כידוע, חוסר השוויון הבולט לעין המדע בין חומר לאנטי-חומר הוא אחד התעלומות הגדולות מאז שהתגלה הפוזיטרון בשנת 1932. הפוזיטרון הוא החלקיק אנטי-חומר היחיד שנוצר באופן טבעי, לאומת חלקיקים אחרים שנוצרים באמצעות מאיצים. בכל המקרים של יצור פוזיטרון, נוצר גם איתו אלקטרון בתהליך הנקרא "ייצור זוגי", ואז הם מתחברים וכביכול משמידים זה את זה. כיוון שהם נוצרים יחד, צפוי שיהיה ביקום כמות שווה של פוזיטרונים ואלקטרונים. וכידוע, לא היא.

חשבתי לשאול ולדון עם חברי הפורום המעוניינים בנושא, האם מי מכם פתוח לאפשרות שחומר ואנטי-חומר לא בהחלט משמידים זה את זה...אלא מתחברים יחד וסופגים את השדה האלקטרו-מגנטי שלהם, אחד לתוך השני...וללא קרינה א"מ החוצה מהחלקיקים, אי אפשר לראותם עוד.

ההשלכות של אפשרות כזו יכולות להיות מרחיקות לכת, ומעלים אפשריות חדשות בתחומי מדע אחרים.

בשביל לדון בזה, צריך תואר שני בפיזיקה...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Benjamin Willard בשביל לדון בזה, צריך תואר שני בפיזיקה...

יש לך כזה? לי אין - ואני מקבל את החיסרון. ובכל זאת, הלא השכל המתבונן והיצירתי, הצמאון לידע והשיתוף הרעיוני הם מעמודי התווך של ההשכלה?

1. אין הבדל, ואין מעברים בין חומר לאנרגיה. זה אותו הדבר.

2. אלקטרון לא משחרר "אנרגיה נצחית" הוא משרה שדה. להשרות שדה אלקטרומגנטי לא עולה כסף, בדיוק באותה מידה ששדה כבידה לא עולה אנרגיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Benjamin Willard 1. אין הבדל, ואין מעברים בין חומר לאנרגיה. זה אותו הדבר.

ובכל זאת, בתהליך הייצור הזוגי, נקבע שפוטון אנרגיה זעיר ללא מסה רוכש מסה שלא הייתה לו קודם. וזו תופעה ייחודית שעוד לא מצליחים לשחזר אותה בצורה הזאת, ושעל פני הדברים נראה שאין לנו מושג ברור איך זה קורה...שאנרגיה הופכת למסה בכזו קלות.

אז נראה שעל-אף שחומר ואנרגיה הם אותו הדבר, התכונה של אנרגיה ללא מסה היא שונה מזו של אנרגיה בעלת מסה. כלומר, מצבים שונים של אנרגיה. ושקיימים מעברים בין המצבים כפי שפוטון הופך לאלקטרון ופוזיטרון.

ציטוט:

2. אלקטרון לא משחרר "אנרגיה נצחית" הוא משרה שדה. להשרות שדה אלקטרומגנטי לא עולה כסף, בדיוק באותה מידה ששדה כבידה לא עולה אנרגיה.

שדה אלקטרומגנטי הוא באצם אנרגיה. גם שדה הכבידה הוא אנרגיה. לפי חוק שימור האנרגיה, כדי להשרות שדות אנרגיה כאלו, האנרגיה צריכה לבוא מאיזשהו מקור.

אם אין ארוחות חינם, לפי חוק השימור, אז מדוע שדות א"מ וכבידה לא עולים כסף?

1. לפוטונים בהחלט יש מסה. עוד לא פגשתי פוטון במנוחה... ואני לא מכיר תופעה כזאת של אנרגיה ללא מסה...

2. זה פשוט לא נכון. שדה אינו אנרגיה, ולא נדרשת אנרגיה כדי ליצרו. אם אתה רוצה להזיז דברים במסלול פתוח בתוך שדה אתה צריך להשקיע אנרגיה (אולי אנרגיה שלילית). אבל השראה של שדה היא חינם. באותה מידה אין שום דרך לזהות אלקטרון, את הקיום שלו, או את השדה שלו, בלי לבצע איזושהי אינטראקציה אתו.

3. כל נפנופי הידיים באשכול הזה זה הכל נורא נחמד. וכמו שמארין כתב למטה הכל מאוד נעים ופורה. אבל לדון על מכניקת הקוונטים בלי הבנה בסיסית בפיזיקה קלאסית... זה... לא עובד...
אני ממילץ שתתחיל מהקורס הבא:
http://www.openu.ac.il/courses/20125.htm

בהצלחה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Benjamin Willard 1. לפוטונים בהחלט יש מסה. עוד לא פגשתי פוטון במנוחה... ואני לא מכיר תופעה כזאת של אנרגיה ללא מסה...

טוב. אפשר לדון בדקדוק במקום במהות. אז הנה:
ובכל זאת, בתהליך הייצור הזוגי, נקבע שפוטון אנרגיה זעיר ללא מסת מנוחה רוכש מסת מנוחה שלא הייתה לו קודם.

ציטוט:

2. זה פשוט לא נכון. שדה אינו אנרגיה, ולא נדרשת אנרגיה כדי ליצרו.

כוח הכבידה מסווג כ-"הכוח החלש".
גם כוח אלקטרומגנטי הוא אחד מארבעת הכוחות הייסודיים. התגלמויות שונות של אנרגיה.
האמנם ששדה אלקטרומגנטי או כוח הכבידה, שמשתרעים מעבר למקור האנרגיה שלהם ומשפיעים על אצמים שבתוך השפעת השדה, הם באצם כלום? נוצרים חינם?
אם קיים שדה שמשפיע, אז הוא חייב להווצר מאנשהו. לא? הוא חייב מקור אנרגיה. אם לא, אז היכן חוק השימור?

ציטוט:

אם אתה רוצה להזיז דברים במסלול פתוח בתוך שדה אתה צריך להשקיע אנרגיה (אולי אנרגיה שלילית).

זה נכון חלקית אבל אולי לא מדוייק.
צריך להשקיע אנרגיה כדי להביא אצם כלשהו לתוך תחום השפעת השדה. אבל משהאצם נמצא בתוך השפעת השדה, לא צריק להשקיע בו עוד כוח נוסף כדי שהשדה ישפיע עליו.

ציטוט:

אבל השראה של שדה היא חינם. באותה מידה אין שום דרך לזהות אלקטרון, את הקיום שלו, או את השדה שלו, בלי לבצע איזושהי אינטראקציה אתו.

לא מובן לי הקשר בין הצורך באיטראקציה לבין היות השדה חינם. האם אתה מתכוון לזה שאי אפשר לזהות שדה בלי איטראקציה איתו? ובכל זאת, איך זה עושה את השראת השדה לחינם?

נותן רושם שאתה אומר שאם אין אינטראקציה, אז אין קיום. שזה אולי נכון ברובד פילוסופי.

זה אולי נכון, למשל, ש"אתה ואני", התופעה של שנינו מחוברים בשיחה, רק נוצרה אם האיטראקציה בינינו. אבל גם אני וגם אתה היינו קיימים קודם וערכנו אנטראקציות קודמות אם אחרים.

אז האומנם שאצם הקיום שלי ושלך, כל אחד בנפרד, כפי שנתען לגבי השדה החינם, חייב אינטרקציה בינינו?

ציטוט:

3. כל נפנופי הידיים באשכול הזה זה הכל נורא נחמד. וכמו שמארין כתב למטה הכל מאוד נעים ופורה. אבל לדון על מכניקת הקוונטים בלי הבנה בסיסית בפיזיקה קלאסית... זה... לא עובד... אני ממילץ שתתחיל מהקורס הבא: http://www.openu.ac.il/courses/20125.htm בהצלחה.

אתה מאוד נחמד. מכל מלמדיי השכלתי.

אין פה עניין של דקדוק... אלא של הבנה בסיסית.

1. מה שכתבת על מסת הפוטון מעיד על חוסר הבנה של המושג מסה. מסה היא בסה"כ סוג של ביטוי של אנרגיה. מישהו פה הזכיר "חוק שימור מסה". אין דבר כזה, מסה לא משתמרת (פצצת אטום). התופעה שאתה מתאר של זוגות חלקיקים מנוגדים, משמרת אנרגיה....

2. אין שום קשר בין שדות לאנרגיה. שדה לא דורש אנרגיה בשביל להיווצר ( חוץ מהאנרגיה שטמונה בחומר שממנו הוא בנוי). בנוסף ההשפעה של שדה היא אינסופית. שדה, זאת בסה"כ תופע מתמטית ותו לא. שדה אומר שאם תניח חלקיק בתוך השדה יפעל עליו כוח מסויים. ולא אין קשר בין כוח לאנרגיה. יש אפילו כוחות (ושדות) שלא מבצעים עבודה.

3. Spooky action at a distance

4. אני אכן נחמד. ואני לא רואה בלהציע לך, שתיקח קורס בנושא שום עלבון. אם אתה רוצה לעסוק ולדון בנושא מסויים ראוי שתכיר אותו, לפחות ברמה הבסיסית. הקורס הנ"ל יאפשר לך להכיר את עולם הפיזיקה בצורה בסיסית. ויתן לך כלים בסיסיים וראשוניים לנסות להבין את הנושא. בהצלחה.

כמובן שבפצצת אטום מסה הופכת לאנרגיה, לכן השימור הוא על שניהם
כלומר מסה ואנרגיה לא יכולים להווצר יש מאין.

אגב, אם אני זוכר את מעט הפיזיקה שלמדתי, האנרגיה של קרינה היא בשדה האלקטרומגנטי של הגל, כך למשל וקטור פוינטינג הוא מכפלה וקטורית של השדה החשמלי בשדה המגנטי (H, לא B, נדמה לי שקוראים לו "אינדוקציה של שדה מגנטי") והוא מבטא וקטור הספק של הגל. בנוסף, אני זוכר שבקבל וסליל האנרגיה נאגרת בשדה חשמלי ומגנטי, בהתאמה, עם ביטויים מספריים שכוללים את עוצמת השדות המתאימים.
מצד שני, ברור לי שמטען שיוצר שדה לא יאבד אנרגיה אם הוא לא מפעיל כוח על שום דבר.
אז... what gives? חסר לי כאן איזשהו בלוק בדרך.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Kill-Machine מצד שני, ברור לי שמטען שיוצר שדה לא יאבד אנרגיה אם הוא לא מפעיל כוח על שום דבר. אז... what gives? חסר לי כאן איזשהו בלוק בדרך.

למה שזה יהיה ברור?
אם הוא יוצר שדה, הוא מפיק אנרגיה כדי ליצור ולהחזיק אותו.
אחרת השדה ייפסק. לא?

קיימת גם האפשרות המאוד סבירה שלא יכול להיות מצב של "שום דבר".
שכל שדה משפיע על משהו כי לא קיים ממש ווקום שהוא לגמרי ריק.

אני מתכוון לזה שהעולם התת-אטומי הוא לא כמו הדומם החומרי.
הוא חי, בועט, מבעבע ומחשמל. אנרגיה פועלת בו ללא הרף.

השדה החשמלי הזה זה לא משהו שקיים. זה משהו דמיוני. הוא מתאר את ההשפעה שתהיה למטען שיוצר את השדה על מטען כלשהו אחר שימצא בשדה שלו. בלי מטען אחר, השדה לא אומר כלום. הוא בטח לא "עולה" למטען באנרגיה.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.

אתה שם לב למה שאתה אומר?
מה קרה? כל כך הורגלנו לתופעות דמיוניות של תיאוריה דמיונית כמפץ,
שזה נשמע הגיוני שמשהו אמיתי ועובדתי נהיה לנו כדמיוני?
שדה שחייב מקור לחולל אותו ומשפיע על אצמים שבו,
הוא עכשיו דמיוני ואין בו ממש של שום דבר?

שדה אלקטרומגנטי או של גרביטציה הם הרבה יותר אמיתיים מרעיונות הזויים כאלה.

תגיד, איך חג הירח סביב כדור הארץ? זה דמיוני?
ובצד שני של כדור הארץ, איפה שאין ירח, אין שדה? אין גרביטציה?

איך נמשך מגנט וזז ללא השפעה אחרת אל חתיכת מתכת? גם זה דמיוני?

ולזה אנחנו קוראים מדע?

1. שדות
האמת שהאם שדה זאת תכונה של המרחב או לא, זאת שאלה מעניינת...

במסגרת הפיסיקה הקלאסית שדה זה אכן ביטוי מתמטי, לא נדרשת אנרגיה כדי להשרות שדה (באופן כללי), והמשמעות היחידה שלו היא הכוח שיופעל על גוף לו יונח בנקודה מסוימת. בנוסף שדה יכול לתאר את האנרגיה הנדרשת (או שתיוצר, אנרגיה שלילית) שנדרשת בשביל להביא חלקיק ממרחק אינסוף (או ממרחק אפס ממוקד השדה אם זאת מערכת פשוטה) לנקודה מסויימת בשדה.
ושוב יש שדות (מגנט) שלא עושים עושים עבודה ולא מייצרים אנרגיה ולא כלום (במקרים מסויימים לפחות).

2. לגבי ה'יצור הזוגי' זאת תופעה שמשתלבת יפה מאוד עם תאוריית המפץ הגדול... והתופעה כולה משמרת אנרגיה. במקרה של אטנטראקציה בין פוטון לגרעין של אטום, האנרגיה של הפוטון והאנרגיה (כולל מסה) של החלקיקים שנוצרים שווה. כלומר אין פה יצור של כלום.

3. לגבי מרחבים עקומים... בשביל באמת להבין על מה מדובר צריך בסיס מתמטי (אלגברה לינארית)...
אתה מוזמן להתחיל מזה:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Benjamin Willard 1. שדות האמת שהאם שדה זאת תכונה של המרחב או לא, זאת שאלה מעניינת...

לזה אני חותר.

יש מדענים שאומרים ששדה אלקטרומגנטי עשוי מפוטונים. חלק אומרים שהוא ריגוש של פוטונים קיימים. אחרים אומרים שהפוטונים מעבירים את הכוח האלקטרומגנטי ממקורו אל מרחב השדה. מדענים אחרים אומרים שכלל לא ידועה לנו מהות השפעת השדה או איך היא פועלת.

בין אם השדה האלקטרומגנטי עצמו עשוי מפוטונים או שהפוטונים רק מעבירים כוח, הגדרתו נעשית ע"י הכוח הפעיל בו. אז תחום השפעת השדה המסויים הזה, ביחס לאובייקטים שמושפעים ממנו, הוא כנראה עשוי מכוח אלקטרומגנטי.

גרביטציה היא חידה אחרת לגמרי, אבל עיקרה כנ"ל כוח משיכה.

2. נוצרה מסת מנוחה חדשה. מסת המהירות של הפוטון נספגת אל האלקטרון ופוזיטרון החדשים וגורמת להם להסתובב אחד סביב השני במשך ננו-שניה. אחרת הם היו צריכים להתחבר מייד ללא הסיבובים. העצירה הפתאומית כשמתחברים, משחררת את האנרגיה של הפוטון המקורי משני החלקיקים, וזאת הסיבה שיוצאים שני פוטונים מהמפגש, שביחד שווים לפוטון האחד המקורי. כי הפוטון נספג אל תוך שניהם כשהיו מחוברים ומתפצל איתם כשמתפצלים. אם לא, אז מדוע שלא ייצא פוטון אחד כשהם לכעורה נשמדים, כפי שנכנס?

אם כך, החלקיקים החדשים הם לא רק התגלמות האנרגיה המקורית של הפוטון, כמו שנחשב. וכיוון שחוק השימור לא מאפשר יצירת יש מאין, אז חייב להיות שהם היו שם קודם, מחוברים אך נעלמים.

הקביעה שהפוטון מכה בגרעין של אטום, ושממנו מקבל את מסת המנוחה שיוצרת את שני החלקיקים החדשים, מעלה כמה שאלות:
(1) מדוע שפוטון אחד יוצר (או הופך) לשני חליקיקים? מדוע הוא לא יוצר חלקיק אחד, כי גם הוא פוטון אחד?
(2)מדוע הפוטון השווה לשני אלקטרונים לא יוצר שני אלקטרונים? מה ההיגיון שהוא יוצר אלקטרון ופוזיטרון? האלקטרון אנחנו מכירים, אבל מאיפה בא פוזיטרון? מדוע שייווצר כזה קלקיק נדיר כל כך אם הוא לא היה שם קודם?
(3) אם זה כל כך פשוט שפוטון אחד נהיה לשני חלקיקים, אז מדוע לא מצליחם לשחזר את התופעה ע"י שילוח פוטונים במאיץ חלקיקים?

3. החזרת אותי לימים טובים בצעירות כשהיינו עושים הפסקות מלצייר בטמן וספיידרמן בסטודיו, כדי לצפות בסאגאן מגיש את קוסמוס. השתדלנו לא להפסיד תוכנית. בנוסף לידע, היה משהו ממגנט באופי שלו וצורת הדיבור שהשרתה תבונה במדובר. נהדר!

תראה...
אני אנסה לענות לך בצורה הכי כנה, ולא גסת רוח, שאני יכול.

