|
איטליה 3
נושא שלישי בכל הקשור למדיניות נשק הוא השימוש בו, והאזורים המותרים לכך. גם בתחום הזה כמו בקודמים יש לא מעט חפיפה,שטחים אפורים והגבלות. ניתן לחלק את האזורים המותרים לירי ל 3 קטגוריות עיקריות:
1) מטווחים רשמיים מנוהלים ע"י הTSN (Tiro a segno nazionale), ההתאחדות הרשמית לספורט הירי באיטליה.
2) מטווחים פרטיים, הקיימים בלא מעט מקומות ומופעלים ע"י יזמים פרטיים.
3) ירי עצמאי בשטחים פתוחים.
לכל שלושת הקטגוריות יש לובי פוליטי לא קטן, ואוכלוסיות ספציפיות שמאפיינות אותה. אפשר למצוא כמובן יורים המשתתפים בכל הקטגוריות, אבל בד"כ יש לא לא מעט לחצים תרבותיים\ חברתיים והעדפות ספיציפיות לתחום זה או אחר. אז ניגש לחלוקה:
1) מטווחי TSM כשמם כן הם, מטווחים מורשים המנהולים ע"י גוף מוכר ומוסמך. בדרך כלל למטווחים האלה יש עבר היסטורי בעיר\ עיירה מסויימת והם יושבים על שטחים שהוקצו להם לפני מאה שנה ויותר. במקרה שלי, המטווח יושב בסמוך לפארק העירוני, והוא שם עוד לפני שהפארק היה קיים. המקום הוגדר כמקום אימונים בנשק למיליציות המקומיות ולגדודי האלפינים בסוף המאה ה 19, וכך הוא עד היום. הTSN מקיים רשת ארצית ענפה ומתמחה בעיקר בספורט תחרותי (רובי ואקדחי אויר לנוער, וירי אולימפי לבוגרים) כמו גם בקידום תרבות הנשק באיטליה (בכל מטווח מוגדר מיקום וזמנים ל"ירי לצורך הנאה"). המטווחים פועלים על פי תנאי בטיחות מחמירים, עם מסגרת של חונכים-מדריכים-מנהלי מטווח קשיחה וממוסדת. לכל אחד יש כמובן תפקיד מוגדר, החונך תפקידו ללוות יורים מתחילים,מתקשים או כאלה המחפשים הדרכה, המדריך תפקידו ללוות את היורים כקבוצה, ולהכווין או למנוע בעיות בטיחות ע"י הצמדת החונך ליורים ספציפיים. המנהל, תפקידות לעקוב אחרי עמדות הירי, המטרות והכניסות\יציאות למטווח. בכל רגע נתון שלושת הדמיות האלה (חונך, מדריך ומנהל) חייבים להיות נוכחים בזמן הפעילות של המטווח, וירי ללא נוכחותם אסור לחלוטין.
הTSN כמו שהזכרתי שם לו למטרה לקדם את תרבות הנדק באיטליה, ולכן הוא גם בד"כ הגוף המוביל בכל מה שקשור לאימונים, הדרכות, בטיחות ומעל הכל, בקרת איכות. הנושא של בקרת איכות חוזר כל הזמן בביקור במטווח TSN, ובא ממקום של ניסיון להציב תנאים מקצועיים מחמירים על מנת לשנות את ה"סטיגמה" של בעלי נשק. הניסיון הזה כמובן מתנגש באופי האיטלקי הבלאגניסטי והעצמאי וגורם ללא מעט תסכול למעורבים. עם זאת, TSN מצליח לייצר אחידות בקרב אוכלוסיית היורים וממנף את זה לצרכים פוליטיים שתכליתם להגן על רישיונות ונושאי הנשק באיטליה. עקב תקנות קלות יחסית לשאר מדינות האיחוד, המאבק הזה הוא מתמשך ורוב חברי ה TSN רואים בפעילות שלהם שליחות.
מבנה המטווחים בד"כ אחיד, ונדרש לעמוד בתקנות TSN למתקני ירי. התקנות כוללות גדרות ומכשלוים למניעת כניסה של זרים, מסלולי ירי מוסדרים, תחימה של מסלולי הירי במבנים וחומרים "סופגי קליעים", עמדות ירי מבודדות ומערכות בטיחות לבקרה על היורים (מצלמות), כניסה ויציאה משטחי המטווח (הזעקות) ומגוון כספות ואזורים מאובטחים אחרים. מטווחי הTSN מאושרים למכירת תחמושת במחיר עלות כמו גם עזרים ושירותי אחרים ליורים. הם גם היחידים שמוסמכים להעביר קורסים רשמיים (קורס הסמכה) לצרכי רישוי. לכן, בד"כ מטווחי TSN נהנים מץקציב מאוזן יותר ומשקיעים אותו בעיקר בהגברת סף הבטיחות של המטווח.
