שלום לכולם.
בזמן האחרון (שבועיים אחרונים) הייתי מדי פעם במצב ממש רע...
זה התבטא בחוסר תיאבון, חוסר חשק, כאבי בטן ובחילות, עצב ועוד תסמינים מעצבנים.
העניין הוא... שאני לא יודע את הסיבה.
אני קם בבוקר ומקלל את אותו הרגע, זה פשוט סיוט... אני מסתובב כל היום בהרגשה של דיכאון.
זה לא עוזב אותי, זה פשוט הולך איתי לכל מקום.
לפעמים זה נעלם לקצת זמן, כשאני נהנה ודעתי מוסחת עם חברים או הרבה פעמים בזכות ידידה טובה שלי שעוזרת לי...
ב-3 ימים האחרונים זה הגיע לשיא חדש, הלכתי ברחוב והרגשתי שאני עומד להתמוטט על המקום, פשוט פאניקה... אני בכזאת מצוקה שאי אפשר לתאר אותה.
אנשים מסביב מנסים לעזור לי אבל אף אחד לא מצליח... זה בתוכי.
וגם לא אמורה להיות לי סיבה להיות ככה, סך הכל אני אדם נורמלי בעל חיים נורמליים לחלוטין.
אני חושש שהדיכאון תפס אותי ולא מתכוון לעזוב.

המצב נהיה רע, סיפרתי להורים שלי... אני לא יודע מה לעשות.
עוברים ימים ושעות, ואני לא יודע איפה לדחוף את עצמי.
זה כמו רוח רעה שנכנסה לי לתוך המוח ומסרבת לצאת.

מה שעוד קורה זה שאני מנסה להיאחז באנשים קרובים ולפעמים נראה לי שאני מגזים ואולי אפילו מבריח אותם.

אני מצטער על הסיכום, אבל אני צריך עצות... איך אני מעביר את זה כרגע? איך להתמודד?
תודה...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.thebluething.com/games/images/stewie-griffin.jpg]

לק"י

תנשום עמוק-עמוק.דבר שני אתה צודק.זה בהחלט בתוכך,כדי להבין את זה קח צעד אחורה מכולם,וכנס לתוך קונכית..(אני יודעת שאומרים קונכיה.....סיפור ארוך מדי...)תתנתק מכולם,ותנסה להבין,מה מציק לך,מה מפריע,תראה זה שתהיה עם אנשים ולחמש-עשרים דקות המחשבות והרגשות הרעים יעלמו,זה לא פיתרון.זה הרבה יותר עמוק מזה.ולכן אתה צריך לשהות עם עצמך כמה זמן,ולהבין מה קורה.יכול להיות שתבכה,יכול להיות שתכעס,אבל לא תפגע באף אחד,לא פיזית ולא מילולית.בזמנים כאלה צריך לשמור מרחק,ולנסות לפתור את העניין עם עצמך,כי במקרים כאלה דה אתה ולא החברה.מקווה שעזרתי,אני.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא מצאתי מה הבעיה בי... אני לא יכול להרחיק את הסביבה ולהתבודד, הבדידות תגרום לסבל בלתי נסבל... ואנשים גם צריכים אותי.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.thebluething.com/games/images/stewie-griffin.jpg]

לק"י

אני בנאדם שמאוד קל לו להסגר,אבל אני מבינה שלך לא כל-כך.בכל מקרה זה לא טוב שתהיה עם חברה כי אתה רק תפגע באנשים שהכי קרובים אלייך,אולי הגיע הזמן שתשב ותדבר עם מישהו.שיעביר לך את הזמן,וגם להביא פורקן להרבה כאב ואולי גם כעס שנמצא אצלך.זאת עצתי השניה,מקווה שהיא תעזור,כי מעבר לזה לא רואה פתרון.אגב,לא חייב להיות איש מקצוע,גם סתם אדם שירתם למשימה מלבו ובאמת ישקיע בכך זמן ואהבה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני לא יודע מה ליעץ לך כדי שזה יעבור, אבל אם המצב רוח לא הולך להשתפר בקרוב תפנה לרופא. יש תרופות נגד דיכאון קליני בימינו, וזה לא נורא נדיר למצוא אנשים שלוקחים אותן.

