המסמך עצמו: http://www.idf.il/SIP_STORAGE/FILES/9/16919.pdf
כתבת פרשנות מהארץ: דוקטרינת איזנקוט: מסמך האסטרטגיה של הצבא נחשף לציבור, ללא סיווג

גם בתזמון הפרסום (לפני מהדורת החדשות של הערב, כדי לתפוס כותרות...), גם בערוץ הפרסום ("לשכת הרמטכ"ל"... ממתי "לשכת הרמטכ"ל" הפכה לגוף לפרסום מסמכים ועוד כאלו)... גם בנסיון "לקביעת עובדות בשטח" (באזכור תר"ש גדעון, שכלל לא אושרה בממשלה) והתוכן הרדוד (מלא ב BUZZ WORDS סייבר פה וסייבר שם...), שגם בתצורתו הגלויה מזכיר יותר הגשה בפו"ם ברק (השוו למשל לכאן)

אחרי פיאסקו האופנסיבה התקשורתית המוגזמת מול דו"ח לוקר הגיע הדו"ח הקטלני של מבקר המדינה... את הדו"ח הראשון ניסו להקדים בכל מחיר בפרסום החובבני של תר"ש גדעון, שככל הנראה הייתה טיוטא לא סופית שחלקים ממנה אף לא היו מוכרים לרמטכ"ל ולשר הבטחון עצמם (למשל קיצור השירות)... את הדו"ח השני רצו וניסו להקדים בפרסום המסמך התמוה הזה אך בסוף איחרו בשבוע...
פשוט מביך

מסמך אסטרטגיית צה"ל שפורסם בסוף השבוע שעבר שופך אור על הממשק הרגיש שבין הדרג הצבאי והמדיני ומנסח את מטרות העל הביטחוניות, אבל בו בעת חושף כשלים ובעיות יסוד בתפיסה הישראלית. עמיר רפפורט מדגיש כמה מהם בטור השבועי

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/...ml?hp=1&cat=324

המסמך המכונן\ מאת גל פרל פינקל

המסמך המכונן\ מאת גל פרל פינקל

מסמך האסטרטגיה שפרסם צה"ל בחודש שעבר הוא ניסיון יוצא דופן, שלא נעשה כמותו מאז ימי בן גוריון, של הצבא לברר לעצמו בעצם מול מי הוא נלחם ואיך

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 21.08.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

המסמך המכונן\ מאת גל פרל פינקל

המסמך המכונן\ מאת גל פרל פינקל

מסמך האסטרטגיה שפרסם צה"ל בחודש שעבר הוא ניסיון יוצא דופן, שלא נעשה כמותו מאז ימי בן גוריון, של הצבא לברר לעצמו בעצם מול מי הוא נלחם ואיך

לוחמי גדוד הסיור של גבעתי פורקים ממטוס "קרנף" ב"שבוע מלחמה" (צילום: דובר צה"ל).

בראיון הפרישה שהעניק לתכנית "עובדה" אמר הרמטכ"ל לשעבר גנץ, כי נגמרו הימים "ש"קרנפים" נוחתים בחושך ופושטים על בסיס שמודיע מראש איפה נמצאות המטרות," כפי שאירע, למשל, במבצע אנטבה. ובאמת בפעם הבאה שיחצו כוחות צה"ל את הגדר ללבנון, עזה ואפילו באיו"ש, הם יצטרכו להשקיע חלק ניכר ממאמציהם לאיתור האויב, ממש כשם שעשו הכוחות במלחמה האחרונה בעזה, וזאת בכדי שיוכלו לפגוע בו.

