנולוגיית מידע, לוט"ם, הטמיעו את הדור השני של ורד הרים, המיועד למפקדים בשטח ולדרג הפיקודי הבכיר. את המכשירים הישנים והכבדים החליפו טלפונים קטנים וקלילים, שנראים בדיוק כמו טלפונים סלולריים רגילים.

עוד בנושא

טכנולוגיה צבאית: בים, באוויר וביבשה / טל איתן

חיישנים משוכללים שידווחו למפקדים בשטח ובמטה על הנעשה בזירת הלחימה, שלד חיצוני שעוזר לחיילים לשאת עשרות קילוגרמים של ציוד ונשק בלי להרגיש וסוכני בינה מלאכותית שיחזו את המהלכים הצפויים בשדה הקרב. כל הטכנולוגיות החמות שישמשו בשדה הקרב העתידי
לחלק הראשון





בחוזה לפיתוח הטלפונים ברשת "ורד הרים" זכתה חברת התקשורת "מוטורולה" כבר בשנת 2000, כאשר צה"ל הפך לאחד מהצבאות הראשונים בעולם שעשה שימוש ברשת תקשורת משוכללת מסוג זה. הכוונה היא לאפשר למפקדים ולחיילים בשטח העברה מאובטחת של נתונים ושיחות מאובטחות. המערכת גם מקטינה את הצורך להשתמש ברשתות תקשורת אחרות, מה שמוזיל את העלויות הדרושות לתפעול הרשתות והמכשירים הסלולריים, ומאפשר שורה של יישומים על רשת אחת.



כיום, כוללת המערכת אתרי תקשורת ושידור ניידים ונייחים גם יחד, וכמה אלפי מכשירים כבר פועלים בהצלחה במסגרתה מזה חודשים. היא מאפשרת לדרג הפיקודי הלוחם לשמור על קשר בשטח וכן לקיים שיחות פרטיות ושיחות ועידה בין גורמים שונים בטכנולוגיית VoIP – Voice Over IP. חשוב לציין כי בניגוד לתוכניות הקודמות, בצה"ל הוחלט שלא להחליף את כל מערכות התקשורת המשמשות כיום, לרבות מערכות השידור הישנות והטובות (מ.ק. לסוגיו), אלא להמתין בהדרגה ולבדוק כיצד מתפקדת הרשת במצבי עומס הולכים וגדלים.



בעוד שמכשירי הדור הראשון של ורד הרים נראים גדולים ומגושמים, מכשירי הדור השני שנכנסים לשימוש שוטף ותדיר הם קטנים ויעילים. הקצינים שנושאים אותם יוכלו להיפרד ממכשירי ה-VPN הצבאיים הניתנים להם, ולהחזיק רק את מכשירי הטלפון הסלולאריים הפרטיים שברשותם. הם מאפשרים מספר רחב של שימושים, על פני אותה הרשת, אך זו איננה מחוברת לרשת האזרחית ולכן חסינה לציתותים ופריצה.



צה"ל רכש ושדרג אלפי מכשירי iDEN i730 של מוטורולה והוא מחלק אותם לקצינים מדרגת מפקדי פלוגה ומעלה, במה שהפך כבר מזמן לסמל סטטוס ויוקרה פיקודית. המכשירים מסוגלים לתקשורת נתונים מהירה, ולטכנולוגית ה-iDEN יתרונות נוספים רבים, כמו השימוש בתכונת "ווקי-טוקי", היעילה במיוחד למפקדים בשדה הקרב. המכשירים הפועלים בטכנולוגיה זו מצוידים בדרך כלל בזיכרון רב, וניתן לחבר אליהם עזרים חיצוניים רבים, שחלקם יצורפו לערכות שיימסרו למפקדים.



שייפתח עלי, שייפתח






טכנולוגיית ה-GPS , ניווט לווייני, נפוצה מאוד בשימוש גם בכלי רכב פרטיים. אך בעוד שרובנו נעזרים בה כדי שלא לשוטט שעות ברחובות וכדי למנוע מצוד אחר עוברי אורח תמימים שיסבירו לנו איך להגיע לרחוב רוטשילד בתל-אביב, בצבא ארצות-הברית מצאו שימוש יישומי מעניין ומקורי במיוחד.



