בספרות הבטחונית הישראלית, כתמונת מראה לשיח הבטחוני בציבור הרחב (ואולי גם בתוך המערכת) רוב הספרים הם היסטוריים (בין אם עיון הסטורי או זכרונות אישיים "הייתי ראיתי יריתי") ומיעוטם עיון אקדמי או מחקרי. לטעמי ישנו מחסור מהותי בפרסומים שנועדו מלכתחילה לפתוח ולפתח את אופקי והבנת הקורא. ומסיבה זו שמחתי מאוד לגלות שבאתר מערכות עלה לקריאה - ועוד חינמית! - הספר "המרחב הימי, אסטרטגיה ימית ומה שביניהם" מאת שאול חורב. חורב, תא"ל במיל', עומד בראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית וכראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, ובעברו כיהן כמפקד שייטת הצוללות, מש"ט ספינות הטילים וסגן מפקד חיל הים. בשנים 2007-2015 כיהן כראש הוועדה לאנרגיה אטומית.

הספר מסביר בצורה מצוינת ולא כבדה ("חופרת") מדי את תחום הלוחמה הימית על שלל תת-תחומיו, תוך התמקדות בלוחמה הימית המודרנית מתחילת המאה ה-20 ועד ימינו אלה. בנוסף, מתרגם הספר שלל מושגים בתחום מהשפה האנגלית לעברית מה שמאפשר לא רק להעשיר את ההשיח בעברית אלא גם לעזור לקורא להבין מאמרים בנושא בשפה האנגלית. כחלק ממלאכת ההסבר והלימוד, הספר מתייחס למקרי בוחן (case studies) רלוונטיים שבתורם גם מעשירים במחינה הסטורית.

הספר ניתן לעיון והורדה כאן בין עם כספר מלא (כפתור "הורדת PDF" מתחת הכותרת) או כפרקים בודדים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אין ספק שלחורב רזומה מרשים במיוחד וראוי לכל הכבוד. עם זאת, אקדמית פרופר, הוא לא מומחה בתחומי ההיסטוריה הצבאית (או היסטוריה) וגם לא מומחה במדעי מדינה/יחב"ל/פוליטיקה. תחום עיסוקו האקדמי הרבה יותר טכני (חשוב ביותר כמובן, אבל פשוט אחר). לכן, הספר, שאכן תורם תרומה חשובה בתרגום מונחים וכדו', רחוק מלהיות ספר אקדמי, וודאי לא אחד שעבר שיפוט בסטנדרטים אקדמיים או שיצא בהוצאה אקדמית רצינית. בנוגע לסין ספציפית יש גם שגיאות. למשל (סתם כמה דוגמאות כדי שלא אהיה עמום מדי או מקיף מדי):

עמ' 198 - כתוב ש"הצי המלכותי הבריטי כפה על סין הסכמי סחר בלתי שווים במהלך מלחמת האופיום הראשונה )1839-1842 )בעזרת אוניות של חברת הסחר 'הודו המזרחית'." --- הצי הבריטי השתמש בספינות של הצי הבריטי, חברת הסחר היתה דומיננטית הרבה יותר (ובלי תותחים) עד תחילת שנות ה 30' של המאה ה-19, אח"כ (וזו אחת הסיבות למלחמת האופיום), סוחרים פרטיים היו מאוד משמעותיים גם הם. כך או כך, ספינות חברת הודו המזרחית לא היו אלה שהיו חשובות במלחמה עצמה. [אגב, גם פרי בהקשר יפן לא "אילץ" את יפן - יפן ראתה מה קרה בסין והבינה שעדיף לה להתנהל אחרת. בסופו של דבר ההתנהלות השונה הזו היתה חלק ממה שהביא לנפילת בית טוקוגאווה]

בעמ' 202 מוצג התמרון המשותף של סין רוסיה ואיראן ב 2019 כ"מסר דיפלומטי מובהק לארה"ב" - אולי, אבל סין ואיראן ערכו לא מעט תרגילים ימיים משותפים לאורך השנים וכך כמובן גם איראן ורוסיה (וגם כל השלוש יחדיו). זה סיפור מורכב בהרבה מ"מסר דיפלומטי לארה"ב".

עמ' 278 "בשנים 1949-1958 הטילה הרפובליקה העממית של סין סגר על טייוואן" - זה כמובן לא מדויק. היו ניסיונות, מוצלחים יותר או פחות, אבל רק באותו ספר קודם לכן הוא מציין בצדק כיצד ארה"ב שיגרה קבוצות קרב למרחב טאיוון בדיוק כדי למנוע הצלחה סינית...

אני כותב זאת בעיקר לטובת פרופורציות - אין לי ספק שלספר בהחלט יש ערך, וכאמור - כל זה לא מקטין את הכבוד לרזומה של חורב בכל יתר הדברים שעשה בחייו.

ספר לא חייב להיות במסגרת אקדמית כדי למלא תפקיד - בין אם העשרה, הדרכה, הפרכת מיתוסים וגוזמאות או מגוון שימושים אחרים. בנוגע לשגיאות - אינני מכיר את תוכנן מספיק לעומק ואני סומך על דבריך. התחום הנידון אינו זר לי והספר ברובו נראה בהיר וראוי מספיק כדי להמליץ עליו כאן.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

על כל זה אין לנו חילוקי דעות.