שלום לכולם,

ניסיתי לחפש על זה מידע ולא מי יודע מה הצליח לי.
אני יודע שעד שלב מסויים (שנות 90 מאוחרות\ 00 מוקדמות?) המסלול בגדודי חי"ר היה שנה ו2 בערך, היו 2 פלוגות מסלול ו2 וותיקות.
אני התגייסתי ב2005, הכל כבר היה לפי המתכונת החדשה, פלוגת מסלול אחת ו3 וותיקות. אני עליתי למבצעית ואני זוכר שלמסייעת ופלחו"ד אפילו היה שיר להסתלבט עלינו "המבצעית פלוגת מסלול" לזכר ימים עברו.

מישהו יודע מתי עשו את השינוי? (לא חייב מחזור, אפילו שנים +-) ואיזה סיבה הייתה לשינוי הזה?

אוג 04 ו־נוב 04 סיימו מסלול ביחד בסתיו 05, וזה היה לאחר שהמסלול של נוב' 04 (ואאל"ט גם של אוג' 04) הוארך מעט עקב ההכנות לביצוע תוכנית ההתנתקות בקיץ 05 (במקרה פרטי שאני מכיר מאחד הגדודים, נוב' 04 סיימו מסלול ועלו לוותיקות שבוע לפני אוג' 04...). מאז לא היו יותר 2 פלוגות מסלול שתופסות קו במקביל, לפחות לא בגדוד שהכרתי בחטיבת כפיר (אז עוד לא ממש הייתה חטיבה, הגדודים שהרכיבו אותה).

עד כמה שאני יודע (ובדגש על חטיבת כפיר), הפלוגה הותיקה המבצעית הוקמה במקביל לפירוק חטיבה 500, וקלטה חיילי שריון בשלבי הכשרה שונים שעברו הסבת חי"ר כזו או אחרת. במקרה פרטי שאני מכיר מאחד מגדודי חטיבת כפיר, הפלוגה המבצעית קיימת לפחות מסתיו 04 (אולי גם מעט קודם), שנה שלמה קודם לקיצור המסלול.

מעניין, לא ידעתי שחיילים מחט' 500 עברו עברו לכפיר (עד כמה שאני זוכר אז זה עוד היה נקרא חירמ"כ או חי"ר ייעודי)
אני יודע שאצלנו החיילים הראשונים במבצעית היו ממרץ 03 או אוג' 03 אבל אני לא יודע מתי הפלוגה הוקמה. כשאני עליתי המחלקה הכי וותיקה הייתה אוג' 04 שהכילה גם שרידי מרץ 04 ונוב' 03 (עם דפוק)

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

מקרה אחד שהכרתי אישית, קצין חי"ר בגדוד טרום-כפיר שהחל בחטיבה 500 חבש כומתה שחורה (בימים שלפני המנומרת, כל גדודי טרום-כפיר חבשו כומתה שחורה) עם סמל שריון (במקום סמל חי"ר), בהרשאת / העלמת עין הפיקוד הבכיר...

המחצית הראשונה של העשור הקודם התאפיינה בכמה שינויים משמעותיים שנבעו משני גורמים:

הראשון היה העומס המבצעי הכבד והמתמשך שגרמה האינתיפאדה השניה, שפגע בצורה קריטית ביכולת לקיים אימונים. כל המחלות והתקלות שהתפוצצו לצה"ל בפרצוף בקיץ 2006, נבעו מכמה שנים רצופות של אימונים חסרים מצומצמים או מבוטלים - למיטב זכרוני, באחת מחטיבות החי"ר (ואולי אף יותר) היה גדוד שחיילי גיוס 2001-2003 לא השתתפו אפילו בתרג"ד אחד במהלך כל שירותם הסדיר. כתוצאה מבעיה זו הוחלט לשנות את המסלול, ולספק לגדודים מקסימום לוחמים במינימום זמן.

סיבה נוספת היא שבאותה תקופה ומאותן סיבות, המשק הישראלי בכללותו היה באמצעו של מיתון חריף. צה"ל מצא את עצמו במצב תקציבי רע, ובהכרח נדרש לצמצם עלויות. מאחר ולוחם באימונים והכשרות "לא נותן תפוקה" זה בהחלט תרם לשינוי.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

אבל איך קיצור המסלול גרם להגדלת הסד"כ בפועל? הרי גם לפני כן היו 4 פלוגות , 2 המסלול לא התאמנו וגם לא ישבו בחסר מעש אלא תפסו קו יחד עם שאר הגדוד.