קודמו של גנץ בתפקיד,

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן., תיאר לאחר כהונתו ב-2012 כי האויב אינו ערוך עוד במבנים של דיביזיות כי אם עמוק בתוך מרחבי האוכלוסייה ובלב השטחים המיושבים. ממרחבים מוגנים אלו ממטיר האויב אש תלולת מסלול על עורף ישראל. השינוי אינו נוגע רק לחוסר היכולת לזהות את מהלכי האויב, שכן הלה כבר לא פועל בפורמציות גדולות כבעבר, הוא נוגע גם לכך שמרכזי הכובד של היריב, מפקדותיו, אמצעי הלחימה שלו כולם מוסווים בתוך מבנים אזרחיים ומנהרות. זאת כאשר מטרת האויב המוצהרת, ויהא זה חזבאללה או חמאס, היא פגיעה בעורף הישראלי ולא בחזית.

אף שהנחת עבודה זו היתה ידועה היטב לצבא, הרי שבבואו להגדיר את יעדי בניין הכוח לצה"ל שלאחר מלחמת לבנון השנייה, בה בלט שינוי זה בשדה הקרב ובטבעו של האויב, קבע אשכנזי כי צה"ל יתכונן למלחמה קלאסית וממנה ייגזרו התאמות אל מול ארגוני הטרור.


אסטרטגיית צה"'ל.

כשבוחנים את מפת האיומים שעל ישראל, נדרש בירור יסודי בשאלה מיהו האויב. אין מדובר בשאלה אמורפית שהתשובה לה עשויה להיות איראן, שכן אף שעימות הצבאי האפשרי עם איראן עשוי לערב מספר יחידות, הרי שהוא אינו משפיע ישירות על כלל הצבא. בחודש שעבר פרסם צה"ל, בהוראת הרמטכ"ל איזנקוט, מסמך בלתי מסווג בשם "אסטרטגיית צה"ל". המסמך הוא יוצא דופן בעצם פרסומו לציבור הרחב והן בכך שהוא מעגן עקרונות והגיון פעולה למסמך מכונן אחד. ניסיון שכזה של הצבא לגבש לעצמו דוקטרינת הפעלה אסטרטגית, לא נעשה מאז ביסס בן גוריון את תפיסת הביטחון של ישראל בשנות החמישים.

המסמך קובע, בין היתר, מהם היעדים הלאומיים של מדינת ישראל הנוגעים לצה"ל, ובהם שמירת קיומה, שלמותה הטריטוריאלית וביטחונם של אזרחיה ותושביה. לאחר מכן מגדיר המסמך בבירור מהם האיומים שאיתם נדרש להתמודד הצבא, החל ממדינות רחוקות ובהן איראן, עבור במדינות קרובות ובהן לבנון ומדינות כושלות בתהליכי פירוק דוגמת סוריה וכלה בארגונים ההיברידיים התת-מדינתיים דוגמת חמאס וחזבאללה וארגוני הטרור אל-קאעידה ודאע"ש. במסמך מוגדרים ארבעה עמודי תווך שמהם תיגזר הפעולה הצבאית אל מול איומים אלו. שלושת הראשונים, הרתעה, התרעה, והכרעה מוכרים וידועים ואילו הרביעי, התגוננות, כבר שם מאז ימי מלחמת המפרץ, אולם לראשונה הוכר באופן רשמי במסמך זה.


הרמטכ"ל גדי איזנקוט בתרגיל עם תא"ל נדב פדן, (צילום: דובר צה"ל).

התפיסה החדשה מגדירה את שיפור המצב הביטחוני כהישג נדרש בלחימה מול האיומים שהוגדרו וזאת בניגוד לתפיסה כי יש למוטט את היריב או לכבוש שטח. ע"פ המסמך, בהתאם לחוק יסוד הצבא, המטה הכללי כפוף לדרג המדיני ועליו בלבד לעמוד בקשר עמו ולנהל איתו שיח אסטרטגי על מטרות הלחימה.

דגש מיוחד הושם במסמך על מאמץ התמרון היבשתי, אף שבשנים האחרונות (למעשה במונחים מסיומים החל מימי מבצע "דין וחשבון" ב-1993), הושם דגש על הפעלת אש מנגד באמצעות חילות האוויר, הים והתותחנים. עוד קובעת התפיסה כי על צה"ל לפתח תוכניות מגירה של מבצעים מיוחדים לשעת מלחמה. בניין הכוח לאיומים אלו יחייב יכולת רב-זירתית שכן אפילו במסגרת תקציב הביטחון של ישראל, שגדל והולך, צה"ל לא יוכל באמת לקיים צבא התקפה, צבא הגנה וצבא בט"ש ושטחים. חטיבת גבעתי, למשל, תידרש לדעת לבצע, כמו גם מערכים נוספים בצבא, מספר ורסטילי של משימות.

