לפני כמה ימים הסביר האורים והתומים של בית המשפט העליון, אהרון ברק, למה הוא מתנגד לרות גביזון כשופטת בבית המשפט העליון- בשורה התחתונה , מפריעה לו "האג'נדה" שלה, או במילים אחרות- השופט אהרון ברק מתנגד לרות גביזון בשל דעותיה, וזאת כאשר הוא אמור לייצג את המוסד העליון בישראל ששומר על חופש הביטוי.
אם כך הוא מתייחס לרות גביזון, מה יגידו איזובי הקיר?
כך קורה שבבתי הכלא בישראל נכלאו שבועות נערים ונערות מפגינים,שלמרבה הצער הפגינו על ה"אג'נדה" הלא נכונה, ואין מושיע.
כך התפתל בית המשפט העליון והכשיר את הפינוי מגוש קטיף בטרם ידעה המדינה להציג פתרונות ואלטרנטיבות הולמות למפונים בתחום הדיור התעסוקה והחינוך, וזאת תוך רמיסת זכויותיהם החוקיות כאזרחי המדינה- אבל מה לעשות? הם מחזיקים באג'נדה הלא נכונה.
בכל אופן עורך המוסף של מעריב, בן דרור ימיני, שקשה לסווג את דעותיו לימין או לשמאל (הוא בעד נסיגה מלאה והפרדה מוחלטת מהשטחים אבל נגד הדיקטאטורה של השמאל)
נדרש השבוע לסוגיה הזאת, והוסיף עוד דוגמאות ידועות מכבר על דיקטטורת השמאל בתחומי האמנות והתקשורת.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/009/291.html
דיקטטורת השמאל
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/3td/gifs/whiteartline.gif]
בן דרור ימיני כועס שיש אג'נדה שמאלנית בכל פינה ובכל עבר במדינה. הוא מזהיר מדיקטטורה18/11/2005 זה בסדר שלפרופ' רות גביזון יש אג'נדה, הבהיר אדמו"ר המשפט. אבל זה לא בסדר שהיא באה עם אג'נדה ידועה מראש. אם היא היתה מסתירה את האג'נדה, הוסיף נשיא בית המשפט העליון, אז זה היה בסדר. לפי ההיגיון המבריק הזה, כל הפרופסורים מתבקשים לסתום את הפה. אסור להם להביע עמדה. הוא רציני?

העניין הוא שגם ברק לא מאמין לברק. הרי גביזון כתבה ספר יחד עם פרופ' מוטה קרמניצר בסוגיית האקטיביזם השיפוטי (עם סקירה של פרופ' יואב דותן). השניים מציגים עמדות מנוגדות. גביזון נגד. קרמניצר בעד. הכיצד לא שמענו על כך שברק מתנגד לקרמניצר, למרות האג'נדה המוצהרת שלו, אבל פוסל את גביזון, בגלל האג'נדה? הוא שאמרנו. ברק לא מתייחס ברצינות לברק. אז כיצד הוא רוצה שהציבור יתייחס אליו ברצינות?



האג'נדה של בית המשפט העליון בישראל היא, פחות או יותר, האג'נדה של מרצ. אין עוד בית משפט בעולם שמתערב בפעילות מבצעית מסוג "נוהל שכן". רק במשפטוקרטיה שהקים ברק. והוא גם אינו מעוניין שיישב מישהו בהרכב, שיזכיר לשופטים כי דמוקרטיה היא שלטון המשפט ולא שלטון השופטים.
אין עוד אדם במדינה שכתב כל כך הרבה, בפסקי דין, במאמרים, בספרים, על הצורך ב"אמון הציבור". ואין עוד אדם שמצליח לפגוע, באופן שיטתי כל כך, באמון הציבור בבית המשפט העליון.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ul.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_news/f8ecd6_ur.gif]
דיקטטורה תקשורתית

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/3td/channel_news/gifs/artline.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]


בנוסף למינוי של גביזון לבית המשפט העליון, מצוי על הפרק גם מינוי של מנכ"ל רשות השידור. בשני המקרים, הליכוד מתאמץ להוכיח שהוא אינו מסוגל להיות בשלטון. אם התקשורת הממלכתית, זו שאמורה להיות ציבורית, של כולנו, ממשיכה להיות נחלה של שמאלנים (הם לא באמת שמאלנים אלא בעיקר מתנשאים, אבל כך הם מכונים בקודים של ישראל), אז שיפסיקו לבלבל את המוח על "פוליטיזציה".

