https://www.ynet.co.il/articles/0,7...5473445,00.html

כתבה ב-ynet. האמצעים שייקלטו:
* מטול רימונים GL40 של IWI שיותקן על רובי מיקרו-תבור ו-M4A1
* אמצעי ראיית לילה שפנפן חד-עיני משופר מדגם 14PVS
* אפודים חדשים ומשופרים
* קסדה טקטית חדשה
* מקלע נגב NG7 בקליבר 7.62 מ"מ
* רחפן "מעוז"
* כוונת חכמה "פגיון" Smart Shooter
* "מפצח קל" - גרסה קלה של המטאדור "מפצח האגוזים"
* מוצגת גם תמונה של M24 עם מעצה חדש ומודרני, אך לא נכתב עליו כלום


נגב NG7 מבצע ירי בהילוך איטי:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

רובה צלפים M24 עם מעצה מודרני:

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

אלו כתבות שלצערי יש בהן מעט מאוד.
להגיד שיכנסו אמצעים עתידיים בצה"ל זה יפה מאוד ומצטלם נחמד ובעיקר גורם לציבור לחשוב שהוא אכן מפיק לקחים מביקורות שנשמעות על זרוע היבשה.

בפועל, עד שהציוד הנ"ל יכנס באופן מבצעי שוטף - אם בכלל - יקח זמן רב מאוד.
לא עוד טכנולוגיות זה הפתרון לבעיות של צה"ל...כי אם פלסטרים שלא מטפלים בשורש הבעיה.

זה לפחות מראה על מגמה חיובית של התייחסות לצרכי החי"ר.
הרבה מאוד זמן כל מה ששמענו בכל הנוגע להצטיידות היה רק רק"מ פה רק"מ שם. לא מספיק תשומת לב ניתנה לחי"ר, אפילו שבאופן יחסי זה מאוד זול לצייד את החי"ר בציוד מודרני לעומת פרויקטי רק"מ חדשים.

אמצעים - יש וכבר די הרבה זמן. מה כן חסר? קשר טקטי טוב ברמות הנמוכות ואימון - וזה הרבה יותר יקר מכל האמצעים האלה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אין פה שום דבר מהפכני או פורץ דרך.

אז יש מקלע 7.62 שזהה בהפעלה למקלע 5.56.
יש קסדה שקלה בכמה גרמים וכו'

אם המקלען לא יודע לירות והחייל לא יודע לתפוס מחסה
שני אלה לא יעזרו לו...

אימון וחניכה מאנשים ותיקים זה מה שחסר כאן.

ויתיקים זה אנשים ששרתו לפני שנת 2000 בצבא.

ברור שציוד משופר לא בא ולא יכול לבוא במקום הכשרה טובה ואימונים רבים. אבל הכתבה עוסקת נטו בציוד החדש - שכנראה יועיל ללוחם החי"ר ויקל עליו.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

אם להאמין לפרסומים שונים מהשנים האחרונות, עולה ההרגשה שהחי"ר של היום ככלל מזכיר את החי"ר שהיה לישראל בתחילת שנות החמישים: נוער איכותי רב הולך או ליחידות המובחרות ביותר או לתחומים לא קרביים כמו היחידות הטכנולוגיות. מבין המשרתים בגדודי החי"ר שיעור גבוה של חיילים בודדים וכאלו מרקע סוציואקונומי וחינוכי לא מהמשופרים. רמת מוטיבציה נמוכה, קשיחות ועמידות בינוניים ורגישות מופרזת לאבדות מצד כל הרמות.
ודווקא אלו ממדים שבהם היה לישראל יתרון גדול על פני אויביה בתקופות כמו מלחת העצמאות, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. יש אומרים שזה אף היה אחד מהמקורות המרכזים לניצחונות.
בסופו של דבר מקלע יותר משוכלל וציוד ראיית לילה איכותי יותר לא יעזרו אם החיילים והמפקדים לא מוכנים להסתכן או ליזום.

קושי בהבנת שפה ואי יכולת קרוא וכתוב למשל.
רחוק מאוד מ"רקע סוציואקונומי וחינוכי לא מהמשופרים" שאתה מדבר עליהם היום (חיילים עניים יותר מהממוצע).

רגישות מופרזת לאבדות מצד כל הרמות - אכן מהווה מרכיב מפתח בלוחמה הישראלית,
אבל השאלה היא: למה זה מתורגם?
בשנות החמישים זה תורגם - למתקפות קומנדו בתגובה על כל תקיפה (שכנראה רק הובילו להסלמה).
היום התגובה דומה במתקפות קטלניות (קומנדו, או הפצצה מדוייקת) - אבל לצידה יש איפוק על תקיפות מינוריות.
מה שהוביל - לשפל חסר תקדים בקטלניות התקיפות נגד ישראל.
וכמו שמהנדסים אומרים - אם זה עובד, אל תיגע!

זה בהחלט עדיף על גישת סוף שנות ה60 של "בלימה במרחק אפס" מתוך השקפה שחיי אדם חשובים פחות ממניעת הישגים לאוייב, והובילה לאסון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס בסופו של דבר מקלע יותר משוכלל וציוד ראיית לילה איכותי יותר לא יעזרו אם החיילים והמפקדים לא מוכנים להסתכן או ליזום.

המפקדים לא יסתכנו - אם לדעתם המשימה לא מצדיקה את רמת הסיכון והיקף הפגיעה.
זה לא דבר רע אלא טוב: שחיקת הטנקים בתחילת יום כיפור במטרה לעמוד במשימה בכל מחיר - נחשבת כטעות קשה, ולא כמודל לחיקוי.

מהצד השני:
ציוד ראיית-לילה יותר איכותי מהצד השני משמעו: החלצות ממארב ללא הרוגים לכוחותנו.
ציוד קל יותר משמעו - זמן עבודה ארוך יותר לפני צורך בריענון.
במציאות שבה כמעט כל הפעילות מתבצעת תוך רגישות קיצונית לאבידות, העדר ציוד מתאים משמעו - תפקיד מינורי בלחימה.
או במילים אחרות: מגייסים ומאמנים כח סדיר, ואפילו מזמנים מילואים שעולים לא מעט, ולפעמים הכח אפילו מתמרן בתוך שטח האוייב, וכל אלו לא ישתתפו בלחימה בגלל ציוד שעלותו זניחה.

חייל שרמת ההשכלה שלו יותר נמוכה ושתחושת החיבור שלו למדינה ולחברה נמוכה יותר יהיה חייל בעל מוטיבציה נמוכה יותר ושפוטנציאל המקצועיות שלו נמוך יותר. עם כל הזהירות בהכללות, כשאני הייתי בתיכון האידיאל היה חי"ר וסיירות. היום האידיאל זה יחידות מודיעין וטכנולוגיה.
בשנות החמישים המוקדמות הרגישות המוגזמת לאבידות באה לידי ביטוי לא בפעולות תגמול אלא בזה שפעולות התגמול שיצאו אליהן (ויצאו להרבה מאוד-לא היה הבדל בין תקופה זו לתקופת הצנחנים וה 101 מבחינת הנטיה לצאת לפעולות כאלו) נכשלו ברוב המקרים היות וברגע שהייתה התנגדות מצד האויב ונפגעים הכוחות מיהרו לסגת. על רקע זה קבע אז דיין (בהגזמה מודעת) שיחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות.
ואגב, מתגובתך ניתן להבין כאילו השיטה של פעולות התגמול הצליחה אז. אז זהו, שהיא ממש לא הצליחה ברמה האסטרטגית (להבדיל מהרמה הטקטית או המוראלית). פעולות התגמול המוצלחות של הצנחנים לא גרמו לאויב להמנע מפעולות חבלה. להפך, הן החמירו עד שצה"ל יצא למבצע קדש-
למבצע קדש היו 2 יתרונות חשובים: רצועת עזה טוהרה באופן יסודי מגורמי טרור וישראל השיגה הרתעה אמיתית כי הראתה את כוחה ונכונותה להגיע בזמן קצר להשגים טריטוריאלים מרשימים (ולא "סתם, מכות נקודתיות, קטלניות ככל שיהיו). לכן בין מבצע סיני למלחמת ששת הימים (או לכל הפחות עד השנתיים שקדמו למלחמה) הייתה תקופת רגיעה שלא הייתה כמותה לפני זה או אחרי זה מבחינת איום הטרור.
אותו כנ"ל אגב במלחמת לבנון הראשונה- אלא ששם ישראל הסתבכה כשניסתה להשיג יותר מהרחקת איום הטרור מגבולותיה.

רוצה לומר, שככל שניתן להפיק לקחים היסטוריים לא בטוח שתגובות נקודתיות קשות על תקיפות מעזה באמת יפתרו משהו. כניסה לעזה וטיהור יסודי- אולי. אבל רק אם זה יהיה במסגרת של מדיניות אסטרטגית על גורלה ארוך הטווח של הרצועה-כזאת שמצריכה אומץ מדיני ומחשבה מעמיקה.

לגבי סוף שנות השישים- אני סבור שזאת גישה קצת פשטנית למלחמת ההתשה. הבעיה שם לא הייתה ערכית כמו שהייתה אסטרטגית (האם ישראל צריכה לשבת על תעלת סואץ- משהו שדיין למשל, בחוכמתו, לא חשב שהוא רעיון טוב כבר במהלך מלחמת ששת הימים) ומקצועית- מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח את השליטה בתעלה תחת ההנחה שזו המטרה המדינית.

לגבי נכונות מפקדים וחיילים להסתכן- במלחמת יום כיפור, ביממה הראשונה בתעלה, המפקדים לא חשבו שהם מסכנים את הכוחות באופן לא סביר וזה בדיוק העניין. עשו מה שתרגלו וחשבו שיהווה פתרון טקטי מוחץ ו"זול" יחסית ונתקלו במענה מצרי פשוט אך יעיל מאוד שהסב אבידות כבדות. ברגע שהבינו את הטקטיקה המצרית כבר היו זהירים הרבה יותר. ועדיין, הזהירות הטקטית לא מנעה יוזמה ונחישות שבלעדיהן לא היינו יוצאים מהלחמה ההיא וידנו על העליונה (לפחות חלקית).

לגבי ציוד: ברור שעדיף ציוד יותר טוב על פני ציוד פחות טוב....אין על זה כלל ויכוח. העניין הוא שאם אני צריך להחליט איפה להשקיע את הכסף (שכן זה משחק סכום 0), במקלע קצת יותר טוב או באימונים והכשרות אז עדיף להשקיע באימונים ובהכשרות. וכפי שכתבת- ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות. והבעיה עם המילואים איננה, כלל, ציוד נחות . הבעיה היא ניוונו האנושי והמקצועי של מערך זה.

כשאני הייתי בתיכון - המוטיווציה לח"יר הייתה מאוד נמוכה - וזו למודיעין וטכנולוגיה הייתה גבוהה מאוד.
ככל שתלמידים היו חזקים יותר - כך המוטיווציה לחי"ר הייתה - נמוכה יותר.
היו שאמרו שזה בגלל האינתיפאדה, אחרי זה בגלל שלא צריך למות בעזה ולבנון שעומדים לצאת מהן,
אבל המוטיווציה לא עלתה גם בעקבות הנסיגות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס ואגב, מתגובתך ניתן להבין כאילו השיטה של פעולות התגמול הצליחה אז. אז זהו, שהיא ממש לא הצליחה ברמה האסטרטגית (להבדיל מהרמה הטקטית או המוראלית). פעולות התגמול המוצלחות של הצנחנים לא גרמו לאויב להמנע מפעולות חבלה.

להפך. כתבתי במפורש: "מתקפות קומנדו בתגובה על כל תקיפה (שכנראה רק הובילו להסלמה)". התגובות הובילו להסלמה, תמיכת השלטונות המצריים - עד שבעזה הפדיון גוייסו ממש לאוגדה בצבא המצרי.

אבל התייחסתי לעניין אחר: התגובה לתקיפות לא הייתה נסיון "בלימה" מוחלטת, אלא יזימה של ההסלמה, גם במחיר מלחמה. זאת כחלק מדוקטורינת בן-גוריון שהעדיפה תגובה אגרסיבית על חיזוק הבט"ש.
במסגרת זו - גם מלחמת לבנון הראשונה (גם היא כתגובה למתקפה קטלנית מצד המחבלים) שהחלה כהצלחה, הרחיקה את המחבלים מהגבולות,
והפכה להסתבכות - כאשר האפשרות לתרגם הצלחה צבאית להישג מדיני - נכשלה (הפרטנר נרצח, מחליפו נמנע מלתמוך בדרך זו),
והוחלט ליישם פיתרון עתיר בט"ש: הישארות ברצועת-ביטחון, בה "בולמים" את הטרור.

ציטוט:

רוצה לומר, שככל שניתן להפיק לקחים היסטוריים לא בטוח שתגובות נקודתיות קשות על תקיפות מעזה באמת יפתרו משהו. כניסה לעזה וטיהור יסודי- אולי.

