07-06-2023, 18:13
|
|
|
חבר מתאריך: 16.07.15
הודעות: 4,053
|
|
על פסקה ראשונה:
צפון קוריאה ואיראן הן 2 מדינות מאוד שונות מבחינת הגורמים המאפשרים את קיום המשטר. אגע רק בפני השטח כי אני לא זמין לכתוב חומות של טקסט.
אחד, תרבות. באיראן יש תרבות שמרנית שמתחרה עם תרבות ליברלית, כאשר הראשונה בשלטון. התרבות הליברלית רק גדלה נכון לעתה. דוגמאות משנות ה-80 לצערי לא רלבנטיות כי התרבות הליברלית הייתה צריכה זמן לצמוח ולהתפתח, הן אידיאולוגית והן כמותית. בנוסף, בשנות ה80 הייתה עוד תקופת חסד, ואני לא חושב שאנשים אז חשבו באותה מידה כמו היום שיגיע היום בו אנשי מיליציות פשוט יטבחו בתושבים בקלות כזאת, או בכלל.
בצפון קוריאה, אני לא יודע מה התרבות שם אז לא אזרוק פה בולשיט, אבל אני חושב שיהיה סביר להניח שהפחד מהמשטר שם עולה לאין שיעור מבכל מדינה אחרת, וגם המדינה הזו הרבה פחות אורבנית ולכן פוטנציאל נמוך להתאגדות.
שתיים, תמיכה. לאיראן יש תומכות פיננסיות כמו סין, תומכות טכנולוגיות כמו רוסיה, אבל את התמיכה הזו היא מרוויחה ע"י מתן ערך לאותן מדינות. אם היא הייתה כלואה כמו צפון קוריאה, סביר שאף אחד לא היה בא לעזרתה, במיוחד כאלה שלא חולקות איתה גבול (בשביל להקל על הברחות). לצפון קוריאה יש שכנה - סין, שיש לה אינטרס ביטחוני שצפ"ק תישאר בחיים. לכן אם היו מהומות באיראן והיא הייתה צריכה תמיכה מבחוץ, כמו שרוסיה שלחה צנחנים וכו' לקזחסטן כדי לדכא מהומות, או לאוקראינה ביורומיידאן, מי היה בא לעזרתה? אולי מישהו, אבל עם מעט מאוד תמריץ יחסית לצפ"ק. ורמת התמריץ יכולה להכריע בין אם השלטון נשמר או נשבר.
פסקה שנייה:
יש כאן מספר הכללות. לא כדאי להשוות למלחמות סמוכות גבול כי יש פה מספר הבדלים מהותיים. הראשון והעיקרי הוא שבלוחמה כזו, ובמיוחד במב"מ לעומת מבצעים ומלחמות אחרות שהיו פה, מגיעים לידי ביטוי רק אמצעים ויכולות מסוימים, ולא כלל הצבא.
לדוגמה מה יהיה רלבנטי לאיראן? לא הצבא היבשתי הגדול שלה, וגם לא חיל הים המתפתח שלה, אלא מאגר הטילים הבליסטיים שלה באיראן וטילים ארוכי טווח על הגבול, וגם מערך ההגנ"א שלה על כלל מרכיביו.
למדינות הסמוכות לנו יש הרתעה מסוימת כלפינו. ישראל לא מוכנה לשלם את המחיר ההתחלתי שיאפשר מב"מ. וזה מובן, אני מניח שאם היה משאל עם לא היינו רואים ניצחון מוחץ לצד אחד של השאלה. אבל ברגע שאותו מחיר התחלתי משולם, אפשר לעשות מב"מ, ואם הוא מנוהל נכון אז הוא יכול להניב לנו רווחים גדולים בדמות מניעת התעצמות בווקטורים קריטיים.
עם סוריה לדוגמה יכלנו להתחיל מב"מ עוד ב-1982 אם היה בזה צורך. מה פתח את זה? ערצב-19. במבצע אחד נמחקה עיקר היכולת של סוריה להגן על עצמה. אם היינו רוצים חימוש X בנקודה Y בזמן Z, זה היה בהישג יד.
למה בכל זאת מול מצרים הייתה מלחמת התשה ולא מה שאנחנו רואים כמב"מ? אמרת נכון שזה מאזן כח. אבל מול איראן יש לנו מאזן כח שמאפשר מב"מ, ולא גורר להתשה. רק אוסיף כי את עניין ההתשה הם יכולים לעשות בזירה הימית במפרץ, אבל זו סוגיה שהם העדיפו עד כה להפריד מכל נושא אחר, ובצדק.
לאיראן אין תמיכה של מעצמה עולמית שמייצרת אלפי פלטפורמות, עשרות אלפי טילים, ומאות כלי טיס בשנה, כמו שהיה למדינות ערב בימי הזוהר שלהן.
אם מחסלים את שאריות חיל האוויר שלהם, פוגעים בהגנ"א שלהם, ונותנים להם להוציא את הטילים הבליסטיים המועטים שיש להם בטנטרום, אז אפשר יהיה לעבור לציד של יכולות הייצור שלהם. במקום רחפנים מתוך איראן, לעיתים נדירות בעזרת יכולות יותר קונבנציונליות.
לצוד כל טיל שלהם אין טעם כמו בסוריה. נתיש את עצמנו לפני שהם יתישו אותנו. מפעלים כן, כי לבנות אותם שוב זה הרבה זמן. וזה בדיוק הדבר שהם צריכים כדי לנסות להתיש אותנו. אבל הפער הטכנולוגי והכמותי פשוט לטובתנו. רק צריך לדאוג שלא מבזבזים אותו.
|