http://www.israelhayom.co.il/article/357643

" יש הרבה דברים בהתנהלות, גם של אותו יום, השבעה, שלא הייתי בפוקוס בכלל, מה קורה בבית, אני לא זוכרת אפילו מי בא ומי לא בא. הייתי כמו רובוט. אבל היו סימנים, שהכנסתי ל'הארד-דיסק' ושמרתי. שאמרתי 'את זה אני חייבת לשמור'. קודם כל זה שאף אחד באותו יום לא שם לב לאיפה תאיר הולכת, שהיא לא חוזרת, אף אחד לא שואל ואף אחד לא מתקשר. איך החברה הזאת, לא התקשרת באותו יום בצהריים. כשחברה אומרת לי שהיא הייתה ברבע לשתיים בתוך תא השירותים ורק בדיעבד, אחר כך כשאני מגיעה למשפט אני מגלה שזה היה בין השעות האלה, הרצח, אז אני עושה 1+2 ואני מבינה..."

*
תגובה שלי:

היא צודקת וגם הבית משפט והמשטרה צודקים. הנה איך.

בימים הראשונים עד שלא מצאו את זדורוב הרבה אנשים (וגם אני טעיתי בזה) היו בטוחים שזה הילדים שבצעו. היו פרטים שרק המשטרה ידעה והיה כמוס, שהסימנים מראים שזה מקצוען במדרגה גבוה שבצע את זה (מי שקרא את הפרטים בפסק דין יודע את זה היטב). לכן המשטרה לא כל כך חיפשה בתוככי הילדים, כי זה כלל וכלל לא היה סביר. אבל אלו שלא ידעו את הפרטים האלו, היה להם תמוה למה המשטרה אינה מחפשת בתוך הילדים, והיו בטוחים שיש פה קנוניה. זה עצמו גם עורר מתח בתוככי הילדים, לכן התלחשו, הם היו בטוחים שחושדים אותם, ולכן לא היו טבעיים בימי השבעה, וזה עצמו עורר עוד יותר את החשדות של אימא של תאיר.

ואחרי שעוברים כמה ימים שבטוחים במה שהו, כבר קשה מאוד להתנתק מזה, למרות כל ההוכחות.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/