לא רק שאין חיה כזאת אלא שחבל שאין. אם מה שמסוגלות לנפק כל רצועות השידור בתחום האקטואליה זה בעיקר מגישים ופרשנים שהזהות הבלתי מוסתרת של רובם ידועה מראש והיא בנוסח מרצ, אז כן, הגיע הזמן לקצת פוליטיזציה. כי פוליטיזציה, לפעמים, היא דמוקרטיזציה. וזה דווקא רצוי. משום שבהתייחס למה שיש לנו בתקשורת הממלכתית, דמוקרטיזציה רק תרחיב את חופש הביטוי.

אם גם כאשר הליכוד בשלטון, הוא לא מסוגל לפעול למען תקשורת קצת יותר מאוזנת, או להביא למינויה של משפטנית מעולה, אז הליכוד באמת לא בשלטון.

אגב, אפשר גם להניח שהליכוד לא היה מצליח להקים התנחלות אחת אם תנועת העבודה, שקדמה לו בשלטון, לא היתה מתחילה עם הפרויקט. כשלא צריך, הליכוד יודע לבנות (בעיקר בנייה לצורך הריסה). כשצריך אותו, מתברר שצודק מי שטוען שהשמאל עדיין בשלטון. בתקשורת ובבית המשפט העליון אנחנו מקבלים הוכחות שוב ושוב.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
דיקטטורה תעמולתית

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
בימים אלה מוקרן ברחבי ישראל הסרט "גן עדן עכשיו". הוא מציג בצורה אנושית את תופעת המחבלים המתאבדים. הסרט מופץ בסיוע קרן הקולנוע הישראלית. כן, על חשבוננו, משלמי המסים. השבוע כתבו על כך שני הורים שכולים, יוסי מנדלביץ ויוסי צור, שבניהם, יובל ואסף ז"ל, נרצחו על ידי מתאבד.
מדובר בסרט רגיש. יש בו האנשה של הצד השני. של הפלשתיני שיוצא חגור במטען כדי לרצוח נשים וילדים וסתם יהודים. הרי אסור לראות בהם רק רוצחים. הם גם בני אדם. יש סיבה למה שהם עושים. הם סבלו והתייסרו בעצמם.

בימים אלה טורח עבדכם הנאמן על הכנת סרט העוסק בצמיחת הנוער הנאצי בשנות השלושים של המאה הקודמת. זה יהיה סרט רגיש. תהיה בו, כמובן, האנשה של הצעירים שנשבו בקסם הנאצי. הרי אסור לראות בהם רק רוצחים. הם גם בני אדם. יש סיבה למה שהם עשו. לא יזיק לנו אם נבין את סבלם ואת מצוקתם תחת המגף של יהודים נצלנים.

ביקשתי תקציב מקרן הקולנוע בגרמניה, אבל זרקו אותי מכל המדרגות. הבהירו לי שאם אנסה להיכנס לגרמניה, אועבר לאשפוז כפוי בגין חקיקה מיוחדת נגד הנאצים ותומכיהם. אבל אל דאגה. קרן ישראלית תסייע לי. אם אפשר להציג רוצחים מתאבדים בדרך אנושית, אז למה לא רוצחים נאצים? הרי אנחנו חסידי חופש הביטוי. פרטים אצל אהרן ברק. ואנא מכם, אל תפסלו את הסרט עד שתראו אותו. זה יהיה סרט רגיש. זו תהיה חוויה קולנועית.