היות והתקיפות מעזה לא מצליחות להביא לכמויות הרוגים - הם אפילו לא נכנסים לקטגוריה שמצריכה פיתרון.
חמאס-עזה עושה "הצגות" של אגרסיביות, מתוך רצון להימנע מהסלמה שצפויה מגל מתקפות קטלניות,
ישראל בתגובה - מפציצה "תשתיות" (מחסני תחמושת, עמדות תצפית ריקות),
אבל מקפידה על התראה מראש - למניעת הרוגים.
משמע - אסטרטגיית ההרתעה כבר עובדת. כבר פותרת את הבעיה. אגרסיביות-יתר כדי לפתור בעייה לא קיימת - רק תגרום לנזק.

דווקא כניסה ענקית לעזה - היא חסרת תוחלת.
לצד ריבוי הרוגים לכוחותנו ממתקפה כזו,
אתה בטח מבין שהיא לא תרחיק את המחבלים מהגבול ,
לא יבוא בעקבותיה שינוי מדיני (מה שציפו לו בלבנון הראשונה, והפך את המלחמה לכישלון),
ואין אפילו אופציה לשלטון חליפי שיהיה פחות גרוע לישראל.

ציטוט:

לגבי סוף שנות השישים- אני סבור שזאת גישה קצת פשטנית למלחמת ההתשה. הבעיה שם לא הייתה ערכית כמו שהייתה אסטרטגית

אמירות כמו "יחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות", או "מניעת הישג" - הן אמירות ערכיות.
משמעותן היא - שערך "ניצחון ודבקות במטרה" - עולה על ערך "חיי אדם", ומהן נגזרת האסטרטגיה.

ציטוט:

האם ישראל צריכה לשבת על תעלת סואץ- משהו שדיין למשל, בחוכמתו, לא חשב שהוא רעיון טוב כבר במהלך מלחמת ששת הימים) ומקצועית- מהי הדרך הטובה ביותר להבטיח את השליטה בתעלה תחת ההנחה שזו המטרה המדינית.

משה דיין היה שר הביטחון החל ממלחמת ששת הימים ועד אחרי יום כיפור.
הוא היה מודע לביקורת הרבה של טל ושרון נגד קו בר-לב, ובסופו של דבר - אישר השקעה ענקית בתשתיות קו בר-לב - כשקיבל החלטה בעד גישה זו.
במסגרת תפקידו כשר ביטחון - זאת הייתה האחריות שלו להתאים בין מטרות מדיניות לאסטרטגיה צבאית. גם מטרות מדיניות לא קובעות בהכרח מאות הרוגים במקרה של תקיפת-פתע וקרב חילוץ עתיר הרוגים (שניהם - היו צפויים מראש).

ציטוט:

לגבי נכונות מפקדים וחיילים להסתכן- במלחמת יום כיפור, ביממה הראשונה בתעלה, המפקדים לא חשבו שהם מסכנים את הכוחות באופן לא סביר וזה בדיוק העניין. עשו מה שתרגלו וחשבו שיהווה פתרון טקטי מוחץ ו"זול" יחסית ונתקלו במענה מצרי פשוט אך יעיל מאוד שהסב אבידות כבדות.

לפני המלחמה - שרון וטל כן חשבו שמדובר בסיכון הכוחות באופן לא סביר,
והתרגול לא תאם זאת (נשארו ונלחמו בגבורה, למען "ערך הניצחון", במקום לסגת במהירות לקו התעוזים).
שרון והפיקוד גם נדהמו מכך שמפקדים אחרים המשיכו להלחם ולדווח על הצלחה והתקדמות, למרות היקף הרוגים זה,
מה שגרם לעיכוב ניכר ביכולתו של צה"ל לצאת במתקפת-נגד.
משמע - דבקות במשימה תוך התעלמות מההשלכות - לא הוביל לניצחון אלא להפך.

ציטוט:

לגבי ציוד: ברור שעדיף ציוד יותר טוב על פני ציוד פחות טוב....אין על זה כלל ויכוח. העניין הוא שאם אני צריך להחליט איפה להשקיע את הכסף (שכן זה משחק סכום 0), במקלע קצת יותר טוב או באימונים והכשרות אז עדיף להשקיע באימונים ובהכשרות. וכפי שכתבת- ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות. והבעיה עם המילואים איננה, כלל, ציוד נחות . הבעיה היא ניוונו האנושי והמקצועי של מערך זה.

בהחלט יש על זה ויכוח.
יש גם שאלה מהו ציוד יותר טוב - כי רוב התקציב הוא רכש זר,
וזה אומר שמתעדפים רכש ציוד מסויים - על ציוד אחר.

באופן גורף, יש לתעדף נשק שמגביר משמעותית את היכולות (למשל אמר"ל שמאפשר לוחמה בלילה), על פני שיפור לא מובהק שקשה לכמתו (למשל - מה מידת ההשפעה של רכש מקלע פחות כבד?).
וגם כשעושים שיפור לא מבהק כזה - לרוב ירכשו כמות מוגבלת (כי צריך להבין את ההשפעה).
כל זה סביר - אלא שאפילו רכש ציוד שצפוי להביא לשיפור משמעותי - מתעכב שוב ושוב.

ללא יוזמה, נחישות ויכולת טקטית הציוד המשוכלל שתרכוש יהיה לכפרות
עם עודף יוזמה, נחישות והתעלמות מהמצב בשטח - המטרה תושג במחיר לא סביר (ריבוי הרוגים) ולכן תקבל כישלון.
לכן העדר ציוד והעדר אימון - באים ביחד:
עדיף לצייד כראוי, ולאמן כראוי סד"כ קטן יותר,
מאשר לאמן כוחות שמצויידים גרוע (ולכן לא ישתתפו במשימות), או לתת ציוד מעולה לכוחות שלא מתאמנים.

אבל זה מאוד תלוי בבית הספר. אני למדתי בתיכון של מושבים וקיבוצים ושם קרבי, והכי קרבי שאפשר, הייתה השאיפה של כמעט כולם בשכבה שלי, ובמיוחד בקרב אלו מכיתות שלמדו לבגרות מלאה. ואכן, מתוך הבנים בכיתה שלי כולם חוץ מאחד שהיה לו פרופיל רפואי בגובה העשב (בכלל לא רצו לגייס אותו והוא התנדב) שירתו בגדודי חי"ר סיירות, שריון, תותחנים וכו'. רבים מהם ויתרו על אפשרות שהוצעה להם לשירות במודיעין.
לדעתי השינוי במוטיבציה קשור במגמות כלליות בחברה הישראלית (ובחברה המערבית בכלל) ובכך שבוצע ויתור זוחל על מודל "צבע העם". כשאין התעקשות לגייס את כולם, כשקל להתחמק משירות צבאי, כאשר משתמטים משירות מגיעים לעמדות סלבריטי, המסר הוא שזה לא נורא אם גם אתה לא תשרת או שתשרת שירות לא משמעותי.

לגבי פעולות התגמול-כנראה לא הבנתי אותך נכון. מתנצל. תתנחם בזה שכעונש שיחתתי את זמני ומאמציי על להתווכח על נקודה שאנחנו בכלל מסכימים לגביה....

לגבי עזה-ככלל אין לי ויכוח איתך לגביה. רק אציין שהבעיה איננה האבידות ש(לא) נגרמות אלא המצב שבו אזרחים ישראליים נתונים באופן תדיר להטרדה ולשיבוש החיים. האם צריך להסכין עם זה? האם זה עדיף על התוצאה של צעד צבאי (שעל התוחלת שאין לו אני מסכים איתך) או מדיני כזה או אחר? ייתכן. בייחוד כאשר עם כל זה שהמצב קשה לתושבים, מאזן ההגירה ליישובים האלו הוא חיובי....


"יחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות" היא משנות החמישים המוקדמות....והיא באה בגלל שהייתה בעיה הפוכה של חוסר נחישות ורתיעה מהשלמת פעולות בגלל אבידות לא גדולות. וצריך להבין שכבר בזמן אמת, קרי באותן שנות חמישים, היו כבר בצבא קולות שאמרו (ולדעתי בצדק גמור) שכאשר אתה מתקפל או לא יוזם בגלל אבידות ספורות אתה עלול למצוא עצמך עם כמות אבידות גדולה פי כמה וכמה. נסיגה מבוהלת ולא מסודרת היא גורם מאוד מרכזי לריבוי אבידות בקרב. וזה ניכר כשקרואים תיאורים של הרבה מאוד קרבות בהיסטוריה הכללית והישראלית.

לגבי סוגיית ההגנה בסיני- בלי להפחית מאחריותו המיניסטריאלית של דיין, צריך להיות הוגנים כלפי כלל המעורבים ביצירת קו בר לב ולא להיכנס לחוכמה שבדיעבד. להצעות האלטרנטיביות של טל (שהיה אז מקרוב לדיין) ושל שרון (שאותו דיין אולי לא אהב אבל מאוד העריך את כישוריו הצבאיים) היו חולשות רציניות. העדיפות שלהן על קו בר לב לא הייתה כה מובהקת כפי שנידמה לנו היום. מה עוד שקו בר לב לא היה אמור להוות את קו ההגנה במקרה של מלחמה ולא נבנה בהתאם לכך. גם בשחצנות של אותם ימים איש לא חשב שמה שיעצור את המצרים זה שורה של מוצבים מחלקיים נטולי נשק כבד ןברוב המקרים גם נטולי יכולת לחיפוי הדדי. זה לא היה ניסיון לשחזר את קו מאז'ינו. למעוזי קו בר לב נועד תפקיד שולי בעת מלחמה וההגנה הייתה אמורה להיות בעיקר באמצעות האוויר והשריון. הצרה הייתה שתוכנית ההגנה הכללית על סיני, אם בכלל אפשר לכנות אותה כך, הייתה לחלוטין לא ריאלית. אומנם תכנון ההגנה בסיני זה עניין של המטה הכללי אבל אפשר וצריך היה לצפות משר בטחון עם נסיון ויכולות כמו דיין שבין זאת וידרוש מהצבא שלו תכנון אחר.

כתבת:
"פני המלחמה - שרון וטל כן חשבו שמדובר בסיכון הכוחות באופן לא סביר,
והתרגול לא תאם זאת (נשארו ונלחמו בגבורה, למען "ערך הניצחון", במקום לסגת במהירות לקו התעוזים).
שרון והפיקוד גם נדהמו מכך שמפקדים אחרים המשיכו להלחם ולדווח על הצלחה והתקדמות, למרות היקף הרוגים זה,
מה שגרם לעיכוב ניכר ביכולתו של צה"ל לצאת במתקפת-נגד.
משמע - דבקות במשימה תוך התעלמות מההשלכות - לא הוביל לניצחון אלא להפך."

שרון היה שנים אלוף פיקוד דרום ועדיין תכנית ההגנה בסיני (שלא השתנתה בתקופת גורודיש שהספיק להיות בתפקיד רק כמה חודשים) לא הייתה באמת תוכנית הגנה אלא תוכנית להיערכות הכוחות בלבד. עיקר התכנון היה לצעדים התקפיים של חציית התעלה. שרון חשב אכן שעדיף להפטר מהמעוזים אבל הוא ממש לא הוסיף מרכיב של פינוי המעוזים טרם קרב/בתחילת קרב לתוכניות. לטענת הוא דגל בזה אבל לא היה לזה שום תכנון ושום תרגול.
טל גם כן קצת מטעה בדיעבד. כראש אג"ם הוא לא עמד על זה שיגייסו מילואים (הציע פעם אחת ועזב את זה), למשל. לכן אני לא חושב שהוא הבין את הסיכון בזמן אמת.
הראשון שהציע פינוי של המעוזים בשלב מוקדם של הקרבות היה דיין, ואז כבר אף אחד לא התייחס אליו-ובצדק כי הוא היה בפאזה היסטרית.

דבקות במשימה יכולה להזיק אבל בדרך כלל אי דבקות במשימה מזיקה הרבה יותר.

ואסכם מקוצר זמן: ציוד קצת יותר טוב או קצת פחות טוב (למעט פריטי ציוד חיוניים מסויימים) לא ישנה הרבה אם הכוחות לא מקצועיים (וחלק ממקצועיות זה להבין את הסיכויים להצלחה לאור המצב בשטח) ו/או לא נחושים ובעלי יכולת יוזמה ואילתור.

חוסר המוטיווציה של תלמיד מצטיין (שהופך בהמשך לסטודנט מצטיין) לשרת בחי"ר - אמור לכאורה להיות ברור.
חוסר המוטיווציה של שחקן מוכשר לשרת בחי"ר - אמור להיות ברור.
במיוחד במציאות של הזנחה והעדר השקעה.

לעומת זאת - דווקא אותו תלמיד חלש - יכול בקלות להיות חייל מצטיין.
הבעייתיות מתחילה כשמתייחסים לקצה:
החיילים המצטיינים ביותר - שאידאל השוויון דורש מהם תפקיד פיזי ללא חשיבה,
החיילים העניים ביותר, עם המוטיווציה הנמוכה ביותר - הם אלו שבאופן אובייקטיבי היה עדיף לא לגייס בכלל,
אבל מאשימים - את העדר המוטיווציה.
כי הדגל של "צבא העם" הוא קדוש - וימשיכו להצדיע לו גם כשהוא פוגע משמעותית בחייל ובצה"ל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס לגבי פעולות התגמול-כנראה לא הבנתי אותך נכון. מתנצל. תתנחם בזה שכעונש שיחתתי את זמני ומאמציי על להתווכח על נקודה שאנחנו בכלל מסכימים לגביה....