ניכר מאוד, שיש לך חוסר הבנה והכרות, יסודיים עם הנושאים, שאתה מתיימר לדון בהם. אי אפשר לנסות להבין תאוריות, שמסתמכות על מכניקת הקוואנטים, והיחסות הכללית, מבלי להבין ולהכיר פיזיקה קלאסית. ומכיוון שהמושגים מסתמכים ונבנים אחד על השני, חוסר הבנה של הבסיס מגביל אותך, מלהבין את המושגים המתקדמים יותר, וכל מה שאתה נשאר איתו הן הפשטות שטחיות וריקות מעולם "המדע הפופולרי".

בנוסף, אתה מסתמך על האינטואיציה שלך בשביל להבין ולשפוט מושגים, ולהחליט אם הם הגיוניים, או נכונים. זה לא עובד. האינטואיציה והדמיון האנושיים הם כלי עזר, בהבנת העולם, אבל לא יותר מזה, והם דיי חסרי ערך בעולם הפיזיקה המודרנית. כמו שהמורה לפיזיקה אמר לי: "הגיון זה עניין של ניסיון"

הניסיון להפריך תאוריות מורכבות ומתקדמות באמצעים של common sense מבלי להבינן על בוריין היא התנהגות שמאפיינת טרחנים. טרחן פיזיקלי בהקשר הנוכחי.
https://he.wikipedia.org/wiki/טרחן_כפייתי

למרות, שנראה לי, שהכוונה שלך חיובית, ואתה מנסה לנהל דיון ענייני בסה"כ, בגלל אופי הדיון זה הופך לטרחנות.

אני מקווה שתעשה מאמץ לרכוש את הידע הנדרש בשביל לדון בנושאים הללו. אף פעם לא מאוחר.

היה שלום.

קיבלתי. אבל ברשותך, עוד טרחה אחת אחרונה כאן.

מה שאני אומר על הייצור הזוגי לא בא בעיקר מאינטואיציה.

הוא מבוסס על התיאוריה של פול דיראק, הפיזיקאי שחזה את קיום הפוזיטרון בסוף שנות ה-20,
מספר שנים לפני שהתגלה ע"י קארל אנדרסון ב-1932.

בספרו הביוגרפי המרתק של הלג' קראג על דיראק, הוא מספר אודות חייו והתיאוריה.
דיראק, בנוסחאותיו המתמטיות, הגיע למסקנה ושכנע פיזיקאים רבים וטובים.

רעיונותיו נהיו, עם הזמן, ליסוד חשוב בפיזיקת הקוונטים.
שממנה נוצר המושג "הקצף הקוסמי".

הוא תיאר את הווקום של החלל התת-אטומי כ-"ים של חלקיקים" נעלמים,
ברובד נגטיבי של אנרגיה כמעט אפסית, שהוא קשר להרכב האתר AETHER.
וששם מצויים אלקטרונים ופוזיטרונים נעלמים שיכולים להופיע ברובד האטומי של אנרגיה יותר גבוהה,
כשפוטון, או גל אנרגיה, יוצר "חור" ושמשחרר אותם - ושיכול לגרום להם ל"השתמד" ולהיעלם בחזרה.
זה קישור לחלקים מהספר , בערך בין העמודים 106-110.

התאוריה של דיראק מסוכמת בפשטות ע"י המדען הגרמני אריק באג,
שמופיע בקישור הזה במעלה העמוד בקופסת הטקסט.

קיים גם סיכום יותר מופשט בקישור הזה של הפיזיקאי לשעבר קן פרליק:
The Sea of Particles and the Hole

peace

אבל למה צריך את הים של דיראק, אם יש את ה QFT?
שמסביר אתה התופעה בצורה הרבה יותר אלגנטית?

ואני לא מבין מאיפה אתה מביא את זה שהתופעה הנ"ל מייצרת מסה?

מגיע פוטון, לפוטון יש אנרגיה מסויימת (מאוד גבוהה). לא בא לו לחיות יותר (בד"כ הוא פגע בגרעין של אטום). נוצרים שני חלקיקים מנוגדים (אלקטרון ופוזיטרון). התנע והאנרגיה מתחלקים ומשתמרים בין כולם, כלומר האנרגיה והתנע של הפוטון, עוברים במלואם, לגרעין, ולאלקטרונים\פוזיטרונים שנוצרים. שוב, האנרגיה של הפוטון המקורי שווה לאנרגיה של האלקטרונים (כולל המסה) והמכה שהגרעין קיבל. כנ"ל התנע. כל שאר השטויות הקוואנטיות הפוכות בין החלקיקים ולכן משתמרות.

תלוי באנרגיה המקורית ובתנאים, במהרה הפוזיטרון יפגוש אלקטרון. הם ימשכו, וישמידו אחד את השני. הם ישחררו פוטון אחד או יותר (בד"כ שניים), תוך שימור אנרגיה (המסה של האלקטרונים תהפוך לאנרגיה), תנע, תנע זוויתי וכו'. במקרה הפשוט (ומועט אנרגיה) ישתחררו שני פוטונים עם 511KEV שזה בדיוק אנרגיית המנוחה (מסה ב0) של האלקטרון. אם יש מצב יותר מסובך עלולים להשתחרר יותר פוטונים, אבל זה לא סביר.

זהו. הכל משתמר, שום דבר לא נוצר.

--
אגב, אם דופקים פוזיטרון ואלקטרון אחד בשני, כשיש להם מספיק אנרגיה (במאיץ חלקיקים) יכולים להיווצר חלקיקים חדשים, יותר מעניינים מפוטונים. ועדיין התהליך כולו ישמר את האנרגיה(כולל מסה E=mc^2 ), תנע, תנע זוויתי, וכו'....

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Benjamin Willard אבל למה צריך את הים של דיראק, אם יש את ה QFT? שמסביר אתה התופעה בצורה הרבה יותר אלגנטית?

המשוואות של דיראק, ביניהם "משוואת דיראק" המפורסמת, והתיאוריות שנובעות מהן, מתיישבות לגמרי עם יחסות כללית, אך רק בתוך ייקום אינסופי. משאומצה תאוריית המפץ הגדול בתוך יקום שאינו אינסופי, הם נהיו כמעט לא רלוונטיות למדע המתפתח, על-אף שחשיבותו של דיראק במדע עדיין לא פחותה מאלו של אינשטיין ופרידמן, תודות להיותו האבא המייסד של מכניקת הקוונטים. כל זה מתואר בביוגרפיה המדעית הנ"ל, ובערך וויקיפדיה אודותיו באנגלית.

QFT, שנבעה ממשוואת דיראק, אך התאימה אותה ליקום הלא-אינסופי של המפץ הגדול, הסבירה את תופעת הייצור הזוגי ללא ים החלקיקיים המקורי של דיראק, וכתוצאה מכך, זה הפוטון עצמו שהופך לזוג החלקיקים, במקום שיהיה רק הגורם לפתיחת הדלת להופעתם מתוך ים החלקיקים של מצב אנרגיה שלילית.

כתוצאה מהתאמה זאת של QFD ליקום הלא-אינסופי, היא כבר לא מתיישבת עם יחסות כללית. וזו אחת הבעיות הגדולות ביותר במדע היום. שתורת הקוונטים לא מתיישבת עם יחסות כללית.

אז האלגנטיות שלה היא עדיין בערבון מוגבל.

אגב, גם בכל משוואות דיראק, ובהן הנוגעות לים החלקיקים, קיים גם שימור מוחלט של אנרגיה. המשוואות הוזנחו רק בגלל הנחתם שהיקום הוא אינסופי והזדהותם, ע"י דיראק עם האתר ותיאוריית המצב היציב. עוד לא מצאו פיזיקאים כל פגם מתמטי במשוואותיו, כפי למשל מצאו במשוואת אינשטיין המקורית של הקיבוע הקוסמי.

ציטוט:

ואני לא מבין מאיפה אתה מביא את זה שהתופעה הנ"ל מייצרת מסה?

אני מביא את זה מכל מקורות המדע העוסקות בזה. כולם אומרים שמהפוטון נוצרים שני חלקיקים בעלי מסה חדשה (מסת מנוחה) שלא הייתה לפוטון קודם. גם אתה אומר את זה למטה: "נוצרים שני חלקיקים מנוגדים (אלקטרון ופוזיטרון)". ההבדל בין שני החלקיקים לפוטון הוא שיש להם מסה (מסת מנוחה) אבל לפוטון אין. התחכמות במונחים, כאילו המסה החדשה היא לא נוצרת, אלה זאת אנרגיה שהופכת למסה, היא לא ראויה למצב שבו למעשה נוצרת מסה חדשה בחלקיקים שלא היו שם קודם, ולא הייתה לפוטון.

ציטוט:

מגיע פוטון, לפוטון יש אנרגיה מסויימת (מאוד גבוהה). לא בא לו לחיות יותר (בד"כ הוא פגע בגרעין של אטום). נוצרים שני חלקיקים מנוגדים (אלקטרון ופוזיטרון). התנע והאנרגיה מתחלקים ומשתמרים בין כולם, כלומר האנרגיה והתנע של הפוטון, עוברים במלואם, לגרעין, ולאלקטרונים\פוזיטרונים שנוצרים. שוב, האנרגיה של הפוטון המקורי שווה לאנרגיה של האלקטרונים (כולל המסה) והמכה שהגרעין קיבל. כנ"ל התנע. כל שאר השטויות הקוואנטיות הפוכות בין החלקיקים ולכן משתמרות. תלוי באנרגיה המקורית ובתנאים, במהרה הפוזיטרון יפגוש אלקטרון. הם ימשכו, וישמידו אחד את השני. הם ישחררו פוטון אחד או יותר (בד"כ שניים), תוך שימור אנרגיה (המסה של האלקטרונים תהפוך לאנרגיה), תנע, תנע זוויתי וכו'. במקרה הפשוט (ומועט אנרגיה) ישתחררו שני פוטונים עם 511KEV שזה בדיוק אנרגיית המנוחה (מסה ב0) של האלקטרון. אם יש מצב יותר מסובך עלולים להשתחרר יותר פוטונים, אבל זה לא סביר. זהו. הכל משתמר, שום דבר לא נוצר.

גם בכל משוואות דיראק הכוללות את ים החלקיקים האינסופי, הכל משתמר לחלוטין, וכל גדולי הפיזיקאים, מעמיתיו אז עד להיום מודים בכך.

אז בעניין השימור, אין ל-QFD יתרון כלשהו.

ציטוט:

-- אגב, אם דופקים פוזיטרון ואלקטרון אחד בשני, כשיש להם מספיק אנרגיה (במאיץ חלקיקים) יכולים להיווצר חלקיקים חדשים, יותר מעניינים מפוטונים. ועדיין התהליך כולו ישמר את האנרגיה(כולל מסה E=mc^2 ), תנע, תנע זוויתי, וכו'....

זה נכון.

1. דיראק כבודו במקומו מונח......... אל תייחס לו דברים שלא עשה. ובמקומך הייתי מקדיש תשומת לב למה אני קורא ומאיזה מקור.

2. היקום לפי המודל הסטנדרטי הוא אינסופי. אתה מוזמן לעיין באשכול על המפץ הגדול שבין השאר עוסק בשאלה.

3. QFT זה הרבה יותר ממה שתיארת.

4. אתה לוקה בהבנת המושג מסה. ומסרב להבין. מסה = אנרגיה. המעבר בין מסה לאנרגיה הוא חינם (תלוי רק בתנאים). במקרה הנדון זה בדיוק מה שקורה האנרגיה של הפוטון, הופכת למסה של האלקטרון+פוזיטרון (+אנרגיה קינטית לכל המעורבים). לא נוצר כלום. שוב, חוק שימור האנרגיה נשמר, והוא כולל בתוכו מסה. לקרוא למה שתיארתי "התחכמות מונחים" זאת בורות.

5. אין לי טענות כלפי דיראק, משתמשים במשוואות שלו במכניקת הקוואנטים עד היום. הטענות שלי הן להבנתך בלבד.

בקיצור... דיי...

2. אצל דיראק, ואצל מדענים אחרים, האינסוף של היקום, כולל היקום החומרי, הוא בשני הכיוונים. ללא התחלה וללא סוף. וזה ההבדל בין האינסוף שלו לבין זה שהתפתח במפץ הגדול, שהוא לא אינסוף מוחלט, כי יש ליקום החומרי התחלה.

3. כמובן...כי לא תיארתי את כל תורת השדות הקוונטית. רק את החלקים ששיכים לדיון.

הירח נע בתוך שדה גרביטציה של כדה"א. כפי שאמרתי בנוגע לשדה חשמלי, שדה מתאר כוח שיופעל על עצם שישב בתוך השדה. כדה"א מחולל שדה כבידה, הירח נמצא בתוך השדה, מכאן שהירח חווה כוח משיכה מכדה"א. הכל ברור ופשוט.
בצידו השני של כדה"א יש שדה. בכל המרחב קיים שדה הכבידה של כדה"א. כל מסה שנמצאת בשדה הזה חווה כוח משיכה. איפה שאין מסה - אין כוח. השדה בפני עצמו לא עושה כלום. הוא משמש לתיאור אינטרקציה בין מסות.
מגנט יוצר שדה מגנטי. שדה מגנטי, בהיעדר חומר אחר בשדה, לא עושה כלום. אם תשים חומר פרומגנטי בשדה, המגנט יגרום לקיטוב מגנטי בחומר ואז תיווצר משיכה. אין חומר נוסף - אין משיכה. לא מאוד מסובך.
נראה שיש לך גם הרבה הערות על המפץ הגדול, כולן מזלזלות, מבלי שיש לך ידע אמיתי על המדע בנושא. ערוץ נחמד ב-youtube שנקרא Sixty Symbols כולל הרבה סרטונים של ראיונות עם פרופסורים מוכרים על נושאים מעניינים בפיזיקה, כולל בעיות לא פתורות ושלל נושאי מחקר עכשווי. כאן יש שלוש הרצאות מאוד מעניינות של Ed Copeland, פרופסור חביב מאוד ומאוד מעניין על נושאי המפץ הגדול ודברים באיזור:
https://www.youtube.com/playlist?li...CDU7rMAWOt7zLgp

שוב, אתה מפקפק ומזלזל במדע המקובל מבלי להבין אותו כראוי. זה סוג של יהירות. ענווה חשובה במדע.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.

מאז שהתחלנו לדבר לא החסרת הזדמנות להגיד שאני לא מבין. התעלמתי כל פעם ולא השבתי לך באותה המידה.

אתה אומר שאני יהיר ואני לא מכחיש. אין שלמות במצב האנושי. אבל האם הפוסל במומו פוסל?

להגיד ששדה הוא דמיוני לא הגיוני ולא תואם את העובדות ואת מרחב הדעות המדעיות. זה הקפיץ אותי. הייתי ער כל הלילה וקצת עצבני על פוסט אחר שהצטרף למקהלת ה-"קראתי בווקיפדיה אז אתה לא מבין". אז סליחה על התגובה התקיפה.

הקליפים של Copeland טובים, אבל יש היבטים אחרים לדבריו.

אני מוחה על ההטעייה הגדולה שנעשית בידי הממסד המדעי בקשר למפץ הגדול והשלכותיו.

אם אתה רוצה להמשיך את השיחה בנועם ובכבוד הדדי, חשוב לי שתקרא את המסמך הזה ושנדבר עליו. הוא מבטא את הבסיס לטענותיי. אולי צריך לתרגם אותו בשביל הפורום.
http://homepages.xnet.co.nz/~hardy/...ystatement.html

המון מדענים בדעה שהמפץ הגדול, כפי שהתפתח, הוא טעות מדעית. וזה בא מעובדות, לא יוהרה.

בוא נפתח דף חדש.

אני לא מתיימר להבין בפיזיקה גבוהה ולכן אני לא יכול להתיחס לטיעונים שלך.
אבל
נראה שאתה מקבל את תיאורית המפץ הגדול כעלבון אישי - למה?

ועוד שאלה: האם יש לך בעייה עם תורת הייחסות הפרטית? או שמשהו כמו "פרדוקס התאומים" נראה לך הגיוני, מדעי וכו'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי borsood אני לא מתיימר להבין בפיזיקה גבוהה ולכן אני לא יכול להתיחס לטיעונים שלך. אבל נראה שאתה מקבל את תיאורית המפץ הגדול כעלבון אישי - למה?

זה לא אישי. לדייק קצת יותר: אני רואה בצורת התפתחות תיאורית המפץ הגדול, במיוחד בשני העשורים האחרונים, סטייה של המדע מעקרונותיו. זה גורם לפגיעה ותסכול של הרבה מדענים אשר קולם לא נשמע ברבים עקב נידויים מבמת הממסד המדעי. כמו עלבון כללי למדענים אלו, למדע בכללותו, וכתוצאה מכך גם עלבון להתפתחות האנושית. זה יכול להיראות כאישי, אבל זה רק מפני היותי חלק מהמכלול האנושי ולא משהו אישי שנוגע לי באופן מיוחד יותר מכל אדם אחר. אשתי גם אומרת משהו כזה עלי.

ציטוט:

ועוד שאלה: האם יש לך בעייה עם תורת הייחסות הפרטית?