ותודה מראש, ממש תודה, לשרת החינוך לימור לבנת הממונה על הקרנות לקולנוע. שוב היא מספקת לנו הוכחה שהליכוד בשלטון

מאמר מעולה של אחת המשפטניות היותר מבריקות בארץ- אורית קמיר
http://www.notes.co.il/orit/14923.asp

האג'נדה של "הארץ" נגד פרופ' גביזון: עיתונאות צהובה ומשתפ"ים מוגי לב




מזה חודשים רבים עיתון הארץ עוקב בדריכות אחר כל ציוץ הקשור למינויה האפשרי של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון. כל שבריר של "ידיעה", רמז, רכילות ושמועה מדווחים ביסודיות ובהבלטה (כאילו לא היו סיפורים עיתונאיים של ממש לכסות). הדיווח הבלתי פוסק הופך את פרופ' גביזון ל"איטם", ל"חדשות", ל"קונטרוברסיאלית", ל"פרשה", כלומר – למי שיש הצדקה מלאה להמשיך ולבחוש באפשרות מינויה. בסופשבוע זה הגיעו הדברים לשיא חדש, בדמות כתבת מוסף שאין לה קץ, והיא מלאה הכפשות, ניתוחי אופי ארסיים, הפחדות והילוך אימים. הארץ גייס למשימה כל מי שמסוגל לחוות דעה קטלנית אודות אישיותה ה"בעייתית" של המועמדת, אופיה ה"בלתי שיפוטי", מזגה ה"סוציומטי" עד כדי א-סוציאלי ממש ודעותיה הימניות להבעית. אבל מי, בדיוק, הם הדוברים בעלי שיעור הקומה שמביא לנו העיתון, ושעלינו להקשיב לחוות דעתם על מועמדת לבית המשפט העליון? ובכן... בעצם... לא ברור. הכתבה מביאה את דבריהם של "קולגה לשעבר", "מרצה בכיר", "משפטן מרכזי", עורך דין עלום שם, ו"שופט מרכזי מאוד במערכת". וכולם, במקהלה אחידה של פחדנות חסרת כבוד או אחריות, משמיצים ושופכים קיתונות של בוץ. מאחורי הקלעים. מאחורי סינורו של העיתון של האנשים החושבים, שמשתף פעולה, ומאפשר להוציא דיבה בלי לקחת אחריות. בחסות האנונימיות. אני דווקא הייתי מאוד רוצה לדעת מיהם גדולי הקומה המחווים דעה מקצועית כל כך על אישיותה ה"בעיתית" של המועמדת לבית המשפט העליון. הייתי שמחה מאוד לראות את תעודותיהם המקצועיות, להתוודע ל"מזג השיפוטי" שלהם עצמם, ולשמוע מה, בדיוק, טיב יחסיהם עם גביזון עצמה ו/או עם חוגים חשובים החפצים בהכפשתה. אבל עיתון הארץ, במהלך ירוד ההולם עיתונאות צהובה וחסרת אחריות, אינו מהסס להעניק לכל הדוברים שקיבץ בחריצות יתירה חסינות מפני חשיפה ציבורית: למה לפגוע בשמם הטוב, ביחסיהם עם כל קצות הקשת, בסיכוייהם שלהם להבחר יום אחד לעליון? למה לא לתת להם לבצע רצח אופי ללא תשלום כל מחיר אישי? פחדנות עלובה ההולמת משטרי טרור מאומצת ומאושרת על ידי העיתון שכלל אינו מעלה על הדעת שעליו להביא לקוראיו דברים בשם אומריהם. (רק אחד המשמיצים שמח להזדהות בשמו, ולגביו מפרט העיתון כי פוטר מן האגודה לזכויות האזרח עקב עימות עם פרופ' גביזון. אף שאיננו יודעים את פרטי האירוע, ונחשפים רק לצד אחד של הסיפור, לפחות אנו יודעים כי את דבריו של דובר זה יש להבין בהקשר זה של סכסוך אישי נוקב. ומה לגבי כל האחרים? מה יש להם בבטן נגד המועמדת? אולי קנאה? אולי נקמה? אולי סתם רשעות?)

