בהיכל התכנסנו

בשקט ישבנו,

בהנפת השרביט

בקעו צלילי חליל נוגה,

מן הפינה עלתה מנגינה

עצובה מתוך פסנתר כנף,

מתיבות התהודה

עלו הדים צורמים,

צליל אחר צליל

משולחים לחלל

בהרמוניה אחת

שניגנה ניגון חוזר

פעם היינו עץ תמיר

מעוטר

בתלתלי עלעלים.

אפשר לכתוב לזה סוף אופטימי יותר.....

"פעם היינו עץ תמיר מעוטר בתלתלי עלעלים..."

היום אנחנו גרומים לאנשים להיות מאושרים
דרכנו הם מתחברים לפאר היצירה
והם מרגישים את ידיעת ההארה


מה דעתך על זה?

חבר'ה מה קורה לכם? איפה האופטימיות נעלמה לכם?

ב-

לנה

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לנה ייקרה...

את השיר כתבתי על פי תמונה ליוזמה....
{קבלנו תמונה והיינו אמורים לכתוב על שיר}
בתמונה היה עץ תמיר בשיא פריחותו וראיתי
בעיני כיצד הוא נגדע והופך לכלי נגינה שמנגנים
להפליא אבל מבכים על העץ שנגדע עדיין
בדמיי ימיו....


מקווה שהבהרתי ....

תודה על התגובה...

אהבתי את נושא השיר