2) מטווחים פרטיים:
מטווחים פרטיים באיטליה הם ייצור מוזר, מצד אחד קל הרבה יותר לקבל רישיון למטווח פרטי מאשר לנשק, מצד שני, סדרה של בקרות ותקנות עקיפות מונעות הקמה של מטווחים פרטיים רבים יותר. צבחינת תקנות מטווח נטו, אין באמת נורמה ספציפית להקמה של מטווח. כל עוד יש חומת מפגע וקו יורים האזור יכול להקרא מטווח. האישורים לצורך הקמה והפעלה שלו מצד שני, דורים סדרה של אישורים כשהחמור מבינהם הוא מפגע רעש וביטוח. מפגע הרעש הוא תחום מגבי מאוד במדינה עם אוכלוסייה של 60 מיליון תושבים, ולכן רוב המטווחים ימצאו באזורים מרוחקים יחסית, במרתפים יעודיים או באזורים שבהם כבר יש מפגע רעש ידוע (סמיכות לבסיס צבאי או מפעל זיקוקים). לא מעט נעשה על מנת להפחית רעש ולאפשר הקמה של מטווחים. תילי עפר, חומות מבודדות וציפוי פנימי של מבנים נועדו ברוב המקרים במטווחים פרטיים לא על מנת להגביל גזרות ירי, אלה על מנת להפחית את הרעש ולמנוע הגבלה על מרחק מאזור מיושב. בצפון איטליה נפוצה תצורת מטווחי "צינור" בהם קו הירי כולו נמצא בתוך צינור בטון ארוך. כל המבנים האלה מוסיפים כמובן לרמת המיגון והבטיחות של המטווח, כולל בטיחות המפעילים והסובבים אותו, אבל לא נחוצים. מטווחים מבודדים נוטים להיות שדה פתוח עם שדריות ישנות לצורך תליית מטרות. הקמה של מבנים אלו עם זאת נראית בחיוב ע"י חברות הביטוח של המטווחים, וככל שיש יותר מגנוני בטיחות, הן יפחיתן את עלות הביטוח שצריך לשלם בעל מטווח פרטי לצורך הפעלתו. זה כמובן מדרבן בעלי מטווחים להשקיע בבטיחות, אבל לא בצורה מאוזנת, בתפון איטליה הצפוף יותר ובעל מדיניות אכיפה חזקה יותר, המטווחים בדרך כלל יהיו מושקים, מבודדים, מאובטחים ויקרים. במרכז והדרום, בהם יש יותר שטחים פתוחים, אזורים מבודדים והאכיפה פחות משמעותית, ימצאו מטווחים יותר בסיסיים, עם מחירי כניסה נוחים בהתהם. יש כמובן לא מעט loopholes במערכת, כולל החתמה של משתמשי המטווח על אחריות עצמי (מה שמשחרר את הבעלים מחלק גדול מנטל הביטוח).
על מטווחים פרטיים יש מספר הגבלות חוקיות שגם מגדירות את קהל היעד והפעילות שלהם:
1) איסור השכרת נשק
2) איסור מכירת תחמושת
3) איסור הסמכה\ חניכה ללא מומסכים
בהתאם לכך קהל היעד של המטווחים הפרטיים מורכב מבעלי רישיון נשק (מכל סוג שהוא) בגלל שללא אישור זה נשיאה או הובלה של נשק היא אסורה. אנשים שעברו הסמכה, אך ללא רישיון יכולי םלירות במטווחים אך ורק על אחריות אדם 3 שמספק את כלי הירייה. בנוסף,איסור מכירת תחמושת מאלץ למעשה כל יורה להגיע עם התחמושת שלו "מהבית", מה ששוב מגביל את השימוש במטווח לבעלי רישיון שיש ברשותם תחמושת חוקית בבית (החזקת תחמושת מחייבת ידוע של הרשויות, גם הוא תהליך בירוקרטי). איסור ההסמכה או החניכה נועד על מנת למנוע ירי לא מבוקר של לא מוסמכים במטווח עצמו. לא מפתיע שבתנאים האלה המטווחים הפרטיים פונים ליעד מאוד ספציפי של יורים הכולל בעלי רישיון שהרוצים "להנות" מחוץ למסגרת הקשיחה של הTSN, יורין תחרותיים (בעיקר ירי מעשי) המחפשים מסגרות גמישות על מנת להתאמן, ירי לטווחים ארוכים (מטווחים פרטיים רבים צאפשרים ירי של עד 300-400 מטר, בנגוד למטווחי TSN שבדרך כלל מוגבלים יותר), וציידים המחפשים להתאמן על מטרות נעות או דמויות בע"ח.
