https://www.kipa.co.il/%D7%91%D7%97...=inArticel&p=91


למחנה ביבי (ביבי + חרדים + דתיים ציוניים) לפי הסקר יש 57 מנדטים. זה קצר מידי. בבחירות האחרונות הצליח להגיע ל 60. החלום לקואליציה "ימנית" רחבה ויציבה זה חלום שנגוז.

כרגע עדיין שקט. התקשורת רואה שהכסף של היח"צ מתפוגג כי המצביעים בחו"ל. חוץ מזה הדתיים פוחדים להוציא פרובוקציות שמא החילוני יקבל ת'ג'ננה ויעלה חלילה אחוז ההצבעה. המטות בהיערכות לתקיפה מרוכזת. הסקרים בעייתיים: אחוז ההצבעה וטעות הדגימה יקבעו לשר'לה איפה תגור שנה הבאה.

ביבי נלחם במספר חזיתות לא פשוטות. הכלים שלובים: נצחון בחזית אחת עלול לעלות בהפסד בחזית אחרת. אם מישהו יצליח להעיף את ליאת בן ארי המקצוענית ולמנות במקומה בובה, זה יעזור בהליך המשפטי אבל עלול לעצבן את האזרח שמבין שליאת היא זו שמכניסה לכלא את הצווארון הלבן לרבות אולמרט, נוחי ואחרים. גם התרגילים של המבקר בעייתיים משהו. לך תדע כמה אזרחים עצבנים יאספו אל הקלפי, או במילים אחרות כמה מנדטים זה שווה.

גם המאבק מול הימין הימני (כן, כידוע רק ליכוד גדול {בראשות ביבי} יאכל את כל השמאל) עלול לפעור פתח מכוער בחומה. ואם לא ילך קסח, לך תדע אם חלק מימינה לא יחבור לגנץ וליברמן וביבי ימצא את עצמו בחוץ.

ליברמן...אוי ליברמן... ביבי רואה בכליון עינים איך הרוסי הביא לו את המכה והפך את היוצרות. האם ליברמן עלה על האסטרטגיה הנכונה? האם האזרח החילוני אכן הביט מיואש וחסר אונים בשחיתות החרדית שהחזיקה את ביבי בעיגולים ורק ליברמן הביא לו את הבשורה?

תרחישים אפשריים לממשלה בלי ביבי, או במבנים יצירתיים, יש למכביר אבל ביבי לא מתכוון לוותר. היכונו לתחילת המהומה.

מה הופך אותם לימין? הרי האידיאולוגיה שלהם קרובה לסוציאליזם מבחינה כלכלית, מבחינת ביטחון הרי שלפחות חלקם מסרבים לנשיאת חלק מלא בנטל הביטחוני, מבחינת העמדה המדינית חלקם בכלל שוללים את הציונות ולא מוכנים לכהן כשרים בממשלת
המדינה הציונית....
הם ימין בערך כמו שבל"ד הלאומנית נאצריסטית ותע"ל הלאןמנית איסלמיסטית הן "שמאל".

אם תתעלם ממרכיבי השחיתות, תוכל להבחין שממשלות בישראל פועלות בסופו של דבר באופן דומה, בלי קשר אם הן מתויגות כימין או כשמאל.
ההבדלים בין ממשלות הימין לממשלות השמאל הם כל כך קטנים, שאפילו על מפת (ההסדר) המדיני אפשר לראות שהם בגודל של מילימטרים. כך גם על "מפת" החברה והכלכלה, החינוך והתרבות, הדת והמדינה.

אנשי השיווק אוהבים את התיוג. ביבי למשל אלוף המתייגים, ורק כדי להזכיר: איך שליברמן נתן בראש, עוד לא יבשה הדיו, עוד לפני שביבי הבין שהוא יתקשה לשבת (על כסא ראש הממשלה) כבר ביבי הכריז שליברמן הוא "שמאל".
וזה לא רק ביבי - חובבי התיוג לשמאל וימין נמצאים בכל מקום: למשל עיתונאים שאוהדים את מפלגת העבודה ומרץ, משייכים לעולם את גנץ לגוש השמאל, וההגיון פשוט: למה לא תצביע לעבודה, הרי ממילא הם ב"גוש". ואותו הדבר עיתונאי הימין מסיבותיהם הם.
ואף אחד לא עושה זאת לשם שמיים: התיוג הזה שווה הרבה לכולם: לחלק שווה כסף, לאחרים שווה כוח ויש כאלה שחשודים שהתיוג עוזר להשיג גם כסף וגם כוח.

