שלום,
אני יודע שהשאלה לא ממוקדת די ושקיים קושי אינהרנטי לענות על שאלה עם מאפיינים כל-כך כלליים, ובכל זאת הייתי שמח לדעת מה מצבם הכללי בשוק העבודה של אנשים הפורשים משירות במערכת הביטחון בתפקידים פיקודיים (לאו דווקא תפקידים קרביים. נניח סרן/רב-סרן באמ"ן, דסקאי מודיעין בשירותי הביטחון למיניהם וכד') בדרג-בינוני ואני מניח שיש לא מעט כאלה.

קיימות ידיעות רבות על בכירים במערכת הביטחון שרגע אחרי הפרישה ממונים לנהל קוסנטרוקציות כלכליות מאוד מורכבות (כדוגמת גבי אשכנזי כיו"ר שמן, יובל דיסקין והשת"פ עם פולקסוואגן, יעקב פרי ושלל חברות ענק בישראל שמונה לראשות הדיקרטוריון שלהן, עמוס מלכא כדירקטור באי.די.בי, בנק אוצר החייל ועוד) אבל מה לגבי המפקדים שפרשו/הופרשו בתפקידי פיקוד בינוני?

לא מעטים הם הקצינים הפורשים מאמ"ן או משאר זרועות המודיעין בגילאי 33-35 בדרגת סרן/רס"ן או כאלה המועסקים בשירותי הביטחון האחרים בתפקידי מודיעין ופורשים אף הם בגילאים הללו לטובת השוק הפרטי, איך שוק העבודה מקבל את הניסיון שצברו?

אני מניח שהם לא יתחילו מאפס, אך האם הניסיון הפיקודי המשמעותי שצברו והעובדה שלקחו חלק במערכת גדולה ובתפקידים מאוד רגישים ותובעניים מאפילים על החסרונות שנלווים לתפקיד שלהם (חוסר ניסיון בנושאים כלכליים של מימון וכד', הכרות שטחית עם מנגנונים אזרחיים)?

במקרה של הבכירים ניתן לראות בקלות ששוק העבודה הפרטי מייחס ליתרונותיהם משקל רב בהרבה מכפי חסרונותיהם (אחרת קשה להסביר איך אנשים שספק אם מעולם נתקלו בבעיות מימוניות קלאסיות שמנכ"לים פרטיים נתקלים בהם כדבר שבשגרה, ממונים מיד לעמוד בראש פירמות ענק), אך האם כך הדבר גם במקרה של מפקדים בדרגי ביניים שפרשו? האם סביר שגם בפניהם יפתחו אופציות ניהוליות פרופורציונאליות (נניח, מנהלים בדרג ביניים בחברות גדולות) או שלגביהם סביר יותר שיאלצו להתחיל את חייהם המקצועיים מנקודה נמוכה בהרבה?

תודה רבה

כשמדובר בבכירי מערכת הבטחון שהופכים למנכ"לים, תחשוב פחות בכיוון של כישורים עסקיים ויותר בכיוון של קשרים עסקיים עם בכירים אחרים ומקבלי החלטות ברמה המדינית - גישה לחוזים, אישורים, שווקים בינלאומיים.

עם כל הכבוד לניהול מערכת גדולה כמו הצבא, אל תחשוב שכל רמטכ"ל לשעבר נהיה פתאום מומחה לניהול עסקי.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

ברור לי שראש שב"כ שמגיע למשרת יו"ר דירקטוריון של חברת הסלולר ובנק גדול לא הפך בין-לילה למבין גדול בדו"חות כלכליים, ניתוח אשראי ושלל אתגרים מימוניים.
אבל, אני מניח שמעבר לקשרים שהוא רקם (שכבודם במקומם מונח) הוא נתפס גם כמי שיודע להוביל מערכות ענק, שמנוסה היטב בעמידה בלחצים וקבלת החלטות ושאר יתרונות.

אבל אם נניח רגע את הבכיר בצד, מה לגבי הדרג הבינוני? זה שיש לו הרבה פחות קשרים, אבל מגיע אחרי תפקידי פיקוד בדרג בינוני בארגוני-ענק במערכת הביטחון. מצד אחד, אין לו את הידע הכלכלי שמקביליו בניהול בשוק הפרטי צברו, מאידך - יש לו את כל שאר הדברים האחרים שדרושים לניהול.

האם אדם כזה מגיע לשוק העבודה וכל שיש לו לצפות לו זה תפקידים ניהוליים בדרג זוטר (נניח, מנהל דוכן סלולרי), או שסביר שהשוק ייחס לעבר המקצועי הפיקודי שלו במערכת הביטחון באופן חיובי וכזה שיפתח בפניו אופציות לתפקידי מטה ניהוליים בדרג בינוני?

