|
02-06-2018, 17:37
|
|
|
חבר מתאריך: 18.05.07
הודעות: 1,200
|
|
כל הבלאגן הדפלומטי שהתפתח בשבוע האחרון, בשל רצונה של רוסיה לתאם את ירידת כוחותיו
של אסד דרומה בתאום מוסכם מול ישראל, בבחינת "תנו משהו וקבלו משהו", הסתבך בצורה כזו שלא
מובן לאן יוביל.
עד כה רוה"מ עבד במלאכת מחשבת והימורים נכונים של הצעדים בהם נקט, ולראיה התוצאות
הטובות שהושגו בזירה הצפונית. ישראל כיסחה ליריב את הצורה, ישראל נעשתה לגורם מרתיע
בזירה. ישראל נתפסת כחזקה, ככזו שלא מתעסקים עימה, וככזו שאם רוצים לבצע מהלכים באזור,
אז עושים אותם רק תוך כדי תאום מולה ובהסכמתה (הנה הנשיא הרוסי בה לישראל לקבל רשות).
ומי זוכר כזה מצב גאופוליטי באזור, או בכלל, מאז שהמדינה נולדה לפני 70 שנה ?
זהו מצב חדש וחסר תקדים, והוא תולדה ישירה של מה שעברנו בשנה החולפת והחלפת דפוס
הפעולה של ישראל מקצה לקצה. כמו שנאמר: סופרים רק את החזק וזה מוכיח עצמו כל יום מחדש.
כרגע יש יותר מדי וקטורים שמושכים לכוונים נפרדים: גם האירנים, גם סוריה, גם רוסיה, גם ארה"ב,
גם הסעודים, גם הכורדים, גם התורכים...
והאמת שאין לי אמון בכלל בצד של האויב על מנת לסגור מולו דיל כזה או אחר, שאנחנו כרגע נותנים
משהו - אך מקבלים את הפירות רק לאחר מכן. ומי מבטיח לנו אותם ?
לא קונה בשיט הבטחות, בטח לא של ערבים או פרסים, שהוכחו תמיד כשקרנים ומהתלים כרונים.
זו אינה עסקה מול ג'נטלמן בריטי ויש לזכור זאת.
לכן לא ברור מה הכי נכון לעשות וכשיש כזו דילמה, לעיתים, מוטב כנראה לחתוך חזק ימינה ולהחליט
"שיודעים מה: שוברים את הכלים". עושים את מה שהוכיח לנו עד כה כמניב פירות הכי אפקטיביים
ועבד בהצלחה מרשימה.
יתכן שזו הדרך לבחור בה גם תוך כדי סכון בפגיעה ביחסים שהתפתחו עם הרוסים.
בכל זאת ישראל כרגע בצד החזק של התמונה, יש לה 35 אלף לוחמי מורדים שעובדים ממזרח
הגולן לטובתה ולא כנגדה, שבנו מול ישראל מערכת יחסים טובה ומאוזנת.
הם מגובים (וגם אנחנו) בארה"ב שעוקפת את רוה"מ שלנו מימין ממש. זה משהו שלא היה מעולם.
אז יתכן שמוטב להמר על הכי ימינה כעת ולגמור את הספור הזה עד הסוף.
לאמץ פורמאלית את המורדים בדומה לצד"ל של דרום לבנון, להקים שם כח "דרום סוריה החופשית"
בהכרה ישראלית (ואמריקאית), ובתמיכה ישראלית צבאית.
לסגור עם האמריקאים על מהלך אגרסיבי באזור:
להשאיר את האירנים והסורים להתבשל במיץ של עצמם. לתקוף את כל מה שהאירנים עוד השאירו
בסוריה (לא משנה איפה), להוריד לאסאד את כל הנ"מ שנותר לו בכדי לפנות שמיים נקיים לפעולת
חיל האויר, ולאלץ את האירנים ללכת הביתה עם זנב מקופל בין הרגליים.
לא מכורח הסכם, אלא מכורח כח הזרוע.
