איך מדינת ישראל קיבלה את שבוייה שחזרו ממלחמת יום הכיפורים, ברוסיה ראו בהם בוגדים ושלחו אותם לסיביר. מזל שאצלנו אין סיביר, אז החזיקו אותם שבועות בבידוד ונתנו להם להבין שעדיף היה לו היו חוזרים בארון...

קשה להאמין באותה תקופה הכל היה סודי, זכור לי שסגרו רחובות מסביב לאתר בזיכרון יעקב. לאט-לאט התחילו השבויים לספר לכתבים, אך הצנזורה מחקה, כן חברים יקרים, אין לי מושג מי נתן את ההוראה להתנהג כך לשבויינו שחזרו, כי לא הספיק להם השבי אצל האויב.
עד היום יש להם "הלם קרב" מהטיפול שקבלו במולדת.

אולי צריך להקים וועדת חקירה לנושא טיפול בשבויים שחזרו אחרי המלחמה...!

חלק א - היום בשעה 21:10

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי האזרח אולי צריך להקים וועדת חקירה לנושא טיפול בשבויים שחזרו אחרי המלחמה.

עם כל הכבוד לטעויות ולנזקים ולצלקות, בקרת הנזקים והסקת המסקנות נעשו כבר לפני עשרות שנים. צריך לזכור שחלפו כמעט 50 שנה מאז והעולם התקדם והתפתח. מה תעזור עוד ועדת חקירה כאשר ה-ועדה לאותה מלחמה עשתה את עבודתה מנקודת מוצא כה תלושה ומבזה?

נראה לי שבמלאת יובל למלחמה, צריך לתת מתישהוא גם מנוח לכל המלחמות שבנשמה. סבלנו מספיק.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד נראה לי שבמלאת יובל למלחמה, צריך לתת מתישהוא גם מנוח לכל המלחמות שבנשמה. סבלנו מספיק.

לפני כמעט שנה הלך לעולמו חבר יקר לי מאוד, מאוד, איך אפשר לרפא את הנפש הפגועה והכואבת.
החבר לא היה מסוגל להרדם בלילה, אתה יודע מה זה לא לישון כאשר הכל מסביב ישנים.?
היה נרדם לכמה שעות בסביבות 3-4 לפנות בוקר ומתעורר 11-12.
כמה אפשר לראות תוכניות טלביזיה או לקרא ספרים.

השבויים שחזרו עברו יסורי גוף בשבי, אבל כאן בבית עברו ייסורי נפש . מה בדיוק רצו להשיג מהם ? איזה תירוץ עלוב להגיד שרצו לבדוק אם מי מהשבויים החליט "לחצות קווים" ולהיות מרגל של האויב.
לא בשביל זה בדיוק קיים שב"כ.? מעניין לדעת אם באמת התגלה ולו מרגל חדש שבגד וחצה קווים.

מעניין איך תגיב לאחר החלק השני?

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

את "בית מבטחים" ראיתי מדי יום מהחלון של בית הורי, עד כיתה ד'. את הסיפורים על מה שהלך שם שמעתי מדי פעם בהתכנסויות כאלה ואחרות בקיבוץ ובהמשך במקומות אחרים, למזלו(?) השבוי היחיד שהיה לנו בקיבוץ קיבל "הנחות" בתשאולים - כנראה כי הוא השאיר בסוריה רגל.

ועכשיו, בהיותך איש מודיעין ואדם אינטיליגנטי - בוא ותנתח עבורי בצורה הגיונית ומתודולוגית מה רצו להשיג שם. להוציא אגרסיות? סתם להתאכזר ולהתנקם בשבויים, משל היינו יוסיף סטאלין וכלביו המצורעים?

או שאולי הטיפול הלקוי והמטורף בשבויים היה רק המערכה אחרונה ב-shit show במימדים מפלצתיים, עווית אחרונה של מדינה בטראומה שלא יודעת איך להכיל את האסון, שעדיין לא מבינה שהגורמים למפלה לא היו בתחתית הפירמידה ואחרוני החיילים אלא דוקא בקצה העליון ובחטא ההיבריס?

ובדרך אגב - באותם ימים השב"כ לא היה ערוך למשימה מסוג זה, ככל שהבנתי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד או שאולי הטיפול הלקוי והמטורף בשבויים היה רק המערכה אחרונה ב-shit show במימדים מפלצתיים, עווית אחרונה של מדינה בטראומה שלא יודעת איך להכיל את האסון, שעדיין לא מבינה שהגורמים למפלה לא היו בתחתית הפירמידה ואחרוני החיילים אלא דוקא בקצה העליון ובחטא ההיבריס?