ממש לא פעם ראשונה.
לפחות הפעם לא הייתה אגרסיבי לגבי זה.

ציטוט:

לגבי עזה-ככלל אין לי ויכוח איתך לגביה. רק אציין שהבעיה איננה האבידות ש(לא) נגרמות אלא המצב שבו אזרחים ישראליים נתונים באופן תדיר להטרדה ולשיבוש החיים. האם צריך להסכין עם זה? האם זה עדיף על התוצאה של צעד צבאי (שעל התוחלת שאין לו אני מסכים איתך) או מדיני כזה או אחר? ייתכן. בייחוד כאשר עם כל זה שהמצב קשה לתושבים, מאזן ההגירה ליישובים האלו הוא חיובי....

הטרדה ושיבוש תמידי ביישובי הגבול החם במדינה - נשמעים כמו מצב הגיוני ולא חריג.
המדינה משקיעה רבות בתשתיות שימנעו פלישה או יפחיתו נזק,
מפצה על פגיעות ברכוש,
וכאמור - מגיבה אגרסיבית כאשר ההטרדה הופכת לקטלנית.
רוצים להחליף מדיניות סבירה זו במדיניות "מטורפת" שתגרום לנו נזקים אדירים.
לא ברור למה.

ציטוט:

"יחידה לא תיסוג אם יש לה פחות מ 50% אבידות" היא משנות החמישים המוקדמות....והיא באה בגלל שהייתה בעיה הפוכה של חוסר נחישות ורתיעה מהשלמת פעולות בגלל אבידות לא גדולות.

או במילים אחרות - מראשית ימי צה"ל. הייתה בעיה דומה גם בחלק מקרבות מלחמת העצמאות, בעוד באחרות - חיילים הראו המון נחישות וגבורה.
האשימו את הנחישות, אבל בסבירות גבוהה - החיילים פשוט לא ידעו מה לעשות,
ולמות סתם - אף אחד לא רוצה.

ציטוט:

לגבי סוגיית ההגנה בסיני- בלי להפחית מאחריותו המיניסטריאלית של דיין, צריך להיות הוגנים כלפי כלל המעורבים ביצירת קו בר לב ולא להיכנס לחוכמה שבדיעבד. להצעות האלטרנטיביות של טל (שהיה אז מקרוב לדיין) ושל שרון (שאותו דיין אולי לא אהב אבל מאוד העריך את כישוריו הצבאיים) היו חולשות רציניות. העדיפות שלהן על קו בר לב לא הייתה כה מובהקת כפי שנידמה לנו היום. מה עוד שקו בר לב לא היה אמור להוות את קו ההגנה במקרה של מלחמה ולא נבנה בהתאם לכך. גם בשחצנות של אותם ימים איש לא חשב שמה שיעצור את המצרים זה שורה של מוצבים מחלקיים נטולי נשק כבד ןברוב המקרים גם נטולי יכולת לחיפוי הדדי. זה לא היה ניסיון לשחזר את קו מאז'ינו. למעוזי קו בר לב נועד תפקיד שולי בעת מלחמה וההגנה הייתה אמורה להיות בעיקר באמצעות האוויר והשריון. הצרה הייתה שתוכנית ההגנה הכללית על סיני, אם בכלל אפשר לכנות אותה כך, הייתה לחלוטין לא ריאלית. אומנם תכנון ההגנה בסיני זה עניין של המטה הכללי אבל אפשר וצריך היה לצפות משר בטחון עם נסיון ויכולות כמו דיין שבין זאת וידרוש מהצבא שלו תכנון אחר.

בתור שר הביטחון סופר-מוערך, תחת ראשי-ממשלה שאימצו כל המלצה שלו - סמכותו המיניסטריאלית הייתה מוחלטת.
גם עברו כגנרל - משמעו היה שהייתה לו סמכות מלאה לבדוק את סבירות תוכניות אג"ת, ובוודאי להכריע אילו תוכניות יאומצו.

היום מסתכלים בדיעבד עליו ולא מבינים: מה היה אמור להיות תפקידם של מוצבי קו בר-לב?
הם לא מסוגלים לעצור מתקפה - אבל שיעבדו אליהם המון כח אדם ותקציבי-עתק, והפכו מנכס שמעכב פלישה - לנטל: המוני חיילים שהפקירו בחזית ויש להציל במהירות.
הצורך בהצלה הזאת - היה ידוע מראש, והיה מקור הביקורת מלכתחילה.

ציטוט:

שרון היה שנים אלוף פיקוד דרום ועדיין תכנית ההגנה בסיני (שלא השתנתה בתקופת גורודיש שהספיק להיות בתפקיד רק כמה חודשים) לא הייתה באמת תוכנית הגנה אלא תוכנית להיערכות הכוחות בלבד. עיקר התכנון היה לצעדים התקפיים של חציית התעלה. שרון חשב אכן שעדיף להפטר מהמעוזים אבל הוא ממש לא הוסיף מרכיב של פינוי המעוזים טרם קרב/בתחילת קרב לתוכניות. לטענת הוא דגל בזה אבל לא היה לזה שום תכנון ושום תרגול.

לא רק זאת - שרון היה בזמן המלחמה - מפקד אוגדה תחת גורודיש,
ובמקום להתייחס לתכנונו של שרון (שאכן דרש את פינוי המעוזים במצב מלחמה), גורודיש נכנס איתו לעימותים קשים.

לפני ובזמן בניית קו בר-לב היו עימותים קשים בנוגע לבנייתו.
לאחר שהוא נבנה, ומסיבות פוליטיות (עלויות בניית קו בר-לב היו גבוהות מאוד, והדרג הפוליטי סירב להודות בחוסר התוחלת במוצבים), נמנע משרון לתקן את הנזק, והוא נאלץ להסתפק - בדרישה שבמצב מלחמה החיילים יפונו מהם.

מה שגרם לאסון לא היה עצם ההפתעה (וגיוס המילואים),
אלא העדר הפינוי - והדרישה לחלץ את המוצבים הנצורים (מה שהוביל לשחיקה מהירה של אותם כוחות - שהיו אמורים לבלום ולכתוש).

הצעתו של דיין לא הייתה לפינוי המעוזים - אלא לפינוי התעוזים: וניהול המלחמה בעומק סיני (מה שהיה מאפשר לחיל האוויר - לכתוש את כוחות האוייב בהדרגה).
זאת לאחר שבנסיון חילוץ חיילי המעוזים (שהפקודה להתפנות הגיעה אליהם רק אחרי שכבר כותרו) - נגרם נזק אדיר לכוחות השריון, וצה"ל עבר מתקיפה יזומה - למגננה על ציר החת"ם (התעוזים - שמילאו את תפקידם במלואו).

ציטוט:

ואסכם מקוצר זמן: ציוד קצת יותר טוב או קצת פחות טוב (למעט פריטי ציוד חיוניים מסויימים) לא ישנה הרבה אם הכוחות לא מקצועיים (וחלק ממקצועיות זה להבין את הסיכויים להצלחה לאור המצב בשטח) ו/או לא נחושים ובעלי יכולת יוזמה ואילתור.

אני לא אוהב את השיח הערטילאי על "העדר נחישות" מצד החיילים או המפקדים - כי הוא ריק מתוכן.
המפקדים לא מתקצבים ולא מספקים את האימון והציוד הדרוש - בגלל חוסר אמון.
אותו חוסר אמון - שמוביל בהמשך להפחתת משימות, והססנות בביצוע.

כשלאוייב יש אמר"ל יותר טוב ממך - המשמעות היא שהעברת הלחימה ללילה כבר אינה יתרון - אלא חיסרון.
פרט תקצובי זול - ואיבדת יתרון גדול בלחימה.
כשהאוייב מצוייד בנ"ט זול שמשבית בקלות את הנגמ"שים שלך, וכופה עליך קרבות חילוץ,
העדר ציוד מתאים מוביל להססנות כרונית.


כשמדובר בציוד שאינו קריטי (מקלע טוב יותר), תצטרך להוכיח את התועלת בו,
למשל ע"י רכש מצומצם - ותרגול בו כך שתוכל להשוות ביצועים.

לא יכול להתחייב שזו יוזמה מהפכנית לשיפור ציוד חיל הרגלים.
אל תשכחו שציוד כמו FN MAG אם הזמן מתיישן ויש לו בלאי.
שחייל משתחרר משירות סדיר, עדיף שהציוד והנשק שהוא השתמש בו בסדיר יעבור אתו למילואים, במקום שציוד יועבר בין יחידות. כפי שאני רואה את הדברים, שמתגייס דור חדש של חיילים הם אמורים להצטייד בציוד שגם הוא חדש יד ראשונה כמו החיילים עצמם, אז מן הסתם הציוד אמור להיות גם יותר חדשני ומתקדם. בעיקר לאור הנחת היסוד שלי שחייל זוטר שאינו מפקד צריך להישאר חלק ממערך המילואים עד גיל 49. אגב, כך הוגדר עם קום המדינה אבל אני יודע שזה ממש לא מה שקורה היום. מה שלדעתי צריך להיות מטופל הוא מה שלדעתי הוא האימון היותר מדי קצר של החיילים הרגליים ובעיקר קורס מפקדי הכיתות. לא בטוח ש 3 חודשים קורס מ"כים זה מספיק.

למה מילואים רק עד גיל 49, הרי שנקבע עם קום המדינה מילואים עד 49 תוחלת החיים בארץ היתה הרבה יותר נמוכה , עכשיו שתוחלת החיים עלתה (ואיתה גם גיל הפרישה עלה מ 65 ל 67 ובקרוב ל 70) אפשר לקבוע את גיל המילואים עד לפחות גיל 54 . בגיל כזה גם הרבה יותר קל לעשות מילואים , כבר אין אוניברסיטה , לרוב אין ילדים קטנים. ככה אולי גם נחסוך קצת קיצבת זיקנה אולי.

למה עד גיל 49?
אני יודע שדעתי אינה נתפסת בעינך כהגיונית אבל בכול זאת אנמק אותה.
התשובה היא מצב הכושר הגופני של החיילים. חייל מבוגר מדי לא יהיה בכושר גופני מספיק טוב למשימת לחימה. לעומת זאת אם אופציית גיוס המילואים לחיילים זוטרים שאינם מפקדים תהיה עד גיל 49 זה לא יותר מדי מבוגר. לעניות דעתי חייל קרבי יכול להיות אפילו מבוגר יותר מ 49, אבל מכיוון שגם המפקדים של החיילים צריכים גם להיות בכושר גופני טוב, וגם צריך לשחרר אותם משירות מילואים בגיל יותר מאוחר, עקב תקופת ההכשרה היותר ממושכת שלהם, אנחנו לא רוצים שיהיו מפקדי גדודים בני 60 שיפקדו על חיילים בני 53. לא בגלל שגבר בן 53 לא יכול להיות חייל קרבי אלא בגלל שגבר בן 60 כבר לא יכול להיות מפקד גדוד, בגלל הנושא של הכושר הגופני. לעומת זאת, שחרור משירות מילואים כבר בגיל 35 לחיילים שאינם מפקדים ובגיל קצת יותר מתקדם למפקדים שלהם, ייצור מחסור כמותי בלוחמים זמינים ליום פקודה. על ידי גיוס לאימוני רענון תקופתיים עד גיל 49 לחייל שאינו מפקד ועד גיל 57 למפקדי החטיבות של אותם חיילים בני 49, תוכל להגדיל משמעותית את גודלו של כוח המילואים שלך שאותו תצטרך במקרה של מלחמה כוללת. עכשיו צריך לדאוג שלכול החיילים בסדיר ובמילואים, צעירים ומבוגרים, יהיה ציוד תקין. מכיוון שהשירות הפוטנציאלי יהיה מגיל הגיוס שלדעתי הוא צריך להיות 22 ועד גיל הפטור שלדעתי הוא צריך להיות 49 לחיילים זוטרים ו 57 למפקדי חטיבות המילואים, יוצא שחיילים יישארו 27 שנה עם אותו ציוד שיוחלף רק בעקבות בלאי. לא ניתן יהיה להעביר ציוד מחיילים וותיקים לחיילים צעירים. לכן יהיה צריך לרכוש לכול מחזור גיוס ציוד חדש יד ראשונה. מן הסתם הוא יהיה ציוד יותר חדשני אך רצוי שהוא לא יהיה יותר יקר עקב הכמות העצומה של ציוד שיש לרכוש בכול שנה.

אתה פשוט לא מתעייף מלחזור על הרעיון הזה למרות שענו לך כמה פעמים בפירוט. לפחות נתת גילוי נאות שלא עשית שירות קרבי. אם היית, אז היית מבין כמה זה קשה בסדיר ובטח במילואים. גם ביחידות המובחרות ביותר. לדג' מילואי שלדג תפקדו בצורה לא אופטימלית בלבנון השניה. גם מי שרץ ומתאמן באופן סדרתי זה שונה לגמרי מסחיבות הליכות, משקל, חוסר שינה ואוכל. גם מפציעות קלות הרבה יותר קשה להתאושש עם הגיל. ובתור אחד שסחב כמה שאפשר, אגיד לך שיש גבול למה שכושר גבוה וזכרון שריר נותנים. אז שחרר אותנו מהענין הזה בבקשה.