המסמך אינו מושלם. לא מן הנמנע שיימצאו גנרלים בדימוס ומומחים אסטרטגיים שיחלקו על תוכנו. יהיו גם כאלו שיאמרו שהפעלת האש המאסיבית שמתוכננת בו אינה לגיטימית על-פי דיני המלחמה. היה כבר מי שמצא לנכון להעיר שהמסמך מהווה התרסה של הדרג הצבאי כלפי הדרג המדיני. ואכן, כבר אמר מי (קלאוזוביץ) כי המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים והיעדרה של זו יפריע לגיבוש אסטרטגיית המלחמה. אולם למרות זאת מדובר בניסיון של הצבא לבאר לעצמו באמת מול מי יידרש להילחם ואיך.

(מתוך הבלוג "על הכוונת", 21.08.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האם ניתן להפנות פה למאמרים או כתבות נוספים אשר מציגים את דוקטרינת צה"ל או לפחות מנסים לנתח אותה - בדגש על התחום הבלתי מאוייש?

לפני כחצי שנה יצא בהוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הספר "אסטרטגיית צה"ל" בראי הביטחון הלאומי
המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 2016
עורכים: מאיר אלרן , גבי סיבוני , קובי מיכאל ומאיר אלרן


המסמך אסטרטגיית צה"ל הוא פרסום תקדימי בהיסטוריה הצבאית ובשיח הציבורי של מדינת ישראל. הרמטכ"ל גדי איזנקוט הוא הראשון שמציג את "אסטרטגיית צה"ל" במבחן אתגרי ההווה במסמך שמפורסם לציבור הרחב בישראל.
קובץ המאמרים בספר הזה מחזיק תשעה עשר מאמרים שכתבו עשרים ושלושה מבכירי החוקרים במכון וכותבים אורחים. אלה מתמודדים עם המסמך הצה"לי הייחודי בכמה מישורים ומזוויות שונות ודנים במה שמצוי בו כמו גם במה שאינו מצוי בו. לצד הבחינה והניתוח מוצגות גם הצעות להרחבת המהדורה העתידית של "אסטרטגיית צה"ל".
המאמרים בקובץ הזה עוסקים בשלושה נושאים מרכזיים: היחסים המורכבים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני בהקשר של אתגרי הביטחון של ישראל במרחב, בניין הכוח הצבאי והפעלתו אל מול האיומים המתפתחים וכן היחסים המיוחדים בין צה"ל לחברה הישראלית.
קובץ המאמרים הזה נפתח בדברי הקדמה של מי שהיה רמטכ"ל צה"ל ושר הביטחון, משה (בוגי) יעלון ומסתיים בפרק הסיכום של עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי: אסטרטגיית צה"ל — שבחים, הרהורים וערעורים.
מאיר אלרן הוא ראש תוכניות המחקר "החזית האזרחית" ו"יחסי צבא-חברה" במכון למחקרי ביטחון לאומי. תת אלוף (מיל') אלרן שירת בעבר באגף המודיעין של צה"ל בתפקידי מחקר, מטה ופיקוד.
ד"ר גבי סיבוני הוא מנהל תוכניות המחקר "צבא ואסטרטגיה" ו"ביטחון הסייבר" במכון למחקרי ביטחון לאומי. במהלך שירותו הצבאי היה לוחם ומפקד בחטיבת גולני. במסגרת תפקידיו במילואים היה ראש מטה של אוגדה.
ד"ר קובי מיכאל הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. בעבר היה המשנה למנכ"ל וראש החטיבה הפלסטינית במשרד לעניינים אסטרטגיים. כמו כן היה חבר סגל באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטת אריאל וכן פרופסור אורח באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארצותהברית.

