התשובה לשאלה טמונה בחישוב שהמממ התחיל
קודם כל, הנה הכתבה במעריב. לא שמתי אותה קודם, כדי לא לגרום ל"העתקות" מהתגובות שם.
ועכשיו לעניין:
גם אם 50% מנשאי האיידס הן נשים הטרוסקסואליות, יתכן מאד כי היחס בין מספר נשאיות האיידס לבין כלל הנשים הוא קטן, לעומת היחס בין נשאי האיידס בקבוצת ה"גברים המקיימים יחסי מין עם גברים" (הגדרה הלקוחה מהדו"ח התקופתי האחרון על HIV, של משרד הבריאות) לבין כלל אוכלוסית הקבוצה. הנתון החשוב הזה, שיכל לסווג אנשים בקבוצת סיכון, אינו נמצא בכתבה.
כפי שכתבתי, התשובה לשאלה תמונה בחישוב שהמממ התחיל, והנה החישוב, עפ"י הנתונים שאני מצאתי:
קודם כל נכנסתי לאתר משרד הבריאות , שם מצאתי את הדו"ח האפידמיולוגי האחרון בנושא האיידס (אותו כבר הזכרתי, עליו גם המממ הסתמך), המעודכן עפ"י נתוני יוני 2004. עפ"י הדו"ח, מספר נשאי נגיף האיידס הידועים בארץ, שידוע בוודאות שנדבקו בשל קיום יחסי מין בין גברים הוא 422, זאת מתוך 3195 נשאי איידס מוכרים. 13.2% מהנשאים.
הערכה המובעת בדו"ח היא שקיימים כ- 1100 נשאים נוספים, שאינם מודעים לכך. אם נניח התפלגות דומה, נקבל 145 נשאי נגיף נוספים שנדבקו באותה צורה.
בסה"כ, אפשר להניח שמדובר בכ- 567 איש.
באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה , מצאתי שבחודש יוני 2004 חיו בישראל כ- 6,800,200 איש.
ועכשיו לחישוב הראשון:
מתוך כלל האוכלוסיה, של 6,800,200, משרד הבריאות מעריך שישנם כ- 4300 נשאים. בסה"כ נשא איידס אחד לכל 1580 איש. 0.0632 אחוזים מהאוכלוסיה.
את התפלגות האוכלוסיה עפ"י נטיה מינית, לא יכלתי למצא במסד הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולכן נעזרתי באחד משבועוני המדע הפופולרי הנפוצים והמכובדים: ה- NewScientist, שבכתבה שמפורסמת באינטרנט (ובאחד מגליונותיו האחרונים) הזכיר כי כיום מאמינים ששכיחות האוכלוסיה ההומוסקסואלית, היא כ- 3 אנשים מתוך מאה. אם נניח שכחצי מהם גברים, אחוז האוכלוסיה ההומוסקסואלית הגברית עומד על 1.5%.
החישוב השני:
אם נסתמך על הנתון הקודם, נקבל כי ישנם בסביבות ה- 102,000 גברים הומוסקסואלים בישראל. מתוכם, כפי שכבר צויין, כ- 567 איש נשאי איידס. בסה"כ, באוכלוסית ההומוסקסואלים הגברים, קיים נשא אחד על כל בערך 180 איש. כ- 0.556 אחוזים מאוכלוסית הגברים ההומוסקסואלים.
עכשיו נשלב את תוצאות שני החישובים:
חלוקה של המספרים שיצאו, תגלה כי הסיכוי להיות נשא איידס, באוכלוסית הגברים ההומוסקסואליים, גבוה כמעט פי 9 (8.8) מבאוכלוסיה הכללית בארץ.
צריך לציין כי יתכן מאד שחלקם של הגברים המוגדרים כהומוסקסואלים לצורך חישוב אוכלוסית ההומוסקסואליים, לא קיימו יחסי מין עם זכרים מעולם (למשל, כאלו שבחרו להסתיר את זהותם המינית), ולכן הקבוצה שנדחית ע"י מד"א, הגברים שקיימו יחסי מין עם גברים, היא למעשה קטנה יותר, ולכן בעלת סיכון גבוה יותר. כמו כן, לא השמטתי קבוצות סיכון אחרות שמד"א אינו מקבל מהם תרומות דם, ולכך תוצאה זהה על החישוב.
בנוסף, מתברר שדיוקו של הנתון היחיד שלא ניתן לוודא, אחוז ההומוסקסואלים באוכלוסיה, אינו קריטי למסקנות: למשל, אם אחוז ההומוסקסואלים באוכלוסיה גדול פי 3 מהמוזכר, הסיכוי להיות נשא איידס, באוכלוסית הגברים ההומוסקסואליים, עדיין יהיה גבוה פי 3 מבאוכלוסיה הכללית בארץ.
כדאי להזכיר שבשל העובדות שהוצגו כאן, ההסברה והידע בנושא האיידס, בקהילה ההומוסקסואלית, נחשב לגדול מהידע בכלל האוכלוסיה. סביר להניח שלכך קיים יתרון, כאשר אנו מדברים על הסכנה בתרומות הדם – שכן אנשים שמכירים את הסיכון, ויודעים להבדק במידת הצורך, ולהגן על עצמם, רב הסיכוי שיהיו מודעים לנשאותם וידעו שלא לתרום דם.
למרות זאת, אינני מכיר דרך לבחון ולהראות שדבר זה מספיק כדי להוציא את קבוצה זו מרשימת קבוצות הסיכון, מה גם שההשפעה של הנתון אינה נראית חד משמעית, בהתחשב בכך שהשוואה עם הדו"ח האפידמיולוגי הקודם , מגלה שבשנה שלפני כתיבת הדו"ח חלה עליה של 14% במספר נשאי האיידס ההומוסקסואלים, שידוע שנדבקו במגע מיני עם גבר. לכן אני לא הייתי קופץ ומגנה את מד"א כל כך מהר...
נערך לאחרונה ע"י ג_ב בתאריך 03-12-2004 בשעה 13:34.
סיבה: תיקון שגיאת כתיב
|