לא יודע לגבי יוצאי מודיעין. מה שכן אני יכול לומר לך שלמגד בחיל רגלים שהשתחרר בדרגת סגן אלוף לאחר תפקיד סמחט לא יהיה פשוט למצוא עבודה בדרך כלל זה יהיה דרג ניהולי זוטר בחברה גדולה. היעד המועדף אלו יחידות אחרות במערכת הביטחון אבל לא קל למצוא.
לדעתי האישית לאור הזדקנות הקצונה הבכירה קצינים בדרגת רב סרן צריכים לחשוב טוב טוב מה הסיכויים שלהם להגיע לאלוף משנה (2 פקטורים שהייתי לוקח בחשבון הם האם קצינים במסלול קידום דומה לשלי הצליחו להגיע לשם והאם יש לי קשרים אישיים טובים עם משהו בצמרת שידאג לי) . אם התשובה היא 50 אחוז ומטה עדיף להם לפרוש בגיל 28-30 מאשר לשרוף עוד ארבע חמש שנים קריטיות.

ראשית ברוך הבא אל הפורום.
שנית לשאלתך, כפי שאמרת קשת האפשרויות היא גדולה מאד החל מעבודה רגילה ועד לתפקידי ניהול זוטרים ואפילו בכירים, כל אחד והמזל, ידע וקשרים שלו (ראה מקרה אסף רפפורט ממייקרוסופט ששירת ב 8200).
בכירים שפורשים מצה"ל מתקבלים לתפקידים בכירים באזרחות הרבה בזכות קשרים אינסופיים שרכשו במהלך השירות, הרבה שמור לי ואשמור לך, מצנחי זהב למיניהם וגם כאלה שבאמת מוכשרים ומתאימים לתפקידים.

את האשכול לא לקחת לכיוון שוק עבודה כי זה לא הפורום הנכון אבל לעומת זאת אפשר לדבר על הכישורים המיוחדים שיש לאנשי צה"ל בכלל ואמ"ן בפרט בשכבת הגיל הזו שמקנים להם סוג של ערך מוסף בקבלה לעבודות מסויימות וזה כולל את להישאר בצה"ל.

בכדי לסבר את האוזן, בתחילת השבוע התקיימה בבסיס גלילות וועדת סרנים של אמ"ן אליה הגיעו כל מיני קצינים זוטרים שבחנו אופציות המשך במגוון תפקידים בחיל (קמ"נים, מנהלתי, טכנולוגי וכו').
יש כאלה ששוקלים עזיבה לאזרחות בדיוק מהסיבות שמנית - הם בגיל צעיר בו עדיין יכולים לצאת ללימודים או להתברג באיזה גוף הייטק/מסחרי/ממלכתי וכו' שימנפו אותו לטובת קריירה.
מי שאמ"ן ממש רצה שיישאר במערכת הוצעה לו קשת פיתויים של כסף (במקרים מסויימים מענק של עשרות אלפי שקלים), אקדמיה, תנאים, הבטחה לתפקיד עתידי וכו'
לרוב צה"ל מוגבל ביכולת שלו להתחרות אחד על אחד בשוק האזרחי כשזה מגיע לתנאים.

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

תודה רבה על התשובות המפורטות.

אם אני מבין אותן נכון, לאדם בסביבות גיל 33-35 שסיים תפקידים מודיעיניים משמעותיים יש אופציות מאוד מצומצמות בשוק העבודה ואם אין לו קשרים אז סביר שיפתחו בפניו תפקידים בדרג זוטר בהרבה מכפי שיכול היה להגיע אילו היה מתחיל את חייו המקצועיים בשוק הפרטי?

למעשה, לעבר במערכת הביטחון יהיה משקל שווה-ערך למישהו שבעברו ניהול של צוות עובדים מצומצם או ניהול של מוקד בחברה קטנה (תפקידים שניתן להגיע אליהם כבר בסוף שנות ה-20 לחיים). מסקנה די עגומה והאמת שדי מפתיעה (אם היא אכן תואמת את המציאות).

נשמע לי קצת מוזר שמי שבעברו היה (לדוגמה) דסקאי במוסד/שב"כ במשך 5 שנים יזדקק בעיקר למזל וקשרים כדי להגיע לדרגי ניהול בינוניים בחברה פרטית וזה לא יהווה מקפצה מקצועית מבחינתו (כמו, נניח, מישהו שניהל צוות עובדים בחברה פרטית).

בשוק העסקי האזרחי אין דבר כזה פז"מ. יש יתרונות לבעלי נסיון בתפקיד דומה, או בעלי נסיון בחברה דומה, או בעלי קשרים שמביאים ערך מוסף (או פרוטקציות).

