בצרפת הופכים יינות יוקרתיים לתוספי דלק

יום שני, 10 באוקטובר 2005, 8:34 מאת: קרייג סמית, הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/114258-18.jpg]

כרמים של ענבים ליין. פיקוח קפדני על המותגים (צילום: יח"צ)


הרוויה בעולם היינות, שנובעת מירידה בצריכה ומאזורי גידול חדשים לענבים, גרמה לירידת מחירים חדה, ולחיפוש פתרונות לעודפים

אוליוויה ז'יבלן מטה כוס יין שצבעו אדום עמוק, מרחרח אותו ולוגם ממנו. הוא עומד ליד שולחן ביקב האבן הכפרי שלו, בעיירה וובר שבמחוז לאנגדוק-רוסיון בדרום צרפת, בין מכלי בטון בגובה כחמישה מטרים המלאים מיץ ענבים תוסס. ריח שמרים נישא באוויר. "אתה רוצה לנסות את מה שייכנס למכל שלך?" הוא שואל בעצב, כשהוא ממלא כוס למבקר. "אילו סבי היה יכול לטעום את מה שאני הופך לאלכוהול, הוא היה מתהפך בקברו".

גודש היין ברחבי העולם הגיע לממדים כאלה, שלראשונה בהיסטוריה נאלצת צרפת לזקק חלק מיינות העלית שלה לדלק. זהו מצב כואב במדינה שבה ייצור היין נעשה מאהבה ופרי המלאכה הזאת מקבל תשבחות כמו כל יצירת אמנות אחרת.

צרפת כבר הפכה מדי פעם אוקיינוסים של יינות שולחן זולים לחומץ ולאתנול. אך כיום, בקבוקים של יין צרפתי איכותי מעלים אבק על מדפי סופרמרקטים ובמרתפי יקבים בכל רחבי המדינה, עד כדי כך שאחדים מהיינות זולים יותר מאשר מים בבקבוקים.

בתחילת השנה יצאו כמה יצרני יינות לרחובות במחאה על המחירים הנמוכים. עקב כך ביקשה צרפת מהאיחוד האירופי לאשר לה זיקוק של יותר מ-150 מיליון ליטרים של יינות בעלי סיווג Appellation d'Origine Controlee (היינות האיכותיים ביותר, מפוקחים ומסווגים על-פי מיקום הגידול, סוג הענבים והיקב). עד סוף השנה יהפכו 100 מיליון ליטרים - כמות המספקת ל-133 מיליון בקבוקים - לאתנול צלול כבדולח.

האתנול נמכר לבתי זיקוק לנפט, המשתמשים בו כתוסף לדלק כחלק מהמסע האירופי להגברת השימוש בדלקים הניתנים לחידוש. הבנזין הצרפתי כבר מכיל כ-1% אתנול, שרובו זוקק מסלק הסוכר שיש במדינה בשפע. שיעור זה יעלה ל-5.75% עד 2010 כדי לעמוד בדרישות האיחוד האירופי.

מאחר שצרפת מייצאת דלק, ומאחר שאחד השווקים הגדולים ביותר שלה הוא ארה"ב, סביר להניח שבשנה הבאה עשויים אמריקאים אחדים למלא במכוניותיהם דלק הכולל מעט שארדונה או פינו נואר.

שיטת הסיווג של היינות הנתונים לפיקוח נוצרה בשנות ה-30 כדי ליצור סטנדרטים ליינות צרפתיים איכותיים ולהבדיל בינם לבין יינות השולחן הפשוטים. הפיקוח הקפדני על המותגים המקומיים שולט על הכל - החל בסוג הענבים שמהם נוצר היין וכלה במספר בקבוקי היין שמותר ליינן לייצר בכל יחידת שטח. יין ה"שאטונף די פאפ" מעמק הרון היה הראשון שקיבל סיווג וכיום יש 467 יקבים כאלה - ורבים מהם טובעים כעת ביין.



ב-2002, 10 מיליון ליטרים הפכו לחומץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/176140-18.jpg]

היום מיוצאת לארה"ב עשירית מהכמות הרגילה (צילום: ערוץ 10)


שילוב של שני גורמים הביא לגידול בעודף היין: יצרנים חדשים במדינות כמו אוסטרליה וצ'ילה וירידה בביקוש במקומות כמו צרפת, שבה צעדי העונשין על נהיגה בשכרות מיתנו את שתיית היין המסורתית בארוחות הצהריים והערב. "הפחד מהז'נדרמים הורג את צריכת היין", אמר ז'יבלן.

כתוצאה מהירידה בביקוש נותר במחוז בוז'ולה יין רב כל כך, שב-2002 הפכו בו עשרה מיליון ליטרים לחומץ.

ז'יבלן מייצא כיום לארה"ב עשירית ממה שנהג לייצא לשם לפני שנים אחדות. הסיבה לכך היא, לדבריו, היורו החזק ובמידה מסוימת גם החרם שהטילו האמריקאים על מוצרים צרפתיים בעקבות סירובה של צרפת לתמוך בפלישה לעיראק (השוק הגדול ביותר שלו היה בטקסס).

תהיה הסיבה אשר תהיה, הגודש הביא לירידת מחירים קטלנית. בקבוק של "קוט די רון" צנוע, שבעבר נמכר בסיטונות במחיר של כ-1.20 יורו או כ-1.40 דולר, נמכר היום במחיר 60 סנטים (כ-70 סנט אמריקאי). אפילו בקבוקים של סנט אמיליון, היוקרתי יותר, נמכרים בפחות מ-3 יורו כל אחד.