בכלל לא. ייתכן שעוד לא מובן לנו לגמרי מדוע מערכות יחוס שונות מייצרות מציאויות פיזיות שונות, אבל יחסות כללית היא הגיונית ומאומתת בכל הניסויים שערכנו, והיא נראית נכונה.

ציטוט:

או שמשהו כמו "פרדוקס התאומים" נראה לך הגיוני, מדעי וכו'

הגיוני לגמרי. אל עף שנולדו תאומים זהים, התפתחותם בתוך מערכות יחוס שונות מסבירה בהיגיון מדוע התפתחותם הפיזית כבר לא זהה. דבר שיוצר מצב שאחד צעיר מהשני אחרי שנפגשים שוב במערכת אחת.

על כן, נגיד שהאך שנשאר במערכת יחוס שלנו, הולך בעקבות אחיו שנמצא במערכת היחס של כמעט מהירות האור, נגיד לאחר 50 שנה - כשיגיע לשם ויפגוש את אחיו, הוא יהיה גם אז יותר זקן ממנו.

הסרט "בין-כוכבים" היה מצוין ומבוסס.

אל תדאג להתפתחות האנושית - !Eppur si muove

ועכשיו תקשיב לאשתך ותיקח נשימה עמוקה.

אחרי מה שקרה פעם ראשונה אדם שמע
לאשתו ונשם עמוק, אולי שווה להיפגע קצת.
גם כך הכדור ימשיך להסתובב .

אולי זה נראה כמו דקדוק כי מה שאמרתי לא מצביע על חוסר הבנה בסיסית.

1. בשפה פשוטה, גם מדענים ידועים משתמשים במונח "חלקיק ללא מסה" כשמתארים את הפוטון, וזה לא גורע מהבנתם הבסיסית שמדובר בחוסר מסת מנוחה.
https://en.wikipedia.org/wiki/Massless_particle

לא אמרתי שיש כזה דבר "חוק שימור מסה". אמרתי שבניגוד להשערה שזוג החלקיקים נשמדים (כפי שמתואר בשפה מדעית), ייתכן שהם (והמסה שלהם) עדיין שם, אבל נעלמים מעינינו (כרגע). אני לא רואה סיבה (בינתיים) לפקפק בהבנה הבסיסית שלי.

2. הייקום כולו עשוי אך ורק מאנרגיה בהתגלמויות שונות - ובמורכבות מפליאה. מה זה אנרגיה? ממה היא עשוייה? כוח כלשהו? THE FORCE? רוח? אינני יודע, ונראה גם שאף אדם עוד לא הגה את מהות האנרגיה. אז על-אף הסיווגים השונים שאנחנו נותנים להתגלמויות אנרגיה, כמו כוח, גל, שדה, כבידה, אלקטרומגנטיקה ועוד...ניתן להגדיר כל אלה כתופעות אנרגיה. ולפי הבנתי, לא ייתכן כזה דבר של משהו שאין בו אנרגיה.

3. נראה שעולם הקוונטים תומן בחובו חידות רבות. כבר לפני 30 שנה התפלאתי ממצאים בהתנהגות החלקיקים כגלים, וחשבתי שלא זו בלבד שהם קיימים ומתחברים ללא סייג של מרחק או זמן, ואולי אפילו מעבירים אינפורמציה מקצה היקום עד קצהו, אלא גם ייתכן שמקורם הוא חלקיק אחד גדול אינסופי שפירק את עצמו לאינספור חלקיקים קטנים וחיבר אותם שוב כדי לחוות את החוויה הפיזית/חומרית.

4. אמרתי שאתה נחמד ושמכל מלמדיי השכלתי, בכנות אמיתית, והתכוונתי ללימוד גם בשיחה איתך וכל שאר חברי הפורום. ולא נעלבתי (הרבה...כמו בחוסר מסת מנוחה...זה ממש מעט עד אפסי ).

במבט לאחור, הייתי רוצה לעבור את המסלול האקדמי בתחום, אבל הגורל קבע אחרת. אינני שולל אפשרות כזו ומקווה שהתנאים הדרושים לכך יתממשו.

1. זה ביטוי קוליגיאלי...

אני חושב שאתה לא מבין את עניין השקילות בין מסה ואנרגיה... ובגלל זה כל עניין ה pair production נראה לך פלאי.
לקרוא לפוטון "חלקיק חסר מסה" זה מעניין, חוץ מזה שבהכרח יש לו מסה והוא מושפע מכבידה...

לפוטון אין מסה. הוא" משנה את כוונו" בגלל שהמסה מעקמת את המרחב ולכן אפשר לומר שהוא מושפע מגרביטציה, אך אין לו מסה.

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

אפשר להגיד שאין לו "מסת מנוחה" , או שמסת המנוחה שלו מאוד מאוד קטנה.

להגיד, שאין לו מסה, זה פשוט לא נכון.
בנוסף, פוטונים יכולים להוסיף ולהוריד מסה מדברים אחרים...
השאלה היא מה זה בכלל מסה?

לגבי עיקום המרחב, יחסות כללית עושה לי פעימות ברכה.

--
וכמובן תנע, לפוטונים יש תנע....

לפוטון אין מסה:
https://en.m.wikipedia.org/wiki/Massless_particle

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

http://math.ucr.edu/home/baez/physi...hoton_mass.html

http://physics.stackexchange.com/qu...y-have-momentum

-
ואני מציע שתקרא את הערך בוויקי בעיון.

קראתי...

מסה =מסת מנוחה. הגדרות אחרות למסה זה נחמד, אבל כשאנשים שלא מתחכמים אומרים מסה הם מתכוונים למסת מנוחה.

לפוטון אין מסה, אחרת הוא לא היה נע במהירות האור. מה שיש לו זה reletivistic mass, תכונה כלשהי ששקולה למסה.

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

אני מבין מאיפה באה המחשבה הזאת...
שיש דברים שיש להם מסה והם מוצקים ומוחשיים, והגיוני שלגל אלקטרומגנטי לא תהיה מסה... (בטח אם חושבים על זה כגל שנע באתר)...

אבל העולם לא כזה...

1.
בוא נתחיל מזה שלפוטונים יש תנע... כלומר כשהם פוגעים בך הם מעבירים לך תנע... כשלא מדובר בפצצות אטום התנע הזה הוא דיי זניח... אבל, אם נניח תבנה מפרש בשטח של מיליון ק"מ רבוע ותציב אותו בחלל (ותגן עליו מרוח סולארית) אז האור שהשמש מקרינה עליו ידחוף אותו בכוח של 10 ניוטון (אם אני לא טועה במתמטיקה). זה בערך המשקל של 100 גרם פסטרמה... עכשיו זה נשמע דיי זניח, אבל לדוגמה בטיסה למאדים, שתימשך חודשים/ שנים, זה כוח שצריך לקחת בחשבון...
בעולם הרגיל שלנו בשביל שגוף יעביר תנע כשהוא מתנגש הוא חייב מסה...

2.
אין פוטון שאין לו מסה.... בלי קשר לאיזה סוג של מסה... פוטונים לא נמצאים במנוחה... (או שלזמן יש בעיה, ואז איינשטיין, ובלגאן...). חוץ מזה שאי אפשר לאמת בניסוי שאין לפוטונים מסה....

3.
פוטונים, באופן קבוע מוסיפים ומורידים מסה מדברים... בתופעה שדנו אודותיה למעלה, פוטון עם המון אנרגיה, בקרבת גרעין של אטום, הופך לזוג חלקיקים (אלקטרון ופוזיטרון), כשהמסה שלהם נקבעת לפי האנרגיה המקורית של הפוטון, והתנע שנשאר מועבר אליהם.

גם זה נשמע כמו מד"ב, אבל מצבי האנרגיה של אלקטרונים קובעים את המסה שלהם כשהם נעים בתוך מוליכים למחצה. אי אפשר לבנות מעבד למחשב (בגדלים שבונים היום) מבלי להתחשב בתופעה הזאת.

4.
הנקודה היא, שבסופו של דבר זאת תופעה אחת, בלתי ניתנת להפרדה.... למרות האינטואיציה....

בגלל הקשר הישיר בין מסה לארגיה הדיון הזה מעט חסר משמעות.

אפשר להגיד שחלקיק (בעל מסה או חסר מסה) יש מסה אפקטיבית כשהוא נע במהירות מסויימת (כלומר relative mass) בכדי לתאר את מצבו, או לתאר את התנע והאנרגיה שלו במקום להתייחס לאותה מסה אפקטיבית. אותו דבר לפוטון - ניתן לתאר את התנע והאנרגיה שלו ע"י מסה אפקטיבית, ולהפך.

אני מעדיף לא "להמציא" מסה, אלא לתאר את מצבו של חלקיק ע"י הסט {מסת מנוחה, תנע, אנרגיה} או כמו שאיינשטיין בעצמו כתב,

ציטוט:

It is not good to introduce the concept of the mass M = m/\sqrt{1 - v^2/c^2} of a moving body for which no clear definition can be given. It is better to introduce no other mass concept than the ’rest mass’ m. Instead of introducing M it is better to mention the expression for the momentum and energy of a body in motion. — Albert Einstein in letter to Lincoln Barnett, 19 June 1948 (quote from L. B. Okun (1989), p. 42[1])

https://en.wikipedia.org/wiki/Mass_...lativistic_mass

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

מה זה מסה?

-
והייתי חושב על זה שלאנרגיה כימית יש השפעה על מסה....

יש שיאמרו התנגדות הגוף לתאוצה בהינתן כוח.
במע' ייחוס בהן מסה נעה במהירות גבוהה גודל זה משתנה. לכן אתה רוצה לומר שהמסה משתנה. מכאן ניתן לומר שלפוטון אכן יש מסה.

אני מגדיר מסה כמסת מנוחה - גודל שהוא תכונה אינהרנטית של הגוף, ואין לו קשר למהירות בה נע הגוף, ומייצג את ההתנגדות לתאוצה ממצב של מנוחה.

הויכוח נובע מההגדרות. ההגדרה הראשונה יותר פשוטה ואלגנטית, ועל פניו אתה צודק.

שאלה יותר מעניינת לטעמי היא "מה זה כוח?"

https://www.youtube.com/watch?v=0HRGczvZINQ&noembed

שתי ההגדרות האלה לא טובות...

הראשונה לא מתייחסת לכבידה (gravitational mass) . השנייה, היא יצור מתמטי, לא פיזיקלי. היא לא קיימת בטבע...

ומה שעוד יותר מוזר, המסה הגרביטציונית, מסה אינרציאלית, והמסה שנובעת מתאוצה, בלתי ניתנים להבחנה...

אגב, המושג מסה, הוא הרבה פחות מוגדר ממה שנראה :
https://en.wikipedia.org/wiki/Equiv...vitational_mass



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

זה לא מסביר טוב, אבל מבלבל במידה הנכונה:



לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

מכיוון שהאנרגיה שלהם לא מושמדת אלא משתחררת חזרה (בצורת אנרגיה אלקטרומגנטית),
וכך המסה הופכת לאנרגיה.

בנוסף - אם הם היו סופגים זה את קרינתו המושרת של זה (למשל סחרור מהיר של החלקיקים סביב נקודה משותפת) עדין הייתה נשארת לכל חלקיק המסה שלו,
כך שהיה ניתן לחוש בקיומם בדרכים אחרות (כבידה והתנגשות בחלקיקים אחרים למשל).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 מכיוון שהאנרגיה שלהם לא מושמדת אלא משתחררת חזרה (בצורת אנרגיה אלקטרומגנטית), וכך המסה הופכת לאנרגיה.

זה נכון לגבי האנרגיה שיוצרת את הזוג, למשל הפוטון. אבל מהיכן נוצרת המסה? הייתכן שפוטון אחד זעיר יכול להפוך את האנרגיה שלו למסה בכזו קלות? הרי לפי המקובל, כל המסה של הייקום נוצרה אך ורק בתנאים האדירים של המפץ, ורק ברגעיו הראשוניים. אז היכן הכוח העצום שצריך כדי ליצור את המסה של שני החלקיקים (או להפוך את האנרגיה שלהם למסה)?

אבל...אם זוג החלקיקים כבר היה קיים שם, רק בלתי-נראה לנו היום...אולי אך ממלא את כל החלל ומגדירו, אז הפוטון שמכה את הזוג בזווית מתאימה, מפצל אותם ומפריד ביניהם - והאנרגיה המקורית של הפוטון נספגת אל שני החלקיקים שעכשיו הופיעו. כשמתחברים יחד ונעלמים שוב, האנרגיה הנוספת של הפוטון משתחררת, אבל המסה של הזוג הנעלם עדיין שם - אך בלתי ניתנת לראות אם הכלים שיש לנו היום. ואז אין בעיה של שימור אנרגיה...או מסה...כפי שיש כשמסה כביכול נוצרת או מושמדת, דבר שלכאורה נוגוד את חוק השימור.

ציטוט:

בנוסף - אם הם היו סופגים זה את קרינתו המושרת של זה (למשל סחרור מהיר של החלקיקים סביב נקודה משותפת) עדין הייתה נשארת לכל חלקיק המסה שלו, כך שהיה ניתן לחוש בקיומם בדרכים אחרות (כבידה והתנגשות בחלקיקים אחרים למשל).

כאשר האלקטרון עוטף את הפוזיטרון בצורה מהודקת מאוד (ללא רווח עצום כמו באטומים, כיוון שהם שווי מסה), עטיפת האלקטרון היא לא הרמטית, כפי שגם רואים באטומים. זליגה זעירה מאוד של קרינה יכולה להשתחרר. ובמצטבר של כל השדה של זוגות החלקיקים הזה שממלא ומגדיר את החלל, צריך להיות שאפשר לזהות את אותותיו דרך כבידה או קרינה אחרת. ואם כן...אז אולי זה מקור החומר החשוך החמקמק? אולי במצטבר, זה גם המקור של קרינת הרקע?

הרי יש לך תהליכים הפוכים המשמשים להפיכת מסה לאנרגיה ולהפיכת אנרגיה למסה.
והכוח העצום שאתה מדבר עליו - יכול להיות טמון בפוטון בעל עוצמה.


אם תטען שהמסה לא נוצרה או נעלמה - תצטרך להסביר איך יתכן שעדיין יש את אותה מסה אבל לא חשים בהשפעות כבידה של אותה מסה.
והשיוך בין פוטון (חלקיק אנרגיה) למסה - מסביר זאת.

פוטונים מושפעים מכבידה, באופן דומה לחלקיקים בעלי מסה (תופעה הנקראת עדשות כבידה),
ובאופן דומה, הם מייצרים משיכה כבידתית על אובייקטים אחרים.
לכן ניתן להגיד שיש להם את אותה מסה ש"אבדה" בתהליך התפרקות האלקטרון והפוזיטרון.
הדואליות הזאת, בין חומר לאנרגיה, הנובעת בין השאר מכך שלפוטון אין מסה שנותרת בעת האטתו - גרמה להתייחסות השקולה בין מסה לאנרגיה - ולנוסחאות הההמרה בינהן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 אין סיבה להניח שמעברים בין מסה לאנרגיה התרחשו רק בעת המפץ הגדול. הרי יש לך תהליכים הפוכים המשמשים להפיכת מסה לאנרגיה ולהפיכת אנרגיה למסה. והכוח העצום שאתה מדבר עליו - יכול להיות טמון בפוטון בעל עוצמה.

רואים את המעברים כשיש כוח עצום כמו סופר נובה או מאיץ חלקיקים...אבל פוטון אחד? האם יכול כוחו של פוטו להשתוות לסופר נובה או מאיץ? ומה זה "פוטון בעל עוצמה"? הרי עוצמת הפוטון מוגדרת לפי האנרגיה והמהירות שלו (פוטון של 1.022 MeV, בלי מסה, יוצר שני חלקיקים של 0.511 MeV כולל המסה שלהם). הפוטון לא יכול להיות עצום יותר ממאפייניו, וזה לא משתווה לאנרגיה העצומה שצריל כדי לחולל את המעברים. נראה שאפשר ואפילו צריך לשאול את השאלה הזאת ולהרהר בקביעה.

ציטוט:

אם תטען שהמסה לא נוצרה או נעלמה - תצטרך להסביר איך יתכן שעדיין יש את אותה מסה אבל לא חשים בהשפעות כבידה של אותה מסה.

כאשר האלקטרון והפוזיטרון מתחברים, הם מפסיקים את הסיבוב האולטרה מהיר שלהם, זה סביב זה, ובכך משחררים את האנרגיה העודפת שספגו מהפוטון המקורי. ובחיבורם יחד, הם מפנים את האנרגיה (והמסה) שלהם אחד לתוך השני. במקרה כזה, כפי שראינו באטומים של H2 (אחד פוזיטיב ואחד נגטיב) בחלל, לא ניתן עוד לזהות קרינה או מסה, אך הם עדיין שם. אז השפעת המסה שלהם כמעט אפסית במצב כזה. אם יש פליטת אנרגיה זעירה מאוד מאוד בגלל חוסר יכולתו של האלקטרון לסגור באופן מוחלט על הפוזיטרון, ואם החלל מלא באופן מהודק מזוגות החלקיקים, אז נראה שהצטברות הפליטה מכלל השדה יכול להסביר הת השפעת הכבידה של מה שמכונה חומר חשוך.

