בס"ד
ב' באב תשע''ו
מאת אברהם הללי עו"ד
מביא: יעקב

אָדָם אֱכוֹל וְתֵן גָּם לְאֱכוֹל וְאַל תִּנְהָג כְּכֶלֶב עַל שַׁחַת
לֹא אוֹכֵל וְלֹא נוֹתֵן לְאֱכוֹל נָהַגְתָּ כַּכֶּלֶב לֹא תִּרְוֶח נַחַת

שבת שלום קהל קדוש

לֹא תַּם הַמַּסָּע
מִמִּצְרַיִם יָצָא יִשְׂרָאֵל וּבַמִּדְבַּר נָסַע
וּמְאָז הָעָם נוֹסֵעַ לוֹ וְלֹא תַּם הַמַּסָּע
וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס וְחָנוּ שָׁמָּה בְּסֻכּוֹת
מִתְלוֹנְנִים מִתְאוֹנְנִים וּסְפוֵּגי מַכּוֹת
כִּי דוֹר הַמִּדְבַר הָיָה שָׁאֲנָן
לֹא נִלָּחֵם וְלֹא קִבֵּל נַחֲלָה בִּכְנַעַן

אֶת הַגְּבוּלוֹת הָאֵל לְיִשְׂרָאֵל שִׂרְטֵט
וּפֵרֵט בְּדִיּוּק אֶת אֲשֶׁר רָצָה לָתֵת
וְשַׂם לָעָם תְּנַאי בִּבְרִיתוֹ בָּהַתְחָלָה
כִּי חוֹבָה עַל יִשְׂרָאֵל לִישֵׁב בַּנָּחָלה
וְכֹל נוֹטֵשׁ שֶׁיָּרַד לֹא שָׂרַד
לֹא נִלְחַם וְעַמוֹ נִלְחַם שָׁם לְבַד

בְּהִכָּנֵס יִשְׂרָאֵל לִכְנַעַן לְהִתְנָחֵל בָּהּ
שָׁכַח מַדּוּעַ שַׁב לִכְנַעַן וְאֱלֶיהָ בָּא
לֹא זָכַר שֶׁעֲמָלֶק רְדָפוֹ וְעֲדַיִן רוֹדְפוֹ
וְעֲדַיִן רַבִּים צָרָיו הַנּוֹשְׁפִים בְּעָרְפּוֹ
וְכַאֲשֶׁר הָעָם בְּכוֹחוֹ בָּטַח
עָמַד אֵיתָן וְאֱלֹהִים אוֹתוֹ לֹא שָׁכַח

מסעי מסימת הנדידה במדבר ולומד לקח
פרשת מסעי למעשה מסיימת את הנדודים במדבר בהגיע ישראל אל ארץ מואב עד לירדן ירחו. ומכאן ואילך מתחיל סִפּוּר כִּבּוּשׁ הארץ וההתנחלות בה. ואכן במסעי מסתימים כל המסעות וישראל נמצא בְּהִכּוֹן להיכנס לארץ ולהלחם על כיבושה, כפי שׁדִּבֵּר ה' אל משה וּכְהַבְטָחֲתוֹ לאבות הַאֻמָּה אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב לתת להם ולזרעם אחריהם את ארץ כנען. דבר כיבוש הארץ קבל ביטוי בדברי יהושע לאחר שמשה העביר לו את שרביט המנהיגות בְּאָמְרוֹ לבני ישראל בעודם ממזרח לירדן: דעו על מה אתם עוברין את הירדן, על מנת, (בתנאי) שתורישו את יושבי הארץ מפניכם... (תירשו) . אם אתם עושין כן מוטב, ואם לאו בָאִין מים ושוטפין אתכם. אמנם בנסעי זה נראה כי זה הסוף , אבל לא, מיד לאחר סיום חֻמָּשׁ במדבר, מתחיל הספור מחדש בְּחֻמָּשׁ הַחָמִשִּׁי דברים. מה מצא הכתוב לחזור בתמצית על כל אשר קראנו ב"שמות" "ויקרא" ו"במדבר", על כך נאמר כדי לשנן את דברי התורה ומצוותיה ולהזכיר לדור הנכנס לארץ כנען את חטאיהם של אנשי דור המדבר, שבחמתו וזעמו של הקב''ה עליהם המיתם במדבר . רצה הקב''ה שהדור הנכנס לארץ כנען, ילמד את הלקח שלא למדו אנשי דור המדבר. לכן חֻמַּש דברים נקרא גם "מִשְׁנֶה תּוֹרָה". בְּחֻמַּש משנה תורה נכללו מצוות שלא נזכרו ב"שמות ויקרא ובמדבר". והמאפין את חֻמַּש דברים שבו משה סוקר את אשר התרחש ומפרט את אשר התרחש בהנהגתו והשראתו שנאמר : אלה הדברים אשר דבר משה אל כל בני ישראל (דברים א/א) . ישראל קבל בסמוך ליציאתו ממצרים את עשרת הדברות במעמד הר סיני , עשרת דברים (הדברות) אלה חוזרים בשינוי נוסח קלים , כגון שָׁמוֹר את יום השבת לְעֻמַּת זָכוֹר. דברי משה אינם אלא שִׁנּוּן התורה למען שלא יחזור העם ויחטא .