אין לך מושג על מה אתה מדבר, אז תעשה לכולנו טובה ענקית ותשתוק כבר!!!

כי יותר בוגר לכתוב ערימות ענק, הרי הרים של שטויות שאתה בודה ממעמקי דמיונך הקודח. מילא כל השטויות שאתה כותב על עניינים טכניים, שם אני לפחות מודה שהבנתי מוגבלת. אבל ברגע שאתה דוחף את האף למקומות שמעולם לא היית בהם ואינך ראוי להם, ואז מטיל בהם שתן מילולי כאילו אין מחר, אני אעמוד על הרגליים האחוריות ואצעק כמה שרק אוכל.

עזוב שאתה והמציאות רחוקים שנות אור, אני לא בטוח שאתם נמצאים באותו יקום. בתור חייל מילואים ביחידה די פעילה ועד לא מזמן חייל מילואים בגדוד חי"ר, אני אומר לך בצורה חד משמעית - אח שלי, אתה הוזה.
יותר מזה, בתור מי שראה יחידת מילואים אחת או שתיים בפעילות קרבית, אחרי 30-35 גם עם הכוונות והרצון הכי טובים ושמירה יחסית על כושר, מרבית המילואימניקים כבר לא מספקים את הסחורה.
וציוד? צ'מע, אתה יודע איזו אבולוציה עבר ווסט לוחם ב- 27 השנים האחרונות? מה שאתה אומר בעצם, שהחייל הכי צעיר ילך עם הוסט הנוח ביותר והמבוגר יסחב עם אלתורים על גבי אלתורים, כי כל הזין בצבא של הסאפרים לידר אספרסו קצר. או, שהחייל הצעיר ילך עם קרמי (במידה ואתה רוצה את זה בציוד האישי הלא ניתן להעברה) והותיק עם שכפ"ץ קוולר ועל היין מידת המיגון. אולי בחיל הקריה, שדכן שמי מאובטח בחוט בלאי לאפוד לוחם הקריה האמיץ בן ה-49 זה רעיון טוב, במציאות - לא ממש.



מצד שני, זה פורום חפשי - אחד הוזה פה על BMP עם צריח של נמר, אחר על תפקיד מנכ"ל בתעשייה בטחונית, אז שיהיה לך לבריאות עם ההזיות שלך.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

מתוך ויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A...%A8%D7%90%D7%9C

"בעבר, עמד גיל הפטוֹר ממילואים על 54 לגבר ו-38 לאשה, ואולם לא ניתן היה לזמן חייל מילואים מעל גיל 41 שעדיין משרת ביחידה קרבית לפחות עשר שנים, וחייל מילואים מעל גיל 48 שבעבר שירת ביחידה קרבית לפחות עשרים שנה, אלא אם נתן הסכמתו לכך."

מה גרם למקבלי ההחלטות באותה תקופה לקבוע שמילואים אפשר לעשות עד גיל 54? אני אומר עד גיל 49 שזה אפילו פחות. אגב, אני גם אומר שצריך לתגמל כספית את חיילי המילואים ביד נדיבה על חשבון המסים שאני משלם. שאני אומר לדחות את גיל הפטור זה בגלל שאני חושש ממחסור בלוחמי מילואים במקרה של מלחמה כוללת. לא כי סתם מתחשק לי לגייס אנשים בשביל הכיף.

אני מוכן לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להעביר אותך אלינו לגדוד. בתמורה אני רוצה הבטחה בכתב עם תוקף משפטי שאתה מתחייב לשרת כחייל קרבי ולבצע תעסוקות ופעילות מלחמתית עד גיל 45.

ועכשיו שהדם שלך הוא זה שעומד על המאזניים, אתה עדיין עומד מאחורי המספרים היבשים?

אני לא ביקשתי לשרת בקריה.
לא הייתי בקרבי בגלל שאני חולה אסטמה. לא ניסיתי להסתיר את זה מהמערכת, אבל ביקשתי בכול זאת לשרת בקרבי בזמן הגיוס בשנת 2003, ואמרו לי שזה בלתי אפשרי בגלל שאסטמה זה פרופיל 64. המערכת נהגה באחריות ונמנעה מלשבץ אדם שאינו כשיר בריאותית לתפקיד שדורש כשירות בריאותית. אם הייתי כשיר, אז כן. הייתי מבקש ללכת לקרבי ולא הייתה לי בעיה לעשות מילואים עד גיל 49, ובמידה והייתי יוצא לקורסים פיקודיים, אז גם מעבר לכך. וכן אני אומר שצריך לתגמל ביד נדיבה את משרתי החובה בסדיר ובמילואים. זה לא סותר. שאני אומר את הדברים שאני אומר זה בגלל דאגה לביטחון המדינה ולא כי סתם בא לי לדפוק פה אנשים. אם ניתן פטור לפני גיל 49, אנו עלולים למצוא את עצמנו במחסור של כוח אדם לוחם במקרה של מלחמה כוללת.

אף אחד לא טוען נגדך כי לא עשית שירות קרבי. כל אחד משרת כפי יכולתו. בטיעונים החוזרים שלך לגבי שירות קרבי חסר מימד הניסיון שמבטל את הטיעונים התיאורטיים שלך. לפעמים כדאי לעצור ולהקשיב לאלה עם הניסיון ולהפסיק לקדוח בקיר.

אצטט אנשים שכן יש להם ניסיון קרבי עשיר.
שאול נגר ראיין את גרשון הכהן.

https://yadlashiryon.com/wp-content...A4%D7%A8-41.pdf

"לפני שעברנו למערב התעלה הגדוד שלנו הוחלף על ידי גדוד 'חיל קשישים' מהחטיבה ירושלמית שהמשיך להגן על עורף מרחב הלחימה."

עוד אחד, יורם המזרחי:

http://www.sikurmemukad.com/sikurim...d/infantry.html

"כאן חשוב להעיר, שקיצוץ תקופת שנות השרות במילואים הוציא ממעגל הביטחון מספר גדול של מפקדים וחיילים מנוסים, שניתן היה להפעיל כגדודי חי"מ (חיל משמר) או חק"ש (חיל קשישים) ,למילוי משימות אבטחה, מחסומים, סיורים ממונעים, תגבור המשטרה, תצפיות וכו'. בכך ניתן היה לשחרר יחידות חי"ר סדירות לעיסוק באימונים, במבצעים מיוחדים או מלחמה..."

אבל מה הם מבינים.

אתה מערבב בין איזה רעיון ערטילאי של "חיל משמר" שאין לי מושג מה טיבו לבין "חייל חי"ר קרבי". שני דברים שונים לגמרי.

לגבי "חי"ר" בכיפור אז הסטנדרטים לא דומים להיום בכלל, מכל בחינה, לחיוב ושלילה ולכן אין מה להשליך להיום. אבי שירת באותה התקופה בירושלמית ושנינו מסכימים שזה היה הזוי בהתחשב ברקע והכשרה שלו. "בשר תותחים" כהגדרתו.שום דבר אפקטיבי.
אם אתה שואל מה השתנה לעומת העבר, אז יש ניסיון מצטבר, והבנה שניצול זמן וכח אדם במילואים צריך להיות מיטבי, והבנה של אחוז נשר ותפקוד ביחידות מילואים. אנשים מגובה הקרקע הבינו מה הגיוני ולא נשענים על חריגים ומרעלים כסמן לכולם. אלה ימשכו ככל האפשר, יעברו להדרכה,רספיה ומפקדה, ובעיקר מוראל.

ציטוט:

אז יש ניסיון מצטבר, והבנה שניצול זמן וכח אדם במילואים צריך להיות מיטבי, והבנה של אחוז נשר ותפקוד ביחידות מילואים.

אין מחלוקת.
אני לא מציע לקרוא למילואימניקים בני 50 לתעסוקה מבצעית בעת שגרה או אפילו בעימות נמוך עצימות.
אני כן אומר שחלק מניצול זמן מיטבי של חיילי המילואים בעת שגרה, נקרא להם אך ורק לאימוני רענון אבל זה עד גיל 50. מתי נגייס מילואימניקים בני 50 לפעילות מבצעית? בתרחיש קיצון של מלחמת גוג ומגוג. אבל כדי שבתרחיש קיצון כזה הם יהיו כשירים, אז חייבים אימוני רענון גם בעת שגרה. בזמן מלחמה כוללת הם יצטרכו להחליף את חיל הרגלים המסתער במשימות לחימה מתוך עמדות נייחות, אכיפת סדר באיו"ש אבטחת אגפים וכיוצא בזה. אז נכון שגם במלחמת גוג ומגוג, לא נשלח חיילים בני 50 למסעות באותו אורך ועם אותו משקל כמו חיילים בני 25, אבל עדיף שבנוסף לחיילי חוד החנית יהיה לך גם כוח רגלי עם יכולות קצת יותר נמוכות במקום שלא יהיה לך כוח כזה בכלל. ונכון שתהיה נשירה לגיטימית מסוימת של חיילים ממערך המילואים לפני גיל 50 כתוצאה מבעיות בריאות או אחרות. אבל עדיין יישארו לך כמה אוגדות מילואים שיכול מאוד שלא תוכל להסתדר בלעדיהן. וכשאנחנו חוזרים לנושא שבגינו נפתח האשכול, הצטיידות לחיל הרגלים, אז כן מילואימניק בן 50 יכולים להשתמש בציוד מאותו דגם שהוא השתמש בו בגיל 25, ציוד חדש ייכנס לשימוש במערך המילואים כתוצאה מבלאי של ציוד קיים ולא בגלל שהחליטו יום אחד לשדרג את כול הציוד של כול הצבא. הציוד הישן יצא משירות ביחד עם החיילים שישוחררו סופית בגיל 50, אלא אם כן ייגרם לציוד בלאי קודם לכן. את הציוד החדש יקבלו החיילים החדשים. אני מודע לכך שהעסק לא זול.

לאמן בני 50 למלחמת גוג ומגוג רלוונטי בערך כמו לאמן את חטיבות החי"ר לפלישת חייזרים: זו אפשרות שאמנם יכולה להתקיים לפי היגיון (עקום) של "כל דבר יכול להיות", אבל התקציב והמשאבים הנדרשים לפרוייקט כזה אינם מתכנסים תחת אף דפ"א או צי"ח רלוונטי. ובהינתן שישנם תרחישים שסבירות התרחשותם קצת יותר גבוהה והם אינם מתוקצבים או מאומנים, הייתי אומר שהיוזמה שלך נמצאת איפהשהוא בין "לא יקרה" ל"לעולם לא".

מתוך ויקיפדיה:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9...5%D7%9E% D7%99


"בשנת 107 לפני הספירה, ביצע גאיוס מריוס מספר רפורמות משמעותיות במבנה הצבא וביחס שבין צבא לחברה. גאיוס מריוס נתן לכל אזרח רומאי את הזכות להתנדב לצבא, והאריך את תקופת השירות ל-25 שנים"


מה גרם למקבלי ההחלטות באותה תקופה לקבוע שמרגע הכניסה לשורות הצבא, השחרור הוא אחרי רבע מאה או אחרי מעיים בחוץ בבוץ באיזו ארץ נידחת?


כאילו, סבבה, גם אני יודע לצטט מויקיפדיה, אבל איפה נעלם הטיעון שלך לגבי כושר? מה, זהו? לא עבד הטיעון, אז ננסה לשכנע באמצעות דוגמאות מהעבר?


אבל בוא נחזור לדוגמה שלך. כל כך נוח להתעלם בשלושת רבעי ציטוט, נכון?
"ואולם לא ניתן היה לזמן חייל מילואים מעל גיל 41 שעדיין משרת ביחידה קרבית לפחות עשר שנים, וחייל מילואים מעל גיל 48 שבעבר שירת ביחידה קרבית לפחות עשרים שנה, אלא אם נתן הסכמתו לכך"

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

למה אני לוקח דוגמה מהעבר?
כי הביולוגיה של בני אדם במדינת ישראל לא השתנתה לרעה מאז שנות החמישים. אז נכון שאחרי גיל 41 זה היה התנדבותי, אבל זה עדיין מראה שבאותה תקופה האמינו שניתן לבצע שירות קרבי פעיל במקרה של מלחמה כוללת עד גילאים מאוחרים אפילו יותר ממה שאני מציע. אני לא אומר שאימוני רענון של חיילי מילואים בני 49 חייבים להיות באותה אינטנסיביות ובאותו עומס של חיילים בני 19. אז יעשו לבני 49 מסעות קצרים יותר באימון, למשל. אבל גיל 49 זה עדיין סביר לקבל פטור. אם פורצת מלחמה כוללת, תרחיש גוג ומגוג, ותצטרך לגייס את כול האנשים הכשירים עד גיל 35, יכול להיות שזה לא יספיק ותצטרך לגייס אנשים עד גיל 49, כדי שהם יזכרו איך להילחם, תצטרך לקרוא לאנשים לאימוני רענון בעת שלום, גם, עד גיל 49.

