מכתבי הפיטורים של שרי שינוי עוד לא נכנסו לתוקף, אבל בעבודה כבר מכינים רשימת דרישות כדי שיסכימו להצטרף לקואליציה: הדרישה המרכזית תהיה שיו"ר המפלגה, שמעון פרס, יקבל את אחד מבין שלושת התיקים הבכירים – חוץ, אוצר או ביטחון.

הבעיה עם הדרישה הזאת היא, שקשה לראות את מי מבין שלושת השרים הבכירים של הליכוד יוכל שרון להזיז ממקומו. ראש הממשלה הבטיח לשאול מופז שהוא יישאר בתפקידו. אם שרון ינסה להעביר מתפקידם את בנימין נתניהו וסילבן שלום, שהם בעלי עוצמה אישית רבה ויש להם תמיכה רבה במרכז הליכוד, הוא עלול להיקלע ל"מלחמת עולם" בתוך מפלגתו.

נראה כי הפתרון לבעיה יימצא ב"תפירת" תיק חדש לפרס – שר לענייני ההתנתקות. שרון ישמח להעביר חלק מהפעילות הכרוכה בהתנתקות ליו"ר העבודה. כך יוכל שרון להימנע ממאבקים עם פעילי הימין שנאבקים לסכל את ההתנתקות. פרס, מצידו, ישמח ככל הנראה לבצע את המשימה, "כחייל נאמן בשליחות השלום".
העבודה תשמח גם לקבל את שלושת התיקים שמפנה שינוי – הפנים, המשפטים, איכות הסביבה והאנרגיה והמדע - אבל ספק רב אם מפלגה העבודה תסתפק בתיקים האלה. העבודה תדרוש פיצוי על כך שאף אחד משלושת התיקים הבכירים לא ניתן לה. עיניה של העבודה נשואות לתיק עם "בשר" כמו החקלאות, החינוך, ביטחון פנים או תמ"ס, אך נראה כי שרון יתקשה מאוד להזיז את השרים המכהנים במשרדים אלה.

ח"כ מתן וילנאי מתכוון להניח על שולחנה של לשכת מפלגת העבודה הצעת החלטה האוסרת על פרס לנהל עם שרון מו"מ לקיומה של ממשלת אחדות, למעט במקרה בו מדובר על ממשלת התנתקות לאומית, במתכונת ממשלת החירום האחדותית שהוקמה ערב מלחמת ששת הימים.

וילנאי אמר שהקמת ממשלה שתיועד אך ורק למטרה הנקודתית של ביצוע ההתנתקות, תהיה מהלך בעל חשיבות חשיבות אסטרטגית היסטורית. "ההצטרפות תוגבל לזמן קצוב", יציע וילנאי, "ללא תיקים, כיבודים והטבות ותפורק מיד לאחר ביצוע ההתנתקות"

לאחר ששרון ופרס יסכמו ביניהם איזה תפקידים תקבל העבודה, צפויה מלחמה פנימית במפלגת העבודה. חיים רמון, מתן וילנאי, אפרים סנה, בנימין (פואד) בן אליעזר, דליה איציק, ואפילו אברהם (בייגה) שוחט ושלום שמחון, רואים את עצמם כמועמדים לתפקידי שר. גם המשמרת הצעירה בסיעה עשויה לתבוע את חלקה בשלל. וההיצע קטן בהרבה מהביקוש.

שרון נערך למרכז הליכוד

אולם בפני שרון ובפני פרס ניצבות שתי משוכות גבוהות, שעלולות להכשיל ממש את הקמתה של הממשלה. המשוכות הן מרכז הליכוד, ומרכז העבודה, לפי הסדר הזה, שיידרשו לאשר את המשא ומתן הקואליציוני (במפלגת העבודה, יידרש אישור רק אחרי השגת ההסכם ).

צירי ועידת הליכוד החליטו לאסור על שרון לנהל כל משא ומתן עם מפלגת העבודה. המשמעות: הח"כים של הליכוד, שנבחרים על ידי חברי מרכז הליכוד אינם מוכנים לתמוך בהקמת ממשלת אחדות, אלא אם מרכז הליכוד יהפוך את החלטתו. ח"כ עוזי לנדאו, מבכירי המורדים, העריך אתמול כי לפחות עשרה ח"כים בליכוד יצביעו בכנסת נגד מינוי שרי העבודה.