כדי למנוע את התגברות הבעיה, האיחוד האירופי הקפיא את שטח האדמה המוקדש לכרמים ביבשת בחמש השנים האחרונות. יש אפילו סובסידיות לאנשים המסכימים לעקור את הכרמים שלהם במקום לייצר יין גרוע, המכונה באירופה "פלונק". גם הרגולטור של היינות מטעם ממשלת צרפת - משרד היינות הלאומי - רכש זכויות ייצור של כרמים, שהן למעשה רשיונות לייצור יין, והוציא את הכרמים האלה מהשוק.



דורות של מגדלי יין

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/107067-18.jpg]

שאריות היין הופכות לדשן (צילום: Artoday)


ליד המזקקה המקומית, הסמוכה לכרם של ז'יבלן, נפרקה שמפניה תוססת ממכלית לתוך מכל ענק באמצעות צינור. בתוך המזקקה פיעפע ורחש יין אדום דרך יער של עמודי פלדת אל-חלד וסבך של צינורות פולטי קיטור. באחד מקצות המכונות נאסף אתנול צלול לתוך מכל ענק, ואילו מה שנותר מהיין הופרד למים ולתרכיז עכור, שבו אפשר להשתמש כצבע מאכל. השאריות נדחסות בסופו של דבר והופכות לדשן.

מוריס קרוזה, המנהל את המזקקה, אמר כי במחוז הקטן הזה לבדו הסכימו מאות יצרנים להפוך את היין שלהם לאלכוהול.

ז'יבלן הוא אחד מהם. משפחתו מייצרת יין דורות רבים אך סמל האצולה, הרקום על כיס חולצתו האדומה, מסתיר עבר צנוע יותר: סבו ואבי-סבו ייצרו יינות שולחניים, שרובם סופקו לצבא, מכרמים פשוטים יותר ששכנו במרחק של כ-15 ק"מ. ז'יבלן מכר אותם באמצע שנות ה-70, קנה שטח אדמה טוב יותר ונטע סוגים שונים של גפנים כדי לייצר יין בהתאם לסיווג המקומי, "קוסטייר דה נים".

החיים היו טובים עד למשבר. ביום שטוף שמש באחרונה הוא הגיש תלים של רכיכות זעירות ברוטב שמנת לבן וקערות מלאות בנזיד בקר שחור, שניים מהמאכלים המיוחדים לאזור. הוא "הרטיב" את הארוחה בגביעים מלאים מהיין שלו, שדינו נחרץ.



100 אלף בקבוקים הולכים לזיקוק

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/w/18-200/103084-18.jpg]

יין אדום. מעכשיו לא רק בכוס (צילום: רויטרס)


הוא הסכים לזקק כ-100 אלף בקבוקים, כמחצית מהייצור שלו ב-2004, שהיו נמכרים במחיר קמעונאי של פחות מ-10 דולר לבקבוק אילו נשלחו לארה"ב. זאת היתה החלטה קורעת לב, "אבל השוק מת", הסביר ז'יבלן, והוסיף כי כבר היה לו יין משנים קודמות שלא נמכר, והוא זקוק לכסף.

לדבריו, הוא יקבל רק כמחצית מהתמורה שהיה מקבל אילו נמכר יינו בשוק נורמלי, "אף על פי שלא קיים יותר שום דבר נורמלי". הוא התלונן שסיטונאי יין, היודעים שהייננים נאלצים להמתין שישה חודשים עד שמתקבלים הכספים שהאיחוד האירופי נותן בתמורה לזיקוק היין, מציעים בעבור היין מחיר במזומן שהוא מתחת למחיר השוק וכך גורמים לשפל נוסף בשוק.

הוא הרים כוסית וניסה לנער מעליו את מצב הרוח הקודר בכך שהסב את תשומת הלב לאווירה הטובה שמעורר יין טוב. "ידידות", ציין והצביע על שורה של בקבוקים ריקים שעמדו על השולחן; "לא מרגישים ככה כששותים קוקה קולה".

לאחר שרוחו התעודדה זמנית, קם במהירות את השולחן נעלם מעבר לפינה ושב כשהוא יושב מאחורי הגה של מלגזה. במלגזה הרים את אחד מעובדיו, ששפופרת מפלדה בידו האחת ובקבוק ריק בשנייה, אל קצה אחד המכלים. דקה לאחר מכן שב האיש לקרקע עם בקבוק של יין אדום חדש, שהיה אמור לשאת את שם המותג של היקב, שם אירוני כעת, "שאטו ד'אספרי" (טירת התקווה).

הוא מזג לעצמו כוס נוספת ואמר שיש לו ארכה עד דצמבר לשלוח את היין שלו למזקקה. "זה דומה להליכה להלוויה", אמר, "לא צריך למהר".


http://news.walla.co.il/?w=//792122

או כל צמח שמנוני אחר שממנו מפיקים ביודיזל. ואולי אפשר ליטוע שם סתם עצי יער שיקלטו את הפחמן הדו חמצני ויקטינו את אפקט החממה.
גידול של גפנים ליין זה גידול מפונק שצורך הרבה משאבים,וליינות אין הרבה ערך תזונתי.

הצרפתים הזונות מתחילים להרגיש את האמברגו של ארצות הברית