ציטוט:

והשיוך בין פוטון (חלקיק אנרגיה) למסה - מסביר זאת.

הוא מסביר את המשוואה אבל עוד לא נותן פתרון לכוח העצום שצריך כדי להפוך אנרגיה למסה.

ציטוט:

פוטונים מושפעים מכבידה, באופן דומה לחלקיקים בעלי מסה (תופעה הנקראת עדשות כבידה), ובאופן דומה, הם מייצרים משיכה כבידתית על אובייקטים אחרים. לכן ניתן להגיד שיש להם את אותה מסה ש"אבדה" בתהליך התפרקות האלקטרון והפוזיטרון. הדואליות הזאת, בין חומר לאנרגיה, הנובעת בין השאר מכך שלפוטון אין מסה שנותרת בעת האטתו - גרמה להתייחסות השקולה בין מסה לאנרגיה - ולנוסחאות הההמרה בינהן.

כך זה נראה, אבל יש מידה גדולה של השערה ו"ניחוש בלית ברירה" של תהליך ההשמדה. מצד שני, אם שדה של זוגות חלקיקים נעלמים ממלא ומגדיר את מה שמוגדר כחלל ריק, אז אפשרות כזאת עונה על הרבה שאלות אחרות, הגדולה מביניהם היא מדוע חסר לנו כל כך הרבה אנטי-חומר? ויש עוד שאלות רבות.

האם אנחנו שואלים מספיק שאלות או שמה מקבלים השערות כאמיתות?

מדוע ששני החלקיקים ישמידו אחד את השני? אין שום הסבר פיזי לדבר. שני חלקיקים שווים, אחד פוזיטיב ואחד נגטיב, אמורים להידבק אחד בשני ולא להשתמד...לפי כל חוקי הפיזיקה שלמדתי, חוץ מהעניין המוזר הזה.

מספיק חתיכת חומר רדיואקטיבי קטן במעבדה, שכל אטום בה יכול להתפרק בצורה זו.
במעבדה ניתן לבדוק נושאים כמו קיומה או העדרה של כבידה.

בחישוב פשוט, פוטון שהאנרגיה שלו שקולה לסכום האנרגיות של אלקטרון הפוזיטרון - הוא בעל עוצמה כזו שיכולה לייצר אלקטרון ופוזיטרון, אם מתרחש תהליך המאפשר זאת (ספיגתו ופליטתו ע"י חלקיק אחר עם מאפיינים קוונטים המאפשרים זאת).

לגבי עניין הפסקת הסיבוב - אם אתה מכיר את חוק שימור האנרגיה, אתה אמור לדעת שחלקיקים לא מפסיקים להסתובב סתם כך. ספין זו אחת מתכונותיו של חלקיק.

לגבי עניין ה"השמדה" - אין שום השמדה, ושום דבר לא נעלם. יש שינוי צורה. אנרגיה שהופיעה בצורת אלקטרון ופוזיטרון, משנה צורתה לצורת פוטון (או להפך) בעל אותה אנרגיה.
כמו שגוש פחם לא "נעלם" כשאתה שורף אותו אלא משנה את צורתו לאטומים המרכיבים אותו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 מספיק חתיכת חומר רדיואקטיבי קטן במעבדה, שכל אטום בה יכול להתפרק בצורה זו. במעבדה ניתן לבדוק נושאים כמו קיומה או העדרה של כבידה.

זה בכל זאת חומר רדיו-אקטיבי כבד בעל עוצמה רבה בהשוואה אפילו לחומר אחר שהוא יציב. לא פוטון ללא מסה. עדיין יש הבדל משמעותי.

ציטוט:

בחישוב פשוט, פוטון שהאנרגיה שלו שקולה לסכום האנרגיות של אלקטרון הפוזיטרון - הוא בעל עוצמה כזו שיכולה לייצר אלקטרון ופוזיטרון, אם מתרחש תהליך המאפשר זאת (ספיגתו ופליטתו ע"י חלקיק אחר עם מאפיינים קוונטים המאפשרים זאת).

אולי, אבל לפעמים נשמע ש"מאפיינים קוונטים", שלרוב הם לא יציבים או מובנים דיו, מוצעים כדי לפתור תעלומות שאין להם פתרון אחר.

ציטוט:

לגבי עניין הפסקת הסיבוב - אם אתה מכיר את חוק שימור האנרגיה, אתה אמור לדעת שחלקיקים לא מפסיקים להסתובב סתם כך. ספין זו אחת מתכונותיו של חלקיק.

אמרתי את זה לגבי הסיבוב שהם עושים סביב אחד השני, ולא לגבי הסיבוב שלהם סביב עצמם. ככל שמתקרבים במין ריקוד סביבתי, זה הגיוני שחלקיק אחד יפסיק לסובב את האחר (ולהיפך) כשנצמדים או מתחברים.

ציטוט:

לגבי עניין ה"השמדה" - אין שום השמדה, ושום דבר לא נעלם. יש שינוי צורה. אנרגיה שהופיעה בצורת אלקטרון ופוזיטרון, משנה צורתה לצורת פוטון (או להפך) בעל אותה אנרגיה. כמו שגוש פחם לא "נעלם" כשאתה שורף אותו אלא משנה את צורתו לאטומים המרכיבים אותו.

ובכל זאת קוראים לזה השמדה (annihilation) כי שני חלקיקים בעלי מסה כבר אינם עוד...המסה שלהם הושמדה או הועברה לאנרגיה. שוב, מאיפה באה המסה ולאן היא חולכת? לפי הידוע, לא נראה שאנחנו בהחלט יודעים.

פיזיקאי חלקיקים מוכשר וסקרן יכול לשפוך מעט אור על הנושא, ע"י יצירת מגלה חלקיקים חדש, כפי שקארל אנדרסון גילה את הפוזיטרון ע"י מיכל העשן שפיתח. אני רחוק מזה אבל נראה לי שמאז קביעת "ההשמדה", שאולי הייתה מוקדמת מדי, ענף מדע פיזיקת החלקיקים חדל מלחפש שם.

גילוי שדה החלקיקים הנעלמים יכול להוות את מהפכת המדע הבאה. או שלא. אבל אולי ישתלם לבחוש בזה מעט. לפחות כדי לבטל את האפשרות.

רוב הנושאים שאתה מעלה עכשיו עכשיו היו חדשניים ולא מובנים לפני בערך 100 שנה.
גם מכניקת קוונטים אינה חדשה

באפקטים קוונטים עושים שימוש תעשיתי קבוע - כי הם יציבים.
נורות פלורסנט למשל - עושות שני שימושים כאלו - גם ליצירת וגם להמרת האור
כל חומר קולט ופולט אנרגיה בקוונטות מסויימות, ומתעלם מקוונטות אחרות - אם תיתן את כמות האנרגיה שמתאימה לאפקט מסויים, תקבל את אותו אפקט.


אם שני חלקיקים מתאחדים לחלקיק אחד - אין סיבה להניח שהסיבוב שלהם נעלם. פשוט מסיבוב של זוג נוצר סיבוב של חלקיק מאוחד.

כמות האנרגיה שבמטען החשמלי לבדו - לא תסביר את כמות האנרגיה הנפלטת ע"י התנגשות הפוזיטרון באלקטרון, ששווה בדיוק לאנרגיה השקולה למסה של האלקטרון.

פיזיקאי מוכשר יוכל לבדוק האם הכוחות שחלקיקים מפעילים למשיכה ודחייה יאפשרו בכלל מבנה כזה.
במידה וזה אפשרי, הוא יוכל לתכנן ניסוי לאימות ההשערה,
ואז זה הופך לשאלת מימון לאותו ניסוי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר כאשר האלקטרון עוטף את הפוזיטרון בצורה מהודקת מאוד (ללא רווח עצום כמו באטומים, כיוון שהם שווי מסה), עטיפת האלקטרון היא לא הרמטית, כפי שגם רואים באטומים. זליגה זעירה מאוד של קרינה יכולה להשתחרר. ובמצטבר של כל השדה של זוגות החלקיקים הזה שממלא ומגדיר את החלל, צריך להיות שאפשר לזהות את אותותיו דרך כבידה או קרינה אחרת. ואם כן...אז אולי זה מקור החומר החשוך החמקמק? אולי במצטבר, זה גם המקור של קרינת הרקע?

וכאן כבר צריך מישהו שמבין בפיזיקה של חלקיקים.
המרחקים בין אותם חלקיקים נקבעים והאנרגיה שלהם נקבעים ע"י משוואת הכוחות שכל חלקיק מפעיל על השני, ולכן ניתנים לחישוב.
אולי באמת יתכנו נקודות שיווי משקל, ואולי לא.

אבל,
אם יש זליגה של אנרגיה שמשתחררת בצורת קרינה, עדיין עולה השאלה מה מקור אותה קרינה?
מה הזוג אלקטרון-פוזיטרון מאבדים כשאותה קרינה משתחררת?
אם למשל אותה קרינה משתחררת ע"י התקרבות 2 החלקיקים, עדיין עולה השאלה מה יקרה כשהחלקיקים יאבדו עוד קצת אנרגיה ויגיעו לאותה נקודה?


דווקא אם אין שום זליגה של אנרגיה (בגלל גודלו המזערי של המבנה שתיארת) - זה אולי (ואני לא פיזיקאי) יכול לתרץ את מקור ה"חומר השחור" שהמשוואות חוזות,
אז אחרי שתשאל פיזיקאי שמבין בחלקיקים, אז אם מבנה כזה אכן אפשרי פיזיקלית - תצטרך להעביר את התיאוריה לפיזיקאי שמבין בקוסמולוגיה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 וכאן כבר צריך מישהו שמבין בפיזיקה של חלקיקים. אבל, אם יש זליגה של אנרגיה שמשתחררת בצורת קרינה, עדיין עולה השאלה מה מקור אותה קרינה? מה הזוג אלקטרון-פוזיטרון מאבדים כשאותה קרינה משתחררת? אם למשל אותה קרינה משתחררת ע"י התקרבות 2 החלקיקים, עדיין עולה השאלה מה יקרה כשהחלקיקים יאבדו עוד קצת אנרגיה ויגיעו לאותה נקודה?

הם לא חייבים לאבד כלום. כפי שאלקטרון שומר על האנרגיה והקרינה שלו, על-אף שהוא תמיד מקרין אותה כלפי חוץ, ככל הנראה באפן נצחי, גם בזוגות הנסתרים קיימת דליפה זעירה השמופנית כלפי חוץ, אבל הם לא מאבדים כלל מהאנרגיה שלהם.

ציטוט:

דווקא אם אין שום זליגה של אנרגיה (בגלל גודלו המזערי של המבנה שתיארת) - זה אולי (ואני לא פיזיקאי) יכול לתרץ את מקור ה"חומר השחור" שהמשוואות חוזות,

נראה שתעלומת הכבידה של החומר חשוך נובעת מהשפעתו על העצמים בייקום האטומי. אם הזוגות סגורות הרמטית, אז לא יהיה להם את ההשפעה הנדרשת. ועניין הזליגה הכמעט אפסית שייך להתנהגותו והשפעתו של האלרטרון. היא לא ניתנת לביטול כי רואים אותה, ובונים באמצעותה משוואות של סך מאפייני והתנהגות האטום.

ציטוט:

אז אחרי שתשאל פיזיקאי שמבין בחלקיקים, אז אם מבנה כזה אכן אפשרי פיזיקלית - תצטרך להעביר את התיאוריה לפיזיקאי שמבין בקוסמולוגיה.

נראה לי שאתה די שוחה בחומר. לצד כל הידע שהוסיפה, עדיין מהווה ההתמחות מכשול לתפיסה כוללת של חיבור התחומים, לפחות כפי שכל רבדי היקום עצמו נראים שמחוברים.

כל גוף שפולט אנרגיה, מאבד אנרגיה.
שוב - זה נובע מחוק שימור המסה והאנרגיה.

מה שמעניין בחומר החשוך - זה שהוא לא קולט או פולט אנרגיה רגילה,
והשפעתו מתבטאת בעיקר בעיוות נוסחאות כבידה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר נראה לי שאתה די שוחה בחומר. לצד כל הידע שהוסיפה, עדיין מהווה ההתמחות מכשול לתפיסה כוללת של חיבור התחומים, לפחות כפי שכל רבדי היקום עצמו נראים שמחוברים.

אני מכיר חומר בסיסי בפיזיקה. ברמה של 5 יחידות בתיכון, קורס אוניברסיטאי בסיסי, וקריאה באינטרנט.
אני לא יודע לחשב נקודות שיווי משקל סביב חלקיק - ולכך צריך אדם שמסוגל לחשבם ולהגיד האם זה אפשרי.

אם זה טכנית דבר אפשרי, והדבר לא נחקר, לדעתי זה באמת יכול להיות רעיון למחקר אינטרדציפלינרי מעניין.
לפי מה שנאמר לי באוניברסיטה - דווקא מחקרים אינטרדיציפלינרים מקבלים עדיפות במענקי מחקר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 כל גוף שפולט אנרגיה, מאבד אנרגיה. שוב - זה נובע מחוק שימור המסה והאנרגיה.

אלקטרונים, פרוטונים, נוטרונים וכל החלקיקים הזעירים יותר כולם פולטים קרינה אלקטרומגנטית, שבאמצעותה אנחנא מזהים ומגדירים אותם. מזה מליארדי שנים שהטומים בכל היקום נראים ששומרים על יציבות הכוח הא"מ שלהם, על עף היותם פולטים את קרינתם. כמו מצבר שלא אוזל, או תמיד בהטענה. קרינה זאת לא נחסרת מהחלקיקים. קרינה של אנרגיה היא אנרגיה. שימור הוא כנראה נכון לגבי גופים אטומיים מורכבים יותר, אבל ברמה של חלקיקים, ובמיוחד החלקיקים היסודיים, כנראה שקיים רובד נוסף של חוק השימור שהוא עדיין בגדר חידה. מהיכן בא כוחו של האלקטרון לשמור על יציבות מסה ואנרגיה, על אף היותו פולט אנרגיה בקרינה א"מ תדירה ויציבה?

ציטוט:

מה שמעניין בחומר החשוך - זה שהוא לא קולט או פולט אנרגיה רגילה, והשפעתו מתבטאת בעיקר בעיוות נוסחאות כבידה.

כיוון שהוא משפיע על כוח הכבידה, סביר להניח שלחומר שחור יש איזשהו כוח מסה ויכולת למשוך או לדחות שדות אלקטרומגנטיים או אנרגיה חלשה יותר ככבידה. כנראה זאת מסה כבדה מאוד, כמו בחלקיקים צמודים, אך בעלת קרינה חיצונית חלשה מאוד עד אפסית.

ציטוט:

אני מכיר חומר בסיסי בפיזיקה. ברמה של 5 יחידות בתיכון, קורס אוניברסיטאי בסיסי, וקריאה באינטרנט.

למדתי קצת פיזיקה בהיי-סקול, אבל מגיל 22 בערך, התחלתי ללמוד ולנסות להבין באופן עצמאי, גם ממדע פופולרי וגם ממחקרים אקדמאים....נכון שהרבה חומר כזה זמין ברשת היום וזה מצויין. לא מזמן סיבבתי את ה-60 ונהיה בוער יותר לנסות לקדם משהו בנושא. הפוסט הזה הוא הצעד הראשון.

ציטוט:

לפי מה שנאמר לי באוניברסיטה - דווקא מחקרים אינטרדיציפלינרים מקבלים עדיפות במענקי מחקר.

יש לך מושג איך לקדם כזו אפשרות, עם פיזיקאים שאולי זה יכול לעניין אותם?

כשחלקיק פולט אנרגיה בצורת פוטון, זה אומר שהיה אובדן של אנרגיה מסוג אחר
אובדן כזה יכול להיות שינוי במסלולי האלקטרונים סביב האטום, ירידה במהירותם של חלקיקים, התקררות החומר, או ממש הפיכת מסה לאנרגיה.
כל זה אינו חידה - אלא חוקיות קבועה וידועה.


זה כמו חומר לוהט המפיץ קרינה בצורות שונות, חלקן נראות וחלקן מוחשות כ"קרינת חום" הידועה כקרינת אינפרא אדום.
לאחר זמן, החומר יתקרר, ויפיץ קרינה פחות ופחות אנרגטית (בין השאר פחות נראית ומוחשת), עד שיגיע לטמפרטורת סביבתו: הקרינה הנפלטת ממנו תהיה שקולה לקרינה שהסביבה פולטת לעברו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר יש לך מושג איך לקדם כזו אפשרות, עם פיזיקאים שאולי זה יכול לעניין אותם?

תוכל לקפוץ לאוניברסיטה לקורס רלוונטי בפיזיקה ולדבר עם סטודנטים לתואר בפיזיקה. ואולי אחד מהם ירצה לעשות את הפרוייקט של התואר על הנושא.

בהרבה תחומים בחים, וגם במדע, יש לנו נטייה להאמין שמשהו לגמרי ברור לנו, אבל כשמעמיקים בעניין, לפעמים מתברר שאכן קיימת חידה שפשרה לגמרי לא ברור.

לא דיברתי על אנרגיה הנוצרת או נפלטת תוך כדי השפעה סביבתית או פעילות של אצמים. אלא על האנרגיה הייסודית שממנה עשויים החלקיקים. מה היא? ממה היא עשוייה ומדוע היא לא אוזלת לאחר תקופת חיים כלשהיא?

