31-12-2015, 10:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.05.13
הודעות: 2,116
|
|
בתגובה להודעה מספר 38 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "החשיפה עשויה להביא נפגעים להתלונן למרות הבושה שחשו עד היום"
1. זה בסדר, בעיקר אם העבריין עדיין פעיל ותוקף, ובאופן כללי חשוב שתהיה מודעות לנושא ותמיכה במתלוננים/ות כדי שלא יפחדו להתלונן.
אבל ברגע שאנחנו מקבלים שימוש ברשת חברתית ותקשורת להאשמת אדם בעבירות פליליות, ופוגעים בחשוד גם ללא הוכחות או ראיות העומדות בסטנדרט משפטי, למה שקורבנות ילכו בכלל להתלונן במשטרה? הרי הרבה יותר קל ונוח להאשים מישהו בהטרדה מינית על גבי הפייסבוק ולהרוס לו את החיים ללא בדל של הוכחה או ראיה, עם לייקים ותמיכה מכל הסביבה הקרובה, מאשר ללכת למשטרה ולהיחקר על ממצאים אובייקטיביים, עם הסיכוי שלא יאמינו למתלונן/ת.
אם כך מדוע יש בכלל מערכת חוק? כל אחד ימצא אנשים שמאמינים לו ותומכים בו ויחד יעשו לינצ' בכל מי שחושדים בו.
2. יש עבירות שיש עליהן התיישנות, לא רק מבחינת החוק אלא גם כי מבחינה חברתית יהיה חסר טעם לשלוח אדם לכלא על דברים שקרו מזמן. בניגוד למשל לחוקים העוסקים ברצח או חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם, לא תכניס היום לכלא מישהו על גנבה, הטרדה מינית וכו' שבוצעו לפני 20-30 שנה.
המקרה של ביל קוסבי בולט במיוחד בהקשר זה.
לי זה נראה כאילו השיימינג ברשתות החברתיות ועל גבי העיתון, הפכו לדרך בלתי פורמלית לעקוף את חוקי ההתיישנות על עבירות, לוותר על כל סטנדרט של ראייה אובייקטיבית וחקירה אמיתית של המקרה ולגרום לחשוד נזק שלא במסגרת מערכת החוק (ונגרם נזק - חברתי, תעסוקתי וכלכלי, בין אם החשוד באמת אשם או לא).
זה מדרון חלקלק כי הוא יכול גם להוביל ל"סגירת חשבונות" פוליטית, לסחיטה, להשמצות, ואפילו לאלימות כלפי המואשם, כאשר מי שמתחיל את כדור השלג לא רואה עצמו אחראי לתוצאות (אני רק פרסמתי מודעה בפייסבוק, אפילו לא אמרתי במפורש שהוטרדתי ולכן אין עילה לתביעת דיבה - ע"ע רחלי רוטנר וינון מגל, שלבסוף הודה).
אז או שאנחנו כחברה זורקים את מערכת החוק והמשפט לכל הרוחות בשם "תמיכה בקורבנות פוטנציאליים" (שלא ידוע אם הם באמת קורבנות כי אף אחד לא טורח לחקור) או שאנחנו שמים סוף לתופעת השיימינג הזו, או לפחות לא נותנים לכל פוסט כותרות במדיה ללא בדיקה מינימלית של העובדות.
_____________________________________
"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"
"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)
|