גבולות הארץ כפי שקבלו ביטוי במסעי
מתאור גבולות ארץ כנען לִגְבֻלֹתֶיהָ .(לד/ב) עליה מדובר מתיחסם לשטח הנמצא ממערב לירדן. ולא משני עברי הירדן . החריג היחיד שהסכים משה הענותו לבקשת שבטי ראובן וגד וחצי שבט מנשה לקבל נחלותיהם ממזרח לירדן ירחו. והשטחים האלה פורטו בשמותיהם: עטרות , דיבון, יעזר, נמרה, חשבון, אלעלה , שְׂבָם , נבו וּבַעַן. וּבְדַבֵּר הקב''ה אל משה בעמדו על הר העברים, לא נשאר ספר למקום הִמָּצֵא ארץ כנען, שהובטחה לעם ישראל. הקב''ה אמר למשה בעמדו על הר העברים: וראית אותה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך.(פינחס כז/יג) להסרת כל ספק התורה משרטטת את ארץ כנען לִגְבֻלֹתֶיהָ .(לד/ב) גבולות אלו אינם תואמים לגבולות המנדט הבריטי . מצפון הגבול היה הרחק מעמק עיון שנצא בשטח הלבנוני ומשתרע עד לחרמון כולל החרמון עצמו. מדרום מגיע הגבול עד נחל מצרים , במבואות מדבר סיני , אולם במזרח הגבול מתוחם היטב: הירדן וים המלח וממערב הים התיכון הוא הים הגדול. בתוך גבולות אלו עמדו להתנחל לפי הפרשה תשעה וחצי שבטים, כאמור שני שבטים וחצי : הראובני , והגדי וחצי מנשה, התנחלו מחוץ לגבולות הארץ בערבות מואב: מעבר לירדן קדמה מזרחה.(לד/טו) . נראה גם שלא חלים עליהם דיני השמיטה, שחלים על ארץ כנען בלבד. ויש להניח שלא חלה שמיטה בריכוזים גדולים של עם ישראל באירופה ובספרד בארצות שמעבר לים.

המצוות שצוה משה את ישראל על גבול הירדן
אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו. (לו/יג) . בא משה להזהיר את העם בבואו לארץ כנען ובהתנחלו בה שבני ישראל לא יאבדו את ראשם. עוד הדרך ארוכה , העם יגיע לנחלה ועלול לשאוף להגיע למנוחה, שהיא בנין בית המקדש במקום המשכן שהוכנס עם עם ישראל לארץ כנען ושמש כמקדש עראי נייד בשומרון. אכן קורה שישראל מתבשמים מנצחונותיהם וולא זוכרים שהדרך ארוכה עדין וכי היא תהיה סלולה רק אם העם יקיים את דברי התורה ודברי חכמים. כל עוד לא הושלמה המלאכה של קיבוץ הגלויות לבוא אל ארץ אבות , אסור לעם לחיות"בזחיחות דעת" בלעז ב"אופוריה", לחיות תוך התנשאות על עמים אחרים . התורה מורה שצריך להשאר עם רגלים על הקרקע ועם הראש על הכתפיים ולא לאבדו. בימינו בשונה מתקופת מסעי , צריך לנהוג על פי החוק והסדר הטוב, כפי שנצטוינו בטרם כניסת ישראל לארצו בהיותנו עדין בערבות מואב. ומן הראוי להדגיש כי אוֹיֵב ישראל "האנרכיה" , כשכל אחד "הטוב בעיניו יעשה". דוגמה לכך אנו רואים בעמים השכנים לנו מצפון ומדרום וממזרח , החוק והסדר אצלם נרמס, ואתם נרמסים בני אדם ועמיהם שותתי דם. להם לא היה משה שיורה להם דרך החיים ולא אהרון איש השלום שיורה להם דרך השלום. כשאנחנו אומרים מצוות שצוה משה את ישראל, זה לשמור על החוק והסדר שהגוף המחוקק, מחוקק אפילו החוק אינו לרוחנו . כי רק בקיום החוק ישראל יתקיים ובאי ציות, בגויים יתבולל ויעלם.