בסה"כ שעמום של החופש.. כולם עוברים את זה בשלב מסוים. אין בצפר, אין מסגרת, לא עושים כלום אז זאת התוצאה.
"לפעמים זה נעלם לקצת זמן, כשאני נהנה ודעתי מוסחת עם חברים או הרבה פעמים בזכות ידידה טובה שלי שעוזרת לי..." תמיד כשעושים משו ביחד עם חברים מרגישים יותר טוב, שוב זה הכל בגלל השגרה המשעממת של החופש, וכולם עוברים את זה.

מדובר בשיעמום של החופש. שכל החברים נעלמו לענייניהם, ואת כאילו נשאר לבד.
תמצא לך משהו שיעסיק אותך במהלך היום. זה ישפר את ההרגשהו ויסיח את דעתך.

זה לא נורמלי... התסמינים הם של דיכאון
אבל ממש... לא בגלל שיעמום
אני מרגיש ככה גם הרבה פעמנים כשלא משעמם

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.thebluething.com/games/images/stewie-griffin.jpg]

גם כשלא ממש משעמם ובכל זאת אתה עושה משו, עדיין נשארת התחושה הזאת.. מכיר את זה, זה יכול לחרפן את הבנאדם באמת.
תנסה להתנדב למשו, לחפש עבודה, העיקר להעסיק את עצמך ברוב היום ושתהיה לך מסגרת מסוימת שתדע "אני הולך בשעה איקס למקום וואי" וכו'.

אני אישית יודע שיש תרופה להרגעה קוראים לי "קלמניברין" היא עוזרת במצבים של לחץ אולי גם דיכאון.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

שקלת אולי ואני די בטוח שהציעו לך, אולי ללכת לפסיכולוג?
אל תחשוב על זה כדבר רע, זה לא אומר עליך כלום, זה לא פסיכיאטר שיש לך מחלה נפשית, הולכים לפסיכולוג שמרגישים רע בלב, כמו שהולכים לרופא שכואב גרון, הולכים לפסיכולוג שכואב בלב.
בעקרון, אתה אומר בעצמך שאתה לא גילית מה זה, לכן אני מציע לך לנסות כמה פגישות עם פסיכולוג, כי לרוב הם רואים דברים שאתה לא תצליח לגלות לבד...

אם לא נראה לך הרעיון, בעקרון, יכול לקחת לך שבועות עד שתעלה לבד מה זה, יכול לקחת ימים, לפי מה שהבנתי ממה שיש לך לא נראה שתעלה על זה לבד, לכן אני מציע עזרה........

בתכל'ס אם לא נראה לך מישהו מקצועי, יעזור אולי לדבר עם אנשים (הידידה שהזכרת למשל) לשפר את ההרגשה, ואולי הם יעזרו לך לגלות מה זה.......

