|
23-10-2016, 17:22
|
|
|
חבר מתאריך: 07.02.05
הודעות: 2,953
|
|
אתה מתכוון לנתונים שהבאת לאיתמר המתייחסים לתמ"ג נומינאלי??
קראת מה שכתבתי לגבי תמ"ג נומינאלי ? אתה מבין את הכשל בלקחת מדינות עם אוכלוסייה ענקית ולהסתכל על התמ"ג הנומינאלי שלהן במקום על התמ"ג לנפש (שהוא די עלוב) ?
אני אצטט את עצמי שוב:
"אני מניח שאתה מודע לעובדה שתמ"ג נומינאלי איננו אינדיקציה למצב כלכלי טוב (אחרת נאלץ להודות כי מצבה של מצרים גם כיום טוב יותר מזה של ישראל, דנמרק וסינגפור, שלא לדבר על ניגריה, איראן רוסיה, מקסיקו, אינדונזיה וכו' שעוקפות את מערב אירופה בסיבוב ) ולכן ההתייחסות היא לתמ"ג לנפש."
ציטוט:
שיטת הPPP מנסה לנרמל את שווי התוצר - כדי להבין מה שווי כל התוצר המיוצר והנצרך במדינה, ולהבין מהי רמת החיים למשל. זה פחות רלוונטי כשמדובר בחוסן כלכלי: מה שרלוונטי זה החלק שניתן לייצא.
|
אתה מתכוון לייצוא כאחוז מהתמ"ג ? איך בדיוק זה הפך אצלך להיות הקריטריון לחוסן כלכלי ?
אתה שם לב שאתה מזיז כל פעם את קורות השער ?
אתה מוזמן להציץ בדירוג כאן, ולראות אילו מדינות מקדימות את מי.
http://www.theglobaleconomy.com/rankings/Exports/
ואני עדיין מחכה להשוואה מול ישראל אז ומול מצרים כיום.
ציטוט:
אם מייצאים אותו בזול (ותמיד מייצאים לפי שערי מטבע ולא לפי מטבע דמיוני) - יש לכך סיבה, כך ששער המטבע רלוונטי.
|
חצי מהייצוא של מצרים באותה תקופה היה עם מדינות קומוניסטיות והתנהל בצורת סחר חליפין.
אתה מבין מה זה סחר חליפין ?
ציטוט:
מה שברור גם - זה קיומם של פערים - כשמדינה מייצאת (סחורה ושירותים) יותר ממייבאת, היא יכולה להגביר ייבוא ללא חשש לכלכלה.
מדינה שיש לה פערי סחר שהיא צריכה לסגור בעזרת הלוואות - אינה עצמאית. מדינה שמסתמכת על סחר וסיוע מבעלת הברית הצמודה של האוייב שעימה היא תילחם - אינה עצמאית.
מצרים של היום היא לא מדינה שיכולה לשרוד סחרור אינפלציוני וקריסה כלכלית - יותר מדי אנשים יהיו בסכנת מוות ברעב והם יתחילו בביזה..
אז המצב לא היה מדהים, אבל מצרים של היום אינה במצב יותר טוב כלל,
אמנם איפשרו לתעשייה גלובאלית להתפתח, אבל היו גם הרבה הלאמות של עסקים מצריים. מצרים של היום היא צבא שיש לו מדינה, ומצב הנפוטיזם לא השתפר.
זה אומר שיש נזקים של עשרות שנים - שיקח גם עשרות שנים לתקן, כדי לחזור לאותו מצב.
|
ראשית אני שמח שנפטרת מהטענה המוגחכת על "הליברליזציה הכלכלית" של נאצר.
אכן המצב כיום דומה למצב בתקופת נאצר, רק יותר טוב - אז, בנוסף לאי יכולת להחזיר הלוואות בינלאומיות ואי יכולת לממן בניית פרוייקטים לאומיים כגון סכר אסוואן באופן עצמי, נתוני התמ"ג לנפש, תמ"ג לנפש במונחי כוח קנייה, תוחלת החיים ותמותת תינוקות היו גרועים יותר מאשר היום.
ציטוט:
בסקירה שהבאת - מציינים שהבעיה היא זמנית:
The UAR probably will receive some additional loans and grants in the weeks ahead from both Arab and Communist countries
היה צפוי שאותן בעלות ברית שמלכתחילה עודדו אותה לעויינות מול ישראל גם הלוו את הכסף, תוך התעלמות מהנסיון המצרי למחוק את החובות לIMF (שהיה גוף מימוני שנתמך ע"י המערב וארה"ב).
וכך אכן קרה (ומדינות אלו אף עודדו את מצרים לפעול כך).