גם החרדים למדו משהו על הלכות השיווק. כמו כולם למדו לשקר ולהתסיס. אבל זה לא יעזור: ימשיכו לדבר בשם ה"ימין", ויגידו לכולם מה רוצה ה"עם", אבל מר ישראלי בסופו של דבר יצביע ברגלים: עם הזמן יהיה פחות דתי ויותר חילוני. וככל שהם ילחצו המגמה תלך ותגבר.

ורק כדי להבהיר, זה לא גוש הימין. זה גוש של אינטרסים של ביבי והחרדים. הגוש הזה קצת מזכיר לי את מה שהכלב השאיר על השביל ונאסף לתוך שקית הנילון: זה אמנם נראה קצת שונה, אך הריח... בריח אי אפשר להתבלבל. הריח הוא ללא שום ספק ריחו של (ה)גוש.

המצביע צריך ללמוד שיטה פשוטה: כל 8 שנים להחליף: להעיף את הקודמים ולבחור חדשים וטריים - כאלו שעדין סובלים מתמימות וטרם למדו את קשרי הון שלטון. אה כן, שכחתי משהו חשוב: דת ומדינה זה רעה חולה: מוטב לה לדת להתרחק מהמדינה, ומוטב למדינה להרחיק ממנה את הדת. אבל זה כבר סיפור אחר.

אז עד שנבין מה המטרה של האויב ערבי וכמה היא מצליחה, עלינו להיות מדינה יהודית

ישראל מדינה יהודית. את זה אי אפשר לשנות. אבל ההשתלטות החרדית על מוסדות השלטון, שלא לאמר סחיטה, הופכת את היהודים לפחות יהודים.

יהדות ודת זה ענין של תרבות ומסורת. בתרבות ומסורת יש גוונים זרמים וטעמים. יש ביהדות חרדים וסרוגים, יש קלים וכבדים. יש גם הומניסטים ומתפלספים, מודרניים ועתיקים, יש חד מיניים ורב מיניים, קונסרבטיבים ורפורמים, ויש מן הסתם גם אחרים שאינני מכיר את שמם, וכולם יהודים, ואין מקום להשתלטות של האחד ובטול האחרים. רק פיתוח אמיתי יביא לעושר תרבותי ממשי. ואין לשום זרם מקום להיות מפלגה סקטוריאלית כזו או אחרת. זה דבר פסול. כשהם מצליחים, הם מדרדרים את המדינה למקומות המפגרים של אותן מדינות מוסלמיות.

לעם היהודי הנזק כפול ומכופל. העם קטן. הדחיה של הזרמים האחרים על ידי החרדים שהשתלטו על המדינה יחד עם דרדור התרבות היהודית על ידי אותם חרדים, גרמה לבריחה המונית של יהודים מלהשתייך לעם היהודי במרכז היהודי הגדול שהיה בארה"ב. זה האחרון הצטמצם כידוע לכדי מחצית. והנזק הולך ומתרחב משום שיש ירידה במסה הקריטית, או במילים אחרות הסיכוי של מפגש צעירים יהודיים לצרכי רביה הולך ויורד. ואין פוצה פה ומצפצף.

מנהיג עם חזון יכול היה להביא לשינוי המגמה - אבל המנהיגות איכזבה. היתה אולי יכולת אבל חזון אין. החזון נשחק אי שם בין בין תיוג מטופש של היהודים ה"נאמנים" לכאורה (שזה יואב גלנט או ה"ימין") וה"בוגדים" לכאורה (שזה יאיר גולן, או ה"שמאל").

ימין או שמאל זו זריית חול. ההבדל בהיסטוריה האישית (בבחינת הפעילות הממשית) של גלנט וגולן (כמשל) בטל בשישים.

שיהיה תיוג נעים לכולנו.