טוב נו, עוד פעם. במודגש ההערות שלי.
1. הזמן אינו מוחלט אלא יחסי לכל מסגרת ייחוס שונה = עובדה
זו עובדה פיזיקלית. אני שמח שאתה מקבל עובדות פיזיקליות כעובדות, למרות שמשום מה את ההגדרות פיזיקליות שבזכותן מגיעים על ידי מדידה ואנליזה לעובדות שאתה מקבל אתה דוחה ומציע הסבר מבולבל אחר, כפי שנראה מיד - שוב הרבה מלל בצורה נגטיבית מבלי שיהיה "משהו שניתן ללכת איתו למכולת".
2. המרחק והזמן גמישים. = עובדה
מה זה "גמישים"? באיזה אופן מרחק הוא גמיש? אולי התכוונת שהמרחק והזמן נחווים שונה כתלות במערכת הייחוס של המודד, אבל זה בדיוק זהה למה שאמרת ב1
אם אני אסביר אתה בצורה אוטומטית תיכנס למגנה לכן אני מעדיף שתקרא את זה מהלינק הבא:
http://www.sciam.co.il/%D7%A7%D7%99...96%D7%9E%D7%9F/
עכשיו, אני רוצה לנסות להראות כיצד שני המסקנות
אלו לא מסקנות, כי לא הצגת שום תהליך של הסקה. אלו, על פי דבריך, עובדות. ההגדרות שאתה מגדיר לא עקביות אפילו ממשפט למשפט. הללו משתלבות ונארגות לתוך הסבר מזוית שונה על מושג הזמן.
זמן הינו הרגש של תנועות המוח
מה זה תנועות המוח? רצון להשיג את הרצוי מתוך המצוי המתבטא בצורה כימית וחשמלית בין חיווטי המוח היינו הנוירונים דנטרינטים וכו....
מה זה "רגש"? אם אתה מתכוון לרגש במובן העממי אז רגש זה לא משהו שהמוח חווה אלא משהו שנחווה במוח בתהליך ביוכימי מורכב, שלא הסברת בכלל. - כאן אני מסכים איתך.
ומה שייך רגש לשאלה מה זה זמן? המדמה
מה זה המוח המדמה? שבאדם המצייר מספר של תנועות שהרגיש בהן בזו אחר זו
מצייר? איפה? ומה זה "תנועות"? של מה? של מי? ובזה שאתה אומר "בזו אחר זו" אתה כבר מראש מניח סדר כרונולוגי, כך שאתה משתמש במושג "זמן" בתוך ההגדרה למה זה "זמן" ומעתיקם בדמיון "זמן" מסויים.
מה זה להעתיק בדמיון? ואתה שוב משתמש במילה זמן בתוך ההגדרה למה זה זמן.
אנסה להסביר ממקום אחר: שאלת את עצמך פעם מהו העולם שלי? העולם שלי הוא הפלט שאני מקבל מהחושים שלי שהם מציירים לי (המוח המדמה) סך של כוחות שנותנים לי את הרגשת המציאות.
מה זו תנועה? מצב בו יש סיבה ומסובב. קודם ונמשך. מצב בו יש התחדשות. היה קיים מצב 1 ועכשיו קיים מצב 2. למה היתה תנועה? מכיוון שיש כזה דבר שנקרא רצון. ולרצון/ חיסרון יש דחף לנוע על מנת להשיג כל פעם מצב טוב יותר, (אני לא נכנס כרגע להגדרות של מה זה טוב יותר). אבל בוא נגיד שגם מזוכיסט אינו מסוגל לגרום לעצמו סבל. אלא הדבר מביא אותו לכך שהוא ירגיש טוב יותר. כן, זה הטבע שלנו, לגרום לעצמנו תענוג,
זו הגדרה מאוד מוזרה של זמן. מה היא אומרת?אתה הבנת אותה עד הסוף? כי זה נשמע שאתה כרגיל מביא אמירות מעורפלות שחוץ ממלל מורכב אין מאחוריהן כלום. מאיפה ההגדרה הזו הגיעה? מה הביסוס לכך שההגדרה הזו נכונה? ההגדרה הזו עקבית עם מדידות פיזיקליות? הרי אתה מקבל עובדות פיזיקליות כעובדות
מצד אחד אני נוטה להסכים איתך. מצד שני הטענה שלך מגיעה מעצם היותנו מכונות בעלות 5 חושים שאיננה השיגה, אינה מכירה ולכן גם איננה מסוגלת לדמיין מצב שבו לא קיימת תנועה , מקום מופשט מזמן, מקום, דמיון ותנועה.