תפסיק כבר, מחרב אשכולות סדרתי!

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בשנות הארבעים והחמישים טיפלו בתשושי נפש ונפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית באמצעות לובותומיה ואז הפסיקו, למה, הביולוגיה האנושית השתנתה בשנות השבעים?

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

ומי אמר לך שזה לא מספיק ? אתה מבין איך עובד משק בשעת חרום ? אתה מבין שזה לא רק צבא ואתה חייב שהמשק ימשיך לפעול ? אתה מבין שבטחון זה לא רק חיילים ?
בעבר גודל האוכלסיה היה כזה שכדי להחזיק צבא של X חיילים היית צריך להחזיק מילואמניקים יותר זמן , לא בגלל שרצית אלה בגלל שלא היתה לך ברירה. אגב אני בעד שיתנו לאנשים שרוצים להתנדב להמשיך ולהתנדב בצבא גם מעבר לגיל מסויים אבל בטח שלא לחייב אנשים לשרת עד גיל 49 רק בגלל מלחמת גוג ומגוג שלך שאתה חושב שלא יהיו מספיק חיילים בשביל להלחם בה. אגב לדעתי גם בתרחיש של מגפת זומבים הצבא לא יספיק.

אני אכן מודע לסוגיה של משק לשעת חירום,
וכן לעלות האלטרנטיבית למשק של כול חייל שאתה מגייס בשגרה או בחירום. בגלל זה אני גם נגד גיוס נשים לצבא בעת חירום ובעת שגרה. בעת חירום אתה תצטרך אותן בעורף לתחזק את כלכלת המדינה. בגלל שלא צריך לגייס נשים בחירום, אין טעם לגייס נשים לקרבי בשגרה, לאמן אותן במשך 8 חודשים לשירות סדיר שנמשך רק שנתיים וחצי, ואחר כך לתת להן פטור ממערך המילואים. זו הסיבה העיקרית שאני נגד היחידות המעורבות. אם זאת בעקבות התקדמות הטכנולוגיה בתחומי התעשייה והחקלאות, יש צורך בפחות כוח אדם לתפעול משק לשעת חירום מאשר שהיה צריך לפני 50 שנה. גיוס בעת מלחמה כוללת, של כול הגברים הכשירים בין גילאי 22 עד 49, ישאיר מספיק כוח אדם לתחזוקת הכלכלה. אשר לתקציב האימונים לאותו כוח מילואים עצום. האם שאלתם את עצמכם כמה עולה אימון כוח המילואים כיום? זה היה רק 581 מיליון שקלים ב 2013. פחות מאחוז מתקציב הביטחון. הוספת עוד אימוני רענון בין הגילאים 36 עד 49 יעלו כנראה פחות ממיליארד שקלים. לא משהו שהולך לרושש את הקופה הלאומית, אבל יגדיל משמעותית את מצבת כוח המילואים. מהלך כזה יצריך גם תוספת תקציב לרכישת ציוד חדש לכול חייל חדש, כי לא ניתן יהיה יותר להעביר ציוד מחייל וותיק לחייל צעיר. אז הסיפור הזה יעלה אולי 2 מיליארד שקל לשנה ובתמורה נקבל פי 2 יותר חיילים רגליים במילואים ממה שיש לנו עכשיו.
http://idf-il1.blogspot.com/2015/03/26.html

אני מציע שתקח כמה שעורים בכלכלה 101 , זה יעזור לך להעביר את הדיון הזה לפסים קצת יותר ראלים.
מה שאני לא מבין מדוע בשם האגנדה שלך לאי שירות נשים בצבא אתה רוצה לכפות על כל האחרים לשרת עד גיל 49 (ואם הם מפקדים אז עד גיל יותר מאוחר).

זה עוד סביר. ציוד צריך להתחדש ולהתעדכן ללא קשר לבעיות הגדולות או ההפעלתיות.



זה אפילו לא אספירין כשמפקד אוגדה מובחרת בצה"ל מספר לך שבגלל שכל תקציב הרכש הצהלי הלך למודיעין וחיל האוויר, אין סיכוי שיגיע שום ציוד חדש או החלפת בלאי באותה שנה . אבל הוא פנתר, בכל זאת השיג תקציב לשני מקלרונים!!! עכשיו הוא אלוף עולם.

שמקלען תמיד מוצג כמישהו שיורה בכריעה או עמידה שזה המצב הכי פחות יעיל של מקלען.
מקלען הכי טוב כשהמקלע מונח יציב במקום שמאפשר לו שדה ראייה רחב על שדה הקרב.

כל העמידה כריעה הזה פשוט נטו ווסאח ואחרי זה חיילים צעירים חושבים שזה מגדיר מקלען..

ואני חייב לומר שלי קצת חורה עם ההגזמות כאן.
כל פעם שיש כתבה כלשהי על ציוד חדש, מכוונת מתוחכמת ועד ברכית, יוצאים פה הוטרנים שצועקים אבוי, מה קונים ציוד חדש? זה על חשבון אימונים! עדיף חייל טוב עם חץ וקשת מרובוקופ לא מאומן.
בחייכם, לא כל שקל לציוד חדש ומעודכן זה על חשבון שקל לאימונים או הכשרה טובה יותר.
כשהציוד ישן ולא מעודכן, בוכים ששולחים חיילים עם ציוד ענתיקה. כשמחדשים ציוד - בוכים שזה בא על הכשרה ואימונים ושבכלל אף אחד בצה"ל כבר לא יורה מעבר ל25 מטר ומקלען לא מתלכלך בפזט"א החל משנות ה2000. אם חלילה קונים כוונת חכמה אז בכלל מאבדים את זה.
שלא יובן לא נכון, הביקורת - במקום. צריך יותר אימונים ובעיקר אימונים טובים ויעילים יותר. צריך ללמוד לקלוע יותר ולטווחים ארוכים יותר...אבל זה גם קצת מוגזם לטעמי שכל פוסט בפורום הזה שמדבר על משהו חדש, חצי מהשרשור הוא עם אותן הביקורות שראינו כבר 20 פעם ולא על הנושא עצמו.

ולענייננו -
נגב 7.62 - שוקל 7.95 ק"ג. המאג הישן - שוקל קצת פחות מ12 קילו.
זה לא זניח בכלל להוריד כמה קילוגרמים טובים מנשק ראשי של חייל. בטח אם מדברים כאן בכזה להט על הצורך לשפר את הקליעה לטווח ארוך. אז גם מורידים כמה קילוגרמים, מה שיכול להקל מאוד על החייל/מחלקה, לשאת יותר תחמושת, כוונות, פחות ידיים רועדות ותשישות, יותר רלוונטיות בלש"ב והסתערות. נשק שהוא זהה בתפעול לנגב הרגיל - שחיילים רבים כבר מורגלים בו וכך אפשר לחסוך הרבה שעות הכשרה לטובת אימון. בקיצור אני רואה הרבה יתרונות כאן, מאיזו זווית שתרצו לתקוף...
אגב flatfoot, הסרטון הזה לא בא לייצג מקלענות בצה"ל...סה"כ צילום אקראי מהסלולרי שהכתב דחף לכתבה. גם ירי בעמידה וכריעה זה ממש לא 'נטו ווסאח' ולא סרט של רמבו. שדה הקרב הצפוי הוא ברובו לש"ב, בולדרים, מנהרות וצמחייה צפופה וראוי להתאמן גם על ה'ווסאח' הזה ולא רק לשכב יפה בעמדה שולטת עם דורגלים פרוסים.

קסדה - בשעה טובה ומוצלחת!
הקסדות הצהליות הנוכחיות הן ברובן - בלתי נסבלות! זה הרבה יותר מ'כמה גרמים'. קסדות כבדות, רצועות שחוקות/תקועות שבקושי נסגרות, ריפוד פנימי חסר...חצי מהקסדות מרגישות כמו מכסה עם ברגים. זה מאוד לא נוח, מאוד מציק ומסיח את הדעת וגורם לחיילים לרצות להוריד את הקסדה בכל רגע שאפשר. שלא לדבר על כל האילתורים שצריך כדי להלביש אמר"ל, פנסים, מצנפת וכו' וכו'. בכלל גם 'כמה גרמים' מהפריט שיושב לך על הראש שעות וימים בנוסף לאמר"ל וכד' - זה מאוד מורגש ומשפיע.

אפודים - לא מבין למה צה"ל מכריז על אפוד/וסט חדש כל עונה, אבל אם נזכרו להתעדכן באפשרות להכניס לוחות מיגון לאפוד במקום ווסט על קרמי - אפשר רק לברך ולומר בשעה טובה.

מפצח קל - מצויין. זה מאוד נדרש בלש"ב.

מטול רימונים - לא הבנתי איך רימון 40מ"מ שגם ככה נחשב לחלש יחסית פתאום יהפוך לתחליף לאו (שהוא בכלל אמור להיות מוחלף על ידי המפצח הקל) אבל בהצלחה. גם רסיק אוויר/טיל זעיר...נשמע קצת ג'יימס בונד סטייל...ולא כי זה לא ישים - אלא כי זה קצת פנזיונרי בהתחשב בכך שכבר עשור או שניים בקושי מקצים חימוש מטולים לאימון חי ואף למבצעים. איכשהו עם התבור המטול נראה עוד יותר מסורבל...מעניין אם ומתי יאמצו את הטרנד ה'חדש' בעולם של מטול נפרד. בפועל מדובר בכלי שמכביד מאוד על הנשק העיקרי 100% מהזמן ונמצא בשימוש 0.1% מהזמן. מטול נפרד לא יפגע יותר מידי, אם בכלל, בשימושיות.

ראיית לילה - בשעה טובה...אפשר לקנות שפנפנים באיביי/אליאקספרס כבר עשור...הגיע הזמן שצה"ל יתעורר מהתפיסה שאמר"לים זה נשק גרעיני שיש לחלק בהקצאה קצובה. בכלל מפתיע אותי שבתחום הזה עוד אין התפתחות כמעט. כבר יש משקפיים 'חכמות' משלל חברות עם תצוגה מובנית של מקרן זעיר/מסכים קטנים. מדוע עדיין צריך את השפורפרת הזו על העין? אפשר לשים עד העדשה והחיישן במרכז הקסדה למשל, ולהקרין על משקפיי מגן. כך גם אפשר לשמר ראייה היקפית.
אני זוכר שעוד לפני הרבה שנים היו כמה חברות שהציגו אמר"ל תרמי לא מקורר משולב מגביר כוכבים כאשר התמונה מותכת יחדיו משני החיישנים לתמונה אחידה עם היתרונות של כל אחד. מוזר שזה עוד לא קיים כבר בשוק ובזול יחסית.

לגבי ראיית הלילה:
אין עדיין אמצעים "דיגיטליים" (מצלמה, תקשורת וצג) זמינים ברמה של מגבירי אור כוכבים. מה שיש נמצא בפיקוח יצוא הדוק מאוד של ארה"ב.
תרמי לא מקורר זמין כבר זמן רב, אבל ברזולוציה נמוכה ומחייב מעט אימון. הוא טוב לאיתור אך לא נוח לתנועה.
לכן מתבקש לשלב אותו עם מגביר אור כוכבים, וזה נעשה ( AN/PSQ-20), אך כאמור, כשמשתמשים במא"כ אנלוגי עדיין מתקבלת מערכת מסורבלת יחסית למה שאתה מתאר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי elaadhn ו. ולענייננו - נגב 7.62 - שוקל 7.95 ק"ג. המאג הישן - שוקל קצת פחות מ12 קילו. זה לא זניח בכלל להוריד כמה קילוגרמים טובים מנשק ראשי של חייל. בטח אם מדברים כאן בכזה להט על הצורך לשפר את הקליעה לטווח ארוך. אז גם מורידים כמה קילוגרמים, מה שיכול להקל מאוד על החייל/מחלקה, לשאת יותר תחמושת, כוונות, פחות ידיים רועדות ותשישות, יותר רלוונטיות בלש"ב והסתערות. מה ששוקל זה לא המאג - זה התחמושת. ההבדל של 4 ק"ג לא משנה אם אתה נושא תחמושת במשקל 30-35 ק"ג. מפצח קל - מצויין. זה מאוד נדרש בלש"ב. ומתי יפגשו אותו פעם ראשונה? מטול רימונים - לא הבנתי איך רימון 40מ"מ שגם ככה נחשב לחלש יחסית פתאום יהפוך לתחליף לאו (שהוא בכלל אמור להיות מוחלף על ידי המפצח הקל) אבל בהצלחה. גם רסיק אוויר/טיל זעיר...נשמע קצת ג'יימס בונד סטייל...ולא כי זה לא ישים - אלא כי זה קצת פנזיונרי בהתחשב בכך שכבר עשור או שניים בקושי מקצים חימוש מטולים לאימון חי ואף למבצעים. איכשהו עם התבור המטול נראה עוד יותר מסורבל...מעניין אם ומתי יאמצו את הטרנד ה'חדש' בעולם של מטול נפרד. בפועל מדובר בכלי שמכביד מאוד על הנשק העיקרי 100% מהזמן ונמצא בשימוש 0.1% מהזמן. מטול נפרד לא יפגע יותר מידי, אם בכלל, בשימושיות. ושוב, מתי ישתמשו בו בפעם הראשונה? הסיבה שמשתמשים בו מעט היא כי לא מתאמנים איתו - ולא בגלל פונקציונאליות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

גם המאג שוקל. המשקל של הנשק מאוד משמעותי. אומנם באידאל זה נשק ש'עובד' רק על דורגלים, בשכיבה/עמדה ייעודית והמשקל הכבד שלו רק תורם לצמצום רתע וכו' אך לחירניק שצריך לתפקד עם הכלי הזה בשטח ועל אחד כמה וכמה בסבך ועיר, בהם צריך להיות מוכנים גם בעמידה וכריעה, וחלונות, וגגות ומה לא, כל 100 גרם שתוריד מהנשק - אשרייך. זה מאוד משפיע על אם בכלל מחזיקים את הנשק לכיוון האיום או רק נושאים אותו עם ראש באדמה וזיעה על הגבות.
תחמושת אפשר לשים על הגב, על הוסט, על חיילים נוספים. אם אני נותן לך לסחוב 35 קילו ושם לך 10 קילו על הידיים ו25 על גב זה משהו אחד. אם אני שם לך 15 קילו על הידיים והשאר על הגב - זה משהו אחר לגמרי ולא נראה לי שתטען שזה לא משנה לך איפה המשקל אחרי שעה.

