 |
30-08-2005, 14:37
|
|
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
|
|
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,565
|
|
|
היו להם מדי הסוואה מלאים.
וגם מדי הסוואה לשטח מדברי. לא לכולם וגם לא לרובם - אבל זה היה קיים.
בעניין ההסוואה, אטרח ואצטט מתוך החיבור שכתבתי ושהעלאתו לאינטרנט מתעכבת רק כי לא יצא לי לשלוח אותו לצנזורה הצבאית עדיין, את המבוא לענייני ההסוואה. אני לא מתייחס שם לבגדים חד צבעיים והמעבר מבגדים בוהקים לבגדים בצבעי אדמה, אלא למעבר לסכמות הסוואה. והנה זה:
" 12. צבעי הסוואה:
"הסתרה אפקטיבית היא מפתח להגנת החייל ושרידותו. הרווחים משמעותיים וכוללים צמצום פגיעות החייל בשל הסבירות המופחתת של גילויו והרכשתו על-ידי האויב. הסוואה אפקטיבית גם מגדילה את יכולתם של החיילים לבצע טקטיקות הפתעה. זו אחת מהדרישות החשובות ביותר של שדה הקרב…"
(מתוך הצהרת כוונות של מרכז פיתוח הציוד SSCOM, צבא ארה"ב, 1997).
הקדמה: רקע היסטורי וכמה מילים על הסוואה.
תחילתן של סכמות ההסוואה המודרניות בעבודתו של הצייר האמריקאי אבוט ת'ייר בסוף המאה ה-19, כאשר שם לב לכך שצבעם של בעלי חיים רבים כהה באזור גבם ומתבהר אט-אט עד לגחונם. שינוי הצבעים מכהה לבהיר שובר את צורת בעל-החיים, גורם לו "לאבד" כביכול את תלת-המימדיות שלו ולהפוך שטוח-למראה, וכך להיטמע בסביבה ולא לבלוט, ומקשה על ראייתו כגוף אחד – מפני ששינויי הגוון "שוברים" את צורת הגוף. עקרון זה שגילה ת'ייר הוא העומד מאחורי סכמות ההסוואה מאז ועד היום. מאותו טווח בו ייראה אדם בבגד בצבע חול כאדם בבגד בצבע חול, תדלג העין על פני אדם הלבוש בסכמת הסוואה יעילה, ולא תבחין בצורה שיש להתעכב עליה.
השימוש הראשון בהסוואה קרבית נעשה על-ידי הצרפתים ב1915-, ושאר האומות הנלחמות הלכו בעקבותיהם – אם כי בצורה פרימיטיבית עדיין.
שכלול רבתי נעשה במלחמת העולם השנייה ובעקבותיה, כאשר במלחמה הארוכה נעשו אין-ספור ניסיונות להערים על האויב בכל דרך, וגם באמצעות הסוואה. אמצעי הונאה, הטעייה והסוואה שוכללו מאוד. באותו זמן החלו הבריטים לבלוט בתחום ההסוואה, ומאז נעשו למובילים עולמיים לעיתים קרובות. חלק מהסכמות שפיתחו זכו לשימוש נרחב ביותר. הדוגמה הבולטת לכך היא סכמת "TIGER STRIPE" שפיתחו ללחימת ג'ונגלים במלאיה בשנות ה50-. סכמה זו זכתה לפרסום כאשר גרסה שלה שימשה את הכוחות המיוחדים האמריקאים בווייאטנאם, בין השאר לתקיפות בג'ונגל בטווח פחות מחמישים מטרים.
עם השתכללות מקצוע ההסוואה, ומתוך הכרה שלא ניתן לפתח צבע הסוואה שיתאים לכל מקום, פיתחו צבאות רבים מספר סכמות הסוואה. לרוב דובר בסכמה למתאר צפוני, וסכמה למתאר דרומי. כיום, עם עליית הדגש על לחימה בשטחים עירוניים, נעשים לראשונה ניסיונות רציניים לייצר בגד הסוואה ייעודי לשטח עירוני על סמך ניסויים ובדיקות, אף כי בגדי הסוואה המתיימרים לתואר "עירוני" קיימים זה זמן רב.
כיום כמעט לכל צבא בעולם מדי הסוואה, אם בסכמה מתוצרתו ואם בסכמה מתוצרת ארץ אחרת. לא תמיד יש הגיון מבצעי בבחירת דווקא סצנה זו ולא אחרת; כדוגמה, ללגיון הזרים הצרפתי הייתה זמן רב סכמת הסוואה נפרדת משל שאר צבא צרפת, משיקולי גאוות יחידה. לעיתים מיועדת סכמה לתנאי אקלים ומיקום מצומצמים ביותר. כזוהי, למשל, סכמת השלכת השוויצרית, שבסיסה אדום זועק. לעיתים סתם לא ברורה הכוונה מאחורי ההסוואה; כזוהי, לדוגמא, סכמת הסוואה מדברית של לגיון הזרים הספרדי, המזכירה יותר מכל מרק אמבות. אך למרות כל האזוטריה הנ"ל, בדרך כלל הגיון ושיקולי התאמה לסביבת המבצעים המיועדת הם הכללים המנחים בהכנת סצנה או בחירתה.
