|
27-12-2023, 12:28
|
|
|
חבר מתאריך: 16.07.15
הודעות: 4,053
|
|
ציטוט:
אני בדיוק שם. טנק צריך לשרת 40 שנה , לקבל שדרוגים כל עשור במערכות ההיקפיות שעלותם נמוכה מאוד ביחס לעלות טנק חדש. העלות הגבוהה ביותר היא המיגון האקטיבי
|
אם הגדרת זמן חיים לכל כלי רק"ם, אז אתה צריך להתחייב לכך שהתחלופה הממוצעת תתמוך בזה.
נניח שצה"ל מכוון ל-40 שנים, עם ייצור ממוצע של 30 טנקים בשנה כדי לתחזק משק של 1,200 טנקים (מספר בדוי).
אם במשך עשור הסטת את תקציב ייצור הטנקים לייצור נגמשים, אז יהיה לך חוסר של 300 טנקים בסוף אותו עשור שעליו תצטרך לפצות ע"י ייצור כפול בשנים הבאות. כשזה מגיע לכמויות כאלה, הכפלה לא באמת מובילה להורדת מחירים, במיוחד כשידוע שהכמות הסופית נשארת זהה. לכן בעצם אתה מוציא, בהסתכלות ארוכת טווח, את אותה כמות הכסף. אבל מה קורה כשאתה עושה ייצור לסירוגין? אתה יוצר פערים טכנולוגיים רציניים בין פעימות, מה שפוגע בסופו של דבר ביכולת המבצעית ולכן ביחס העלות תועלת.
ציטוט:
קודם כתבה שזה "סתם ברזל זול" . אתה מתהפך בטיעונים.... אבל הגעת לאמת. התובה ומרכיביה הם חלק יקר מאוד בטנק.
|
אתה באופן עקבי או שמסלף את דבריי, או שלא טורח לקרוא מעבר לשורה הראשונה.
ערך =/= מחיר.
בשביל האלקטרונאי, מחיר מכשיר בדיקה הוא, לדוגמה, 2000 דולר. זה המחיר שלו.
אבל בגלל שהמכשיר הזה הוא מה שמאפשר לו לעבוד ולהתפרנס, הערך שלו גבוה יותר.
דוגמה אחרת:
קניתי מנייה ב-100 שקל. אבל החברה דיווחה על הכנסות שיא ומתברר ביקוש שיא למוצר שלה, ולכן המנייה עלתה ל-150 שקל. בשבילי המחיר היה 100, אבל הערך שלה הוא היום 150.
אלה ממחישים שערך =/= מחיר.
התובה היא רכיב בתוך מבנה. למבנה מודולרי יש ערך לוגיסטי ופיתוחי גבוה. עם זאת, תובה מודולרית ותובה לא מודולרית (עם ערך נמוך יותר), יכולים להיות עם מחיר זהה, מכיוון שבשביל היצרן אין ערך לפונקציה של התובה, אלא לחומר ממנו היא עשויה ואילו תהליכים צריך לעשות לה וכמה זמן לוקח ייצור.
ציטוט:
כמו למשל? די מדאיג שאתה אומר, כביכול מידע, כי לא היה תכנון מוקפד...
|
למשל ההחלטה לשים את התחמושת באחורי הטנק ומתחת לצריח גרמה להזזת המנוע קדימה.
זה בתורו מדגיש 2 פערים שהיו בזמן פיתוח המרכבה סימן 1 ו-2:
1. אין יכולת לספק מיגון פסיבי הולם לטנקים, בזמנו שריון מרוכב, מה שאילץ פוקוס על שרידות אחרי חדירה מעל יכולת למנוע חדירה (ניתן משקל רב לשניהם, אבל הייתה הטייה לעומת מדינות אחרות).
חוסר זמינות שריון מרוכב הייתה פונקציה גם של חוסר ביכולת תעשייתית מקומית, וגם שיקולים גאופוליטיים - מדינות בעלות גישה לשריון מרוכב היססו למכור אותו לאחרות.
2. חט"כ זה מודול גדול, ועולה ביכולת למגן את התובה מצד אחד, ובשדה הראייה של הנהג מצד שני. גם כאשר היה מנוע 900כ"ס חלש מאוד, זה היה בעיה. הצליחו להגדיל ל-1200כ"ס תוך השארת הבעיה. רק בסימן 4 הצליחו להכניס חט"כ 1500כ"ס מודרני שהיה קטן מספיק כדי לאפשר מיגון פסיבי הולם. זה פער תעשייתי. לא היו מנועים בזמנו שהתאימו או אפילו התקרבו לאידאל אליו צה"ל שאף.