ובתוך כך, כמובן, העיתון פורש רשת מגן עבה על שאר כל המועמדים, שאת שמותיהם הס מלהזכיר, שמא יהפכו לקונטרוברסליים; שמא ירצה הציבור לדעת מה אמרו וכתבו הם, ומה האג'נדה שלהם. למה לבחון את כולם, כשאפשר לרכז את הזרקור במועמדת אחת, ולהפכה מיום ליום ל"קונטרוברסיאלית" יותר ויותר? אילו רצה הארץ לספק לקוראיו דיווח עיתונאי אמיתי, היה יוצא לחפור בשאר הערוגות, להביא ממצאים חדשים, אודות מי שאלמוניותם הציבורית חוסכת מהם את העיסוק הציבורי בכשירותם המקצועית, באישיותם, במזגם ובעמדותיהם. כך, למשל, איפה היה עיתון הארץ כשמונה לבית המשפט העליון אדמונד לוי, שופט ימני באמת, שמעולם לא הסתיר את עמדותיו הלאומניות, וסבור שפינוי עזה היה מהלך בלתי חוקי? מדוע לא נבחן עברו כשופט מחוזי וכסגן ראש עיר? מדוע לא נבחנו מקצועיותו ורמתו? האם אי אפשר היה למצוא בדבריו "אג'נדה" דתית לאומית ימנית ולהפכה ל"מסוכנת לבית המשפט העליון", לשלטון החוק ולמדינת ישראל היהודית-הדמוקרטית? היתכן שעיתו הארץ לא רצה להפוך ל"קונטרוברסיאלי" שופט שבית המשפט העליון חפץ במינויו השקט? האם יתכן, כפי שמרננים, שבית המשפט העליון חפץ במינויו כדי לאייש את הכסא הדתי הלאומי באדם ששיעור קומתו לא יאיים על איש?

הכתבה אודות פרופ' גביזון קושטה על ידי עורכי המוסף בכותרת מטילת אימים, על פיה מי שחפץ בשופטת שלא תמכה בפיטורי אריה דרעי, שמדגישה את יהדותה של המדינה על חשבון הדמוקרטיות שלה, שמבקשת לצמצם את היקף ההתערבות השיפוטית בשחיתויות המערכת הפוליטית – יתמוך ברות גביזון. באותה מידה ממש אפשר היה ליצר ולו כותרת אחת השואלת, אודות המועמד המתחרה, פרופ' מרדכי קרמניצר, האם נחוץ לציבור בבית המשפט העליון שופט שבכתיבתו האקדמית, כמו גם בהתבטאויותיו על כל במה, נאבק כל עוד נשמתו בו נגד החוק למניעת הטרדה מינית, ומבקש לצמצם בכל דרך את עבירת האינוס ולהקטין את תחולתה; האם נחוץ בבית המשפט העליון אקדמאי שכתיבתו המשפטית לא רק שאינה "פורצת דרך" אינטלקטואלית אלא היא לוקה ב"אי דיוקים" חמורים? אפשר היה להביא את כל אלה למודעות הציבור, ואף לעורר דיון ציבורי בכישוריו של פרופסור זה, באישיותו, במזגו ובמידת ה"בעיתיות" שלו. אבל הארץ בוחר למלא פיו מים, להסתיר מציבור קוראיו מידע רלבנטי, ולגונן על מועמד שהוא חפץ ביקרו. אולי בגלל התפקיד הרם שמילא המועמד בעולם התקשורת, ואולי בגלל שרבות מדעותיו אהודות על העיתון. ומה מלמד אותנו העיתון על שאר המועמדים? דבר וחצי דבר. שתיקה רועמת. רק את פרופ' גביזון נכון לטחון עד דק, ולהביא את דבריהם של כל מי שמוכנים להכפישה בעילום שם. כי היא "קונטרוברסיאלית", כזכור, מיום הוולדה, מרגע הגיחה מבטן.