לגבי מתי ישתמשו במטול - כאמור זו לא רק פונקציה של אימונים אלא של הקצאות בכלל. לדעתי דווקא טוב שהכניסו את הכוונת זאב וכד' כדי לשפר דרמטית את הדיוק. אם כבר יש כמעט אפס הקצאות באימונים ובקרב - אז לפחות לעזור לפגוע עם המעט שיש...לא מבין למה לא מקצים לפחות גבס בכמויות באימונים. מדובר באחד הכלים הכי משמעותיים בכל מחלקה.

מהנסיון שלי עם המאג, משקל המאג אף פעם לא היה פונקציה (אם כבר, הגודל), ביחס למשקל התחמושת. והבדל של 4 קילו ממש לא שינה אחרי 30 דקות הליכה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני לא יודע אם הנגב NG7 החדש (נגב 7.62 מ"מ) יותר אמין מהמאג או בעל ביצועיים בליסטיים טובים יותר (אם כי יחידות מובחרות בצה"ל שקיבלו את המקלע להתנסות בזמן "צוק איתן" נתנו חוות דעת חיוביות ואמרו שלא היו בעיות אמינות או כמות גדולה של מעצורים), אבל מקלעים חדשים במקום המאגים הישנים והבלויים בתוספת העובדה שחלק נכבד מהחלקים משותף גם לנגב NG5 (הנגב הרגיל 5.56 מ"מ שנמצא כיום בצה"ל) אמורה לשפר את האחזקה והלוגיסטיקה, ואולי גם תאפשר להכשיר מקלען שמפעיל גם נגב NG5 וגם נגב NG7.

ArmouredDov_D9

ארץ ישראל לעם ישראל - הציונות תנצח!
דף ה-D9 של MathKnight

המאגים לא ישנים ושחוקים (אם כי חלקם בהחלט כן). חלקי חילוף שלהם מיוצרים כל הזמן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

המאג מיוצר ברישיון בארץ תמורת הזכות של FN לייצר את העוזי תחת השם MP3 או משהו כזה...
ככה העוזי התגלגל להולנג וגרמניה המערבית ועוד כל מיני מקומות בעולם.

המאג עצמו עדיין מיוצר ואין בעיה להביא מאגים חדשים.
האמרקאים החליפו למאג רק בעשור האחרון כדי להחליף את ה-M60 שיצא בערך באותו זמן עם המאג...

אתה מתייחס רק לסחיבה של הכלי. גם זה לדעתי פקטור, כי נוח יותר לשאת על הוסט/תיק וכו' את רוב המשקל ונשק קל יותר על הרצועה והידיים, בין אם זה אחרי דקה או 30 דקות, אבל ניחא, נניח והכמה קילוגרמים האלו זה לא הבדל משמעותי בהליכה.
עדיין - בתפעול של הכלי, יש יתרון ניכר לנשק קל יותר. אם אתה עכשיו צריך להרים אותו לחלון, לקום להסתערות, להרים אותו לירי בעמידה, גגות וכו' - זה ועוד איך משפיע. לא כולם בנויים כמו רמבו.

אם מתייחסים לביצועים, הרי שאני בספק שניתן יהיה לקבל ביצועים יותר טובים מהמאג. יש מעט מאוד תכנונים באיכות הזו, בין אם בקנים באיכות מדהימה ושינויים מועטים מאוד עם חימום\קירור ובין אם אמינות המנגנון.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מדהים איך רשמת כל כך הרבה דברים שרציתי לכתוב פה ולא ידעתי לנסח כמוך.

ולא ברור לי למה לקנות את הנגב החדש NG7 לפני שבודקים את המאג קל שהאמריקאים פיתחו. הוא אמור לתת את אותה אמינות ורובאסטיות של הכלי המקורי אבל במשקל נמוך יותר.

בפועל החליפו ל2-3 גדודים והשאר בלי כלום.

"בונם הוליד את ינאק, ינאק הוליד את זליג, זליק הוליד את מישק, ומישק הוליד את גיורא" עמוס עוז

https://www.mako.co.il/news-n12_mag...31ce6081027.htm

עם מנועים ברגליים, רובוט צמוד, משקפי מציאות רבודה - ואפילו כוונת ממוחשבת שפוגעת בכדור הראשון • הלחימה של חייל החי"ר הולכת להשתנות באופן קיצוני • ניר דבורי עם הפיתוחים הטכנולוגיים שנמצאים על הכוונת של התעשיות הביטחוניות של ישראל - וממש מעבר לפינה

חבל שזה לא נידון יותר מסתם זריקת כתבה פה.
אני חושב שיש פה גישה מאוד נכונה - הסתכלות על החייל היחיד, ועל המחלקה שלו, כמערכת, בדיוק כמו שמסתכלים על טנק ומטוס כמערכות.
רק ככה באופן שיטתי אפשר להפוך את החייל לכלי בעל יתרון טכנולוגי על מקבילו בצד האויב.

בצד המאקרו, אני מאוד מקווה שינתן פתרון אנרגטי, מאחר וחוסר יכולת לטעון ציוד כזה לא רק יבטל את היתרון הטכנולוגי אלא יוסיף עומס שפוגע ביכולות.
בצד המיקרו אני מקווה שכל חלק בקיט ירגיש טבעי ולא מפריע. אני מסתכל על ה-IVAS האמריקאי ואני רואה מוצר מגושם, שברגע תקלה או התרוקנות סוללה, מהווה גם נטל על הלוחם, וגם נראה מאוד שביר, גדול, ומסורבל, ככה שגם אם הורדת לכמה שעות עד לטעינה, יש סיכוי לא קטן שתוציא את זה מהתרמיל איכשהו פגום.

בעקבות עבודת מטה נרחבת - החל מאפריל 2023, ובזכות התכונות הייחודיות שלהם, יחולקו מדים טקטיים ללוחמי זרוע היבשה


לאחר עבודת מטה ארוכה, החליט מפקד זרוע היבשה על חלוקת מדי לחימה טקטיים - המדים החדשים ביותר בצה"ל ללוחמי זרוע היבשה, זאת בנוסף ליחידות מיוחדות ומובחרות.

מדי הלחימה מאופיינים בתכונות ייחודיות כגון שרידות, נוחות ונידוף, המשפרות את אפקטיביות וקטלניות הלוחם.

למדים הטקטיים יתרון על מדי ב' רגילים בכך שמדובר במדים הישרדותיים - הם תפורים מבד מיוחד שמונע בעירה ומכבה את עצמו בעת שריפה. בנוסף, הם מנדפי זיעה ומעודדים נוחות מקסימלית - דברים המהווים יתרון משמעותי.

עד היום, במדי הלחימה השתמשו אך ורק לוחמי היחידות המיוחדות של צה"ל, אך לאור הצלחתם בפעילויות מבצעיות, כשסייעו להגדיל את ביטחונם האישי של הכוחות תחת אש - החליט מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי, להרחיב את השימוש בהם ללוחמים נוספים וזאת לאחר פיילוט מקצועי של כשנתיים.

"ההחלטה על ההצטיידות במדי הלחימה החדשים ללוחמים היא החלטה מקצועית אשר משלבת נוחות, חסינות מפני אש ושירות אישי ואיכותי", הסביר אלוף ידעי, "אך יותר מכל - זו החלטה דרכה אנו מבקשים להביע את הערכתנו הרבה למי שנושאים על כתפם את ביטחון ישראל".


כ-10,000 מדי לחימה יסופקו בתמיכת אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, ויחולקו על ידי מרכז ההספקה המטכ"לי, לאחר שייקלטו בצה"ל באפריל הקרוב. על מועד ואופן החלוקה יפורט בהמשך.

המדים יונפקו ע"י חברה אזרחית שתספק שירותי מדידה, תפירה, תיקון והתאמה אישית של הבגדים לחייל ע"י הגעת ספק ליחידה בתדירות שבועית ובהתאם לצורך, כשלכל לוחם יהיו זוג מדי לחימה בכל רגע נתון.

קישור לפרסום באתר צה"ל

בנימה אישית, הגיע הזמן באמת. נוחות בצבא לא צריכה להיות נחלתן של אליטות מצומצמות בלבד. מקווה שגם ישפרו את תנאי המחייה האחרים של לוחמי חילות השדה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Duke of Judea בנימה אישית, הגיע הזמן באמת. נוחות בצבא לא צריכה להיות נחלתן של אליטות מצומצמות בלבד. מקווה שגם ישפרו את תנאי המחייה האחרים של לוחמי חילות השדה.

את האמירה הזאת צריך להפנות אך ורק לזרוע היבשה עצמה, שלא יודעת להתנהל תקציבית ומטפחת "אליטות" מתוך אינטרסים של פוליטיקה פנים ארגונית וקבוצות כוח כאלה ואחרות. עכשיו רק נותר להגיע לצבע מדים שגם יהיה רלוונטי לכלל המתארים ולא רק לאיזורים ספציפיים (מדי הסוואה? בצה"ל?? ).

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אבל מדי הסוואה זה של מחבלים...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לדעתי זה פחות קשור לפוליטיקה ויותר לחוסר מקצועיות. כל מה שנוגע לרכש ציוד לחי"ר בצה"ל מתבצע לרוב על ידי קצינים שמתחלפים בתפקיד כל שנתיים ועם ראייה קצרת טווח וידע מוגבל לגבי מה שנדרש וקורה בצה"ל והמגמות בעולם. לצה"ל יש תקציב נדיב רק שהוא מבוזבז על אין סוף פיילוטים מוזרים כמו שראינו בשנים האחרונות עם ווסטים, קסדות, מדים ואפילו כוונות ונשקים, ועל פרוייקטים מיותרים כמו הפגיון.

לדוגמא, צה"ל רכש אלפי קסדות של Ops Core מדגמים שונים שנופקו בעיקר ליחידות מיוחדות ואז רכש עוד אלפי קסדות שחר בגרסאות עם ובלי מסילות לחי"ר. פלוס פיילוטים ביחידות שונות. כמה גרסאות, מאמץ, תפקידי רכש וכסף, וכל זה בזמן שאפשר לספור את יצרני הקסדות המובילים על יד אחת.

במקום כל הברדק וסדרות הרכש האלו, בכל התקציב הזה היה אפשר כל להגדיר סט ציוד מהטובים בעולם ולצייד כל לוחם בסיום מסלול בציוד מודרני ואחיד:
- מדים טקטיים
- קסדה קלה בחיתוך גבוה + מסילות
- ציוד קשר + אוזניות אלקטרוניות
- ציין לייזר (כמו ה- PEQ שמונפק עכשיו גם לגדס"רים)
- ווסט SAPI קל ומודולרי במקום המענה השלם עם החשמונאי המסורבל
- אמר"לי עדי ולא שח"ע מלפני 20 שנה כמו שמונפק לאחרונה
- משתיק קול שיפחית את הנזקים לאוזניים, יקטין את חתימת הכוח ויאפשר לתקשר יותר בקלות

ציטוט:

במקור נכתב על ידי milumnik - משתיק קול שיפחית את הנזקים לאוזניים, יקטין את חתימת הכוח ויאפשר לתקשר יותר בקלות

ממש לא! למעט יחידות מיוחדות שיוצאות למבצעים שבהם משת"ק נחוץ ואם מתבצע ירי הוא בהרבה מקרים נגמר בין כמה כדורים למחסנית-שתיים, לחיילי חי"ר שנכנסים ללחימה בעצימות גבוהה אין מה לחפש עם הדבר הזה. גם בגלל שזה עוד פריט להתעסק איתו ובעיקר בגלל שבשנים האחרונות מתחיל לצוף מידע מצטבר על כך ששימוש בנשק מושתק (בעיקר משפחת M4/HK416) לאורך זמן גורר חשיפה ונשימה מוגברת של גזים דרך פתח הפליטה וכנראה נזק מצטבר ומחלות נשימה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

לפני 20 שנה בטח אמרו דברים דומים על כוונות נקודה אדומה וסמני לייזר והיום לכל החי"ר יש. אין שום התעסקות במשתיק, אתה שם אותו לפני אימונים או פעילות וזהו. זה לוקח 5 שניות בדיוק כמו הכנסת מחסנית. כל מכרזי הנק"ל המודרנים בשנים האחרונות כוללים משתיקים. זה העתיד גם לח"יר.