תחום נוסף, שכרגע טרם הגיע לידי יישום נרחב, הוא חישוב סכמת הסוואה באמצעות מחשב. כרגע עדיין מסוגלים חישובים כאלה לייצר סכמת הסוואה לטווח מצומצם יחסית של טקסטורות רקע. לצבא הקנדי מדים חדשים שתוכננו על ידי הסוואה-באמצעות-מחשב; אך גם אלה עדיין מוגבלים [2005: מאז כתיבת הדברים השתפר המצב פלאות, ונראה שהסוואה ממוחשבת היא העתיד. סכמת ההסוואה של המרינס, ה-MARPAT, הוכיחה את עצמה כיעילה מאוד בתצורות קרקע מגוונות, אף יותר מהסוואה קונבנציונלית. הצבא האמריקאי בודק את ה- ARPAT/ACUPAT, סכמה מהפכנית תלת-גונית המתייחדת בהעדר מוחלט של הצבע השחור[1] ואפילו הירדנים אימצו סכמת הסוואה ממוחשבת חדישה, ה-KA2, בלא פחות מאשר חמש גרסאות – מדבר, יער, לילה, שטח עירוני וסכמה ספיציפית למשמר המלכותי].
עיקר שימושה של ההסוואה הוא למנוע מהאויב לגלות את כוחותינו בטרם יגיעו אלה למצב פתיחה נוח לקרב; מרגע שנפתח הקרב הנחת היסוד היא כי הכוח חשוף. ודאי שבקיצור טווחים במהלך הסתערות אין תועלת מרובה בהסוואה. אולם גם במהלך קרב יש עדיין תועלת בהסוואה. מטוסי אויב, טנקים ונגמ"שים מרוחקים, צלפי אויב - כל אלה עשויים להתקשות לאתר חייל בבגדי הסוואה למשך זמן קצת-יותר-ארוך מאשר ללא בגדי הסוואה. כאשר צלף מנסה לצוד חייל, או כאשר חולית נ"ט יורה על טנק, שניות ספורות אלו עשויות להיות ההבדל בין חיים למוות.
מה גם שלא כל מהלך הקרב כרוך בתנועה אקטיבית; ברגעיו הסטטיים עשוי האויב לאבד חייל הקופא במקום. כפי שיכול להעיד כל חובב-טבע, קשה מאוד לאתר בעל-חיים מוסווה שקפא במקומו אם הוסטה ממנו העיין ולו לשבריר שנייה. דבר זה נכון גם לגבי חייל מוסווה היטב, בייחוד באמצע קרב, כאשר לכל לוחם חלוקת קשב מפוצלת מול האיומים ולא כל לוחם מסוגל לאתר ברגע נתון כל דמות בשדה הקרב. מסיבות אלו ואחרות כמותן הסוואה צריכה להיחשב כחלק מאמצעי הקרב ומאפשרי התמרון, ולא רק כאמצעי הטעייה פסיבי לפעולות בטרם-תחילת-קרב.
צה"ל הוא אחד הצבאות היחידים בעולם שבאופן גורף אינו משתמש במדי הסוואה; לדבר זה מספר סיבות, מהן היסטוריות ומהן כלכליות. לעיתים נשמעת הטענה שהדבר נעשה כדי למנוע אש כוחותינו על כוחותינו; לפי כל הסימנים זהו תירוץ מאוחר שמטרתו לקדש את ה"בדיעבד" מפני שכבר התרגלו אליו. אמנם, לזכותם של מדי הכותנה הירוקים הקיימים יש לציין כי הם מתלכלכים בצורה מצויינת, וכשהם מלוכלכים הם נטמעים בצורה סבירה במגוון רחב של שטחים – לא כמו בדי הסוואה ייחודיים, אך יותר טוב מכלום. מדי ניילון באותו צבע לא יספקו תכונה דומה, כיוון שהבד מתלכלך בצורה אחרת מאשר כותנה, ובדרך-כלל ישמור יותר על צבעו המקורי.
גם היטמעות הגוון לעולם טובה יותר במדים בעלי סכמות, ולא בעלי צבע אחיד, מכיוון שהטבע אינו אחיד ויש בו תמיד שינויים קלים, הבדלי גוונים, הבדלי בהירויות כתוצאה מאור וצל, וכיו"ב.
[1] צבע שחור טהור אינו קיים בטבע. לטענת האמריקאים, תושג כך השתלבות טובה יותר בסביבה. מספר מומחים חולקים וסוברים כי הצבע השחור נתפס בתודעה כמוסיף עומק למראה, (כמו צללים ביער, למשל) ועל כן סילוקו מן המדים יצמצם את טווח ההסוואה. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