מדוע למשל קרינת האלקטרון לא דועכת עם הזמן? הרי האלקטרון תמיד פולט את האנרגיה הא"מ שממנה הוא עשוי. אנחנו מודדים את הקרינה שלו ובאמצעותה מגדירים את מאפייניו. אז מדוע הוא בכל זאת ממשיך לפלוט אותה באותה היציבות, ונשאר בעל אותה כמות אנרגיה שמכומתת למסה יציבה של 9.10938356(11)×10−31 kg (עם שינויים קלים לפי השפעות חיצוניות)? לכעורה זה נראה כמו מצבר שלא אוזל. ברור לי שקיים לזה הסבר שמניח את הדעת, אבל אני עוד לא שמעתי אותו. אם אתה יכול להסביר את הדבר הנקודתי הזה, אשמח. אבל שוב, לא מדובר בתיאור כללי של התנהגות אנרגטית, אלא במה היא מהותה של אנרגיה.

בשבילי, זאת חידה יסודית ואמיתית, על אף שהרבה מדענים מסבירים שככה זה ואין כאן חידה. אבל אני נמצא בקשר אם לא מעט מדענים מלומדים וחכמים שמסכימים שזה לגמרי לא ברור, גם להם.

מאז גילוי האטום, אנחנו יודעים שחומר לא עשוי מחומר, אלא מאנרגיה. כל המציאות הפיזית של היקום דומה יותר לסרט תלת-מימד מאשר למציאות פיזית ממשית. מבפנים הסרט בנוי מרצף מורכב ועצום של שני ספרות, (0, 1) שחרוטים אי שם על כונן רחוק ונעלם מהעין שלנו. המציאות הפיזית הרבה יותר מורכבת ממה שנראה לעין.

ציטוט:

תוכל לקפוץ לאוניברסיטה לקורס רלוונטי בפיזיקה ולדבר עם סטודנטים לתואר בפיזיקה. ואולי אחד מהם ירצה לעשות את הפרוייקט של התואר על הנושא.

זה הכיוון שחשבתי עליו לאחרונה. תודה.

הוא פולט אנרגיה - כשהוא מאבד אנרגיה. למשל כשהוא מאט בגלל התנגשות או מעבר ליד מטען אחר.
אבל זו אנרגיה שמתבטאת במהירות יחסית - ולא במסה.
ומהירות יחסית - דווקא כן "אוזלת": האלטרנטור ברכב למשל מאט את מהירות הרכב כשהוא מופעל - תנועת המגנט שיוצרת גל אלקטרומגנטי שמחולל בתורו זרם - מאיט באופן מוחש את הרכב, ולכן צריך תוספת אנרגיה כדי לשמר את המהירות - ולהגביר מעט את הלחיצה על הגז.

יש גם אפקטים של יחסיות:
כשחלקיק מתקרב למהירות האור, צריך להשקיע הרבה אנרגיה כדי לגרום לו להאיץ,
והאנרגיה הזו - מתורגמת לתוספת "מסה" ולכן משפיעה על סביבתה, כי אנרגיה מתבטאת כמו מסה (כמו בפוטון).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 אלקטרון לא פולט אנרגיה...

לא לגמרי מדויק. אלקטרון, באמצעות המסה שלו, פולט קרינה אלקטרו-מגנטית שמאפשרת אינטראקציה עם חלקיקים אחרים. קרינה א"מ היא גם אנרגיה.

ציטוט:

כשחלקיק מתקרב למהירות האור, צריך להשקיע הרבה אנרגיה כדי לגרום לו להאיץ, והאנרגיה הזו - מתורגמת לתוספת "מסה" ולכן משפיעה על סביבתה, כי אנרגיה מתבטאת כמו מסה (כמו בפוטון).

נכון. לכן גם המסה של אלקטרון היא האנרגיה התמונה בו. והיא תמיד מוקרנת כלפי חוץ ומאפשרת לאלקטרון אינטראקציה עם הסביבה. שזה באצם ההגדרה של מסה.

אז הרושם הוא שאכן זה כמו מצבר שלא אוזל. אחרת, האלקטרון היה מאבד מהמסה שלו עם הזמן ולבסוף נעלם. אבל הוא מחזיק את המסה שלו באופן יציב כבר מיליארדי שנים, ללא שינוי.

מאיפה יש לו את הכוח הזה?

כשמסה למשל משפיעה על סביבתה (למשל מושכת מסה אחרת), היא בעצמה נמשכת.
כשחומר מסויים פולט קוונטה של אנרגיה, מתרחש בו תהליך מסויים של איבוד אותה קוונטת אנרגיה.
וכך למשל - כשאלקטרון הנע בחוט מוליך פולט אנרגיה אלקטרומגנטית המשפיעה על הסביבה - הוא גם מאט.
ובסוף - הוא גם יעצר,
ומה שנעצר ומפסיק לפלוט קרינה - אינו מקור אנרגיה אינסופי.

ההבדל העיקרי בין חלקיקים כמו אלקטרון לחלקיקים כמו פוטון שנחשבים "חסרי מסה",
היא שלאלקטרון תישאר מסה גם אם הם ישארו ללא תנועה יחסית כלל,
ואילו אם תאט את הפוטון, תפחית את מסתו עד שלא ישאר דבר.

ניתן להגיד שהאלקטרון כולא את האנרגיה במבנה יציב, שלא מתפרק.
יכול להיות שבמצב מסויים גם הזוג אלקטרון-פוזיטרון יכול לייצר מבנה יציב.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 כשמסה למשל משפיעה על סביבתה (למשל מושכת מסה אחרת), היא בעצמה נמשכת.

אבל כשלא קיימת מסה אחרת בסביבה, כל מסה ממשיכה לפלוט אנרגיה אלקטרומגנטית שמושכת, כי זה טבעה. היא לא מפעילה את המשיכה אך ורק כשהיא מזהה אובייקט בסביבה. זו פליטה תדירה מובנית בכל מסה.

ציטוט:

כשחומר מסויים פולט קוונטה של אנרגיה, מתרחש בו תהליך מסויים של איבוד אותה קוונטת אנרגיה. וכך למשל - כשאלקטרון הנע בחוט מוליך פולט אנרגיה אלקטרומגנטית המשפיעה על הסביבה - הוא גם מאט. ובסוף - הוא גם יעצר, ומה שנעצר ומפסיק לפלוט קרינה - אינו מקור אנרגיה אינסופי.

זה נכון לגבי גורם חיצוני שמשפיע על חומר מסויים וגורם לו לפלוט קוונטה של אנרגיה. כנ"ל כשמדובר בגורם חיצוני שגורם לאלקטרון לנוע בחוט מוליך. נכנסת אנרגיה בצורה אחת ויוצאת בצורה אחרת.

אבל כאן מדובר באנרגיה המובנית בחלקיק כמו אלקטרון, ללא השפעה חיצונות.

ציטוט:

ההבדל העיקרי בין חלקיקים כמו אלקטרון לחלקיקים כמו פוטון שנחשבים "חסרי מסה", היא שלאלקטרון תישאר מסה גם אם הם ישארו ללא תנועה יחסית כלל, ואילו אם תאט את הפוטון, תפחית את מסתו עד שלא ישאר דבר. ניתן להגיד שהאלקטרון כולא את האנרגיה במבנה יציב, שלא מתפרק.

קיים תיאור של הפוטון כגל נוסע, כשלאומת זאת, חלקיק בעל מסה הוא גל עומד. לפי אותו תיאור, גלים עומדים (חלקיקים בעלי מסה) מייצרים את האנרגיה האלקטרומגנטית שלהם (המסה) מכורך עמידתם במקום. כלומר, הטבע של אנרגיה הוא לנסוע בצורה סיבובית שיוצרת גל. אבל כאשר, מסיבה כלשהיא שלא ברורה, קוונטה של אנרגיה נעמדת במקום ומפסקיה לנסוע, היא מהמרת את הסיבוב הגלי שלה לסיבוב סביב עצמה, ואז היא רוכשת את תכונת המסה שלה. זה קצת תואם את התיאור של אלקטרון שכולא את האנרגיה שלו במבנה יציב.

ובחזרה לאותה אנרגיה מובנית שהיא תמיד נמצאת בפעולה אנרגטית (אולי בגלל הסיבוב שלה סביב עצמה) אפילו ללא כל השפעה חיצונית. למשל אלקטרון בודד ממשיך להסתובב סביב עצמו גם כשאין לו כל השפעה חיצונית. הוא עושה זאת מתוך כוחו הפנימי, כנראה. אז הוא כן מייצר אנרגיה כדי להסתובב, אבל האנרגיה שלו לא מופחתת.

במחקרים ועבודות אקדמיות שקראתי, לא מצאתי השארה לגבי הסיבה שחלקיק אחד מסתובב סביב עצמו, וחלקיק אחר לא. זה פשוט מקובל כטבעם המובנה של החלקיקים. ואם כך, זה מחזק הת התהיה לגבי יכולתו של פוטון לעמוד במקום ולהפוך לאלקטרון ופוזיטרון. כי אם זה היה בהחלט אפשרי, אז היינו צריכים כבר להגיע לשחזור התופעה. הכי קרוב שהגענו זה באמצעות איסוטופ...אבל זה עדיין רחוק מהפשטות של מקרא הפוטון.

ציטוט:

יכול להיות שבמצב מסויים גם הזוג אלקטרון-פוזיטרון יכול לייצר מבנה יציב.

זה נשמע עוד יותר סביר מחלקיק אחד שעושה זאת. שני חלקיקים שווים במסה ומנוגדים בקרינה, יכולים ליצור תמיכה הדדית למבנה, שהיא יותר איתנה, לכאורה, מחלקיק אחד.

למרות שלעיתים מתארים את השפעת הכבידה כשדה,
לא מדובר בשדה אלקטרומגנטי שנפלט מהמסה.
למעשה - לא מדובר על שדה אלקטרומגנטי כלל, אלא על כבידה - כוח אחר.

תיאור הפוטון כגל נוסע - משמעו שיש לו כיווניות ומהירות, אבל אין לו "מיקום".
תיאור חלקיקים אחרים כגל עומד - לא סותר מהירות שיש לחלקיק, אלא רק שלגל יש תדירות כזו שיש לה מיקום מסויים - סביבו האנרגיה מתרכזת.
אם תבטל את תנועתו הכיוונית של הגל - גל שאין לו "מיקום" יתפוגג, אבל גל שיש לו "מיקום" ימשיך להתמקד בו - ולכן לא יתפוגג.
אבל בשני המקרים - מה שהתפוגג זה המסה שנבעה מהאנרגיה הכיוונית.

ההגדרה שמצאתי לחלקיקים הדומים לפוטון היא "חלקיקים חסרי מסת מנוחה", הגדרה שממצה את הרעיון.

אלקטרון לא "מייצר" אנרגיה כדי לנוע בסיבוב, בדיוק כפי שכדור הארץ לא "מייצר" אנרגיה כדי להסתובב סביב השמש, והירח לא "מייצר אנרגיה כדי להסתובב סביב כדור הארץ.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר זה נשמע עוד יותר סביר מחלקיק אחד שעושה זאת. שני חלקיקים שווים במסה ומנוגדים בקרינה, יכולים ליצור תמיכה הדדית למבנה, שהיא יותר איתנה, לכאורה, מחלקיק אחד.

למעשה זה פחות סביר.
חלקיק אחד הומוגני, נובע ממשוואת גל בודדת, ולכן יהיו נקודות שיווי משקל ("גל עומד").
שני חלקיקים מפעילים זה על זה כוחות שונים, ולכן לא כל מבנה ששני חלקיקים שונים יוצרים זה על זה יהיה יציב, וגם היציבות הזו בפני כוחות חיצוניים תהיה נמוכה יותר.

תשווה את יציבותו של גרעין אטום מימן ליציבותו של אטום מימן - תראה סדרי גודל ביציבות,
אבל כמו שאתה מבין, זה לא אומר שמבנה כזה לא אפשרי, לדעתי כדאי לברר עם פיזיקאי חלקיקים.

למרות שאין לנו מושג מה היא מהות האנרגיה שממנה עשויים החלקיקים,
או ממה האנרגיה עצמה עשוייה,
היא מתבטאת בקרינה אלקטרומגנטית.

המשיכה בין חלקיקים, למשל אחיזת פרוטון באלקטרון, היא אלקטרומגנטית.
מן הסתם, ניתן להגדיר את כוח הכבידה של כל חלקיק ע"י המסה שלו.
אבל קרינה אלקטרומגנטית היא הרבה יותר חזקה מכוח הכבידה ביחס למסה.
והיא מושכת וגם דוחה.

נדמה שגלשנו מעט לנושאים צדדיים, וזה מעניין.
הרבה ידע עדיין חסר למדע בתחום החלקיקים והכוחות שמתחוללים ברובד התת-אטומי.
למשל, אי אפשר להיות בטוח כרגע באם כוח הכבידה הוא לא התגלמות מאוד מאוד חלשה
של הכוח האלקטרומגנטי שבחלקיקים.

אבל אנחנו אוהבים להמציא חלקיקים וכוחות דמיוניים שמעולם לא ראינו,
כשלפעמים מגלים תופעות חדשות.
כמו גרביטרונים והיגסים למיניהם.
לא מן הנמנע שחיפושים כאלה עתידים להוביל לממצאים שכבר ידועים לנו.

למשל, שחלקיק ההיגס הוא באצם פוזיטרון שמחזיק את ההדרונים כזה חזק,
מפני המורכבות והגיאומטריה של החלקיקים שמרכיבים האדרונים.

או שכוח הכבידה מקורה באנרגיה שממנה עשויים החלקיקים.

נושאים אלו הם עדיין בחזקת תיאוריות, למרות שרכשו תוקף של כמעט עובדות, עם השנים.
כמו המפץ הגדול וכל מה שמשתמע מהתיאוריה.
לטעמי, התוקף-יתר הזה יכול להזיק למדע ולהתקדמות.

אני נוטה לחשוב שהמקור של כל צורות האנרגיה ביקום הוא כוח אחד,
שמתבטא בצורות ועוצמות שונות לפי מורכבות רבדי החלקיקים ופועלם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 תשווה את יציבותו של גרעין אטום מימן ליציבותו של אטום מימן - תראה סדרי גודל ביציבות, אבל כמו שאתה מבין, זה לא אומר שמבנה כזה לא אפשרי, לדעתי כדאי לברר עם פיזיקאי חלקיקים.

זאת אולי השוואה שגויה. צריך להשוות בין שני חלקיקים שווים במסה אך בעלי קרינות מנוגדות.
מה שכן, אתה מאוד עוזר להתמקד בדברים החשובים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר כידוע, חוסר השוויון הבולט לעין המדע בין חומר לאנטי-חומר הוא אחד התעלומות הגדולות מאז שהתגלה הפוזיטרון בשנת 1932. הפוזיטרון הוא החלקיק אנטי-חומר היחיד שנוצר באופן טבעי, לאומת חלקיקים אחרים שנוצרים באמצעות מאיצים. בכל המקרים של יצור פוזיטרון, נוצר גם איתו אלקטרון בתהליך הנקרא "ייצור זוגי", ואז הם מתחברים וכביכול משמידים זה את זה. כיוון שהם נוצרים יחד, צפוי שיהיה ביקום כמות שווה של פוזיטרונים ואלקטרונים. וכידוע, לא היא.

נראה לי שההנחה שלך שגויה. אתה מניח שכל החומר והאנטי-חומר ביקום מקורם באותו מקור. אנו יודעים "לייצר" פוזיטרונים בצורה טבעית בתהליכים שמתרחשים באופן טבעי באיזוטופים. בדיקת PET מסתמכת על פוזיטרונים הנפלטים מאיזוטופ שמוכנס לגוף המטופל, וכאשר אותם פוזיטרונים פוגשים אלקטרונים ברקמה הסמוכה אליהם, הם יוצרים אנרגיה אותה הסורק מגלה.
אבל זה לא מה שמטריד את המדע. מבחינה פיזיקלית, חומר ואנטי-חומר הם שקולים, לא אמורה להיות העדפה של אחד על פני האחר, כך שאם חלקיקי אנטי חומר גם הם חלק מהחלקיקים שנוצרו כתוצאה מהמפץ הגדול ובאמת אין העדפה, היינו מצפים למצוא ביקום מקומות שבנויים מאנטי-חומר, בצורה אנלוגית לחומר המוכר לנו. הבעיה היא שאסטרונומים לא מכירים אף מקום אחד ביקום הנצפה שבנוי מאנטי-חומר, נראה שהיקום כולו בנוי אך ורק מחומר רגיל, וזה קצת מפתיע.
נראה לי שאם במקור לא היה איזון בין כמות החומר לכמות האנטי-חומר שנוצרה בהיווצרות היקום, זה היה מסביר את הנטיה לחומר, שכן אם החומר שלט, אולי כל האנטי חומר נעלם כשפגש חומר, אבל למה שתהיה העדפה לחומר על פני אנטי-חומר?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר חשבתי לשאול ולדון עם חברי הפורום המעוניינים בנושא, האם מי מכם פתוח לאפשרות שחומר ואנטי-חומר לא בהחלט משמידים זה את זה...אלא מתחברים יחד וסופגים את השדה האלקטרו-מגנטי שלהם, אחד לתוך השני...וללא קרינה א"מ החוצה מהחלקיקים, אי אפשר לראותם עוד.