לגבי הפניית גזים ליורה, דיברנו על זה ארוכות באשכול של ה- NGSW, זה לא רלוונטי למשתיקים מהדור החדש, כולל אלו שצה"ל רכש לאחרונה לבארטים החדשים, שנועדו לפעול בצורה שלא רק מפנים את הגזים קדימה, אלא חלקם אפילו מקטינים את כמות הגזים ליורה לעומת נשק לא מושתק. בנוסף, בעיות הבריאות לכאורה היו רלוונטיות לכוחות מיוחדים שירו כמות אדירה של תחמושת בנשקים מושתקים בסביבות סגורות כמו לש"ב, לא לחי"רניקים. בכל מקרה, שמישהו מזהה את הרשף ירי שלך בלילה ויורה לעברו זה בוודאות מזיק לבריאות... עם משתיק טוב, הרשף נעלם כמעט לחלוטין וגם את הרעש קשה יותר למקם.

כל עניין המשתיקים בצה"ל זה יותר נגזרת של חוסר מודעות והיותנו צבא לא מקצועי. בדיוק כמו שאנחנו בפיגור של 5-10 שנים אחרי כל שאר הטרנדים של ציוד בעולם למרות התקציב. ע"ע אוזניות אלקטרוניות.

דיון שראיתי מזמן באיזה פורום צבאי אמריקאי העלה את הטענה שחלק מהירי ומכת אש אמור גם לשתק את האויב, כלומר לגרום לו לתפוס מחסה, להפחית את היעילות שלו, את היכולת שלו לכוון נשק ולאגף. מה שנקרא להוריד ראשים.
במצב כזה, יש יתרון שהאויב גם ישמע ויידע שיורים עליו, ומשתיק או עמעם מפחית את האפקט הפסיכולוגי הזה. לא יודע אם הגישה הזו השתנתה מחוץ לכוחות מיוחדים.
עמעם גם מצריך תחמיש חלש יותר / קליע איטי יותר כדי להיות אפקטיבי. אני לא יודע אם מתווה חי"ר קלאסי כמו הסתערות פלוגתית על כיפת חי"ר סורית או קו בתים ראשון בכפר לבנוני לא ישים אותנו בנחיתות כוח אש (טווח יעיל, יכולת קליעה, עוצמת פגיעת הקליע) אם יש משתיק על הכלים.


אני רואה הרבה דברים שצריך לשפר בחי"ר עוד לפני הוספת עמעם - זמינות אמר"ל לכל חייל וזמן אימונים איתו (ולהוסיף לייזר לנשק כמובן), מדים, ווסטים, תיקים ומנשאים, קשר אישי לכל חייל ומעל הכל אימונים אימונים אימונים ומקצועיות החל משלב הגיוס וההכשרה, הצעת מסלול לוחם כקריירה וכו'


אם נצא לרגע מתחום החי"ר, לדעתי יחידות אבטחת מתקנים ובסיסים בהחלט ירוויחו מהיתרונות של משתיק / עמעם, כפי שאמרת בתקשורת (אוזניות קשר או צעקות), בתפעול אירוע ותפעול הנשק.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

האמת לא ברורה לי האופנה האחרונה של עמעם בכל מקום. בכל תמונה, או תיאור, או דרישה של כלי נשק חדש בשנים האחרונות הכלי מופיע עם עמעם. הדבר נכון לרובי סער - ראה xm-5, hk416a8 ועוד, במכרז לרובה סער לבריגדת הכוחות המיוחדים הבריטים, וגם בתמונות מקלעים כלים (ראה xm-250). לא יודע אם זה אקט שיווקי או תו"ל חדש בצבאות המערב.

יש לזה הרבה יתרונות במתווי הפעולה של יחידות מיוחדות או משטרתיות ואפילו יחידות אבטחה, כמו שכתוב למעלה. יש גם מקלעים / מקלעונים שאפשר להתאים להם עמעם. ותמיד אפשר להסיר את העמעם אם רוצים.
כפי שנאמר גם על אופטיקה וכוונות השלכה אמרו בהתחלה שזו אופנה, ולאט לאט כולם מאמצים את זה.


לגבי כלל החי"ר, לא בטוח שזה מתאים כחלק מהציוד הסטנדרטי.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

באופן כללי, ב- 20 שנה האחרונות לאור לקחי הלחימה האינטנסיבית באפגניסטן ועירק היו שינויים דרמטים למדי בתו"ל וביכולות של משתיקים והם עוברים מתוסף אקזוטי למדי שהיה נחלת יחידות מיוחדות וצלפים בחי"ר לשימוש רחב יותר בחי"ר ובצדק.
1. במשתיקים צבאיים (להבדיל מאזרחיים לציד ולירי ספורטיבי), ההשתקה עצמה היא בחשיבות משנית, מה שחשוב זה הפחתת הרשף מהותית בלילה, ופיזור חתימת הקול כך שקשה לאוייב ממול לזהות את המקור. בנוסף, משתנים כמו עמידות המשתיק לירי רב בתחמושת צבאית, נפ"מ קטן ואחיד לפני ואחרי הרכבת משתיק, משקל וגודל. לכן המשתיקים הצבאיים שפופולריים בעולם (וגם בארץ) כמו SUREFIRE, OSS, KAC ואחרים הם לא שקטים במיוחד אבל מצטיינים בקריטריונים האחרים.
2. אין צורך בתחמושת מיוחדת, מה שאתה מדבר עליה זה תחמושת כבדה יותר תת קולית שנועדה למתארי לוט"ר ספציפיים שהדגש הוא על שקט ולא מעוניינים בבום על קולי אפילו מנשק בריחי שקט יותר. רוב הזמן, המשתיקים הצבאיים שאתה רואה על רוס"רים יורים תחמושת רגילה על קולית (ירוקה וכולי) ולזה הם נועדו.
3. הנשקים מהדור החדש כמו ה- NGSW, המקלע החדש של FN ואחרים נועדו מראש להשתקה 100% מהזמן. רואים את זה לדוגמא בווסת הגזים המתכוונן של ה- NGSW. בעבר בנשקים דומים המצבים היו "מושתק" ו"לא מושתק" ב- NGSW המצבים הם רגיל ו- ADVERSE (למצבים עם יותר לכלוך בנשק שצריך יותר גז). זה גם פועל יוצא של המשתיקים מהדור החדש שמפנים פחות גזים אחורה ולכן יכולים לעבוד בצורה אמינה לאורך זמן עם רוס"ר ומקלעים.
4. לגבי הורדת הראש של האוייב, כמו כל דבר בחיים יש יתרונות וחסרונות, אני מניח שצבאות הגיעו למסקנה שהיתרונות במשתיק עולים על חסרונות. מה גם שאנשים מתחילים ליפול לידך ואיך לך מושג מאיפה זה מפחיד מספיק. מה גם שבמתארי חי"ר יש המון דברים אחרים שיכולים לעשות רעש (מקלעים כבדים, רימונים, רקטות). שים לב למה שקרה במרינס, שידועים כשמרנים ועכשיו מושתקים לחלוטין ברוס"ר ברמת הרובאי.
5. סיבה חשובה נוספת למעבר למשתיקים היא המגמה בעולם בצבאות מודרניים במכרזי הנק"ל לבקש פלטפורמות מקיפות שכוללות נשק, אופטיקה, ציין ומשתיק. מה שבעבר היה נהוג רק לצלפים בחי"ר ולכן המשתיקים היחידים בחי"ר בצה"ל הם אלו שהגיעו עם הרוב"צ כמו הברק, הבארט החדש ולפני זה עם ה- SR. זה מה שקורה עם המכרזים האחרונים של האמריקאים, הבריטיים, האוסטרליים וכדומה.
6. מבחינה כלכלית העלות זניחה, בערך 1000$ למשתיק איכותי שיחזיק יותר זמן מהנשק עצמו, דורש תחזוקה אפסית, ויחסוך לצה"ל ומשלם המיסים הוצאות רבות על בדיקות וטיפולי שמיעה וכמובן את הנזקים שרבים סובלים מהם הרבה אחרי השירות. בייחוד עם סוף סוף נקבל גם אוזניות אלקטרוניות (אפשר לחלום)...
7. לגבי סדר העדיפויות אני מסכים, מה שכן ראיית לילה ואופטיקה בכלל היא הרבה יותר יקרה בסדרי גודל. במחיר של כוונת תרמית אחת או שתיים שצה"ל סיפק אלפים לח"יר לאחרונה אפשר לספק את רוב מחלקה במשתיקים.
8. דרך פשוטה ואולי נכונה יותר להסתכל על כל העניין זה כמו אגזוז לרכב שלכולנו יש ברכבים. הבחור שהמציא את המשתיק לפני 100 שנה הוא אותו אחד שהמציא גם את המפלט לרכב עם מטרות דומות...

הרובים שהזכרתי לא מיועדים ליחידות מיוחדות אלא לכלל הצבא (האמריקאי, גרמני).
משתיק מאריך מאד את הרובה/מקלע ומפריע לדעתי בתנועה מהירה בשטח בנוי, בשטח סבוך, ובכלל...
אם עדיין קול הירי נשמע היטב הרי מה הועילו חכמים.. הסתרת רשף חשובה אבל זה לא רלוונטי לרוב המגעים אשר מתרחשים ביום, ויש גם סתרשף מובנה..
למקלעים כלל לא ברור לי הנושא, נשק מסייע לטווח בנוני פלוס, לצורך מה העמעום..
משתיק אמיתי אכן שימושי בתסריטים מסוימים לכוחות משטרה, מיוחדות אשר מתגנבות ליעד, אולי..אבל לכולם, לי זה נראה וואסח.

מה הרעיון של החברה החיצונית? גדוד לוחם, שיודע לתת רפואה, קשר, מטבח וכו׳- בעיה לעשות גם כביסה?

גם אני לא מבין בדיוק מה הולך פה, עזוב את זה שמחשבון פשוט זה יוצא 5,000 שקל לכל לוחם.
לא מובן מה הולך פה, צבא שמסוגל להחזיק מטוסי קרב חמקניים ולתחזק אותם לא יודע לכבס מדים כמו שצריך?

זה לא רק שירותי כביסה, צה"ל הלך כאן על מודל ליסינג חדשני של מדי הלחימה - זה כולל הגעה לבסיס של ספק השירות, התאמה ללוחם, שירות תיקונים והחלפה לפי הצורך. בהתחשב בכך שזה כולל שני זוגות מדים בעלות של כ- 500 דולר לזוג זה סביר יחסית. מה גם שהמדים החדשים הם חסיני אש, כך שלא ברור אם כביסה רגילה מתאימה להם.

לגבי המדים עצמם, הם בסדר, וברור שעדיפים על מדי ב' מכותנה, אבל ההחלטה נעשתה מסיבות של תמיכה בטקסטיל מקומי. בעלות דומה היה אפשר לרכוש מדים של Crye שנחשבים לטובים בעולם.

איך 500 דולר לזוג כשאצל הספק, לפחות עד לפני שנתיים, אפשר היה להשיג זוג מדי קילה ב- 900-1000 ש"ח?
ולגבי הליסינג, אם זה הולך לעבוד כמו בעיר הבה"דים, אז זה ה- lowest bidder והשירות והאיכות נוראיים.

Nobody exists on purpose. Nobody belongs anywhere. Everybody's gonna die. Come watch TV.
Morty

מה שצה"ל מספק כאן זה לא קילה, שנרכשו בזמנו כמה מאות בודדות ברכש ראשוני ליחידות העילית, אלא COMBATEX של חברת יונידרס שמיוצר בארץ במתפרה דרוזית בצפון. להבדיל מהקריי וקילה עם מגיעים עם הגנה בסיסית בלבד לברכיים ובגלל זה כל הלוחמים בתמונות עם ברכיות רובוקופ... כאמור מעלה, העלות גבוהה בשל ייצור מקומי ותמיכה בטקסטיל ישראלי (נדרש לפי החוק). בעולם אחר, היינו מספקים לחיילים 2-3 זוגות של קריי וסוגרים עניין.