אין לאירנים איך להחזיר אש. אם ירצו להכניס את חיזבלה לתמונה עד רבה לנצל המצב:
לעשות כבר את לבנון 3 ולגמור עם הספור הזה ל- 30 השנים הבאות.
לא להתרגש יותר מדי ממלחמה מול חזבלה, הנזק לעורף אינו דרמטי כפי שמנסים להפחיד אותנו.
אז יעלה מספר חד ספרתי של מיליארדים (בהגזמה) לתקן אחרי. האמריקאים יעזרו ואפילו הסעודים
אמרו שיתנו יד כספית לישראל "כשביקשו שנכנס בחזבלה" לא מזמן.
אבל מעיפים את חיזבלה לצמיתות, כובשים את דרום לבנון עד הליטני לפחות, ומספחים את השטח
למדינת ישראל בדומה לרמת הגולן שהוחל עליה החוק הישראלי.
לא רע לקבל כזה שטח איכותי מבחינת תכסית, סוג האדמה, מים מתוקים, ומזג אויר עם נוף נפלא.
התמורה רק בשווי השטח לכלכלת ישראל לעתיד, תחזיר את ההוצאה של המלחמה מהר מאד.
ובראיה ל- 100 שנים קדימה זו שטות שלא לעשות זאת עכשיו - כשהתנאים לכך אידאלים.
הרי מחר יהיה נשיא אמריקאי אחר בבית הלבן, הזדמנות כמו זו לא תחזור.
האמרה הדפולמטית שאומצה מפיו של בן גוריון "שישראל תעשה תמיד הכל, רק שלא להכנס למלחמה
ותנהל כזו רק באם נכפתה עליה באין ברירה", היתה מבוססת על תקופה אחרת לחלוטין, שהמדינה
היתה פיצפונת וחלושה. ולתנאים שכאלו הקו בו נקט בן גוריון היה מתאים ונכון.
אבל היום ישראל כבר לא מה שהיתה פעם, היא לא קטנה ולא חלושה ביחס לסביבתה.
היא כרגע הגורם הכי חזק ברדיוס של 1000 ק"מ. ולכן כשאתה הוא החזק, מן הראוי לאמץ טקטיקות
שמתאימות בתורת המשחקים לחזק, ולא בטעות לעבוד עדיין עם טקטיקות שמתאימות לחלש,
כי אחרת מפסידים את המשחק בטווח הארוך, או לא משיגים את האופטימום שניתן לקצור בתנאים
הנוכחיים.
מלחמה אינה רק דבר רע, לעיתים היא דבר טוב ונכון - כאשר מתוכננת היטב ומתוזמנת מושלם.
כיום יש תוכניות מעולות לזירת הצפון, צה"ל בגדול מוכן לא רע גם מבחינת מלאים, לוגיסטיקה ואימונים.
הצד השני חלש במיוחד (אין ממש צבא בסוריה), והנשיא האמריקאי הוא הטוב ביותר שאפשר לקבל.
מה שנקרא תזמון מושלם - לא רואה תזמון אחר שיהיה יותר נח מזה הנוכחי.
להפסיק להתנהל מתוך פחד ומה יהיה אם, ולהתחיל לזום ניהול כמנכ"ל מוביל המביא את החברה
עליה הוא אמון, לשיאים הישגיים חדשים מתוך הבנה, שצריכים לקחת הימורים מושכלים, אחרת לא
מגיעים לגדולה. ככה זה בעולם העסקי, ככה זה באסטרטגיה של נהול מלחמה. אותו הדבר.
מי שמשחק הכי נכון עם הקלפים שיש לו ביד, לוקח את כל הקופה. ומי שמנהל מערכה פחדנית ובורח
מהתמודדות ורוצה רק להעביר את הקדנציה שלו בשקט, מונע כל אפשרות לפריצה קדימה, ובסוף
מפסיד. נקודה למחשבה למקבלי ההחלטות.
הגיע העת שישראל תתקדם לשלב הבא במדרגות התבגרותה גדילתה והתפתחותה של מדינה.
נערך לאחרונה ע"י nec_000 בתאריך 02-06-2018 בשעה 17:51.
|
|