יש מצבים של דיכאון/חרדה/פאניקה שלפעמים קורים בלי סיבה ממשית. אולי זה במקרה שלך.
(והרבה מקרים של חרדה/דיכאון/פאניקה הם כאלה, בלי סיבה או בלי סיבה שצריך להיכנס
בכלל לד/ח/פ ממנה).
כאילו... אנשים מדוכאים סתם ככה ואין איזה משהו שהם יכולים להצביע עליו שגורם או גרם לזה.
הדבר הראשון שצריך לעשות שנמצאים במצב כזה - זה לא לחשוב על זה! להתעסק בדברים אחרים!
לפי מה שכתבת, נראה, שאתה משקיע בזה יותר מדי מחשבה. וכשחושבים על דכאון או חרדה - נכנסים
עוד יותר לדיכאון.
אתה בעצמך כתבת :
"לפעמים זה נעלם לקצת זמן, כשאני נהנה ודעתי מוסחת עם חברים או הרבה פעמים בזכות ידידה טובה שלי שעוזרת לי..."
זה בדיוק הפיתרון. אתה חייב להסיח את הדעת מהדיכאון ו*כל* הזמן להתעסק בדברים אחרים.
ממש לשכוח מזה. כמו שכתבו, תחפש עבודה, תתנדב, תצא עם חברים, תצא להליכה... לא יודע... מה שאתה אוהב, אבל כל דבר שיסיח לך את הדעת. תהיה כל הזמן פעיל, לפחות עד שתתחיל שוב
שנת הלימודים.
מכיוון שאין גורם שאתה חושב עליו - לדבר הזה, אין גם טעם בניסיון לחפש אחד כזה ושאתה נפגש
עם חברים - אני בניגוד לאחרים, לא רואה טעם לדבר איתם על זה - כי אין גורם. ואם אתה מדבר על
זה, שוב אתה נזכר בזה ושוב דכאון. תדבר איתם על כל השטויות בעולם, רק לא על זה. תשכח שזה
קיים.
עוד דבר, זה חשיבה חיובית. נכון, זה קשה לפעמים לחשוב חיובי שהמצב רע ולפעמים זה אפילו
נשמע טפשי ובלתי אפשרי - אבל זה עוזר. תנסה לצחוק מכל שטות שאתה שומע, תחשוב על חצי הכוס המלאה, כמו שכתבת שאתה חי חיים נורמלים והכל בסדר (זה למשל חשיבה חיובית).
כל פעם שאתה נכנס לפאניקה... תגיד לעצמך - זה סתם, זה כלום, זה עובר... יש בכלל משהו
שאני נכנס בגללו לפאניקה הזאת ?! כלום! ... תקח כמה נשימות עמוקות... תספור עד עשר...
ומניסיון זה יעבור. אם צריך, תספור עוד פעם עד עשר... אבל זה יעבור. מניסיון.
דבר אחרון, ספורט - זה דבר טוב בכדי להשתחרר מדברים שליליים (שוב... חרדה, דיכאון). אם אתה לא
עושה ספורט יום-יומי, אולי הגיע הזמן לעשות. אתה לא חייב לרוץ מרתון כל יום, אבל הליכה יומית
של חצי שעה תשפר את ההרגשה שלך. תנסה, ותראה שאני צודק.

שיהיה לך רק טוב,
ובהצלחה!

|KfitzKfotz|

תראה, המצב שאתה מתאר הוא אכן מצב של דכאון וההתמודדות היא איתו ולא בריחה ממנו .
נכון שעיסוקים אחרים משכיחים אותו ורצוי לעשות כן, אך אם הוא חוזר אז צריך לטפל בו שכן לעיתים הדחקה רק מחמירה .
וזה בדיוק המקום לשבת ולעשות חושבים עם עצמך - מאיזה מקום בך התחושות הרעות מגיעות ?
האם זה מגיע מתחום הלימודים, המשפחה, החברים, בנות, תחום אחר ?
לרוב אנחנו יודעים מה רובץ עלינו, רק שאנחנו מעדיפים לא להוציא את זה כלפי חוץ שכן מנגנוני הגנה חוסמים אותנו .

וכאן אצטרף להמלצה של גולד פיש - כדאי לך להיוועץ בגורם מוסמך שיקשיב באופן אובייקטיבי למה שעל לבך ויוכל לכוון אותך איך להתמודד עם המצב שנקלעת אליו; הוא יכול לתת לך המון כלים שלעיתים רק גורם חיצוני יכול לשים עליהם את האצבע .
ואני יודעת שיש המון סטיגמות על פסיכולוגים אך פסיכולוג הוא סוג של רופא, יש לו את הכלים לעזור לך .
אתה לא חייב לעדכן או לשתף אף אחד באם אכן תבחר לפנות לייעוץ, וזה יכול להיות דרך יועצת בית ספר או אפילו באופן אנונימי בטלפון עם מוקדים לנוער .

אשמח לתגובתך כאן ואף בת.ד, שכן אני רוצה מאוד לעזור .

תרגיש טוב ובהצלחה

"Beauty is in the eye of the beholder..."

אין לי מושג אם אתה לפני\אחרי צבא,
חשוב להגיד אבל, אם אתה הולך לפסיכולוג מתוך איזה מסגרת, כלומר פונה ליועצת\קופ"ח ונדמה לי שגם לארגונים, זה נרשם לך בתיק האישי.
כלומר, אם אתה לפני צבא, שתגיע לצו ראשון ישאלו אותך אם הלכת לייעוץ פסיכולוגי ויהיה רשום לך בתיק שהלכת כי פסיכולוג מטעם ארגון מחוייב לרשום בתיק האישי שאתה טופלת.
אם זה פרטי, שאתה הולכת למכון לטיפול פסיכולוגי לבד ללא כל הכוונה מביה"ס\קופ"ח למשל, לא רשום לך בתיק.