וכן אני יודע לגבי החוסר באימונים מחברים שהתגייסו לפני בשנים 02-03.
צורת האימונים הכושלת שהייתה נהוגה בגדודים (לפני לבנון 2) זה גם משהו שהכרתי בעצמי, בעוד ביחידות מיוחדות יותר או פחות התאמנו עם משקלים, הפעם הראשונה שאנחנו גילינו מה זה תיק לואו ומה זה משקלים , הייתה כשעלינו לאליקים לאימונים לפני כניסה ללבנון, אז גילינו שמסעות עם ווסט וזהו או שבוע מלחמה עם תד"ל שנלקח היישר מהימ"ח של ההגנה או האצ"ל זה לא בדיוק מה שקורה במציאות.
אני זוכר שאחרי המלחמה היו שינויים רחבים באימוני טירונות\אימון מתקדם וגם עברו למודל קו-אימון-קו-אימון בגדודים.

האם רק אני מעלה את ההשערה שהמחסור בחיילים מאומנים היטב בא לידי ביטוי במלחמת 2006 לא רק בתפקוד לא מספיק טוב של חיילים במלחמה, אלא גם השפיע על ההחלטה לא להכניס ללבנון יותר מ 10,000 חיילים בשיא המהלך הקרקעי מכיוון שהפיקוד הבכיר ידע שאין מספיק חיילים ברמה גבוהה?

מאחר ואין מדד רשמי של כשירות ליחידות, במטכ"ל לא יכלו לדעת נתונים על רמת החיילים. אני לא מכיר פקודה או החלטה מטכ"לית שהגבילה כניסת כוחות, וכן צריך לזכור שאי אפשר פשוט לשטוף את כל דרום לבנון עם כל חטיבה זמינה בסד"כ - אמנם באותם ימים עבדו בצורה מבולגנת ולפעמים טפשית אבל לא עד כדי כך.

מה שכן, זכורה לי כתבת טלויזיה בה נראה רמ"ט גולני ארז נהיר מסרב להכניס פלוגת מילואים בגלל שרמת הציוד והאימון שלה היו בלתי סבירים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

וכן צריך לזכור שאי אפשר פשוט לשטוף את כל דרום לבנון עם כל חטיבה זמינה בסד"כ - אמנם באותם ימים עבדו בצורה מבולגנת ולפעמים טפשית אבל לא עד כדי כך.

אני חולק עליך בסוגיה זו וכנראה שגם גרשון הכהן
http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/2/113812.pdf

גם פרופסור עלום שם שחוקר את מלחמת לבנון השנייה טען באוזניו של יאיר יאיר אנסבכר כך:
https://galperel.wordpress.com/2016...91%D7%9B%D7%A8/

ציטוט:

לאחרונה, טען בפני פרופסור המתמחה במחקר הביטחוני אודות מלחמת לבנון השנייה כי לדעתו, כמו גם לדעתם של קצינים בכירים בצה"ל עימם שוחח, מה שצריך לעשות במלחמה הבאה בלבנון הוא להכניס מסות אדירות של חיילי צה"ל ולסרוק כל אבן עד להשמדת אחרון לוחמי החזבאללה.

חייל כשיר מיומן וממוין ככול שיהיה אינו יכול להיות בשני מקומות בו זמנית. זו יכולת שמכניקת הקוונטים מאפשרת אולי לחלקיקים תת אטומיים אבל לא לאנשים. גם אם אתה נלחם נגד אויב בעל גודל כוח קטן יחסית אליך, אתה תצטרך למגר אותו ואויב שנוקט בשיטות של פגע וברח ופועל מתוך שטח גדול מאוד, סלעי, הררי, בנוי ומלא במנהרות דורש הקצאת כוח אדם עצומה מהצד שלנו כדי לנקות ולאבטח את השטח. זה חיוני הן כדי להפסיק את ירי הרקטות, הן כדי למנוע הצבת משגרי רקטות חדשים בעמדות השיגור, והן כדי לאפשר פעילות תומכת לחימה בקרבת הכוחות שאמורים להגיע לבסוף עד לביירות אם לא רחוק יותר כמהלך שאמור להביא להכרעתו הסופית של חיזבאללה. ייתכן שמה שהיה צריך לעשות ב 2006 ומה שיהיה צריך לעשות במלחמה הבאה זה להכניס ללבנון רבע מיליון חיילים ישראלים אם החלטנו שהמטרה היא לנצח, משהו שהרבה זמן אנחנו מחליטים שלא לעשות. אני הצעתי להגדיל באופן משמעותי את מספר האנשים שיהיו מאומנים לרמת לחימה רגלית גבוהה מאוד, גם כמות וגם איכות וכשאני מדבר על איכות אני מדבר בעיקר על מיומנות ופחות על ציוד כול כך איכותי וכול כך יקר שאי אפשר יהיה להצטייד בו בכמות משמעותית. אבל אם לא יהיו לנו רבע מיליון אנשים ברמה של סיירת מטכ"ל, כנראה שנצטרך להכניס ללבנון הרבה מאוד אנשים שהוכשרו לרמת רובאי 03. כמו שכבר אמרתי, קודם מחליטים שמנצחים. אחר חושבים איך עושים את זה במינימום נפגעים. הגיע הזמן שמדינת ישראל תפעיל את Grande Armée שלה. זה עבד בעבר.