עבר הווה ועתיד תלוי באדם - היינו אם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום
מה שייך אם האדם מודע או לא למשהו לשאלה אם הוא קיים או לא? הזמן קורה גם אם האדם לא חווה אותו, כמו שהירח קיים גם אם האדם לא רואה אותו (נישאר בהסתכלות פיזיקלית של המאקרו [אלא אם אתה טוען שהזמן זו תופעה קוונטית ואז השאלה אם יש מדידה נעשית רלוונטית יותר, אבל אין על זה מילה בהגדרה העקומה שהבאת למושג זמן], ולא בדיונים פילוסופיים מנותקים מהמציאות)
לא מסכים לגמרי וכנראה שבנקודה זו שאנו חלוקים בה נמצא היסוד לאי ההסכמה בין התפיסה שלי לתפיסתך.
האם אין קשר בין המודעות שלנו לקיום של מצב כלשהו?
האם האור האולטרה סגול היה קיים לפני שגילו אותו? (מבחינת השכל הבריא התשובה היא: ברור שהיה קיים. אבל אפשר לחשוב גם בצורה שונה. ששום דבר אינו קיים אם לא גילינו אותו.
כתבת שהזמן קורה גם אם האדם לא חווה אותו. גם כאן אני לא מסכים. ז
מן הוא פונקציה של מי שמרגיש שהוא קיים!. ובכלל המציאות שלנו קיימת בצורות שהיא ניתפסת לפי החושים של התופס. יש לי שאלה אליך? האם הזמן קיים כלפי צמח? האם אתה יכול להגיד בצורה בטוחה כי הזמן קיים כלפי הדומם? או הצומח? או שאתה שמסתכל מבחוץ ורואה אותו גדל צומח עד למצב שהוא נובל. אתה בחושים שלך ובצורת הרגש שלך כלפי תפיסת המציאות מכניס את הסיטואציה למימד הזמן.
ומהו מצב של "מנוחה מוחלטת" ואיך ניתן להשיגו ? אנסה להסביר בצורה הבאה:
זמן הינו הרגש המושג על ידי תנועה המתבצעת כאשר יש פער בין מצב מצוי למצב רצוי.
בפסקה הקודמת הגדרת זמן אחרת. אתה שם לב שאתה לא עקבי עם עצמך? זה היה בדיוק לפני משפט וחצי... שלא לדבר שעכשיו אתה מביא שוב הגדרה עם מילים מעורפלות שלא אומרות שום דבר. מה זה "הרגש המושג על ידי תנועה"? מה שייכים מושגים כמו "רצוי" או "מצוי" בשאלה של מה זה זמן?
אותו הפער מורגש ברצון שבנו כזמן.
הנחת המבוקש. איפה הראת שהפער בין הרצוי למצוי הוא מה שנתפס אצלנו כזמן? מה הקשר בין רגשות לזמן? לא הסברת ולא הבאת שום הוכחה לדבריך.
הסברתי את זה פסקה לאחר מכן אך אינך מסוגל לדמיין את המצב ולכן אינך מקבל אותו. אני לא מאשים אותך! תפסיק לכתוב כל פעם שאני מאשים מישהו. אני סך הכול מנסה לתאר מצב שאולי מישהו אחר מסוגל לדמיין ואתה כרגע לא.
מצב של מנוחה מוחלטת הוא מצב שבו אין צורך להשיג מכיוון שלא קיים פער בין הרצון לבין המילוי. במצב כזה הכול נמצא ואין תנועה. (לדמייין, תנסה לדמיין), במצב שבו אין תנועה מימד הזמן נעלם. מדוע? מכיוון שהוא קיים בצורה שבה אנו רגילים לחיות. מצב שבו כל הזמן יש מילויים בלי סוף ואנחנו כל הזמן עסוקים בלספק את החסרונות שלנו.
במשהו איך ניתן להרגיש את זה? בשוני בהרגשת הזמן בין מצב חיובי שעובר מהר לבין מצב שלילי שמורגש לאט (למרות שבפועל ובצורה אובייקטיבית על השעון נמדוד את אותם הדקות).