שלושה מאמרים בקובץ תפסו את עיני.

המאמר הראשון הוא המבוא מאת ד"ר קובי מיכאל, תא"ל במילק מאיר אלרן וד"ר (אל"מ במיל') גבי סיבוני
להלן כמה ציטוטים בולטים:

• "4. צורת הלחימה המודגשת במסמך היא התמרון היבשתי, שתכליתו המוגדרת היא לכבוש שטח, להפחית את היקפי הירי מהשטח שנכבש, לתפוס ולהשמיד תשתיות צבאיות ולפגוע ביכולתו של האויב לשרוד בשלטון. שימת הדגש על התמרון היבשתי ולא על הפעלת אש־מנגד מדויקת מציפה את הדילמה בנוגע לאיזון הראוי בין כמות לאיכות בבניין הכוח הצבאי ובהפעלתו. ברור שצה"ל ימשיך לשקוד על בניין הכוח באופן שייצר לו אופציות פעולה מגוונות הן באמצעות האש והן באמצעות התמרון. עם זאת, המסמך מייצר משוואה עדכנית בנוגע ליחס הנכון בין התמרון לאש. לאחר שנים שבהן שלטה התפיסה שלפיה הפעלת האש היא המרכיב המרכזי במענה של צה"ל לאיומים, הרי לפי התפיסה המעודכנת המופיעה במסמך יש תפקיד מוביל דווקא לתמרון בסיכול האיומים בכלל ובהפסקת ירי האויב לעבר העורף האזרחי בפרט. שינוי התפיסה הזה מבוסס על ניסיון העבר שממנו עולה כי התמרון היבשתי תורם לדיכוי השיגורים לעבר ישראל ממרחב העימות וכן על ההנחה שאיום ממשי על המשך שלטונו של האויב הוא מרכיב חיוני בהישג המבצעי. לשינוי הזה תרמה גם ההבנה שלתמרון יש חלק חשוב בייצור מטרות לתקיפה באש מדויקת. עם זאת, יש מי שגורסים כי הדגש שניתן לתמרון מוגזם ואינו מספק את המענה הרלוונטי למאפייני הלחימה האורבנית נגד גורמים תת־מדינתיים כמו חמאס וחזבאללה הפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית ובחסותה ונעדרים מרכזי כובד מסורתיים כמו מרכזי הכובד של גורמים מדינתיים" (עמוד 18).
• "5. דווקא משום שהמסמך מבליט את חשיבות התמרון בולט בו היעדר ההתייחסות למילואים בצה"ל — רכיב שאמור לשמש מכפיל כוח במסגרת התמרון היבשתי. צה"ל עוסק בשנים האחרונות באופן ממוקד בבנייה מחודשת של צבא המילואים ומתמודד עם דילמות ערכיות, ארגוניות, תפעוליות ותקציביות לא מעטות בתהליך החשוב הזה. אלה צריכות היו למצוא את מקומן ב"אסטרטגיית צה"ל". האם האי־התייחסות לסוגיית המילואים קשורה להיעדר אמירה חברתית־אזרחית כלשהי במסמך?" (עמוד 19).

המאמר השני מאת ח"כ עפר שלח וכותרתו "אסטרטגיית צה"ל": אתגר לדרג המדיני ולציבור הישראלי. להלן כמה ציטוטים התופסים את עיקר הדברים:

• "... במסמך "אסטרטגיית צה"ל" מבקש הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, לצאת לדרך חדשה. יש במסמך הזה ליקויים לא מעטים, אבל הכוונה שבבסיסו היא נועזת: איזנקוט מבקש להודיע לממשלה ולציבור — חשיפת המסמך באינטרנט במהדורה בלתי מסווגת היא צעד חסר תקדים — שחלפו מהעולם הימים שבהם הקלפים מוחזקים קרוב לחזה, לא אחת פשוט מפני שאין עליהם שום ציור אמיתי" (עמוד 67).
  