ביטול התרגילים היחידתיים במסגרות הגדולות השאיר את הגדודים הרגליים הלא מובחרים פחות או יותר עם 7 חודשים של טירונות + אימון מתקדם לפני שיוצאים למלחמה. יש כאן פער גדול מאוד בין המסלול של גדוד 51 לעומת יחידת אגוז שהוא 16 חודשים לפי מה שקראתי. למרות שמעולם לא שמעתי שאגוז משתמשים בציוד שונה במיוחד מאשר גדוד 51. זה מעיד על תפיסה במערכת הצבאית שלנו, שאימונים ממושכים יכולים להשפיע מאוד לחיוב על תפקוד החיילים. גם כאשר מפעילים כוח בצורה של הרבה צוותים קטנים על שטח גדול, מה שדורש יכולות גבוהות של ניווט בדד, וגם במקרה של לחימה בתנאי קיצון פיזיים ומנטליים. מההיסטוריה של המלחמות מסתבר שכוח של צד א' לא ממקד את ההתקפות שלו דווקא על כוח האויב המובחר של צד ב'. גם חיילים רגליים שאינם מובחרים ואפילו חיילים שאינם לוחמים רגליים, יכולים להיקלע לסיטואציות מאוד קשות כמו לסחוב פצוע למרחק רב כדי להציל את חייו, או לבצע לבדם וללא מורה דרך מסע ממושך בתנאי קור קיצוניים עם משקל רב, כדי לחבור לכוח ידידותי. זה קרה בהרבה מלחמות, בעיקר כשהאויב הצליח להבקיע את המערכים הקדמיים, ולכתר כוח גדול על חייליו תומכי הלחימה וחיילי המטה. גם יכולת עמידה בחקירה בשבי יכולה להיות חיונית לכול חייל ולא רק למי שבסיירת מטכ"ל. לפי מיטב ידיעתי החייל הישראלי האחרון שנפל בשבי היה טנקיסט. גם יכולת גבוהה של קרב מגע לא תזיק כאשר בן-מיעוטים רץ אליך עם סכין. אי לכך לא מן הראוי שיושקע יותר מאמץ בהכשרתם של כלל הלוחמים הרגליים בצה"ל בכול מה שקשור לתפקוד בתנאי קיצון כמו שמכשירים את יחידת אגוז? אם מקבלים כזאת החלטה, אז עולות לי בראש השאלות הבאות?
1. איזה אחוז מתוך הגברים בני ה - 18 כשירים להתחיל ולסיים בהצלחה את ההכשרה כמו של אגוז?
2. האם אימון גופני ממושך לפני הגיוס יכול להגדיל את מספר האנשים הכשירים?
3. מהי עלות ההכשרה של רובאי מובחר לעומת רובאי פשוט?
4. האם ההכשרה הממושכת לא תקטין את גודל הכוח שעוסק בתעסוקה מבצעית בעת שגרה, או לחלופין תחייב הארכה של משך שירות החובה?
5. אם הכשרה נוסח אגוז תהיה חובה, האם אין סכנה שחיילים בעלי מוטיבציה נמוכה יעשו צרות וחלק אפילו ישלחו יד בנפשם?
6. האם הכשרה לעמידה בחקירה בשבי עלולה לשמש את החייל נגד המדינה שלו עצמו במידה ויבצע עבירה פלילית וייאלץ לעבור חקירה?