לא הבנתי מה אתה אומר כאן. כשחלקיק והאנטי-חלקיק המקביל שלו נפגשים, הם "נעלמים" ונוצרים שני פוטונים, כלומר אנרגיה, אותה אפשר למדוד בגלאי. יש כאן שימור מסה/אנרגיה. זוג חלקיקים לא יכולים פשוט "להיעלם" (נתעלם מאפקטים הזויים של קוונטים, אפקט קזימיר וחבריו).

הדגשה: אני לא פיזיקאי. כל מה שאמרתי זה ידע שרכשתי מסרטונים ב-youtube בערוצי מדע פופולרי כמו DeepSkyVideos ו-Sixty Symbols (סופר מעניין). הסיכוי שאני מבלבל בשכל לא זניח.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Kill-Machine נראה לי שההנחה שלך שגויה. אתה מניח שכל החומר והאנטי-חומר ביקום מקורם באותו מקור. אנו יודעים "לייצר" פוזיטרונים בצורה טבעית בתהליכים שמתרחשים באופן טבעי באיזוטופים.

עוד לא מצאנו מקרא שפוזיטרון נוצר ללא אלקטרון. תהליך ייצורו נקרא "ייצור זוגי", Pair Production. רואים את התהליך גם על פני השמש ובליבת הגלקסיה, וגם סביבנו תמיד...אלקטרונים ופוזיטרונים נוצרים למשך ננו-שניה, ואז מתחברים, נעלמים ופולטים 2 קרינות גמה, ביחס למסת שני החלקיקים. זה גם התהליך שבסריקת PET, רק באמצעות התפרקות האיזוטופ במקום פוטון מזדמן - או מכוח פליטה מכוכבים וליבת גלקסיות. לא ידוע לנו על תהליך אחר אשר פולט רק פוזיטרונים, ללא אלקטרונים...או להיפך.

זו תופעה ייחודית שאין דומה לה בייקום. התהליך היחיד בטבע שאנו רואים מקרוב, אשר בו נוצר חומר חדש בעל מסה. אז נראה שנכון שהסוגיה מטרידה את המדע, כי ע"פי תהליך הייצור, אכן צריך להיות קמות שווה של שניהם.

המקום היחיד הזמין שעוד לא הצלחנו לבדוק זה בהרכבם של פרוטונים ונוטרונים, כלומר בהרכב הקוורק. את זה עוד לא פיצחנו סופית אבל מתקרבים. גם שם קיים היצור הזוגי במידה לא מבוטלת, בתוצאות הנגשת פרוטונים, וזה מאוד מאודד את האפשרות שהאנטי-חומר הנעלם, שאמור להשתוות לחומר, אולי נמצא ונסתר בליבת הקווארק...וגורם למה שמכונה הקוח החזק שמחזיק את הפרוטון/נוטרון.

ציטוט:

זוג חלקיקים לא יכולים פשוט "להיעלם" (נתעלם מאפקטים הזויים של קוונטים, אפקט קזימיר וחבריו).

בדיוק נכון. חלקיקים בעלי מסה לא אמורים להשתמד בכזו קלות ולעבד את המסה שלהם. הם חייבים להיות עדיין שם, מנוטרלים ונעלמים. עד שיזדמן עוד כוח מפריד ואז הם מופיעים ונעלמים שוב. הקצף הקוסמי, בלשון פיזיקת הקוונטום.

ואם יקרה כוח עצום ומתמשך כמו שקיים על פני השמש או בליבת הגלקסיה, אז הזוגות מתחברים בקבוצות גדולות יותר, ובליבם פוזיטרון שמסוגל להחזיק עד 1836 חלקיקים, ואז בא האלקטרון, חג סביבם...ופלא פלאים... אטום מימן חדש נוצר. ייתכן שכך יכולות לגדול השמש והגלקסיה.

ציטוט:

הדגשה: אני לא פיזיקאי. כל מה שאמרתי זה ידע שרכשתי מסרטונים ב-youtube בערוצי מדע פופולרי כמו DeepSkyVideos ו-Sixty Symbols (סופר מעניין). הסיכוי שאני מבלבל בשכל לא זניח.

זה נכון לכולנו, לא? אפילו פרופסורים לא חדלים ללמוד ע"י בחישה בממצאים ובלבולי שכל (לפחות של עצמם) .

מתישהו נוצר היקום. בתהליך הזה, נוצרה כל האנרגיה וכל החומר (ואנטי חומר... חייבים מילה אחרת ל"חומר" בקונטקסט הזה) הקיים ביקום. למיטב הבנתי, הבעיה שמטרידה פיזיקאים היום היא שאם חומר ואנטי-חומר באמת שקולים, צריכה היתה להיות העדפה כלשהי לכיוון החומר כדי שהיקום יראה כמו שהוא נראה היום, וזה בעיה שעוד לא יודעים להסביר.
אני לא מדבר על איך מייצרים את החלקיקים האלה, וזה שכשהם נוצרים, הם נוצרים יחד עם האנטי-חלקיק המתאים להם. סבבה, אבל זה לא מה שמעניין.

ציטוט:

בדיוק נכון. חלקיקים בעלי מסה לא אמורים להשתמד בכזו קלות ולעבד את המסה שלהם. הם חייבים להיות עדיין שם, מנוטרלים ונעלמים. עד שיזדמן עוד כוח מפריד ואז הם מופיעים ונעלמים שוב. הקצף הקוסמי, בלשון פיזיקת הקוונטום.

אבל זו בדיוק הסיבה שקוראים לזה "אנטי-חומר". חלקיק ואנטי חלקיק נכנסים מצד אחד, מהצד השני יוצאת אנרגיה בצורה פוטונים ואולי חלקיקים נוספים, כך שסך האנרגיה והמסה בכניסה שווה לסך האנרגיה והמסה ביציאה. לא ברורה לי הקביעה ש"הם חייבים להיות עדיין שם, מנוטרלים ונעלמים". כמו כן לא ברורה לי האמירה "עד שיזדמן עוד כוח מפריד ואז הם מופיעים ונעלמים שוב". אם אתה מתכוון לדברים כמו אפקט קזימיר, אז שם מדובר על חלקיקים וירטואליים שנוצרים בזוג לרגע קצרצר ומתחברים חזרה ונעלמים מיד. החלקיקים האלה נוצרים "יש מאין" לכאורה, ללא חלקיקים מקוריים שיוצרים אותם. למיטב הבנתי, זה נובע מענייני אי-וודאות שקיימים בסדרי גודל כאלה של זמן ואנרגיה.

ציטוט:

ואם יקרה כוח עצום ומתמשך כמו שקיים על פני השמש או בליבת הגלקסיה, אז הזוגות מתחברים בקבוצות גדולות יותר, ובליבם פוזיטרון שמסוגל להחזיק עד 1836 חלקיקים, ואז בא האלקטרון, חג סביבם...ופלא פלאים... אטום מימן חדש נוצר. ייתכן שכך יכולות לגדול השמש והגלקסיה.

לא הבנתי כלום. לא יודע איך הגעת מפוזיטרון ואלקטרון לאטום מימן :\

ציטוט:

זה נכון לכולנו, לא? אפילו פרופסורים לא חדלים ללמוד ע"י בחישה בממצאים ובלבולי שכל (לפחות של עצמם) .

לפרופסורים יש ידע אמיתי, מגובה במספרים ומסמכים. אני בסה"כ מקשיב לפרופסורים מסבירים את התיאוריות הכי מסובכות בעולם לצופה youtube טיפש. אפשר ללמוד מזה הרבה, אבל מגיעים לגבול מהר מאוד.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Kill-Machine מתישהו נוצר היקום. בתהליך הזה, נוצרה כל האנרגיה וכל החומר (ואנטי חומר... חייבים מילה אחרת ל"חומר" בקונטקסט הזה) הקיים ביקום. למיטב הבנתי, הבעיה שמטרידה פיזיקאים היום היא שאם חומר ואנטי-חומר באמת שקולים, צריכה היתה להיות העדפה כלשהי לכיוון החומר כדי שהיקום יראה כמו שהוא נראה היום, וזה בעיה שעוד לא יודעים להסביר.

נכון. ובמילים אחרות, היה אמור להיות שוויון פוזיטרונים (+E) לאלקטרונים (-E), אבל לא רואים את השוויון. ההצעה היא שהשוויון קיים, אבל נעלם לנו כרגע, חרף עוד התקדמות מחקרית.

ציטוט:

אני לא מדבר על איך מייצרים את החלקיקים האלה, וזה שכשהם נוצרים, הם נוצרים יחד עם האנטי-חלקיק המתאים להם. סבבה, אבל זה לא מה שמעניין.

להיפך, זה הכי מרתק. כי זה מה שיוצר את הדילמה.

ציטוט:

אבל זו בדיוק הסיבה שקוראים לזה "אנטי-חומר". חלקיק ואנטי חלקיק נכנסים מצד אחד, מהצד השני יוצאת אנרגיה בצורה פוטונים ואולי חלקיקים נוספים, כך שסך האנרגיה והמסה בכניסה שווה לסך האנרגיה והמסה ביציאה.

לא בדיוק. לפני שהזוג נכנסים, הם קודם נוצרים. אין לנו שום תופעה אחרת שבה נוצרים חלקיקים יסודיים לאטום בעלי מסה בצורה כזאת. אפילו עם מאיץ החלקיקים החזק ביותר, אנחנו לא מסוגלים לייצר חלקיקים חדשים בעלי מסה, מסתם אנרגיה זעירה כפי שעושה פוטון פיפסקי או מעט חומר רדיו-אקטיבי. אנחנו יכולים להנגיש חלקיקים ולפרק אותם, אבל עוד לא יוצרים חלקיקים ממש מאנרגיה ללא מסה. והתהיה הגדולה היא איך הם נוצרים. איזה כוח נעלם יכול להופך פוטון ללא מסה לאלקטרון ופוזיטרון בעלי מסה. מה גורם למהפך הזה שאין לו אך ורעה ביקום הידוע? התשובה בהחלט לא לגמרי ברורה.

הצעה אפשרית היא שחלקיקי יסוד אלה לא נוצרים זה עתה, כפי התיאוריה, אלה הם קיימים תמיד מאז היצירה הראשונית. הזוגים המחוברים מפנים את הקרינה/משיכה האלקטרמגנטית שלהם אחד לתוך השני. ללא קרינה החוצה כפי שקורה אם אלקטרון בודד, או כל חלקיק אחר, אז אנחנו לא מסוגלים לראות אותם. כי אנחנו רואים את החלקיקים (ומגדידים את אופיים) באמצעות התחקות אחר הקרינה הא"מ שלהם.

מסקנה פוטנציאלית מאפשרות כזו היא שכל החלל, שלכאורה ריק, באצם מלא וצפוף בזוגות הנעלמים, שבאצם מגדירים את החלל עצמו. לכן קרני אור יכולים להתעקם בחלל, כי לרובד החלל יש תוכן פיזי נזיל שיכול לנוע בקרבת מסות גדולות של חומר..ושעליו נוסעים גלי/חלקיקי אור.

השדה הכולל של הזוגות הנעלמים יכול בהחלט להסביר תופעות עלומות שונות כמו חומר חשוך, קרינת הרקע הקוסמית ואף שדה בוזון ההיגס, שגם הוא חמקמק למדי.

ציטוט:

לא ברורה לי הקביעה ש"הם חייבים להיות עדיין שם, מנוטרלים ונעלמים". כמו כן לא ברורה לי האמירה "עד שיזדמן עוד כוח מפריד ואז הם מופיעים ונעלמים שוב". אם אתה מתכוון לדברים כמו אפקט קזימיר, אז שם מדובר על חלקיקים וירטואליים שנוצרים בזוג לרגע קצרצר ומתחברים חזרה ונעלמים מיד. החלקיקים האלה נוצרים "יש מאין" לכאורה, ללא חלקיקים מקוריים שיוצרים אותם. למיטב הבנתי, זה נובע מענייני אי-וודאות שקיימים בסדרי גודל כאלה של זמן ואנרגיה. לא הבנתי כלום. לא יודע איך הגעת מפוזיטרון ואלקטרון לאטום מימן :\

אשתדל להסביר. ניקח לדוגמה את ליבת השמש...או התנאים על פני השמש. שם הכוח הא"מ הוא עדיר מימדים, ביחס לכדור ארצנו. שם, אנחנו רואים כמויות ענקיות של הייצור הזוגי.

ההצעה היא שבתנאים כאלה, הזוגות הקיימים אך נעלמים, שממלאים את החלל והיקום, מתפצלים, כי הכוח הא"מ סביבם חזק יותר מהמשיכה שלהם אחד לשני.

אבל לא כמו אצלנו עם הפוטון, שם, הם לא יכולים להתחבר שוב מפני כוח הסביבה. הם נפלטים החוצה ויכול לקרות שפוזיטרון אחד בודד, שהוא אוהב למשוך אליו דברים, מושך את החלקיקים הכי קרובים אליו. אולי מהזוגות הנצמדים שהם בקצה האיזור הזה.

הפוזיטרון, ייתכן מכורח כוחו המוגדר ומוגבל, אולי מסוגל להחזיק עד 918 זוגות, שהם 1836 חלקיקים, שזה המשקל האלקטרוני של פרוטון ונוטרון. כלומר הפרוטון שווה במסה שלו ל-1836 אלקטרונים ו/או פוזיטרונים.

עכשיו שהם נפלטים מהשמש ומגיעים לאיזור בטוח יותר, כמו אצלנו כשהם מתחברים, כשבא האלקטרון לחפש את הבן זוג שלו, הפוזיטרון, הוא לא יכול להתחבר אליו כי הוא עטוף ב-1836 חלקיקים זוגיים. אז מה הוא יכול לעשות? רק להכנס לסיבוב (אורביט) סביב הגוש החדש שבליבתו נמצא הפוזיטרון שהוא מחפש.

אז יש לנו גוש שהוא במסה של פרוטון אחד עם אלקטרון אחד שחג סביבו, הלא זה אטום מימן חדש? פרוטון אחד ואלקטרון אחד.

וכך אולי נוצר כל החומר האטומי שביקום.

וכיוון שכמות שווה של אלקטרונים ופוסיטרונים קיימת בתוך הפרוטון והנוטרון עצמם (כאשר גוש החלקיקים הזה מחובר בצורה של 3 שדות א"מ שהם הקוורקים), אז פתרנו את חידת חוסר השוויון בין חומר לאנטי-חומר שמטרידה את מנוחת רבים וטובים.

ציטוט:

לפרופסורים יש ידע אמיתי, מגובה במספרים ומסמכים.

זה נכון, ואין כאן כל יומרה או טענה של שוויון עם הידע של כל בעלי הידע. זה רק שהמקשה האנושית מראה לנו, פעם אחר פעם, שאנחנו מתקדמים בגלים. גלים של התפרצות ידע וגלים של דעיכה. לפעמים גל חדש יכול לנבוע ממקורות לא צפויים, כי זה הוא הטבע האנושי/חברתי.

על כן טוב ומותר להרהר במוסכמות, להעמיק בשאלות ולנסות לצאת מהקופסה מדי פעם. לנסות ולנער את החבילה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר נכון. ובמילים אחרות, היה אמור להיות שוויון פוזיטרונים (+E) לאלקטרונים (-E), אבל לא רואים את השוויון. ההצעה היא שהשוויון קיים, אבל נעלם לנו כרגע, חרף עוד התקדמות מחקרית.

אסטרונומים חוקרים את היקום כבר מאות שנים. לדעתי משהו כמו 100 שנה שאנחנו יודעים לבצע מדידות יחסית חכמות על היקום הנצפה. בכל היקום הנצפה עוד לא מצאנו ראיות לאוסף כלשהו של אנטי-חומר. זה לא קשור לתהליך ה-annihilation של זוג חלקיק-אנטי-חלקיק, זה יותר בסיסי מזה. נשמע כאילו הרעיון שלך שיש שיוויון כזה לא אמור להחזיק מים כי אם יש שיוויון ותמיד היה שיוויון, כי הרי למה שתהיה נטיה ליקום לצד אחד על פני הצד השני (מה שבאמת מעניין אותנו לדעת), אז בגלל שכל היקום הנצפה בנוי מחומר, יש עוד כמות זהה של אנטי-חומר שאנחנו לא מסוגלים לראות, וזה לא הגיוני, שכן לאנטי-חומר אותן תכונות כמו חומר, ואין שום סיבה בעולם שלא נוכל לזהות אותו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר לא בדיוק. לפני שהזוג נכנסים, הם קודם נוצרים. אין לנו שום תופעה אחרת שבה נוצרים חלקיקים יסודיים לאטום בעלי מסה בצורה כזאת. אפילו עם מאיץ החלקיקים החזק ביותר, אנחנו לא מסוגלים לייצר חלקיקים חדשים בעלי מסה, מסתם אנרגיה זעירה כפי שעושה פוטון פיפסקי או מעט חומר רדיו-אקטיבי. אנחנו יכולים להנגיש חלקיקים ולפרק אותם, אבל עוד לא יוצרים חלקיקים ממש מאנרגיה ללא מסה. והתהיה הגדולה היא איך הם נוצרים. איזה כוח נעלם יכול להופך פוטון ללא מסה לאלקטרון ופוזיטרון בעלי מסה. מה גורם למהפך הזה שאין לו אך ורעה ביקום הידוע? התשובה בהחלט לא לגמרי ברורה.

