28-01-2021, 22:14
|
|
|
חבר מתאריך: 21.01.03
הודעות: 2,279
|
|
אני חושב שבהסכם היו שתי בעיות עיקריות: האחת היא שיש לו תאריך תפוגה שבו (לפחות לפי הפרשנות האיראנית) מוסרות, למעשה, המגבלות על איראן והיא תהיה חופשית להעשיר אורניום. השניה היא שההסכם התמקד בנושא הצר של פיתוח גרעיני, ולא כלל התיחסות לנושאים אחרים כמו תכנית הטילים האיראנית והחתרנות והטרור האיראניים במזרח התיכון. בהנחה שממשל ביידן שואף לחזור להסכם עם איראן, ישראל חייבת עכשיו לעבוד מולו כדי שיתקן את שני הנושאים האלה.
בהסכם המקורי המדיניות הישראלית היתה שכל דיון על תנאים שבהם ישראל תתמוך בהסכם כלשהו יתן לו לגיטימציה, ולכן ישראל התנגדה באופן גורף ולא עבדה מול הממשל. יתכן שזו היתה מדיניות נכונה כי ממשל אובמה היה בסוף ימיו ואובמה עצמו רצה יותר מדי להגיע להסכם. בכל מקרה, כעת אנחנו במצב אחר. ביידן רק מתחיל את הכהונה שלו, כך שזה מה שיש לפחות לארבע שנים. הוא פחות מחויב להסכם שהיה ויותר פתוח להקשיב. אם ברור שיהיה הסכם איתנו או בלעדינו, עדיף שננסה להשפיע עליו.
לגבי הכסף שזרם לאיראנים, זו תוצאה עקיפה של ההסכם; ההסכם לווה בהסרת הסנקציות ואז כסף היה יכול להכנס. מנקודת הראות של יוזמי ההסכם היה בזה אלמנט חיובי: כשהכסף מתחיל לזרום והאזרחים מרגישים בזה, עשוי להיות להם פחות חשק להפר את ההסכם ולחזור למצב הישן. הענין הוא שההסכם, כפי שכתבתי, לא כלל את הפסקת החתרנות והטרור ולכן הכסף הביא גם להגברת שתי אלו (לא שבתקופת הסנקציות האיראנים לא מימנו את החיזבאללה וכל מיני מחתרות ומיליציות, רק קצת פחות). אחת התוצאות מזה היא ההתקרבות בין ישראל למדינות המפרץ. אגב, כאן מעניין לציין שטראמפ תרם להתקרבות הזו גם בחיוב וגם בשלילה: בחיוב בכך שהוא לחץ על המדינות האלה להתקרב לישראל, ובשלילה - בכך שהוא העביר להן מסר שארה"ב לא מתכוונת לסייע להן צבאית (למשל באי-תגובה על המתקפה האיראנית בסעודיה). שני הדברים האלה תרמו לזה שהן הבינו שישראל היא העוגן הצבאי האנטי-איראני החזק במזה"ת.
|