מנוחה מוחלטת הינה כאשר לא קיים פער בין הרצוי לבין המצוי, כלומר ההשתוקקות (המצוי) ומילוי ההשתוקקות (הרצוי) שלובים יחד.
הגדרה מעניית ל"מנוחה מוחלטת", אבל גם אם נקבל ששפה זה משחק ואתה יכול להגדיר כל מילה כמה שאתה רוצה (אני יכול, למשל, להחליט שהמשמעות של המילים "תורת הקבלה" היא "בלבול מוח של פסאודו רוחניים שקשה להם להתחייב למערכת תובענית ועקבית של חוקים ומצוות", ומבחינתך זה יהיה תקף באותה מידה?), עדיין לא הסברת מה זה קשור לזמן, ומה כשאין פער בין הרצוי למצוי אז האדם לא חווה עבר הווה ועתיד
הסברתי בפסקה הקודמת.
החיסרון (כלי לקבלת המצב הבא, כלי לקבלת התענוג) והמילוי (היינו מה שמתקבל בכלי לקבלת התענוג) שלובים יחדיו באחדות אחת.
אין קשר לזמן, שוב - הסברתי כבר עד כמה כן יש קשר לזמן. והזמן הוא פונקציה של צורת ההרגשה שבין החיסרון למילוי. סבל = הרגש זמן כמתארך. תענוג = קיצור הרגשת הזמן.
ולכן התוצאה היא שלא נמצא שם מקום או תנועה ואם לא קיימת תנועה אזי גם הזמן איננו קיים.
אתה משתמש במושג "תנועה" בלי שהסברת מה הוא אומר, ואתה משתמש במושג "מקום" אחרי שאמרת שני משפטים על מנוחה מוחלטת ועל רצוי ומצוי, בלי להזכיר מקום בכלל. אתה שם לב שבין המשפטים שלך אתה מחליף נושאים ובעצם אין הרבה קשר בין משפט למשפט? אתה מבין שלהשתמש בשפה מעורפלת לא עושה רושם על הרבה אנשים אם אין מאוחרי השפה המעורפלת כלום? - היא מעורפלת עבורך ואני יכול להבין את זה (ובשונה ממך אני לא כותב את זה בציניות).
וגם אם נניח שמושגים "מקום" ותנועה" הוסברו, לא הבאת שום תימוכין לטענה שאם אתה לא חווה מקום ותנועה אז הזמן לא קיים [ושלא לדבר על זה שההגדרה שלך לזמן לא מובנת בכלל ולא ברור איך מ"רגש של תנועת המוח" הגעת למסקנה שאם אין תנועה ואין מקום אז גם אין זמן] - אני מסכים איתך.
נפרק את הטיעון שלך, כי הבאת פעם ראשונה מבנה של הסקה:
1. מנוחה מוחלטת היא מצב שבו אין פער בין רצוי למצוי
2. החיסרון והמילוי שלובים באחדות אחת
לכן: אם אין תנועה ואין מקום אז הזמן לא קיים.
מה?
לגבי הציטוט מהאר"י: אתה כתבת שאם אין תנועה ואין מקום אז אין זמן. הבאת ציטוט מהאר"י שאומר שלפני שהיה משהו בבריאה העולם היה מלא באור אינסופי. מה הקשר בין השניים? לא כתבת בשום מקום איך מ"אור אין סופי לפני הבריאה" הגעת ל"אם אין תנועה ואין מקום אז אין זמן". מה הקשר בין השניים? אם יש קשר - למה לא הסברת אותו? ואם אין - בשביל מה הבאת את הציטוט ואמרת שהוא קשור למה שכתבת קודם?
מכיוון שאין שום הסבר מה הקשר בין הדברים, אני מניח שיש פה שוב אמירות מעורפלות שאמורות להישמע מרשים, עם קצת כשל לוגי של פנייה לסמכות. - אתה מניח, ואת זה אני מכבד.
בקיצור, כרגיל, הרבה מלל, מעט מעוד עקביות לוגית או תוכן כלשהו. אם הטיעונים שלך מייצגים את תורת הקבלה שאתה כל כך מעריץ וכל כך מנסה לדחוף כאן, מה זה אומר עליה?