דברי ירמיהו - דברי אזהרה
מי שאין לו עבר אין לו עתיד מַטְבֵּעַ לשון זו לדעת המתכחשים לתולדות ישראל ותורתו מַטְבֵּעַ שחוקה. אף אחד אינו שואל עצמו מה קושר אותם לארץ, אם לו היותו בן לעם ישראל שתורתו תורת משה שנתנה לו בהר סיני. אין מדובר במי שֶׁמְּקַיֵּם כל המצוות ובמי שמקים חלקם, כי אין מי שרואה עצמו שיך לעם ישראל ולארץ ישראל שאיננו מקים ולו מצוה ישוב הארץ שהיא מצוה מן התוקה. אלא שאלה נוטשים תורתם וסוגדים להבל ולריק. לא בכדי מובאים דברי ירמיהו בהפטרה נאמרו שנים רבות לאאר תקופת משה ואהרן. בתקופתנו התקבצו בני עמנו בארץ רק מתוך זיקה אליה, אלא שמתכחשים למקור הזיקה תורת משה, כל אלה נשארו בגרמניה ובארצות אירופה ובארצות אמריקה נתקלו בשנאת הגויים לישראל בכל עצמתה לאלה טובים דברי ירמיהו: וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה.(ירמיה, ב/ז) כאומר לבאים זכרו מנין באתם ומה נאמר לכם: אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל, בערבות מואב על ירדן ירחו.(לו/יג): שעקרם טוהר המידות עשית צדק במשפט יחס הוגן ליתום לאלמנה ולגר הגר בתוכנו. זאת תורת אל תעזבוה. כך דב משה אל ישראל וכך מדבר ירמיהו כשהעם כבר התנחל בארץ. האזהרה בדברי ירמיהו באה כשראה את העם נוטש את עבודת האלהים ועובד את םהאלילים. ובימינו נוטשים את הערכים שמשה שם לפני העם ורועיםבשדות זרים כמי שאומר: "הדשא השכן ירוק יותר". חכמינו ראו השינוי שחל בעם והוסיפו לתפילת שמונה עשרה (העמידה) הברכה התשע עשרה. למינים המתקראים בלעז אתיאיסטים, ולמלשינים שהם בשורה אחת עם המינים, ולאלה "הטובלים ושרץ בידם". הפרשה מסימת חֻמַּש רביעי בדבר מהותי, "עשית צדק" בעזרת ההלכה שתקנה חוק הירושה : ותהיינה מחלה,תרצה,וחגלה,ומלכה, ונועה בנות צלפחד לבני דֹּדֵיהֶן לנשים. (לו/יא)

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶאֱמִין בֶּאֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם
מִשֶּׁיָצָא וְלַמִדְבַּר הִסְתַּגֵּל מִיָּד הֵמִיר אֱלֹהִים בְּעֶגֶל
אַף מוֹל סוּף שָׁמָּה הִמְרוּ וְהַמּן אַכְלוּהוּ חִנָּם וּבָכוּ
וְעַל הַיַּרְדֶּן הָעָם בַּמִּבְחָן אִם עוֹד עַל אֱמוּנָה נִשְׁעַן
בְּכַךְ יִקָּבַע כָּאן גּוֹרָלוֹ שֶׁל הָעָם
הִתְנַהֲגוּת זוֹ הַפְכָה לְטֶבַע מֵאָז אַבְרָהָם בִּבְאֶר שֶׁבַע
זַעֲמָם שִׁלְּחוּ אֶל מוֹשִׁיעַם וְעַד יָמֵינוּ לֹא שִׁנּוּ טִבְעָם
עָם עִִקֶּש וּפְתַּלְתּוֹל עַמֶּנוּ אַף עַל הַטּוֹב הֵם יִתְלוּנֶנוֶ
הָעָם לֹא זוֹכֵר מַעֲשֵׂי חֶסֶד שָׁמַן וּבָעַט קַם וְהִתְמָרֵד
זֶה שֶׁקָּרָה וְיִקֻרֶה מִפַּעַם לְפַעַם
נוֹטֵל מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ מְהַגֵר וְצֶאֱצָאָיו גּוֹרֵר
וְהָעָם יַעֲתוֹר כְּתָמִיד לְקַבֵּץ גָּלוּיוֹתֶינוּ
וְהָרַחְמָן מְרָחֵם וְנַעֲנָה לָנוּ
אָבָל לֹא לְהִרְהוּרֵי לִבֶּנוּ