• "... הצעד של הרמטכ"ל אמיץ שבעתיים כי הוא נעשה ביודעין. כבר עשור וחצי, מאז היה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, שאיזנקוט חשוף לכל כשלי הדרג המדיני בישראל: הדיון הלקוי, רמת הידע הנמוכה, קידוש העמימות כדי להתחמק מאחריות לאחר מעשה, העובדה החמורה שלפי תפיסתם של שרי הביטחון בישראל הם אינם ראשי המעטפת האזרחית של המנגנון הצבאי אלא להפך — נציגי הצבא מול האזרחות. אל מול כל אלה מתעקש הרמטכ"ל ה־21 לעשות את הדבר הנכון. יותר מתוכן המסמך עצמו או ניתוח מדוקדק של מעלותיו ושל חסרונותיו )הלא מעטים( חשוב להבין שהרמטכ"ל מחליט כאן להיות איש במקום שאין בו אנשים.
  כדי להמחיש זאת ניתן לפנות, למשל, לסעיף 19 בפרק ג' העוסק במאמץ התמרון בעת מערכה גדולה יחסית. נאמר בו כי המהלך ההתקפי יתבסס...
  "על הפעלת הכוח ההתקפי באמצעות תמרון, אש, מיוחדים, במקביל למאמץ הגנה בו־זמני ומיידי... פעולה התקפית יבשתית תבוצע באופן ממוקד אל מול מרכזי כובד, תוך חתירה מהירה להגעה לקווי סיום לחימה".
  כל הניסיון שצבר איזנקוט בהיותו ראש אגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה וסגן הרמטכ"ל ב"צוק איתן" בא לידי ביטוי בסעיף הזה. ניתן להניח שהוא יודע כי בשתי המערכות האלה לא רק הדרג המדיני היסס אם להפעיל כוח קרקעי, אלא גם הצבא עצמו נרתע מכך. סביר להניח שהוא גם ער לכך שחברו כאן כמה גורמים כדי ליצור שיתוק בתהליך קבלת ההחלטות: ערפול בסוגיות פרדיגמטיות (אל מול האויב הנוכחי, מהי הכרעה ואיך היא מושגת? מהי משמעותו של כיבוש שטח לאורך זמן?); חששות בנוגע לטבעה ולעמידותה של החברה )וזכורה אמירתו של השר שאול מופז במלחמת לבנון השנייה, ולפיה מות חיילים במלחמה קשה יותר לציבור ממות אזרחים(; הפסיביות של הקברניטים האזרחיים שציפו כי הצבא יגיד מה עדיף לעשות. והוא מודיע לנו, הרמטכ"ל, ועוד יותר מזה למקבלי ההחלטות שמבחינתו "קיצור משך הלחימה" אינו פראזה ריקה, שהפכה כמעט נלעגת במערכות שנמשכו 34 ו־51 ימים, אלא הדרך הטובה ביותר להשיג את ההישג הנדרש. הוא לוקח על עצמו אחריות לומר זאת גם בעת מבחן, ושאם אכן יינתן האישור לפעול בדרך שלדעתו היא הנכונה, צה"ל יידע להביא את התוצאה" (עמוד 68).
  