בעיית האיכון של צנחנים ליעדם מוכרת וידועה במשך שנים. צניחה בתנאי מזג אוויר בעייתיים או בשטחים גיאוגרפיים לא מוכרים עשויה להסתיים באסון, ודיוק בהגעה לנקודת המטרה חשוב לביצוען של מטרות ומשימות צבאיות רבות. חברת EADS האמריקנית הציגה מערכת משוכללת לניווט מצנחים באמצעות GPS.



המערכת, Parafinder, תיכנס לשימוש בצבא הגרמני בעוד כשנה, וגם אוסטריה ואוסטרליה בוחנות את הפיתוח בסקרנות רבה. הצבא האמריקני לא הודיע רשמית כי הוא עושה שימוש בפיתוח, אך נראה כי היא כבר נמצאת בשימוש מבצעי בחלק מהיחידות המיוחדות של הצבא האמריקני.



פארה-פיינדר משתמשת בניווט לווייני, במערכת בקרה ידנית על הצניחה ובתצוגה מיוחדת המגבירה את רמת הדיוק של הצניחה, וכן במד גובה עם מערכת מתוכננת מראש. בחלק מהדגמים משולב גם מנגנון של "צנחן אוטומטי" משוכלל. המערכת מאפשרת הצנחה של חיילים בודדים, אך מיועדת, בראש ובראשונה, להצנחת ציוד וכלי רכב כבדים במיוחד. אחד הדגמים המרשימים מיועד לרכבים במשקל של שישה טון, והוא מאפשר נחיתה רכה על הקרקע. המערכת תואמת את שתי רשתות הניווט הלווייני – ה-GPS האמריקני וה"גלילאו" האירופי.



בצבא האמריקני שוקדים במקביל על פיתוחה של מערכת צניחה משוכללת, המיועדת לצנחנים בודדים ומשמשת לניווט מדויק יותר. המערכת נמצאת כיום בשלבי בחינה מתקדמים, ולפי ההערכות היא תשולב בשימוש מבצעי בעוד מספר חודשים. המערכת כוללת צג מיוחד המשדר מידע החשוב לצנחן בזמן אמת – גובה, רוח, מצב הקרקע, וכן מידע על הציוד שהוא נושא איתו, צנחנים אחרים ששותפים במשימה ועוד. המטרה הראשונית הייתה להשיג דיוק של 20-30 מטרים בצניחה, אולם נראה כי בדגמים האחרונים שפותחו יהיה טווח השגיאה קטן עוד יותר – רמת דיוק מרשימה בכל הקשור לצניחה מגובה של 35 אלף רגל ומעלה.



מריחים את החל"כ באוויר




תגי RFID המשמשים כ"חיישני" שטח (סנסורים), מסוגלים למדוד מצבים פיזיקליים ולהמיר אותם למידע מספרי המוזרם, בזמן אמת, למחשבי החיילים והמפקדים בשטח ובמפקדה. מדובר במעין סוכני מידע, המפוזרים בזירת הקרב, ומקיימים תקשורת אלחוטית עם מרכזי ממסר שונים ומדווחים להם על הנעשה בשטח.



כך לדוגמה, יכולים חיישנים אלה, הנחשבים לזולים ביותר, לנטר שטח גדול למדי ביעילות רבה. החיישנים מסוגלים לקלוט תנודות המדווחות על תנועת כוחות, לזהות חומרי לחימה כימיים או ביולוגיים המפוזרים בשטח, ואפילו לחוש בחום של חיילי האויב המקימים מחנה ארעי במקום. החיישנים מצוידים במספר גלאים כימיים וביוכימיים, לפי התפקוד הנדרש, והם מסוגלים לתקשר ביניהם במה שמכונה "רשת חיישנים" – Sensor Mesh, הנוצרת אד-הוק לפי הצרכים האסטרטגיים והטקטיים במקום הפעילות.




את התגים זורעים מטוסים או כלי טיס שונים, והם יודעים לתקשר בינם לבין עצמם, ולהעביר מידע מורכב למפקדה. תמהיל נכון של חישני RFID מסוגים שונים, מאפשר ליצור תמונה מודיעינית וטקטית מדויקת של הנעשה בשטח, הכוללת פרמטרים פיזיים של תנאי מזג-אוויר (לחות, רוחות, קרינה), וכן פרמטרים אחרים כמו מספר כלי הרכב שבשטח, מספר החיילים ואפילו מידע על תנועת הכוחות וסוגם.



