פעם כשנפנים מה אנחנו לא עושים תקין....המספרים ירדו, כמו בענף הבניה... תאונות דרכים.....עוד כמה עשרות/מאות נפגעים ונתחיל אולי לשנות....כרגע אין לנו רצון ויכולת לשנות....מספיק כי אנו הולכים להצביע... הולכים למילואים....ואנחנו מוגדרים כאזרחים טובים ואיכפתניקים.....

טרגדיה נוראית

זה החצי הראשון של הנושא שהעלתי - אובדן חיים, טרגדיה.
החצי השני הוא, איננו מתייחסים לעניין כמו אל טרגדיה [מעבר למילים].

חבר קרוב נפגע בתאונת דרכים לפני מספר שבועות ונפטר מפצעיו. תאונה מיותרת הנובעת מזלזול של נהג. סתם עוד נהג שהשתמש בטלפון סלולרי ועבר באדום והרג אדם. בדיוק בשעה בה הוא נפטר, בעודי חוצה את הכביש בכתום מהבהב בצומת איבן גבירול לכיוון הלונדון מיני סטור, משאית דוהרת מצפצפת להרתיע את הולכי הרגל לא יעזו לרדת למעבר החציה, עוד נהג עבריין שממהר, עוד מופרע שלא מוטרד מכך שהוא מסכן חיי אחרים.

אני מזהה את זה בכל מקום. רוח רעה נושבת. זוהי תקופה לא טובה. יש בקרבנו אנשים כועסים, לחוצים ויש רבים שמזלזלים בחיי אדם, יש שאיבדו משהו בסיסי. המערכות שאמורות לשמור על הסדר הציבורי תחת מתקפות קשות ומתחילות להתפורר. אני ממש לא אופטימי. מה שיש לי לאמר: הישמרו לנפשותיכם ונפשות יקיריכם עד שיעבור זעם.

כשיש בעיה, צריך לזהותה, וצריך להבינה,
צריך רצון לזהות, ורצון להבין....וכבר בזה אנחנו בד"כ נכשלים.
כשאני שומע התייחסות לבעיות, בד"כ מדובר בהתייחסות קלישאית, צרת אופקים....לכן,אהבתי את אמירתך: 'יש בקרבנו אנשים כועסים, לחוצים' שזו יציאה ממסגרת השיח הרגיל והרדוד, המסתפקת בהתייחסות לקצה הקרחון....לגבי המערכות המתחילות להתפורר...אני חושב כי הגדרה מדויקת יותר הינה: המערכות [או הרשויות] לא מתפקדות.

כשיש רשויות מתפקדות אתה מרגיש רוח אחרת. אני רואה את זה במקומות אחרים בעולם: איפה שהעסק מתפקד אנשים רגועים סבלניים וחייכנים. לא בהכרח עשירים, לא בהכרח עניים. פשוט עובדים ומשתפרים. שיפור המערכות האירגוניות זה דבר סיזיפי, יום יומי שאסור להפסיקו. ומי שלא הולך קדימה הולך אחורה.

גישת החלטורה נובעת משחיתות, מינויים פוליטיים ונאפוטיזם. הריקבון בשילטון המרכזי והמקומי לא מאפשר לקדם את השירותים. סתם דוגמא קטנה ומייצגת - הדואר: יש הטוענים (והכל לכאורה) שמופעל לחץ שמפורר את שירותי הדואר כדי שאלו יופרטו למקורבים. יש דוגמאות למכביר.

האם אפשר אחרת? אפשר אבל צריך להכריע את השחיתות, ובמאבק הזה נכשלנו. מעייף לחזור ולחפור באותו ענין, אבל זה מתחיל מלמעלה וגולש לשאר. פתאום כולם מופתעים ומתלוננים על הלחץ היום יומי שנובע מהתחבורה והבריאות. אבל אם תעשה בדיקה גם באירגוני הסמך והרשויות האחרות תגלה את אותה תופעה, אותה קריסה. מבקר המדינה זה סימפטום נוסף. כמו בגוף האדם שכשל: קריסת מערכות.

הריקבון גורם ללחץ עם פוטנציאל מסוכן להתפרצות במקומות אחרים. לפעמים התפרצות מוכוונת מלמעלה באופן מודע לפעמים זה קורה באופן לא מודע. לפעמים סתם להסחת הדעת מהבעיה העיקרית. במצב הגיאופוליטי אצלנו הסכנה תמיד בהתלקחויות צבאיות.

מערכות שחיתות סופן לקרוס, ומתוך ההרס יכול לצמוח משהו אחר, טוב וחזק. אבל עד שזה יקרה צריך להיזהר. לכן אמרתי שמרו נפשותיכם עד יעבור זעם.

הביצה והתרנגולת.
הכיוון הוא יותר מהאנשים לרשויות.....היכן שיש אנשים סבלניים חייכנים ושאר תכונות טובות....כך גם יהיו הרשויות.
חלטורה, שחיתות, מינויים פוליטיים................הכל תוצאת קצה של יכולותינו, של דפוסי חשיבתנו.
אפשר אחרת אם יהיו כאן אנשים אחרים....ואת זה אמורים לעשות דרך בתי הספר.

אנחנו תלויים ביכולות האנשים.
קראתי עכשיו באתר העוסק בחינוך, מה חושבים האנשים/מורים צריכה להיות התגובה לילדה שמבקשת תה [בבית הספר], ומה צריך לעשות המורה כשילד לא מגיע לכיתה....התשובות מספרות לנו על שיקול הדעת, על דפוסי החשיבה....בכדי להבין המצב, צריכים להיות מודעים לתוצאות טסטים שכאלה.