איך החלטת שאותו זוג חלקיק-אנטי-חלקיק נוצרו מאנרגיה, כאילו היתה כאן תגובה של כמה פוטונים שהפכו לזוג אלקטרון-פוזיטרון? במאיצי חלקיקים משתמשים באלומות של פרוטונים, מאיצים אותן לרמות אנרגיה עצומות ומנגישים אותן. בהתנגשויות האלה נוצרים המון חלקיקים אחרים, בוזונים ופרמיונים, חלקיקי אנרגיה וחלקיקי מסה. מיואונים, אלקטרונים, פוזיטרונים, פוטונים ועוד שלל חלקיקים מוזרים אחרים. לפי מה שקראתי בוויקיפדיה, הפיזיקה של הנגשת זוג פוטונים קיימת אבל אנחנו לא יודעים לעשות את זה בפועל, אלא רק להשתמש בחלקיקים טעונים שפולטים פוטונים. בנוסף, נטען שם שזוג פוטונים כלל לא יכולים ליצור אינטרקציה ישירה, אלא רק אם אחד מהם מתפרק לחלקיק-אנטי-חלקיק.
בקיצור, נראה שאתה מתבסס על משהו שתיאורטית קיים אבל לא הצלחנו ליצור במעבדה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר הצעה אפשרית היא שחלקיקי יסוד אלה לא נוצרים זה עתה, כפי התיאוריה, אלה הם קיימים תמיד מאז היצירה הראשונית. הזוגים המחוברים מפנים את הקרינה/משיכה האלקטרמגנטית שלהם אחד לתוך השני. ללא קרינה החוצה כפי שקורה אם אלקטרון בודד, או כל חלקיק אחר, אז אנחנו לא מסוגלים לראות אותם. כי אנחנו רואים את החלקיקים (ומגדידים את אופיים) באמצעות התחקות אחר הקרינה הא"מ שלהם.

אפשר להגיד על זה כמה דברים. דבר ראשון, אני לא מבין מה זה "מפנים את הקרינה/משיכה האלקטרומגנטית שלהם אחד לתוך השני, ללא קרינה החוצה". חלקיק בעל מטען יוצר שדה, וכל חלקיק אחר בעל מטען ירגיש כוח כשהוא יהיה בשדה הזה.
דבר שני, אנחנו יודעים למדוד את האנרגיה שנוצרת מחיבור חלקיק-אנטי-חלקיק ולראות שחוק שימור המסה-אנרגיה נשמר. אם כן, לזוג חלקיק-אנטי-חלקיק שלך אין מסה ואין אנרגיה. אז הם לא קיימים.
דבר שלישי, מדידה של חלקיקים צריכה איזשהו מקור אנרגיה. מקור האנרגיה הזה יכול להגיע ישירות מהאובייקט, למשל לצלם תמונה של השמש זה פשוט למדי, אבל גם אם אין שום קרינה שיוצאת מהאובייקט, אנחנו יכולים לבנות את המקור, כמו פלאש, ולהקרין על האובייקט ולצפות בתוצאות. הדרך היחידה שבה לא נוכל לראות זוג כזה במדידה היא אם הם אדישים לחלוטין לכל סוג של אנרגיה שנזרוק עליהם. אפילו ניוטרינו אנחנו מצליחים לגלות, מאוד בקושי אבל מצליחים. אם החלקיקים האלה אדישים לחלוטין לכל סוג קרינה, אז טכנית, אין להם מסה או אנרגיה, למיטב הבנתי הבסיסית, מה ששוב מביא אותנו למסקנה שהם לא קיימים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר מסקנה פוטנציאלית מאפשרות כזו היא שכל החלל, שלכאורה ריק, באצם מלא וצפוף בזוגות הנעלמים, שבאצם מגדירים את החלל עצמו. לכן קרני אור יכולים להתעקם בחלל, כי לרובד החלל יש תוכן פיזי נזיל שיכול לנוע בקרבת מסות גדולות של חומר..ושעליו נוסעים גלי/חלקיקי אור.

אז הגענו עכשיו לאיינשטיין... נשמע כאילו אתה נסוג חזרה לתיאוריית האתר שגרסה שהיקום מלא באיזשהו חומר. עברו כמה שנים מאז ומישהו בשם איינשטיין הסביר בצורה די מדהימה את היקום ובעיקר את הגרביטציה. אור מתעקם בגלל הקשר בין גרביטציה ועקמומיות המרחב. התיאוריה של איינשטיין, שהוכחה באינספור ניסויים ומקובלת כאמת מדעית, היא שמסה מעקמת את המרחב סביבה, כך שאור לא מתפשט בקו ישר כמו שאנחנו חושבים על זה, אלא בקו ישר במרחב עקום, ולכן מסה מעקמת את המסלול של קרינה. שוב, הוכח באינספור ניסויים. אני לא רואה סיבה לדון בהתעקמות אור בחלל במסגרת דיון כזה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר השדה הכולל של הזוגות הנעלמים יכול בהחלט להסביר תופעות עלומות שונות כמו חומר חשוך, קרינת הרקע הקוסמית ואף שדה בוזון ההיגס, שגם הוא חמקמק למדי.

קביעה מאוד החלטית קבעת כאן. אתה טוען שיש כאן ים של חלקיקים שאין להם שום השפעה על הסביבה, ובאותה נשימה קובע שזה אולי המקור לחומר אפל. קרינת רקע קוסמית היא דבר ידוע ומקורה ברור לנו, הלא הוא המפץ הגדול. חומר אפל זו תופעה שלפיה המדידות מראות שהיקום הרבה יותר מאסיבי ממה שאנחנו מצליחים למדוד, כמדומני משהו כמו 80 אחוז מהמסה שלו לא נראית לנו. אז אם זו מסה, וזה משהו שאנחנו רואים במדידות, אז שוב יש כאן משהו שנובע מאינטרקציה כלשהי שלא יכול להיות קשור לתיאוריה שלך של חלקיקים שאין להם שום אינטרקציה עם הסביבה. משהו בלי אנרגיה ומסה לא יכול ליצור אינטרקציה עם כלום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר אשתדל להסביר. ניקח לדוגמה את ליבת השמש...או התנאים על פני השמש. שם הכוח הא"מ הוא עדיר מימדים, ביחס לכדור ארצנו. שם, אנחנו רואים כמויות ענקיות של הייצור הזוגי. ההצעה היא שבתנאים כאלה, הזוגות הקיימים אך נעלמים, שממלאים את החלל והיקום, מתפצלים, כי הכוח הא"מ סביבם חזק יותר מהמשיכה שלהם אחד לשני. אבל לא כמו אצלנו עם הפוטון, שם, הם לא יכולים להתחבר שוב מפני כוח הסביבה. הם נפלטים החוצה ויכול לקרות שפוזיטרון אחד בודד, שהוא אוהב למשוך אליו דברים, מושך את החלקיקים הכי קרובים אליו. אולי מהזוגות הנצמדים שהם בקצה האיזור הזה. הפוזיטרון, ייתכן מכורח כוחו המוגדר ומוגבל, אולי מסוגל להחזיק עד 918 זוגות, שהם 1836 חלקיקים, שזה המשקל האלקטרוני של פרוטון ונוטרון. כלומר הפרוטון שווה במסה שלו ל-1836 אלקטרונים ו/או פוזיטרונים. עכשיו שהם נפלטים מהשמש ומגיעים לאיזור בטוח יותר, כמו אצלנו כשהם מתחברים, כשבא האלקטרון לחפש את הבן זוג שלו, הפוזיטרון, הוא לא יכול להתחבר אליו כי הוא עטוף ב-1836 חלקיקים זוגיים. אז מה הוא יכול לעשות? רק להכנס לסיבוב (אורביט) סביב הגוש החדש שבליבתו נמצא הפוזיטרון שהוא מחפש. אז יש לנו גוש שהוא במסה של פרוטון אחד עם אלקטרון אחד שחג סביבו, הלא זה אטום מימן חדש? פרוטון אחד ואלקטרון אחד. וכך אולי נוצר כל החומר האטומי שביקום. וכיוון שכמות שווה של אלקטרונים ופוסיטרונים קיימת בתוך הפרוטון והנוטרון עצמם (כאשר גוש החלקיקים הזה מחובר בצורה של 3 שדות א"מ שהם הקוורקים), אז פתרנו את חידת חוסר השוויון בין חומר לאנטי-חומר שמטרידה את מנוחת רבים וטובים.

וואו. יש לך דימיון פורה.
לפי התיאוריה, קיימים מקומות בהם חלקיק ואנטי חלקיק נוצרים ונפרדים זה מזה. למשל, באופק האירועים של חור שחור.
טענת משהו לא ברור על זה ש"פוזיטרון אחד בודד, שהוא אוהב למשוך אליו דברים, מושך את החלקיקים הכי קרובים אליו" ואז "הפוזיטרון, ייתכן מכורח כוחו המוגדר ומוגבל, אולי מסוגל להחזיק עד 918 זוגות, שהם 1836 חלקיקים, שזה המשקל האלקטרוני של פרוטון ונוטרון. כלומר הפרוטון שווה במסה שלו ל-1836 אלקטרונים ו/או פוזיטרונים". באמת, זה ג'יבריש. פוזיטרון אחד יעוף לאנשהו בגלל שדה חזק מאוד, נניח, ואז הוא יפגוש אלקטרון ויעלם. זו האבולוציה שלו. אבל מה זה על "להחזיק זוגות"? גרביטציה? משיכה חשמלית? לא ברור לי בכלל מה אתה אומר. הפוזיטרון יפגוש אלקטרון, שלום ולהתראות. איזה זוגות הוא מושך?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר זה נכון, ואין כאן כל יומרה או טענה של שוויון עם הידע של כל בעלי הידע. זה רק שהמקשה האנושית מראה לנו, פעם אחר פעם, שאנחנו מתקדמים בגלים. גלים של התפרצות ידע וגלים של דעיכה. לפעמים גל חדש יכול לנבוע ממקורות לא צפויים, כי זה הוא הטבע האנושי/חברתי. על כן טוב ומותר להרהר במוסכמות, להעמיק בשאלות ולנסות לצאת מהקופסה מדי פעם. לנסות ולנער את החבילה.

כן, אבל עוד לא ראיתי אף תגלית פיזיקלית שיצאה משיחה בפורום. זה מרגיש כמו שני קופים שרבים על האם השמש היא בננה או קוקוס. יושב לו האדם בצד, מסתכל על הויכוח, ואומר לעצמו: איזה זוג קופים.
כל מה שצריך זה שמישהו שלמד כמה דקות פיזיקה באוניברסיטה אמיתית יבוא ויגיד: "כן, כל מה שאמרתם בולשיט, זו המציאות, תפסיקו לבלבל את השכל".
אי אפשר לקדם את המדע מבלי לדעת אותו. זה כמו שתיכנס לחדר ניתוח, תסתכל על הבנאדם שעל השולחן ותתחיל להגיד למנתח שכדאי לו לחתוך יותר למטה כי נראה לך שיש שם דברים מעניינים. כנראה שתסיים את הערב באזיקים.
כדי לדון ברצינות בשאלות שמטרידות היום את המדע, צריך ללמוד את כל מה שהמדע יודע היום. אחרת זה ממש בזבוז חמצן. אני לא יודע את כל המדע, ולכן אני לא אוהב לפתח מגדלי קלפים כאלה.

מנהל פורום חומרה

The only certainty in life is that there are no certainties.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Kill-Machine אסטרונומים חוקרים את היקום כבר מאות שנים. לדעתי משהו כמו 100 שנה שאנחנו יודעים לבצע מדידות יחסית חכמות על היקום הנצפה. בכל היקום הנצפה עוד לא מצאנו ראיות לאוסף כלשהו של אנטי-חומר. זה לא קשור לתהליך ה-annihilation של זוג חלקיק-אנטי-חלקיק, זה יותר בסיסי מזה.

זה שלא מצאנו אותו, לא אומר שהואה לא קיים. עוד לא מצאנו חומר חשוך, למשל, אבל אנחנו יודעים שמשהו משפיע על כוחות הכבידה ביקום. מדען אחד נודע הגדיר את זה כך, בערך: "זה מאוד מתסכל לדעת שיש כאן משהו שאי אפשר לראותו".

ציטוט:

נשמע כאילו הרעיון שלך שיש שיוויון כזה לא אמור להחזיק מים כי אם יש שיוויון ותמיד היה שיוויון, כי הרי למה שתהיה נטיה ליקום לצד אחד על פני הצד השני (מה שבאמת מעניין אותנו לדעת), אז בגלל שכל היקום הנצפה בנוי מחומר, יש עוד כמות זהה של אנטי-חומר שאנחנו לא מסוגלים לראות, וזה לא הגיוני, שכן לאנטי-חומר אותן תכונות כמו חומר, ואין שום סיבה בעולם שלא נוכל לזהות אותו.

זה לא הרעיון שלי. חוסר שוויון חומר ואנטי-חומר הוא אחד מתעלומות מדע הפיזיקה הגדולות ביותר. אז בבקשה ממך, אל תאשים אותי במה שאשמים המדענים המלומדים. אם אתה באמת חושב שהתשובה ברורה לך, אז אתה מוזמן להצהיר בריש-גלי שהתהיה הזאת של המדע לא אמורה להחזיק מים ושהמדענים כולם תוהים לשווא.

ציטוט:

איך החלטת שאותו זוג חלקיק-אנטי-חלקיק נוצרו מאנרגיה, כאילו היתה כאן תגובה של כמה פוטונים שהפכו לזוג אלקטרון-פוזיטרון?

שוב, זה לא אני שהחלטתי את זה. זו עובדה מדעית מוסכמת שהפוטון איכשהו הופך לשני חלקיקים בעלי מסה. אתה מבלבל אותי עם מדענים ופרופסורים אמיתיים.

ציטוט:

במאיצי חלקיקים משתמשים באלומות של פרוטונים, מאיצים אותן לרמות אנרגיה עצומות ומנגישים אותן. בהתנגשויות האלה נוצרים המון חלקיקים אחרים, בוזונים ופרמיונים, חלקיקי אנרגיה וחלקיקי מסה. מיואונים, אלקטרונים, פוזיטרונים, פוטונים ועוד שלל חלקיקים מוזרים אחרים. לפי מה שקראתי בוויקיפדיה, הפיזיקה של הנגשת זוג פוטונים קיימת אבל אנחנו לא יודעים לעשות את זה בפועל, אלא רק להשתמש בחלקיקים טעונים שפולטים פוטונים. בנוסף, נטען שם שזוג פוטונים כלל לא יכולים ליצור אינטרקציה ישירה, אלא רק אם אחד מהם מתפרק לחלקיק-אנטי-חלקיק. בקיצור, נראה שאתה מתבסס על משהו שתיאורטית קיים אבל לא הצלחנו ליצור במעבדה.

לימוד מדעים, כמו כל לימוד אחר, לא יכול להסתכם בקריאת מידע נטו, כי אז האדם הופך למין תוקי שרק ממחזר את מה שהוא שומע. לימוד פורה דורש איכול המידע וחטירה להבנת מהותו העמוקה ביותר. לא להשאיר אבן שלא נהפכת.

למשל, האם ידעת שבמשך יותר מ-60 שנה, מדענים חשבו שפרוטונים ונוטרונים, הקרואים האדרונים, הם חלקיקים יסודיים שלא מתפרקים לחלקיקים קטנים יותר? אבל בשנות ה-60, באמצעות מאיצים חזקים יותר, גילו שהאדרונים מורכבים משלוש שדות אלקטרו-מגנטיים (חלקיקים) הקרואים קוורקים. אז קבעו שהקוורקים שגילו הם חלקיקי יסוד.

עברו מאז עוד כ-60 שנה, והיום מדענים מסוגלים לפרק את ההאדרונים לאינספור חלקיקים שונים ומשונים, כפי שציינת - וכולם קטנים יותר מהקוורקים. לאחרונה גילו בוזון יותר גדול מבוזון ההיגס שגילו ב-2012, שלגמרי הפתיע אותם כי לא ציפו שחלקיק כזה יכול להיות קיים בפרוטון. זה אומר לי שקוורקים מורכבים מחלקיקים קטנים יותר, ושעוד לא הצלחנו לפרק אותם לגמרי, עד לחלקיקי היסוד שאמורים להיות שם.

אבל, עד היום קוורקים עדיין מסווגים כחלקיקי יסוד במדע המיינסטרים.

לי, זה אומר שאנחנו נמצאים בעוד מעבר חד, או מהפך מדעי, שיכול להביא לחידושים מרחיקי לכת, כפי שקרה בעבר. מציאות זו היא ביסוד הרעיון שאני מעלה כאן.