האיכות של המטווחי היא לא אחידה, חלקם מקומו תרציניים וגדולים עם מספר אזורי ירי מוגדרים לטווחים ומתארים שונים, אחרים הם מרתפים בבתים פרטיים או סתם אזור עם בזנטים שהיורים מביאים איתם מגשי פיצה כדי להציב מטרות. בדרך כלל אם יש התאחדות ספורטיבית (ירי מעשי לדוג') שפורשת חסות על מטווח פרטי, או שהמטווח משמש לה "בית", המטווח יהיה באיכות גבוה ועם סטנדרטים שלא נופלים ממטווחי TSN. אם המטווח הוא יוזמה עסקית של חקלאי עם שטח נידח, בעל חנות נשק או "סתם" קבוצת חובבים, האיכות של המטווח תיהיה בהתאם, אך כך גם מחירי השימוש. סביב המטווחים מהסוג המוזנח יותר יש לא מעט סירה תקשורתית ופוליטית, בעיקר עקב מקרי התאבדות, תאונות ירי ומקרים מצערים דומים. זה גורר אגודות כמו ה TSN ךהתרחק מתמיכה במטווחים פרטיים, וללחץ ציבורי על הגבלה שלהם. זה כבמובן לא מפריע לבעלי רישיון נשק רבים להעדיף את המטווחים הפשוטים יותר עקב "פחות כאב ראש" ונגישות רבה יותר.
3) ירי בשטחים פתוחים:
ירי בשטחים פתוחים מותר ע"פ חוק עד קליבר 22'ת וכולל לחץ אוויר, פיינטבול, קשתות, איירספוט וירי 22' (תחת הגדרות תקנות בטיחות ומרחקים). לציידים מותר לבצע "ירי טכני" בעת עונת הציד ולפני פעילו תהציד עצה, וכמובן, ציד מאפשר ירי בשטחים פתוחים בעונה המתאימה. עם עונת הציד שמתקרבת לסיומה, בהחלט אפשר לשמוע ירי בכל מקום כמעט באזורים החקלאיים. ההגבלות על ירי כוללות 150 מטר טווח בטיחות מאזורי מגורים, איסור על ירי בפרדסים וסביב עצי פרי ואיסור על ירי באזורים האסורים לכניסת ציידים (שטח בפרטי תחום בגדר של 1.2 מטר). ההגדרות המאוד מקלות הללו גורמות ללא מעט חיכוך בין ציידים למקומיים, במיוחד במקרים שהציידים (או המתחזים לציידים) חורגים מהתחומים המותרים להם. אישית יצא לי לגרש השנה פעמיים ציידים מתחת לבית, כשאחד מהם התמקם במארב ממש מול דלת הכניסה שלי. חייב להודות שלא ממש חוויה נעימה להתווכח בלילה עם אדם חמוש, כשהוא ממש כועס שחשפת אותו.
התחום הזה כאמור, מכיל שטחים אפורים ולא מעט הפרות וזליגות בין החוקי ללא חוקי, ומהווה ככל הנראה את נקודת החיכוך המרכזית בין אוכלוסיית הירי הספורטיבי, אוכלוסיית הציידים וכלל הציבור. עם לא מעט פוליטיקאים משני צידי המתרס שרוכבים על הגל הזה על הבסיס שנתי על מנת לאסוף קולות. לצערי, אין לאף אחד באמת עניין להכנס לעובי הקורה ולהתעסק באמת בבעיות האלה.
נערך לאחרונה ע"י לוגיין בתאריך 28-11-2019 בשעה 12:55.
|
ראשי
צ'אט
02-10-2019, 17:38
מצב כלאיים