אין לי ממש דרך לבסס את זה אבל אני לא חושב ש-Crye היו מצליחים לספק צבא שלם. הם בדרך כלל מספקים רק ליחידות מובחרות (בארץ רק הימ"מ והגדעונים בינתיים) או צבאות ממש קטנים כמו הצבאות הבלגיים והנורווגיים שיש להן הרבה כסף וצבא מתמרן בעל סד"כ של כמעט כלום אנשים.
מה שכן אפשר לעשות זה להעתיק ברישיון את הפטנטים של המדים שלהם ולייצר אותם דרך קבלן אחר, כמו שהצבא האמריקאי והאוסטרלי עשו עם המדי drifire, massif ו-amcu שלהם ששילבו פטנטים מ-crye. תכלס נראה שזה מה שיונידרס עושים עם ה-combatex. מינוס החלק של ברכיות מובנות ובד נמתח (שעמידותן בתנאי שטח קשים נעמדת בספק לפי חוות דעת שונות).
קחו בחשבון גם שהמדי לחימה הרגילים של crye הם לא חסינים מאש בצורה מלאה (הרכב בד של ניילון וכותנה ש-"רק" מתפוררים ולא נמסים לעור הלוחם במגע עם אש) בניגוד למדי ה-Combatex וסביר להניח שהיו עולים הרבה יותר מהם במידה והיו מתבקשים להיות כאלו.

לגבי העניין של התחזוקה למרות שלא יצא לי ממש להעמיק בנושא ולא יצא לי לשמוע או לקרוא על דבר דומה בצבאות זרים, זה אולי כן פלוס+ לייצר בארץ את המדים האלו. לא נראה לי ש-Crye המפונפנת הייתה עושה דבר כזה פה.

הרעיון של :מיגון מאש" היא שלא ידבק אליך בד בוער,
אני לא בטוח שרוצים ללכת עם בד שכולל רכיבים מדכאי אש ביום יום צמוד לעור.
יש המון אפשרויות בצהל לא רוצים כאב ראש לא תוצאה אופטימלית במחיר סביר.

מדי ה- combatex בדומה להרבה מדי לחימה אחרים בעולם הם מחומר DRIFIRE חסין אש. הבד מיוצר ונרכש בחו"ל ורק נתפר בארץ. ב- 20 השנה האחרונות היו הרבה התפתחויות בבדים, ומדים מודרניים יכולים לשלב תכונות מבגדי ספורט (נידוף לחות) ומבגדי עבודה/טקטיים (עמידות, חסינות לאש), זה לא סרבלי או כפפות הנומקס של פעם. לגבי קריי, תלוי בדגם הספציפי שלהם, אבל גם המדים החסינים אש שלהם עשויים מ- מחומר DRIFIRE.

לגבי הליסינג, זה באמת מודל מעניין, ובמידה יעבוד, מצויין.

לא מכיר את הטכנולוגיות החדשות, הטכנולוגיות המשולבות במזרונים חסיני אש בעלי סיכונים בריאותיים.
לא יודע מה קורה בביגוד מכיר היטב את הדורות הישנים יותר.

זה עולם שלם, אבל בקצרה, המינוח העברי "חסין אש" הוא קצת מטעה, מדובר כאן על חומרים מעכבי בעירה, שלפי התקן האמריקאי בחשיפה קצרה של כמה שניות לאש הלוחם יקבל מהותית פחות כוויות (שטח גוף ורמת כוויות). ה- DRIFIRE שנבחר למדים (לפחות לרכש הראשוני ונקווה שגם להשקה הנרחבת לח"יר עכשיו) הוא מהמובילים בעולם.

זה נשמע כמו הטכנולוגיה של המזרונים השנויים במחלוקת.

המדי Keela לא מעכבי בעירה בשום צורה, מיוצרים בחו"ל והעמידות שלהם לא טובה.
היחידים שמשתמשים בהם היום הם מג"ב.

מוגנים מאש: המדים החדשים שפותחו בצה"ל הוכיחו את עצמם כשהצילו את חייהם של ארבעה לוחמי אגוז בפיצוץ המטען בשכם לפני כשבוע וחצי. כעת, החליפות המכילות חומר מעכב בעירה צפויות לשמש לוחמים בגדודי החי"ר




תחקיר התקרית בשכם לפני כעשרה ימים, שבה נפצעו באורח קל עד בינוני ארבעה לוחמי יחידת אגוז, בהם קצין מהיחידה המובחרת, העלה כי התוצאה של האירוע הייתה עלולה להיות קטלנית בהרבה, אם הארבעה לא היו לבושים במדי הלחימה החדשים שנופקו לסיירות וליחידות המובחרות בצה"ל בשנתיים האחרונות. מדובר במדים מיוחדים וחסיני אש שהחליפו את מדי העבודה המוכרים (מדי ב'), המכילים סיבים וחוטים שבהם חומרים מעכבי בעירה.

היו אלו המדים שספגו את להבות האש שהתלקחו מפיצוץ מטען החבלה על הכוח מחטיבת הקומנדו, שאיבטח כניסת אלפי מתפללים יהודים לקבר יוסף בלב העיר העוינת שבשומרון. בנוסף, משקפי המגן שהרכיבו הלוחמים ספגו רסיסים מהמטען רב-העוצמה, וכך ניצלה גם ראייתם של הלוחמים. "החיים של לפחות שניים מהם ניצלו בוודאות, כי הם סבלו מכוויות קלות בלבד באזורים היותר חשופים - המדים הללו ספגו את האש ופשוט כיבו אותה", ציינו בחטיבת הקומנדו.

"ברגע שניצוצות או אש חיה פוגשים את הבד, מנגנון עיכוב הבעירה שבתוך הבד סופג את האש ומכבה אותה ויוצר חורים קטנים בחולצה באופן שמונע את המפגש של האש עם העור. זה הציל אותם ומנע מהם כוויות משמעותיות", סיפרה המהנדסת מרינה חיטריק מחטיבת הטכנולוגיה של אט"ל, שעומדת מאחורי הפרויקט לפיתוח המדים. עוד ציינה חיטריק, אם בעצמה לחייל בשירות צבאי: "יש לנו מעבדות מצוינות בחט"ל עם אנשים מסורים ונפלאים שפועלים סביב השעון בשביל הלוחמים. הרגשתי תחושה גאווה אימהית שעזרתי למנוע אסון. עבורי כל חייל או חיילת - הם כמו הילדים שלי.

"הפרויקט החל לפני שמונה שנים והוא יועד קודם כל ללוחמי החוד, שביקשו מדים חדשים ונוחים יותר, נודפי זיעה ובטוחים יותר", סיפרה חיטריק. "עשינו סקר שוק בכל העולם, ובחרנו במדים שבתוך החוטים שלהם יש חומר מיוחד שמעכב בעירה. מעבר לכך, הוספנו עוד אלמנטים מלבד לביטחון הלוחם. החולצה והמכנסיים עשויים מבדים שונים לחלקים של הגוף, למשל היכן שמזיעים יותר או לובשים את האפוד אז השתמשנו בסריג גמיש ונוח יותר כדי שלא יהיו נקודות לחץ ממשקל כבד. בשרוולים ובצווארון שמנו בד קשיח וחזק יותר". היא הוסיפה כי "החולצה נוחה וקלה, ללא כפתורים, ועם רשת אוורור בבית השחי, ובמכנסיים יש כיסים נוחים למצבים מורכבים כמו זחילות".

זו לא הפעם הראשונה שהמדים הללו הצילו לוחמים מפציעות אש קשות. לפני כשנה השליכו מחבלים בקבוק תבערה על כוח צה"ל במבצע במחנה פליטים נור א-שמס ליד טול כרם. האש התלקחה על הלוחמים - לוחם יחידת הכלבנים עוקץ שלבש את המדים החדישים יצא כמעט ללא פגע, בעוד חבריו מחטיבת הנח"ל שהיו לצידו עם המדים הישנים, ספגו כוויות בגופם.

בעקבות כך הוחלט לצייד גם את לוחמי הסיירות של החטיבות במדים הטקטיים החדשניים. בצה"ל צפויים להשקיע תקציב בקרוב ולרכוש את המדים גם לאלפי לוחמי גדודי החי"ר הסדירים, מגולני, גבעתי, כפיר, צנחנים ונח"ל, ובהמשך ייתכן שגם ליתר לוחמי החוד ממערכים כמו שריון, הנדסה ותותחנים. אחד החידושים לפרויקט נוגע לשיטת החלוקה והתחזוקה של המדים. השיטה החדשה תפעל על בסיס היצרן הישראלי של המדים שיטפל, יכבס וינפק אותם בזמינות מיידית ואישית לכל יחידה.



https://www.ynet.co.il/news/article/yokra13585193

זה אותם המדים שתיכננו לחלק אותם לכל לוחמי זרוע היבשה עוד באפריל 23? נראה שהאפריל קצת התעכב השנה.

There's more things told than are true, and more things true than are told

כמו כל דבר אחר אי פעם בצה"ל.
הגיע בינתיים לחלק מכפיר וגולני.

הגיע גם לגדודים? או רק לגדס"ר

There's more things told than are true, and more things true than are told

לגדודים לגדודים

זה מדהים כמעט כאילו טכנולוגיית חסנ"ש היא פריצה חדשה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

בדים מעכבי בעירה (הם לא חסיני אש) הם לא דבר חדש, אבל השילוב שלהם במדי לחימה לחי"ר בצורה שלא מכבידה על הלוחם היא חדשה יחסית בעיקר תודות לקריי והעיצובים החדשניים שלהם, שכמעט כל מדי לחימה אחרים הם חיקוי כזה או אחר. ואם כל הכבוד למהנדסת מאט"ל מדובר בבד מעכבי בעירה מסוג DRIFIRE שמשולבים כמעט בכל מדי הלחימה המערביים לא איזה משהו חדשני שהמצאנו כאן.

אז ראשית, בנימה חיובית טוב שצה"ל מאמץ את זה גם אם באיחור. שנית, בצה"ל, יש בעייה מובנית בכל הנוגע לציוד שנובעת משילוב של צבא לא מקצועי, מודעות נמוכה למה שקורה בעולם, התחלפות מהירה של קצינים שאחראים על רכש ותיעדוף צעצועים אלקטרוניים יקרים על פני ציוד בסיסי. בטקסטיל בפרט יש בכלל בעייה בגלל העדפה של רכש ישראלי מה שמוביא לעיכובים רבים ולפעמים בעיות איכות, כמו עם הנעליים הצבאיות.

יאללה שיגיע כבר לצנחנים, אנחנו הבאים בתור

למשל ח"ע לכל חייל = מציל חיים
מעיל רוח על רק"מ סדיר ומיל' טיפין, טיפין = מציל חיים

ח"ע לכל לוחם יש כבר כמה עשורים. התחילו לחלק CAT לכל לוחם אחרי עופרת (?) שזה היה שיפור משמעותי (אם כי סיפור האימוץ שלו ע"י צה"ל די מגוחך) כחלק מערכת שומר אחי. רק שביטלו את הערכה ורק עכשיו בלחץ מבחוץ חזרו לחלק CATים (את משקפי המגן הכ"כ חשובות שהיו גם חלק מהערכה, לא חזרו לחלק למיטב ידיעתי).

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לפני המלחמה ב2006 הוחלט לא ללמד חיילים להניח ח"ע ולאסור להם לעשות זאת. רק לחובשים מותר. זה על סמך הניסיון מהשטחים, כשהחיילים הניחו ח"ע גם כשלא צריך. אז עשורים זה לא.

There's more things told than are true, and more things true than are told

אני לא יודע איפה זה הוחלט, אבל אני יודע איפה זה לא ייושם. לי היה ח.ע סיליקון ירוק, כמו גם לכל הפלוגה (מינוס כל מיני כאלה עם גומי שחור/אדום של וואסח) שישב בכיס ת.א במכנס על א' (ת.א בכיס חזה שמאל) ועל ווסט יישב בתוך פאוץ' רמנייה עם O לבן (X לבן לת.א) וגם ח.ע רוסי ממקל מטאטא שניסרנו ושייפנו לכולם ומשולשים שישב בתוך הפאוץ' של הפנס בווסט.

את כולם למדנו להניח בבא"ח טרום המלחמה בהדרכות מע"רים רשמיות, לפי קבר רחל תחת אש (ששונה, לאחרונה).

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

צה"ל זה צבא מוזר.
גיידלינים רפואיים לא קוראים בצבא?
או שרק מחפשים תרוצים לא להוציא על ציוד?

צבא זה צבא. איזה מחקר של חיל הרפואה גילה, שחיילים נוטים להניח ח"ע גם כשלא צריך, כי זה דבר הכי פשוט לעשות וגם כי זה מה שהם יודעים לעשות. יש שתי דרכים לגשת לפיתרון, האחד זה להעביר הדרכות ולהשקיע באימון, והשניה לאסור על כל מי שלא חובש להניח ח"ע. הרבה יותר זול, הרבה יותר פשוט.
אז נכון, בשטחים זה עבד, כי תמיד היה חובש בסביבה והפינוי היה מיידי. במלחמה זה לא עבד, אבל ממתי צבא צריך לחשוב על מלחמה?

There's more things told than are true, and more things true than are told

אפגניסטן ועירק הביאו לנו מלא דאטה וגיידלינים יצאו- כולל איזה ח"ע יותר יעילים ואיזה פחות,
ואלה חלק מההתקדמות הכי משמעותית ברפואה הצבאית שאפשרה להפחית את כמות ההרוגים בקרב בשנים האחרונות.
מה היה הנזק במחקר הנ"ל שהצדיק פגיעה כזו בטיפול הראשוני בשטח?
ובהצלחה לחובשים באר"ן כמו שהיה בצוק איתן ובארועי לחימה משמעותיים אחרים בלי סוף.