שים לב שסימן 4, על כלל נגזרותיו וגרסאותיו, הוא הטנק עם הייצור הסדרתי הארוך ביותר בהיסטוריה של ישראל. כבר 20 שנים בייצור, שזה שווה ערך לייצור של סימן 1 עד 3.
בניגוד לסימנים הקודמים, לסימן 4 אין מגבלות תכנוניות קשות. התעשייה המקומית והקשרים הגלובליים של ישראל איפשרו לצה"ל לתכנן כלי שבקדמת הטכנולוגיה, עם שיקולים שנועדו להשאיר אותו בשירות לטווח רחוק עם קיבולת שדרוג גבוהה.
ציטוט:
ואז רוצה לגרוט כי אומר שלא שווה כלום (הרי מייצרים טנקים חדשים), פתאום מתברר שאין די כסף לנמ"רים אז מסב לנגמ"שים והיתרה מנסה למכור בגרושים על מנת שהתעשייה תרוויח פרויקט שידרוג עד שמישהו מפריע לתהליך....
|
אני אמרתי שצריך לגרוט? נהפוך הוא. מה שנותר לו פוטנציאל שדרוג לסטנדרט רלוונטי כלשהו, צריך לשמר באיחסון לטווח ארוך.
אני לא מבין על מה הביקורת על כך שמסבים טנקים ישנים. אותם ייצרו לפני שעוד חשבו על משהו כמו נמר, כשלא ניתנה שום מחשבה לנגמשים. אני חושב שלא הבנת בכלל מה הצעתי - צה"ל חייב לשמר את ייצור הטנקים הקיים. לא לגעת בו ובתקציב שלו. ונגמשים צריך לתגבר למשך כמה שנים. כמו שצה"ל הגדיר שהגיל הממוצע של טנק הוא מתחת ל-20, כך גם צריך להגדיר גיל ממוצע דומה לנגמשים ולייצר אותם בקצב מוגבר עד שמגיעים לגיל הממוצע הזה, ומשם להמשיך בדיוק כמו ייצור הטנקים, כדי לסגור פערים.
ציטוט:
הגענו לסיפורי פוגי. אשפר כמובן לפנות ליצרן המנוע ולבקש גירסה של כמה אלפי מנועים שתתאים לצרכים ולמקום בתובה (בהנחה שאין מנוע מתאים על המדף) או להתקין מנוע עזר גדול יותר , במש"א הוכיחו במשך דורות שהיכן שיש צורך ורצון יש יכולת. האמת היא שפשוט לא רוצים כי יש התלכדות אינטרסים של כל המעורבים להמשיך לייצר טנקים , ללא קשר למציאות ולמי איכפת מחסור בנגמ"שים.
|
אם קנית חט"כ חדש, פחות או יותר קנית טנק חדש, רק השארת את כל הסחל'ה שמפריע לפוטנציאל השדרוג ולתועלת המבצעית שלו.
זה גם בעיה כי עכשיו אתה מבקש שבמקום 2 מנועים למשק הרק"ם הכבד, אנחנו נעבור ל-3 מנועים ייחודיים שצריך לדעת איך לספק ולתחזק, עם כל המוצרים הנלווים שלהם. זו לא משימה קלה, וחבל לבטל את ההתכנסות היפה שעשינו בשנים בודדות מ-4 מנועים ל-2. כמובן, אני לא סופר פה את האכזרית ונגזרות השוט.
בנוגע לשוט - שדרוג המנוע שלו היה הכרחי. צה"ל רצה טנקים חדשים אחרים, אבל היו אילוצים וזה לא התאפשר. בינתיים היה צריך לדאוג שהטנקים הקיימים יהיו כמה שיותר איכותיים. היום כבר לא מחליפים מנוע סתם ככה ויש לכך סיבות. במקרה גם מדובר במנוע זהה לזה של המרכבה סימן 1, לכן אין היום בעיה רצינית מבחינה לוגיסטית, כי אפשר פשוט לעשות קניבליזציה. ברגע שאי אפשר קניבליזציה, זו בעיה כי סביר להניח שהיצרן כבר לא תומך במנועים האלה ולא מייצר אותם גם.
לא מדובר פה בהתכנסות אינטרסים של גורמים זדוניים שרוצים להשתלט על העולם. מדובר סה"כ בהבנה הפשוטה שאם רוצים לבנות 2 בניינים, אז פתרון לפיו הורסים את הראשון כדי לבנות את השני - כנראה לא פתרון טוב.