מה ההבדל? זה יכול להשפיע מאוד אם רשום לך בתיק שטופלת בפסיכולוג מבחינת תפקיד בצבא ואולי גם בדברים אחרים.

הסבירו לי את זה לא מזמן בהקשר מסויים, יכול להיות שחלק מהפרטים פיספסתי אבל הרעיון הכללי:
פסיכולוג פרטי- לא בתיק האישי ולכן אתה לא חייב בצו ראשון להגיד שטופלת
פסיכולוג מטעם קופ"ח ונדמה לי גם ביה"ס וכו'- רשום בתיק שטופלת...

אני מכירה אנשים מבריקים בצבא ובעלי תפקידים שטופלו בעבר ואף מטופלים בהווה אצל קב"ן או פסיכולוג פרטי .
כמובן שברמה השטחית יש לזה השפעה, אבל בינינו - גם בקביעת הנתונים הכבייכול מובחרים שלך (קב"א, דפ"ר) הצבא לא מצטיין במיוחד; דבר המוסכם על הרבה דעות .

אני אישית לא חושבת שיש פסול בלפנות לעזרה, כל אחד מאיתנו בשלב כלשהו צריך אותה ובגבול המתאפשר - אם הוא אינו יכול לממן פסיכולוג פרטי, שיפנה ליועץ בבית הספר או מטעם קופות חולים (הרבה תלמידים נעזרים בגורמים אלו לא רק במצבי דכאון אלא גם בנוגע לקשיי למידה, מצבים חברתיים, בעיות משפחתיות, בעיות בריאותיות ועוד) .
אסור בשום פנים ואופן לקחת את המדד הרישומי הזה כמניע לא לפנות לעזרה, אם צריך - אז נעזרים .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

אבל למרות זאת,
לא התכוונתי שזה יהווה מעצור בעדו אם ללכת לטיפול או לא,
אבל לא רוצה על מצפוני עוד חצי שנה לשמוע שדפקתי לו את הקב"א בגלל עצה נחפזת אחת,
אחת הסיבות שאני לא מגיב לכל בעיה של בנאדם פה זה כי אני יודע שיכול להיות מקרה שבנאדם יסתמך על זה ואני לא רוצה אחרי זה לשמוע שזה לא הלך טוב,
אז לכל מקרה אני דואג שהבנאדם ידע שיהיה השלכות אם הוא הולך לטיפול לא פרטי.....

אז אם חזרתי על דברים של מישהו...לא להתעצבן

ועכשיו לסיפור שלך:
תראה ביום שישי קראתי בעיתון כתבה (7 ימים-תבדוק גם אתה זה חשוב) על חרדה...על כך שבאמריקה לכל 1 מתוך 3 אנשים יש להם מחלה נפשית מסויימת ולרובם יש חרדה-ולפי הסימנים שהבאת נראה לי שגם לך יש חרדה.
הקטע הוא שאנשים חושבים שזה יעבור להם או משהו כזה ולמעשה בכלל במצב כזה צריך ללכת לפסיכולוג כדי שהמצב ייפתר.

תשמע אני לא יודע איך להסביר לך את זה טוב אז אני מעדיף שתקרא את הכתבה שהייתה השבוע בעיתון 7 ימים...זה נמצא שם תחפש...

מה שבטוח שזה דיכאון ולא שיעמום... כי לפעמים לא משעמם ורע לי ולפעמים משעמם וטוב לי...
יש מצבי רוח שיכולים להימשך על פני יום שלם.
מה שבטוח שיום חמישי היה היום הכי קשה בחיים שלי, ויותר גרוע לא היה, ומקווה שלא יהיה.

תודה לכל מי שמנסה לעזור, אתם מקסימים... אני משיך להילחם בזה, למי שיש עוד עצות שיכתוב.

תודה, ניר.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.thebluething.com/games/images/stewie-griffin.jpg]