כבר הבוקר צפויה להתקיים פגישה ראשונה עם יו"ר המרכז, צחי הנגבי, ומנכ"ל הליכוד, אריק ברמי, בניסיון לקבוע מועד מוסכם לישיבת מרכז. ראש הממשלה יאמר, כך מקורביו: "על חברי המרכז להחליט - אם יצביעו נגד ממשלה עם העבודה, נלך למערכת בחירות, וכדי לשמור על שלטון הליכוד, יש להקים ממשלת אחדות". הפסד של שרון בהצבעה יהיה המכה הקשה ביותר שספג אי-פעם הליכוד, ויוביל למערכת בחירות כמעט בוודאות.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART/830/640.html

מדוע תפירת תיק פיקטיבי ( בממשלה, לא בפרקליטות..) לא מהווה הצעת שוחד. מדוע החליטה הפרקליטות להעמיד לדין באשמת מתן שוחד את ישראל סדן, ראש עירית חדרה, על הבטחות לנבחרי ציבור ממפלגות אחרות. ואילו הקמת משרד ממשלתי, על כל המערך הקשור בהפעלתו, אינה מהווה שוחד.
את אותה שאלה שאלתי, בעת שראש הממשלה אהוד ברק, הקים משרד פיקטיבי לשמעון פרס ומינה אותו לשר לתיכנון אזורי, פונקציה פיקטיבית חסרת משמעות אמיתית. במקרה ההוא המעשה לכאורה חמור יותר, שכן הושג הסכם בין ברק ופרס, במסגרת פנים מפלגתית, שהאחרון יקבל את המשרד שהוקם למענו, כדי שלא יפריע למועמדותו על ידי המפלגה.
יש למישהו תשובה משכנעת?

על פניו, גם כשראש-ממשלה מציע תיק "לא פיקטיבי" לנציג מפלגה אחרת, אתה יכול לטעון שהתיק הוצע תמורת "טובת הנאה": הצטרפותם של אותם נציג ומפלגתו לקואליציה...

הצטרפותה של מפלגה מסויימת לקואליציה, ומתן תיקים "אמיתיים" לנציגיה, לא יכולה להתפרש כשוחד, שהרי מדובר בפונקציה שהציבור נזקק לה, ויש בחלוקת התיקים מעין חלוקת אחריות על כולם על פי כישוריהם לכאורה. אבל המצאת תיק פיקטיבי, שלא היה קיים מעולם והציבור לא זקוק לו (על אף שאפשר להתפלפל ולבצע לוליינות לוגית גם סביב השאלה הזאת, כמו בכל עניין בעצם) לא יכולה להתפרש אחרת.
על אחת כמה וכמה, שהדבר נעשה במסגרת פנים מפלגתית, כמו במקרה ברק-פרס, ועל חשבון משלם המיסים.
מדוע הטיעון שאתה העלית, לא יעמוד למר ישראל סדן, ראש עירית חדרה?

זה פשוט לא רציני. מחר יבוא מישהו ויטען למשל שאין הצדקה לשר לענייני ירושלים, שגם הוא תיק חדש יחסית, וכך הלאה. גם תיק התקשורת היא חדש יחסית - האם זה אומר שאין לו הצדקה? עובדה היא שהיו ממשלות עם יותר תיקים וממשלות עם פחות תיקים.
ומה זאת אומרת מסגרת "פנים מפלגתית": האם ברק הוא זה שממנה את פרס או להיפך? ומה תגיד על תיק שנותן ראש הממשלה לח"כ ממפלגתו? הרי גם זה לשיטתך נכלל ב"מסגרת פנים מפלגתית".
לגבי סדן, אני לא מכיר את הפרטים, כך שאיני יכול להתייחס.

חסרים מקרים של לקיחת או נתינת שוחד, המצויים בתחום הדמדומים מבחינת החוק? עיין ערך ראש הממשלה והאי היווני. מהו משרד אמיתי? אכן שאלה טובה, שאין עליה תשובה מדעית; אבל אני יודע מהו משרד לא אמיתי - משרד המוקם באופן מעורר חשד בעת משא ומתן קואליציוני לגופו של איש, ולא לגופו של עניין. שני התיקים שהזכרת, לענייני ירושלים, והתקשורת, לא הוקמו לצורך (על הראשון אני לא בטוח לחלוטין, רק כמעט) משא ומתן קואליציוני, אלא במסגרת ריאורגניזציה במשרדי הממשלה, ולא היה להם דבר עם צרכי המפלגות השונות.
מה נחשב למסגרת פנים מפלגתית? כאשר בהתמודדות הפנים מפלגתית על המועמדות לראשות המפלגה, שני חברים עושים ביניהם הסכם, שאחד לא יפריע לרעהו, ובמסגרת ההסכם הזה מקימים משרד שאין בו צורך (מה שמתרחש לאחר הבחירות) בעיני זהו שוחד לכל דבר.
אכן היו ממשלות עם יותר שרים, וממשלות עם פחות שרים, ומה ההוכחה מכך? המצב הזה היה נוח לכולם באותה עת - וזה המפתח לכל דבר - ולכן כאילו היה כשר. אינני משוכנע עדיין שמעבר לביקורת הציבורית שהייתה אז על מספר השרים המנופח, והבזבזנות שנבעה מכך, לא היה כאן משהו חמור יותר.