• "... מכל ההחלטות שקיבל איזנקוט נראה שהחשובה ביותר היא החלטתו לפרסם את "אסטרטגיית צה"ל" ברבים. אין מה לפחד, אומר לנו הרמטכ"ל. אסור להניח מראש ש"המומחים יודעים מה הם עושים", אסור להניח בענייני הביטחון את מה שאיננו מניחים בכל שאר התחומים: שהשלטון — אותו השלטון שיש לנו ביקורת כה קשה עליו בכל עניין — יודע איך לטפל בנושא המורכב הזה ושאנחנו יכולים לישון בשקט.
  מקביליו של הרמטכ"ל בעולם מרבים לכתוב, לדבר ולפרסם ברבים את השקפותיהם. ראשי המטות המשולבים קולין פאוול ומייקל מאלן פירטו — בנאומים ובמאמרים — את תפיסותיהם בנוגע לאופן ההפעלה של העוצמה האמריקאית. גם הרמטכ"ל הרוסי הנוכחי, ואלרי גרסימוב, פירסם את תפיסת ההפעלה שלו במאמר במגזין צבאי מיד עם כניסתו לתפקיד ב־2012 .כך עושה מי שמבין שהחלטות מיטביות יתקבלו רק מתוך דיון פתוח על בסיס של ידע, וכי מי שסוגר את עולמו במכסה אטום, חונק את מה שנמצא בתוכו. כך עושה אדם הנושא באחריות כבדה, מביט סביבו ומעליו ורואה שאין שם אנשים ומחליט בפיכחון ובכובד ראש להיות איש" (עמוד 71).

את המאמר השלישי מאת האלוף במיל' גרשון הכהן וכותרתו המשבר בצבא היבשה. להלן כמה ציטוטים התופסים את עיקר הדברים:

• "... לא רק בצה"ל, גם בצבא ארה"ב ובצבאותיהן של מדינות אחרות העסוקות בלחימה פעילה, שרויים כוחות היבשה במשבר. בימים הראשונים לכהונתו, לקראת גיבוש תוכניתו הרב־שנתית לבניין הכוח ("גדעון"), ביקר הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, במפקדת זרוע היבשה ושמע שם על "משבר היבשה". משם המשיך לביקור באימון של אחת האוגדות ובחן האם קיימת בקרב הלוחמים תחושה כזאת. התשובה — כמצופה מכוחות בדרג השדה — הייתה שלילית. ואכן בדרגי השדה של צה"ל אין תחושת משבר. לחיילים מסורים ולגייסות שרוחם איתנה לא קל לספר על משבר. ובכל זאת, לטענתי, צבא היבשה של צה"ל מצוי במשבר" (עמוד 100).
  
• "... על הרקע הזה יידרש צה"ל בעתיד לכמה כשירויות יסוד. אלה העיקריות שבהן: לחימה באזור בנוי רווי באוכלוסייה; שהייה במרחבים מאוימים המחייבים הישענות על מיגון מוגבר — כמו זה שמעניק רק"ם כבד )נמר ומרכבה( המצויד בהגנה ייחודית מפני מטענים ונשק נ"ט לסוגיו; לחימה במרחב התת־קרקעי, ובכלל זה יכולת בסיסית לגלות מערכים תת־קרקעיים; הפעלת מסות גדולות של חי"ר לטיהור מרחבים; חיבור רשתי למודיעין נקודתי בזמן אמת; הפעלה של כוחות הנדסה כדי להתגבר על זירות מטענים ועל מערכות מכשול מורכבות; מתן סיוע אווירי, ימי ולוגיסטי צמוד לכוחות הלוחמים. כשירות בסיסית חיונית נוספת היא חיבור של כל הכוחות — ביבשה, בים ובאוויר — לרשת משותפת של שליטה ובקרה" (עמוד 107).
  
• "... על אף שאנחנו מצויים בעידן הסייבר והטכנולוגיה העילית, תמשיך הלחימה ביבשה להתבסס בעתיד הנראה לעין בעיקר על חיכוך פיזי ישיר בסביבה של אמצעי לחימה ושל תנאי קיום הנמצאים עדיין בעידן הלו־טק וממשיכים לדרוש מהלוחם חוסן גופני ונפשי. המצב דומה למצבה של חברת קודאק הנדרשת להמשיך לייצר ולפתח מצלמות פילם גם בעידן המצלמות הדיגיטליות. ההסבר לכך הוא שלטכניקת הצילום הישנה יש סגולות מיוחדות שבתחומי צילום מסוימים עדיין אין לה תחליף. למרות השאיפה לבסס עליונות טקטית ומערכתית על טכנולוגיות מתקדמות עדיין לא ניתן לוותר על נוכחות צבאית מסיבית ואפקטיבית ביבשה" (עמוד 107).

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)