ציטוט:

אפשר להגיד על זה כמה דברים. דבר ראשון, אני לא מבין מה זה "מפנים את הקרינה/משיכה האלקטרומגנטית שלהם אחד לתוך השני, ללא קרינה החוצה". חלקיק בעל מטען יוצר שדה, וכל חלקיק אחר בעל מטען ירגיש כוח כשהוא יהיה בשדה הזה.

לא בהכרך. למשל, כאשר אלקטרון עוטף פוזיטרון, אנחנו עדיין מרגישים את הכוח של הפרוטון כי הוא הרבה יותר גדול וחזק מהאלקטרון שעוטף אותו. אבל מה קורה אם האלקטרון עוטף חלקיק שהוא באותה מסה שלו, כמו הפוזיטרון. לכעורה, אנחנו לא אמורים להרגיש שום כוח של הפוזיטרון כי האלקטרון השווה לו מבטל, או מעלים, את כוחו. לכעורה, ייתכן שהפוזיטרון גם מושך אליו את הקרינה של האלקטרון השווה לו, ומעלים גם אותה. במקרה כזה, שני החלקיקים הצמודים עדיין נמצאים שם, אבל אי אפשר לראות אותם באמצעות המכשירים שיש לנו היום.

אבל כשמסתכלים על תהליך הייצור הזוגי, שני החלקיקים פתאום נעלמים, אז אי אפשר לדעת מה קרה שם. ההצעה שלי היא היא לנסות ולהמציא מגלה חלקיקים חזק יותר ממה שקיים היום, כדי להתחקות אחר החלקיקים בעת היעלמותם, ולראות טוב יותר האם הם באמת נשמדים, או שמה הם עדיין שם ורק נהיה קשה יותר לראות אותם.

ציטוט:

דבר שני, אנחנו יודעים למדוד את האנרגיה שנוצרת מחיבור חלקיק-אנטי-חלקיק ולראות שחוק שימור המסה-אנרגיה נשמר. אם כן, לזוג חלקיק-אנטי-חלקיק שלך אין מסה ואין אנרגיה. אז הם לא קיימים.

כבר הסברתי את זה כמה פעמים בשרשור ואתה חוזר על השאלה כאילו לא אמרתי כלום. בשביל להפוך אנרגיה למסה, צריך גורם חיצוני כלשהו בעל עוצמה מוגדרת. במקרה שלנו המדע קבע שהגורם החיצוני יכול להיות גרעין של אטום מצוי שהפוטון היכה בו. אבל חלק מהמדענים מפקפקים ביכולת של גרעין אטום לחולל מעבר של פוטון לחלקיק בעל מסה. הם אומרים שזה יכול להיות גורם לא מובן מתורת הקוונטים. כולם מסכימים שקיים שימור מסה ואנרגיה אבל אין להם הסבר ברור שמניח את הדעת לגבי הגורם החיצוני שמחולל את המעבר.

גם אצלי קיים שימור מוחלט של אנרגיה ומסה. הרעיון הוא שהגורם החיצוני הוא הזוג הנעלם שתמיד היה שם אבל לא ראינו אותו. הפוטון מכה בו בזווית מתאימה ומפצל את הזוג. האנרגיה של הפוטון נספגת לתוך שני החלקיקים מכורך המכה, וגורם להם להעיץ בסיבוב אחד סביב השני במאמץ להתחבר, כי הפוזיטרון מושך אליו את האלקטרון השווה לו. כשמתחברים, ועקב עצירת הסיבוב הפתאומית שלהם, הפוזיטרון והאלקטרון פולטים שני קרינות גמה שביחד שוות לאנרגיה של הפוטון המקורי. שני החלקיקים נעלמים מהעין אבל הם עדיין שם. שימור מוחלט של אנרגיה ומסה.

ציטוט:

דבר שלישי, מדידה של חלקיקים צריכה איזשהו מקור אנרגיה. מקור האנרגיה הזה יכול להגיע ישירות מהאובייקט, למשל לצלם תמונה של השמש זה פשוט למדי, אבל גם אם אין שום קרינה שיוצאת מהאובייקט, אנחנו יכולים לבנות את המקור, כמו פלאש, ולהקרין על האובייקט ולצפות בתוצאות. הדרך היחידה שבה לא נוכל לראות זוג כזה במדידה היא אם הם אדישים לחלוטין לכל סוג של אנרגיה שנזרוק עליהם.

בינתיים, הזוג הנעלם אולי עדיש למכשירים שיש לנו היום. אחת הסיבות יכולה להיות שמאז הקביעה ששני החלקיקים משמידים זה את זה, אין למדע מה לחפש שם. לכן עוד לא ערכנו מחקרים ולא פיתחנו מכשירים שמסוגלים להתחקות אחר תהליך הייצור הזוגי. אבל עם הזמן הרבה פיזיקאים, חלקם שאני מכיר אישית, מתחילים לחשוב שתהליך הייצור זוגי בצורה מאסיבית יכול להיו מקור ליצירת חומר אטומי חדש ממקור שלא ידענו על קיומו. זה יכול להיות רק עניין של זמן יחסית קצר עד שנגיע לזה.

ציטוט:

אז הגענו עכשיו לאיינשטיין... נשמע כאילו אתה נסוג חזרה לתיאוריית האתר שגרסה שהיקום מלא באיזשהו חומר. עברו כמה שנים מאז ומישהו בשם איינשטיין הסביר בצורה די מדהימה את היקום ובעיקר את הגרביטציה.

בראשית התפתחות תיאוריית המפץ הגדול, אכן הייתה תאורייה שנייה בשם STEADY STATE, "המצב היציב". היא גרסה שהיקום לא רק מתרחב אלא באצם גודל. חומר חדש נוצר בליבת כל האצמים בחלל, כולל פלנטות וירחים. אלפרד הויל, המדען שקידם את התיאוריה, טען שהיקום מלא בחומר בלתי-נראה, האתר, ושכוח הכבידה בתוך כל העצמים בחלל מושך את האתר לתוכם והופך אותו לחומר אטומי חדש - שגורם לכל העצמים לגדול. לא רק להתרחב, כפי שטענה תיאוריית המפץ הגדול. דרך אגב, זה היה הויל עצמו שהעניק את השם "המפץ הגדול", בסוג של לעג לרעיון.

עכשיו אנסה להדגים לך מדוע זה יותר חשוב להפעיל את השכל הישר ולחשוב באופן עצמאי מאשר סתם להכניס מידע לזיכרון.

כל הממצאים שהיו לנו בשנות ה-40 הצביעו על שתי התיאוריות כאפשריות בהחלט, עד לגילוי שהתרחבות היקום מעיטה עם הזמן. המיינסטרים טען שאם ההתרחבות מאיטה, אז כשחוזרים אחורה בזמן, כלעצמי הייקום נעו יותר ויותר מהר כלפי עצמם, עד שבהתחלה היה מפץ גדול של כל האנרגיה שביקום. התיאוריה גם גרסה שכל החומר האטומי נוצר בעת המפץ מכורך כוח הפיצוץ.

הגילוי הזה של התרחבות מאיטה נגד לתפיסתו של הויל, שטען שההתרחבות (גידול) חייבת להעיץ עם הזמן במקום להאיט, כיוון שככל שאצם גודל, יש לו יותר מסה שמעיצה את גידולו. זאת הייתה הסיבה העיקרית שהמדע קבע שתיאוריית המפץ הגדול יותר סבירה.

כידוע לנו, לאחר 50 שנה, בשנות ה-90, הטלסקופ האבל גילה לתדהמת המדע שהתרחבות הייקום אכן מעיצה, ולא מאיטה כמו שחשבו קודם. אתה בוודאי מכיר את אחד מעקרונות המדע היסודיים, שאם מתגלים ממצאים שסותרים תיאוריה קיימת, אז חייבים לשקול שוב את סבירותה של התיאוריה. במקרה הזה, המדע היה חייב, לפי העקרונות שלו עצמו, לפקפק בתיאוריית המפץ הגדול. אבל מה לעשות? כבר יש לנו 50 שנות אקדמיה וספרים ואגדה פופוליסטית של מפץ גדול שקשה מאוד לבטל אותם. יותר קל להמציא עוד תיאוריה שנקרא לה אנרגיה חשוכה, שתסביר לנו מדוע התרחבות היקום מעיצה במקום להאיט. והשאר כתוב בספרי האקדמיה.

עכשיו, לפני שתגיד שאני בור שלא מבין במדע, אראה לך שזה שוב לא אני, אלא קבוצות ויחידים משמעותיים שהם מדענים מלומדים שמרצים באניברסיטאות, עורכים מחקרים וכותבים עבודות. כדוגמה, הנה קבוצה אחת של כמה מאות מדענים מוכרים שמוחים על המצב הזה בעולם המדע ביחס למפץ הגדול. הדף הנ"ל עם החתימות פורסם ב-NEW SCIENTIST בשנת 2004:

http://homepages.xnet.co.nz/~hardy/...ystatement.html

אז כשאתה מזכיר לי את איינשטיין, כאילו הוא קבע דברים שלא קבע, כדאי קודם להבין שהתמונה מורכבת וייתכן מאוד שאנחנו עדיין מחזיקים בתפיסות מיושנות שעתידים להתהפך.

עקב כל הגילויים החדשים מאז, היו כמה מחקרים, ניירות וקריאות לאחד את שני התיאריות. אני מבין אלה שחושב שצריך לשקול זאת בחיוב.

ציטוט:

אור מתעקם בגלל הקשר בין גרביטציה ועקמומיות המרחב. התיאוריה של איינשטיין, שהוכחה באינספור ניסויים ומקובלת כאמת מדעית, היא שמסה מעקמת את המרחב סביבה, כך שאור לא מתפשט בקו ישר כמו שאנחנו חושבים על זה, אלא בקו ישר במרחב עקום, ולכן מסה מעקמת את המסלול של קרינה. שוב, הוכח באינספור ניסויים. אני לא רואה סיבה לדון בהתעקמות אור בחלל במסגרת דיון כזה.

אם החלל מתעקם, אולי יש בו משהו מוגדר שמתעקם. משהו יותר נזיל כמו שדה חלקיקים צפוף. אבל אם זה מפריע לך, לא ארחיב בעניין.

ציטוט:

קביעה מאוד החלטית קבעת כאן. אתה טוען שיש כאן ים של חלקיקים שאין להם שום השפעה על הסביבה, ובאותה נשימה קובע שזה אולי המקור לחומר אפל.

כולם מסכימים שקיים משהו שלא רואים אותו. חלק חשבו שזה האתר, חלק חושבים שזה חומר אפל, חלק קוראים לזה אנרגיה אפלה וחלק אחר קוראים לזה שדה ההיגס. בתמצית העניין כולם גורמים לתופעות דומות או מקבילות. הרעיון שמוצע כאן הוא מהראשונים שמנסה להגדיר את הנעלם הזה בהסתמך על ממצאים קיימים וידועים, במקום שזה יהיה משהו מיסטורי שמעולם לא ראינו אותו.

ציטוט:

קרינת רקע קוסמית היא דבר ידוע ומקורה ברור לנו, הלא הוא המפץ הגדול.

בזמנו, אלפרד הויל טען שהקרינה הקוסמית נובעת מהאתר. אם תיאוריית המצב היציב היתה מתקבלת במקום המפץ הגדול, כולם היו מסכימים איתו היום.

ציטוט:

טענת משהו לא ברור על זה ש"פוזיטרון אחד בודד, שהוא אוהב למשוך אליו דברים, מושך את החלקיקים הכי קרובים אליו" ואז "הפוזיטרון, ייתכן מכורח כוחו המוגדר ומוגבל, אולי מסוגל להחזיק עד 918 זוגות, שהם 1836 חלקיקים, שזה המשקל האלקטרוני של פרוטון ונוטרון. כלומר הפרוטון שווה במסה שלו ל-1836 אלקטרונים ו/או פוזיטרונים". באמת, זה ג'יבריש. פוזיטרון אחד יעוף לאנשהו בגלל שדה חזק מאוד, נניח, ואז הוא יפגוש אלקטרון ויעלם. זו האבולוציה שלו.

אולי זה רק החלק שאנחנו רואים.

ציטוט:

אבל מה זה על "להחזיק זוגות"? גרביטציה? משיכה חשמלית? לא ברור לי בכלל מה אתה אומר. הפוזיטרון יפגוש אלקטרון, שלום ולהתראות. איזה זוגות הוא מושך?

ומה יקרה אם האלקטרון לא מצליח להגיע אליו מכורך מצב הסביבה. כמו כוח א"מ אדיר כפי שקיים על פני השמש ובליבת הגלקסיה?

ציטוט:

כן, אבל עוד לא ראיתי אף תגלית פיזיקלית שיצאה משיחה בפורום. זה מרגיש כמו שני קופים שרבים על האם השמש היא בננה או קוקוס. יושב לו האדם בצד, מסתכל על הויכוח, ואומר לעצמו: איזה זוג קופים.

מה, אתה חושב שהשיחה שלנו היא כמו בזבוז זמן של קופים? אני לא.

ציטוט:

כל מה שצריך זה שמישהו שלמד כמה דקות פיזיקה באוניברסיטה אמיתית יבוא ויגיד: "כן, כל מה שאמרתם בולשיט, זו המציאות, תפסיקו לבלבל את השכל".

מצטער אבל לאנשים שיגידו כזה דבר אני לא מאמין...וגם לא מעריך יותר מדי.

ציטוט:

אי אפשר לקדם את המדע מבלי לדעת אותו. זה כמו שתיכנס לחדר ניתוח, תסתכל על הבנאדם שעל השולחן ותתחיל להגיד למנתח שכדאי לו לחתוך יותר למטה כי נראה לך שיש שם דברים מעניינים. כנראה שתסיים את הערב באזיקים. כדי לדון ברצינות בשאלות שמטרידות היום את המדע, צריך ללמוד את כל מה שהמדע יודע היום. אחרת זה ממש בזבוז חמצן. אני לא יודע את כל המדע, ולכן אני לא אוהב לפתח מגדלי קלפים כאלה.

קיימות הרבה דרכים בשביל כולנו להתפתח. אתה לא יכול לדעת מה יכול לצאת מהשתתפות בדיון כזה. הכל מחובר, מדוייק ומוביל לשיפור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מיכאל נצר זה נכון, ואין כאן כל יומרה או טענה של שוויון עם הידע של כל בעלי הידע. זה רק שהמקשה האנושית מראה לנו, פעם אחר פעם, שאנחנו מתקדמים בגלים. גלים של התפרצות ידע וגלים של דעיכה. לפעמים גל חדש יכול לנבוע ממקורות לא צפויים, כי זה הוא הטבע האנושי/חברתי. על כן טוב ומותר להרהר במוסכמות, להעמיק בשאלות ולנסות לצאת מהקופסה מדי פעם. לנסות ולנער את החבילה.

הנסיון לערער על מוסכמות קיימות הוביל לכך שיש העדפה תקציבית למחקרים אינטרדציפלינרים - שמכריחים חוקר מתחום אחד לענות על שאלות קשות ושוברות מוסכמות שמציב חוקר מתחום אחר.
כך למשל מהנדס החומרים דן שכטמן הגיע לתגליות פורצות דרך בקריסטלוגרפיה.
אבל לשם כך - חייבים לדעת את החומר הבסיסי, אחרת עושים טעויות בסיסיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ai22 הנסיון לערער על מוסכמות קיימות הוביל לכך שיש העדפה תקציבית למחקרים אינטרדציפלינרים - שמכריחים חוקר מתחום אחד לענות על שאלות קשות ושוברות מוסכמות שמציב חוקר מתחום אחר.

כמו התמחות מתקנת...או תיקון ההתמחות.

ציטוט:

כך למשל מהנדס החומרים דן שכטמן הגיע לתגליות פורצות דרך בקריסטלוגרפיה. אבל לשם כך - חייבים לדעת את החומר הבסיסי, אחרת עושים טעויות בסיסיות.

צודק. מרתק. תודה.

אינני פיזיקאי ולכן לא אוכל לתרום יותר מידי לדיון, אז רק אשבח את השיח המרתק ואודה לכם על דיון פורה ונעים.

http://www.wired.com/2001/03/adams/

http://www.skepticblog.org/2009/11/...nce-journalism/

אדאמס טען שהכתבה ב- Wired הייתה מסולפת, ויוחסו לו דברים שמעולם לא אמר. למשל הוא ידוע
כמי שמקבל את תורת היחסות הפרטית ומבין ש- E=MC2 היא משוואה שמשקפת נכונה את היחס בין
אנרגיה למסה. אבל זה לא מנע מהעורך לפרסם פריט שקרי בפתיח כאילו אדאמס זורק אותה לפח.

Skeptics זאת קבוצה ששוללת כל מה שלא מתיישב עם הזרם המרכזי במדע. תגובתם לרעיון צפוייה.

הנה כמה מקורות שכן תומכים, ולא פחות אמינים.

כתבה מורחבת בעיתון JAPAN TIMES
http://issuu.com/michaelnetzer/docs/japantimes11_22p2

ליאם שיף, עיתונאי מדעים, סקר את הכתבה:
http://liamscheff.com/2010/07/japan...-science-elite/

אדאמס הופיע בתוכנית הרדיו "חוף אל חוף" הפופולרית לפחות שלוש פעמים:
http://www.coasttocoastam.com/guest/adams-neal/6690