תגי ה-RFID הם למעשה מערכות מידע היקפיות המסוגלות לתקשר עם מערך המודיעין, ולספק מידע מהנעשה בזירת הלחימה. ניתן לפזר אותם באמצעות מזל"טים, מטוסים זעירים ללא טייס, או מל"טים – מטוסים ללא טייס, כך שניתן להשתמש בהם גם בזירות הנמצאות בשטח האויב מבלי לחשוף כוחות לסכנת פגיעה. מאחר ורובם משתמשים בטכנולוגיות כימיות פשוטות למדי לאיתור וזיהוי תנאי הסביבה, ולתקשורת נתונים בסיסית, מחירם זול ביותר והם מהווים חלופה כדאית, כמעט מכל הבחינות, למערכי מודיעין אחרים.



מיגון יעיל יותר




אחת הדרכים המרכזיות לפגוע בפעילות צבאית היא באמצעות פגיעה טקטית, נקודתית או נרחבת, בכוחות ובכלי הרכב הנמצאים בתנועה. פיצוץ משאיות הובלה המכילות חומרי נפץ , או אפילו מזון וציוד נוסף, יכול לגרום לנזקים חמורים מאוד ברכוש ובנפש. במהלך הלחימה במלחמת המפרץ הראשונה והשנייה פגע הצבא העיראקי רבות בכלי רכב ובשיירות של צבא הפדרציה וארצות-הברית בראשה. אז הוחלט להתמקד בפיתוח אמצעי מיגון חדשים ומשוכללים, שיגנו על כלי הרכב, כמו גם חיילים בודדים ומבנים נוספים, בצורה טובה יותר.



מיגון יעיל פירושו מיגון העמיד בפני נזקי שריפה, הדף עצום וירי. המחיר הוא בדרך כלל משקל רב, משום שרוב חומרי המיגון הם חומרים כבדים, כמו סגסוגות המורכבות ממתכות שונות, מבני פלדה ועופרת, מתקני בטון ועוד. אך פתרון יצירתי הגיע דווקא מתחום ייצור הפלסטיק, שם נמצאו פולימרים קלים, זולים – אך חזקים כמו פלדה.



באמצעות תהליכים כימיים ופיזיקליים שונים, ניתן לשלוט בתכונות החומר הפלסטי הנוצר בפּוֹלִימֶרִיזַצְיָה (פילמור). כפי שניתן לקבל סיבי ניילון, גומי או פלסטיק קשיח, ניתן לקבל גם חומר דמוי פלדה, קל כמו פלסטיק, וזול כמו ניילון פשוט. המשמעויות, עבור צבא ארצות הברית, הן מרחיקות לכת. באמצעות ריסוס הפולימר המותז על כלי רכב, ניתן להשיג שכבת מיגון המאפשרת הגנה מפני קליעים, פצצות הדף, טמפרטורות גבוהות ובעירה.



כך למשל ריססו אנשי המרינס את כלי הרכב שברשותם, ובעיקר את החלק התחתי של הרכב – הרגיש במיוחד למוקשים ופצצות מגע. הרכבים שמוגנו בחומר הציפוי המיוחד שרדו פיצוצים עזים, והניסוי המצליח הראה הצלחה של 100% בהגנה על יושבי הרכב מפני פיצוץ ורסיסים. גם תהליך הריסוס הוא פשוט ביותר, אותו ניתן לבצע בכל סדנה לתיקון כלי הרכב. כל שצריך לעשות הוא להכניס את הרכב למעין מסוע מיוחד, המרסס אותו בחומר המגן, להמתין מספר שעות לייבוש, לבצע את התהליך שוב בשכבת מיגון נוספת ואז הרכב ממוגן וחסין בפני פגיעות.



בניסוי נוסף ציפו אנשי חיל האוויר האמריקני קרוון בחומר המגן, ולאחר מכן הטיל פצצה של חצי טון ליד הקרון הממוגן, כשלצידו קרון זהה שלא עבר מיגון. הקרון הלא ממוגן, כצפוי, נהרס לחלוטין ונותרו ממנו רק רסיסים. הקרון המוגן, לעומת זאת, ספג פגיעה קלה בצורתו, אך הוא נותר שלם ולא נגרם שום נזק למה שהיה בתוכו.



בעקבות ההצלחה, גם הצי האמריקני החליט להשתמש בציפוי הפולימרי, הפעם לצורך מיגון של ספינות וכלי שיט ימיים. כך, מקווים בחיל הים, ספינות שייפגעו על-ידי טילים, פצצות מעמקים, מוקשי ים או פעולות חבלניות כאלה ואחרות, יוכלו לעמוד בפיצוץ ולא יטבעו.

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P