בבית הקברות של קיבוץ אפיקים, תחת מצבת בזלת, קבור ראזק עבד אל־קאדר - נינו של אבי האומה האלג'ירית, שנולד ב־1914 למשפחה ששורשיה מגיעים לנביא מוחמד, התאהב ברעיון הקיבוץ, חי בישראל ואף ריגל עבור הפלמ"ח והמוסד. תמיכתו בציונות עלתה לו בהוקעה כבוגד בעולם המוסלמי, הוא הושפל, נמלט והסתתר, וב-1998 הלך לעולמו, בדרך מסתורית שפרטיה לא הובהרו עד היום. כעת, לראשונה, מסופר כאן בהרחבה סיפור חייו המדהים והמרתק של ראזק עבד אל־קאדר, שמוגדר ע"י מומחי ההיסטוריה הישראלית כ"אחד מידידיה הגדולים של הציונות ומדינת ישראל".
נ.ב.
יצחק שמיר שלימים היה ראש הממשלה גייס אותו למוסד.


http://www.nostal.co.il/Site.asp?ta...20%E2%E5%EC%F9#

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

מרשים. תודה רבה

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'