ציטוט:
לתשומת ליבך התוצאה של השיח - אתה לא מציג בעיה מיוחדת שטנקי מרכבה לא ישרתו 40 שנה
|
ישרתו 40 שנה וגם ישודרגו עם הזמן. זה לא קשור כלל לשיח. בין אם תבטל את ייצור הטנקים ובין אם תשאיר אותו, הם ישרתו. השאלה היא באיזו רמת אפקטיביות.
ציטוט:
בעוד אחרים משדרגים טנקים ישנים, המרכבה "יחודית" כי המעבר בין דורות נובע , לטענתך, "משיקולים תעשייתיים / גאופוליטייים ולא תכנון מוקפד"
|
לא, זו לא טענתי. אתה משקר ביודעין.
ציטוט:
ולכן יש קושי לשדרג שנובע בעיקר ממחסור בחשמל (אגב - כמדומני לא היה דגם רק"מ אחד שניסו להתקין את מעיל רוח ולא היה צריך פתרון לייצור חשמל - אצל כולם מצאו פתרון....).
|
גם את זה לא טענתי. וחוסר זמינות אנרגטית זו בעיה עם מנעד רחב של פתרונות. זה יכול להיות הכל החל מהעברת כבלים ממקום אחד לאחר, התקנת סוללות שונות, חיווט מחדש של כל הכלי, ועד לחט"כ חדש. חלק מאוד זולים וקלים, חלק מאוד יקרים וקשים. האמריקאים כבר כמה שנים תקועים על הבעיה הזו אצל הבראדלי ומנסים לדחוף שדרוג מאסיבי. ה-M2A4 שקיים במספרים קטנים פתר חלק מהבעיה ע"י התקנת חט"כ חדש חזק יותר. את הצד השני של הבעיה פתרו אלביט שהפחיתו מתצרוכת החשמל של המערכת.
אני חושב שאתה לא מעריך נכון עד כמה העניינים האלה קריטיים ועדינים.
ציטוט:
יש לפתוח בפרויקט שידרוג של טנקי המרכבה 3 שיחיו עוד 15-20 שנה בימ"חים , מיועדים לגזרות הפחות בעייתיות בחרום. זה יאפשר עצירת ייצור לכ- 20-25 שנה ופיתוח "טנק" מודרני בהתאם לאיומים של 2050 והלאה . את מרכבה 4 יש להשמיך לשדרג כטנק "חוד" ומי יודע? אולי יחליטו שזה מיותר והאיתן יקבל תותח גדול? אולי ישראל תעשה פרויקט משותף עם הודו ?
|
אוקיי אז פתחת פרויקט שדרוג טנקי סימן 3. סבבה. מאיזה כסף? מהייצור של טנקים? סבבה, הכסף נשאר עדיין אצל טנקים. ההחלטה הזו כמעט משמידה את משק הטנקים בישראל, אבל לפחות הכסף נשאר באותו מקום והפס של הנגמשים לא מקבל שום תוספת עקב כך. אז מבחינה פיננסית וכמותית, השארת הכל בדיוק באותו מקום רק בצורה גרועה יותר.
ציטוט:
כסף שיחסך נדרשלהעביר להגדל ייצור / רכש הנגמ"שים והעלאת הקטלניות שלהם (IFV) שיתמוך גם בהקטנת סד"כ הטנקים הנדרש.
עושים זאת בכל העולם.
|
לא, זה לא מה שעושים בכל העולם. מה שעושים:
1. בארה"ב: משמרים ייצור של כל סוגי הרק"ם.
2. באירופה: פעימות וסגירת פסי ייצור לסירוגין ולכן רכש כל רק"ם עולה כמו 5 כלי רק"ם בישראל וכתוצאה מכך הכמות האבסולוטית של אמל"ח וזמינות האמל"ח נמוכים באופן אבסורדי עד שאפשר לטעון שאורך הנשימה הממוצע באירופה הוא ימים בודדים.
3. בסין: ייצור בלתי פוסק של רק"ם ושדרוגים מינימליים לרק"ם ישן.
4. ברוסיה: שדרוג רק"ם ישן מימ"חים וייצור חדש כמעט אפסי. התוצאה היא רמה טכנולוגית נמוכה מאוד שתורמת בתורה לקצב ההשמדה הגבוה של רק"ם רוסי. למרות השדרוגים, האפקטיביות הסופית של רק"ם משודרג צמודה למאפיינים ההתחלתיים של הרק"ם.
אפשר לטעון בצד שמשק ייצור הרק"ם בישראל הוא האידאל אליו אחרים צריכים לשאוף, ולא להפך.
|
|