שלום,

שמי אסאניה.

ואני כאן בגוף.

מרגישה אני בתוך מסע. מסע אינסופי, שייקח אותי לתוך מבחנים, שונים ומשונים.

ויודעת שאין ציונים למבחנים אלא. אלה, יש שיעור. שיעור, שעליי לעבור.

וכמוני, יש מליארדים. שמתהלכים על פני האדמה. חלקם, כמוני, שואלים ומתעניינים.

וחלקם, פשוט זורמים. או שאפשר לקרוא להם נסחפים בזרם החיים.

תלויים הם במה שקרוי מקריות הדבר.

והגוף. כמה שהכל מוגבל בו וסופי. מה שרואה בעיני, שומעת באוזניי, מריחה באפי, טועמת בפי, חשה במגע גופי, הוא סופי. ומתורגם מיד, לקביעות, ומוסכמות, של שנים ודורות. של מחקרים, והנחות. עם מסקנות, שהכל נקבע מזרם החיים ע"י אנשים, חכמים ומשכילים.

יושבת ושואלת, שאלות לא פשוטות עליי ועל סביבתי, ועל היקום הגדול וגם על היקום הפנימי.

החיפוש אחר התשובות בעולם הסופי הזה, שבו הכל ברור, ועטוף בתיאוריות, לא מספק את הפנימי שבי.

נהפוך הוא, מרגישה בעולם הסופי, ניכור וצביעות. השכל ממלא מקום מרכזי, עולם הגיוני, שכך וכך הגיוני להיות או לעשות. הרגש נעלם, נדחק, נבלע באיזה פינה חשוכה. שרק בלילות בני האדם, לפני השינה מהרהרים בו לרגע או אולי לשניים, ונרדמים להם ומתעוררים לעוד יום. עוד יום על לוח השנה.

ואני רוצה להרגיש אותי לבטא את הרגש שבי. יודעת בתוכי עמוק עמוק, שעליו לצאת לחופשי.

קשה לי בעולם הזה, שנפלתי כמו רבים אחרים, לפח השכלי. וחושבת שכשמרגישה נפגעת או נעלבת זה הרגש המיוחל. לא ולא. אין זה הדבר. הרגש הוא הדבר האנושי האינסופי שבי, שמחולל בתוכי תחושה אדירה של שמחה, צחוק ושפע של אהבה. מעין מנוע פנימי שכבוי כבר אלפי שנים.

מבקשת אני להעירו, לחזקו, ולשלב אותו במסע שלי כאן, כי יודעת, שהוא מעניק את הדבר האמיתי שלשמו הגעתי לעולם הזה.

החושים, שלי, מפריעים לי להפעיל את המנוע הזה. הם מסיטים אותי ממנו. ומבקשת אני עזרה, לעבור למצב של דימום מנוע החושים, ולהפעיל את המנוע השישי, המנוע הפנימי.

זהחיבור עוצמתי מאוד וכתוב בצורה בלתי נלאית .
ציון הרגש והשכל הזכיר לי ספר מצויר אך מלא תובנות שקראתי : "ההיגיון והרגש"/אלי זקהיים, ממליצה לך בחום לקראו

המשיכי לכתוב בצורה מדהימה ולשתפנו .
וברוכה הבאה לפורום !

רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

שלום לך,

תודה תודה תודה.
חימם לי את הלב לקרוא מה שכתבת.
וזאת מכיוון שלא היה לי אומץ הרבה זמן.

אכן להתראות,
אסאניה.