וראו זה פלא: הנרטיב הסמוי שמפתח העיתון ומוכר לקוראיו, יום אחר יום, דומה להפליא לנרטיב אחר, ששמענו כבר, לא מזמן, כשניסה העיתון לחסום את מינויה של אישה אחרת לבית המשפט העליון. על פי הארץ, כל מערכת המשפט עומדת על רגליה האחוריות כנגד מינויה המסוכן של גביזון, ואולם אישה במעמד בכיר (ציפי לבני, שרת המשפטים), נאבקת על מינויה בכל מחיר. מניעיה של ליבני - בנרטיב זה - לא ידועים, לא ברורים, לא מובנים, אך היא מוכנה לעשות הכל, ואף לשלם מחיר אישי, כדי לדחוף את גביזון בכוח להיכל. אישה מביאה אישה, על חשבון שלטון החוק והציבור. חודשים לא רבים עברו מאז הוצגה עלילה דומה מאוד ביחס לעדנה ארבל: גם שם, על פי העיתון, כל עולם המשפט התנגד למינויה של המועמדת לעליון, ואולם אישה במעמד בכיר (דורית בייניש, שופטת בית המשפט העליון ונשיאתו הבאה), נאבקה על מינויה בכל מחיר. מניעיה היו לא מקצועיים, לא ענייניים ולא נכונים, אך היא היתה מוכנה לעשות הכל, ואף לשלם מחיר אישי כדי להכניס את ארבל להיכל. אישה מביאה אישה, על חשבון שלטון החוק והציבור. ועוד צירוף מקרים: במקביל ל"פרשת גביזון", הארץ מציע לקוראיו דיווח יסודי לא פחות אודות שתי שערוריות שלא יורדות מדפיו: אחת של שופטת שהשמידה פרוטוקולים ודבקה בכסאה, והשניה של שופטת שכשלה בהקלטות בלתי חוקיות של בן זוגה. שופטים גברים רבים מאוד מאיישים את כסאות בתי המשפט, ואין צל של ספק שהיו וישנם ביניהם לא אחד ולא שניים שהשמידו פרוטוקולים, כשלו בהקלטות בלתי חוקיות, הטרידו מינית מתמחות ובצעו שורה של מעשים לא ראויים. אך מעולם לא שמענו עליהם. אף לא מילה. קלונם נשאר ספון היטב ומוסווה מעיני הציבור. כמקובל במערכת: מאחורי הקלעים, הרחק מן ההמון הסוער. ולעומת זאת, עקב הדיווח הבלתי פוסק אודות הנשים בעולם השפיטה, מתחזקת בלב הציבור ההכרה הבלתי נמנעת ששופטות במערכת, כמו גם מועמדות להיות שופטות, הן בעייתיות: הן קונטרוברסליות, הן לא ישרות, הן מועדות, הן מערבות שיקולים אישיים זרים בפסיקותיהן. והמסקנה? כמובן, מתבקשת. האם יתכן שכל אלה יקלו על הציבור לקבל הקטנה של מספר השופטות המתמנות לבתי המשפט בכלל ולעליון בפרט? האם יתכן שזהו עוד ביטוי של סינדרום ה- backlash, המכה כיוון שנשים הצליחו להשתלב בעולם השיפוט בהצלחה מרשימה? האם יתכן שכל אלה יקלו על הציבור להבין את ההתנגדות שעלולה לצוץ לפתע פתאום למינויה של דורית בייניש, כשיגיע תורה להיות נשיאת בית המשפט העליון? דינמיקה דומה מאוד התרחשה בעניין פרקליטות המדינה: עיתון הארץ פרסם השמצות משולחות רסן כנגד הצמרת הנשית של פרקליטות המדינה, ואלה הקלו על הציבור לקבל את גדיעתה של צמרת זו והחלפתה בצמרת גברית למהדרין. התהליכים שקופים וברורים, הכתובת כתובה על הקיר – חייבים להתחיל ללמוד לקרוא, ויפה שעה אחת קודם. וראוי לזכור, שמי שיושב(ת) מנגד כשבאים לקחת את הסובבים/ות אותה - מוצא/ת את עצמו/ה לבסוף נלקחת כשאין עוד איש/ה שיוכל/תוכל למחות....

אבל דבר טוב אחד יצמח בכל זאת מן ה"פרשה" האומללה, שחשפה את ערוות ה"ברנז'ה" המשפטית הציבורית וזו של "העיתונאות האינטלגנטית". במוקדם או במאוחר, בעקבות הכיעור הרב שיצא לאור, ישונה תהליך מינוים של שופטי בית המשפט העליון, ויהפוך לשקוף ופתוח לביקורת הציבור. עכשיו, כשגלוי וידוע לכל כי המינויים אינם "מקצועיים", "טהורים" ו"נקיים", אלא פוליטיים, אינטרסנטיים ומאוד מאוד אישיים, לא יהיה מנוס מפתיחת תהליך הבחירה לביקורת ציבורית, כפי שראוי שיהיה. וכך נצא נשכרים כולנו, ושפיכת דמה של פרופ' גביזון לא תהיה לגמרי לשווא.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”