זה לא מאוד שונה מהלאמת התעלה: מצרים הנאצריסטית ראתה במדיניות המערב מדיניות קולוניאליסטית וניצלה זאת בכל הזדמנות.
היום המצב הפוך: מי שמלווה לה את הכסף רוצה אותו חזרה, ומעילה בחובות תרסק גם את המעט שנותר - ללא הלוואות פערי הסחר יוותרו ללא שום דרך לכסות למעט היפר-אינפלציה.
גם בעיית המחסור בחיטה הייתה זמנית:
The war itself has not seriously affected the UAR's food situation which was already tight. Soviet deliveries against a pledge of 400,000 tons of wheat will begin arriving this month, and Communist China has pledged 150,000 tons. In addition, Egypt's current wheat crop of 1.6 million tons is now being harvested. The domestic crop, plus scheduled imports, are probably enough to meet the UAR's grain needs
בזמנו הפער לא היה גדול כמו היום, והמשלוחים נדרשו כדי לסגור פערים.
היום מצרים מייבאת יותר מאשר מייצרת חיטה.
נסיון מצרי לעבור לחיטה רוסית גרם למוות המוני - החיטה הרוסית הייתה באיכות נמוכה מדי, ומי שרוב תזונתו מגיע ממנה חלה.
|
יש לך יכולת קריאה מאוד יצירתית...
"הזמניות" של הבעיה הייתה תלויה בצפי שאותן מדינות אכן יהיו מוכנות לספק תמיכה, כמו גם
הצפי משלוחי החיטה מהמדינות הקומניסטיות ישלימו את הפער בביקוש לחיטה.
כל גיבוב הפירכות על "מצרים חזקה ועצמאית" בתקופת נאצר הוא די מביך.
הלאמת התעלה בוצעה לאחר שארה"ב ובריטניה סירבו לממן את בניית סכר אסוואן, ואז ברה"מ תפסה את מקום השוגר דדי.
מעבר לכך, רוב התלות המצרית עדיין הייתה במדינות המערב, ואי היכולת לשלם על הסחורות בצורת מטבע, בניגוד לצורת התשלום בסחר החליפין עם המדינות הקומוניסטיות, הכניס את מצרים לבעיה קשה:
By and large the Communist countries are not in a position to provide the kind and quantity of goods the UAR now gets from the West. The UAR still relies on the West for the supply of machinery and spare parts for most of the old established industries and most of its requirement for sophisticated electrical equipment, chemicals, and fertilizers, all of which must be paid for in hard currency. Since industry accounts for almost a third of GNP, an import curtailment from the West would have severe and fairly immediate impact on the modern sector of the economy.
ספציפית לגבי ייבוא חיטה, רק ב1962 חיטה אמריקנית מיובאת במסגרת תוכנית pl 480, סיפקה 53 אחוז מהאספקה הכוללת של חיטה במצרים
in 1962, the corresponding figures were 99 percent of wheat imports and 53 percent of net supply. [4] By 1963, Egypt had become the world’s largest per capita consumer of American food aid.
http://www.merip.org/mer/mer145/language-food
הפער כיום לא קשור ליכולת תפוקת החיטה, מכיוון שתפוקת החיטה עצמה גבוהה הרבה יותר מאשר בתקופת נאצר:
http://www.indexmundi.com/agricultu...raph=production
הפער קשור לכך שהשטח הניתן לעיבוד חקלאי במצרים קטן מדי על מנת לספק את צרכי המזון של
91 מיליון בני אדם החיים על 5% מהשטח, בנוסף למגזר חקלאי מקרטע.
ציטוט:
ממש לא.
קיום מלחמה מחייב לא רק טנקים ומטוסים - אלא גם יכולת לתפעל את המשק בזמן המלחמה.
מצרים נמצאת במצב שבו מלחמה יכולה למוטט לחלוטין את התשתית האזרחית, גם ללא הפצצה מכוונת למטרה זו.
בעקבות העוני הקשה, כל תשתית הכנת הלחם במצרים הולאם והפך לתשתית צבאית, בבעלות ותפעול הצבא,
הלחם הוא מרכיב המזון העיקרי (רוב הקלוריות) לעשרות מליוני מצרים, ואין עתודות.
מה יקרה אם צה"ל יפציץ את התשתית הזו (שהיא מאוד ריכוזית), במסגרת הפצצת המטרות הצבאיות במצרים?
המצרים יאכלו חול?
|
דיברת על כך שהמצב הכלכלי בתקופת נאצר היה יותר טוב ולכך התייחסתי, ומכאן הדיון התגלגל לנושאים כלכליים בעיקרם.
נערך לאחרונה ע"י liorif בתאריך 23-10-2016 בשעה 17:41.
|
|