מעבר לשירות חובה / קבע ראשוני בצה"ל, שירות במערכת הבטחון הוא בדרך כלל מסלול קריירה בפני עצמו שלא ניתן לתרגם באמת לתפקיד כלשהו באזרחות (חוץ מארגונים פארא-צבאיים כמו בלאקווטר או חברות אבטחת אישים, או בכירים שפותחים בעצמם חברת ייעוץ אבטחה למליונרים/עבריינים/סלבריטיז).
מי שמתחיל מסלול מסויים בקריירה צריך באיזו נקודה להחליט האם להתקדם במסלול או להתחיל מחדש במשהו שונה לגמרי, וכן, בתפקידים זוטרים.

לאיש מודיעין בשב"כ או מפענח תצ"א או מאזין ביחידת מודיעין אין יתרון בקבלה לעבודה בשוק האזרחי על פני מפקד גדוד טנקים או מפקד מחלקת חי"ר. זה לא משנה גודל המסגרת שפיקדת עליה או ניהלת. ההסתייגות היחידה היא קשרים שפיתחת או קשר ישיר בין השירות לתחום העבודה באזרחות.

קח כדוגמא מג"ד ביחידת חוזי / אמצעי תצפית - אתה חושב שהוא משתחרר ומייד מקבל תפקיד מנהל מחלקה באלביט? וגם אם כן במקרים נדירים, זה עדיין תפקיד שקשור ישירות למערכת הבטחון (פיתוח אמצעים עבור הצבא, הדרכת חיילים בסימולטורים...) הוא לא יקבל שום יתרון בניהול מוקד סלולרי או סניף בנק או חברת תקשורת.

אתה נשמע מופתע, כאילו "מגיע" למי ששירת את המדינה בזרועות הביטחון, לזכות בפרס של עבודה נחשקת ורווחית, רק בגלל שהוא בעל נסיון בתחום מסויים.
זה כמו שבעל נסיון בניהול מוקד שירות בחברת סלולר יצפה להתקבל לתפקיד דומה בבנק השקעות. פשוט אין קשר.

אם כבר 5 שנים כדסקאי, למה לא להמשיך בתפקידים דומים או מקבילים בזרועות הבטחון? לצאת ללימודים ולהמשיך באגף מקביל?

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

לא תמיד אפשר להשאר במערכת.
בצבא זה בערך הגיל שבו המערכת מחליטה אם להשאיר אותך או לפלוט וגם בשאר זרועות הביטחון זה בערך הגיל בו מתקבלת ההחלטה על קביעות/הפסקת העסקה.

רק הערת אגב,
שוק העבודה בימינו הוא דינאמי ואנשים גם ללא קשר לצבא עושים תפניות חדות בחייהם. אני לא יכול לספורת את כמות האנשים שהכרתי שלמדו מקצוע אחד בילו כמה שנים בעבודה בה ואז, פחות או יותר בגיל 35 (כמו אותם קצינים עליהם אתה שואל) החליטו לעשות משהו אחר עם עצמם. אז הם עשו את ההתאמות הנדרשות, קצת קרעו את עצמם השיגו הכשרה מקצועית רלוונטית ישנו טיפה פחות בלילה ומצאו את עצמם בסיפור אחר.
בדרך כלל מה שיותר רלוונטי להתאמה בתוך שוק העבודה הוא פחות הכשרה ספציפית, אלא היכולת לזהות מה אתה רוצה לעשות, לזהות את היתרון היחסי שלך בתוך מערכת נתונה ולעבוד קשה בשביל להשיג אותו.
אנשים שהגיעו לדרגות ביניים בצה"ל הם ברובם הגדול אנשי עבודה ויש להם קצת משהו בתוך הראש, כך שהם כמו כל אחד אחר מוצאים את הנישה שלהם. כך שכל הדיבור הזה שהם הפסידו את השנים הקריטיות ביותר בשוק העבודה נשמע לי מעט מוגזם.

אני הייתי מהנדס בצבא (עתודאי), ומאז עובד בהייטק ביטחוני ורפואי.

הרושם שלי הוא, שבניגוד לחברות פרטיות, הצבא מיוחד בכך שהוא מורכב מ-"אחוזות".
אתה יכול לעשות תפקיד טכני, מבצעי, הדרכתי באותו תחום. ואז אתה מכיר אותו מצוין, אבל לא מכיר תחומים אחרים- מבחינה טכנית וגם מבחינת נהלים, דרכי עבודה. עד כדי רמה שנתקלתי בקצינים שעבדו על מערכות דומות לשלי, בחילות אחרים, וכלל לא *התעניינו* באופן העבודה אצלי.

ממילא, תמיד יש חשש מסוים מכישלון בחוץ, או להיפך- תחושת פספוס על הישארות.

עצתי הכנה- אם אתה לא בטוח בקריירה הצבאית, קח חל"ת ולך ללמוד או לעבוד בחוץ. אם תחליט לחזור לצבא, אולי תהיה לך סטיגמה "של מי שנכשל בחוץ", אבל מעשית האופקים שלך ייפתחו ותלמד מה טוב יותר ופחות ב-"אחוזה" שלך.