עוד בעת המלחמה הובן היטב הן על ידי הציבור ובעיקר על ידי הלוחמים ש"הגורמים למפלה" הינם בקצה הפירמידה, בצמרת הצבאית והפוליטית ושהדרגים הבינוניים והנמוכים הם שעמדו בפרץ. לא לחינם בביקורי דיין וגולדה ואחרים מהדרג העליון בשטח נדרשו החיילים למסור נשקם. (הכרתי חייל שהתכוון להתנקש בדיין באחד מן הביקורים הללו.) את אשר נעשה לשבויים יש לראות בקונטקסט רחב, הסוציולוגי והפוליטי של שלטון מפא"י לסוגיו ארוך השנים. הפוליטיקאים ושלוחיהם בצבא - מרבית הקצינים הבכירים היו חברי מפלגה או בקשרים מתאימים עם הגוף הפוליטי השולט - לא חשבו כלל שעליהם לתת דין וחשבון כאחראים כלליים או ישירים על כשלונם והעריכו שיוכלו לשמור על השלטון ועל תפקידיהם. איש לא חשב להתפטר. הם עדיין חשבו שהציבור הוא ככלי יוצר בידיהם. לכן נקטו בצעדים שונים גדולים וקטנים להבטיח את המשך השלטון החל בהגבלת המינוי של וועדת אגרנט ובחירת חבריה, בחירות מיידיות לאחר המלחמה טרם התלקחות תודעתית בציבור והבשלת אלטרנטיבה פוליטית, וגם, בין השאר, דיכוי קבוצה גדולה של שבויים שממנה, אם היו מניחים להם, יכול היה ליצור זיק מצית להתלקחות רחבה. לבסוף, היה זה אחד שכמעט נפל בשבי, מוטי אשכנזי. (קריאה בדיוני וועדת אגרנט תדהים כל קורא עד כמה הבכירים לא חשו אשמה או אחריות למה שקרה.)

מלבד הפחד ממרגלים ומשתפי פעולה ורצון כן לבדוק מה מידת הפגיעה בסודות המדינה.
היה אחד כזה בצפון ואני חושד שלפחות אחד כזה בדרום וזה בדיוק מה שהאחראי לנושא אמר שהיה היעד.
חוסר ההתחשבות במימדי הטראומה וה"טיפול" שלא ברור אם היה באמת לצורך טיפולי גרידא,
וגרירת הרגליים בטיפול בנפגעי השבי והלומי הקרב ועדויות מתוך פגישות מראה על נסיון מערכתי לטאטא את הבעיה
מתחת לשטיח וכרגיל להפיל את הכל על הש.ג.
למזל כלל השבויים חלק מהשבוים הם גם מהאליטה וגם דרגות בכירות שיותר קשה לטאטא תחת השטיח ולהשתמש בהם כעלי תאנה.
סופר מומלץ תחקיר מ2012 שמראה צד מעניין אחר של השבי -השובה מדמשק: על מתורגמן סורי יליד ישראל שהשתתף בחקירות השבויים ובמפגש שלהם איתו
https://13tv.co.il/item/news/hasipu...01-ep11-110988/

אני בטוח שהמטפלים חשבו שהם נותנים את הטיפול המיטבי,
והחוקרים פעלו כראות עיניהם לטובת המדינה ואפילו פורסמו מכתבים עם המלצות לצלשים ל4 שבויים על תפקודם בשבי ועמידתם בחקירה שכתב אחד החוקרים.
בין כל הכוונות הטובות השבויים עצמם נרמסו פעם נוספת.

שבוי שחזר אומר בסרט : 'חשבתי, אתה בארץ, אתה במקום הכי בטוח'......גם עולים שהגיעו לארץ חשבו שהגיעו למקום הכי...היו כאלו שלקחו להם ילדים...בדורנו יש זקנים המסיימים חייהם בהשפלה...יש העוברים התעללות במרכזי בריאות נפש....היום התוודעתי למקרה של חולה סרטן שנאמר לו כי הניתוח שלו רק בעוד חדש...ההבדל בין ניתוח מחר לבעוד חדש יכול להיות כריתה של איבר, אובדן שמיעה, ואפילו עניין של חיים ומוות, ושמעתי מישהו אומר כי כשלא מגישים לך עזרה, זה סימן כי צריך לחפש מקום אחר...וכל הנ"ל הינו תוצאה של בחירה שלנו, החלטות שלנו

תקופה מזעזעת אבל צריך לזכור שהרצון היה לעזור רק
לא ידעו מה הם עושים
זה היה בניסוי והטעיה

היום יש טיפול ממוקד שנקרא פי.אי
הוא מבוסס בחלקו על הטיפולים לכאורה שבוצעו ב73-74

הוצע לי , עשרות פעמים , לעבור את הטיפול ולא הסכמתי, כי יש סיכוי להצפה הרסנית
אמר לי חבר שעבר את זה בהצלחה יחסית - זה היקל עלי ב40 אחוז לפחות
אבל מחומרים שקראתי מחו"ל , צילומים שעשו בארהב ליוצאי ויאטנאם, הבנתי שיש את התופעת לוואי שציינתי ולכן אני מסרב. מעדיף תרפיה ותרגילים נוספים
(יש היום שיטות מצויינות להקל על הלומי קרב)

אי ידיעה? אי ידיעה רשלנית? או אי ידיעה פושעת ? ריסוס עולים ב-די. די. טי. - אי ידיעה. ילדים שנעלמו להוריהם- רשלנות פושעת. הטיפול בחוזרים מהשבי - בין אי הבנה רשלנית לאי הבנה פושעת.

שנועד לבחון הציות לסמכות, ציית הרוב הגדול של המשתתפים בניסוי ,לעורך הניסוי, ו'נתן שוק חשמלי' למשתתף נוסף בניסוי, ש'סבל עקב כך מכאבים'.......מה שעשו לשבויים נראה לקוח מהניסוי של מילגרם......אתמול נכתב בעיתונות כי רמטכ"ל ארצות הברית נקט בצעדים בכדי לא לציית לנשיא טרמפ במידה וזה יורה להשתמש בנשק גרעיני....בתקלת הרג לוחם משמר הגבול שנורה מאקדח דרך אשנב בחומה, לא ברור מדוע צייתו הלוחמים ונשארו צמודים למשימתם כפי שהיא , כשפלסטינים מושכים את נשקם, מכים בו, זורקים עליו אבנים.....הבסיס לכוחו של צבאנו הינו יכולות החיילים, פרמטר חשוב ביכולות החייל הוא יכולתו לעשות החלטות מושכלות המשרתות המשימה/המטרה.....אני לא רוצה להאריך בכדי לנסות לכפות דעתי, כדאי והקוראים ינסו להבין מה מאפיין את יכולות החייל הישראלי במובן של יכולתו לשפוט מה שנדרש ממנו לבצע, ועד כמה הוא אסרטיבי בהשפעה על שינוי משימה כשהיא לא מתקבלת על דעתו

אין לי שמץ של מושג איך קישרת בין הניסוי של מילגרם לבין מה שקרה בזכרון יעקב, ועוד פחות הקישור המאולץ לאירוע הנורא בעזה. אולי כדאי שתרד קצת מהעץ של לקטרג בלי סוף את צה"ל על כל צעד ושעל, זה כבר באמת נהיה מתיש ונדוש. וכן, מה שאתה עושה זה לכפות בעקביות את דעתך ע"י הצגה עקבית וחוזרת של צה"ל בתור הצבא הכי כושל גרוע וחובבני.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אני אסביר, בכדי להבין ולשפר חשוב להאיר חולשות, ואין טעם לכתוב את שכולם כותבים. בזכרון יעקב עינו אנשים, המחליטים שרטטו תכנית עבודה, וכולם ביצעו. השאלה המתבקשת היא איך כולם ביצעו מה שהיום כולם דוחים, התשובה היא כי אנשים ביצעו ללא בקרה מספקת. לא מזמן הציבור הוקפץ ממה שראה על גבול עזה, מה הקפיץ הציבור, מה מייחד המקרה....?המייחד הוא תפקוד בלתי מתקבל על הדעת שהביא להרג חייל. איך זה קרה? איך חיילים שנתקלים בכל הסימנים האומרים כי הם שוגים בפעילותם....ממשיכים מכח האינרציה כמו בזכרון יעקב...התשובה היא שוב כי החיילים לא הפעילו חשיבה ביקורתית ו/או לא ראו כתפקידם לחתור לפעולה תכליתית יותר......אפשר לקרוא לדבריי 'קיטרוג' או 'ביקורת', הכל בעיני המתבונן......לדעתי, אין דבר כזה ביקורת מוגזמת, יש ביקורת עובדתית/עניינית, ויש ביקורת שאינה מבוססת/ אינה עניינית. חוסר היכולת לקבל ביקורת משום כי היא מציגה את צה"ל כצבא הכי כושל [ דבר שאני לא אומר] מדגימה יפה איך הרגשות מבלבלים אותנו, וקובעות לנו גם את גבולות השיח. היום הוא יום משמעותי בהיסטוריה שלנו, האויב תפס אותנו לא מוכנים, לא רצינו לראות המציאות, היה יותר נוח לא לראות.

ראה, אני מעריך גישתך הכללית. לפעמים מסכים לדבריך לפעמים לאוו. אך דומני שעירבבת במקרה זה מין שאינו במינו. בכל מקרה, גישתך הכללית עדיפה בהרבה על גישתו של סירפד.

מיני סדרה תיעודית בשני חלקים אודות סיפורם של סיפורם של אלו שחזרו מהשבי לחקירות קשות בישראל. בימאית ויוצרת: ציפי קרליק


https://www.kan.org.il/program/?catid=1887