היום שבו לא כובדו התווים

כדי להתמודד עם קשיים שאולי צפויים לרשתות מול קלאבמרקט, הן בחרו להפר את החוזה שלהן עם הצרכנים ולא לכבד את תווי הקנייה. ספק אם זה יעמוד במבחן משפטי
יעל אונגר


אחת ההחלטות הראשונות שמצאו הנאמנים של קלאבמרקט לנכון לקבל עם מינויים על ידי בית המשפט, היתה שהרשת לא תכבד את תווי הקנייה מסוג "אקסטרה תו" שהיא עצמה הנפיקה. החלטה זו התקבלה בתדהמה בציבור, ויצרה קו שבר עמוק בין הרשת לבין לקוחותיה. שהרי, בתווים אלה השקיע הציבור את כספו מראש, והנה אומרים לו כי הם אינם שווים את הנייר שהם מודפסים עליו.

את חוסר התבונה שבהחלטה נמהרת זו ילמדו כנראה ביום מן הימים במסגרת לימודי שיווק וניהול, תחת הכותרת "'לא תעשה' ביחסיך עם לקוחותיך", אלה שבזכותם בעצם, אתה, כעסק, קיים. על רקע זה נראית פנייתו של אחד הנאמנים ללקוחות הרשת כי יחזרו אליה – במקרה הטוב פאתטית; במקרה הרע – שיקווה כי לא איחר את המועד. כי אמון בין סוחר לצרכן הוא מאושיות היחסים ביניהם. להרוס אותו קל מאוד, לבנות מחדש – לא כל כך.

אבל עוד בטרם הודיעו נאמני קלאבמרקט ברבים על החלטתם זו – שבינתיים כנראה חזרו בה – מיהרו רשתות וגורמים מסחריים אחרים להודיע כי לא יכבדו את אקסטרה תו. מדובר ברשתות כמו פוקס, קסטרו, גולף ועוד.

אבל היו כמה רשתות, כמו אייס, שיצאו במהלך קצת שונה. במודעת ענק המתפרסמת היום בעיתונים כתבה הרשת כך:

"אנחנו באייס מאמינים במסחר הוגן וביחסים של אמון ופתיחות לאורך זמן עם לקוחותינו. לכן החלטנו לעשות מעשה ולהתגייס לקראת הצרכנים אשר נפגעו מפרשת התווים של רשת קלאבמרקט. גם אנחנו נפגענו ממשבר רשת קלאבמרקט. למרות זאת רשת אייס תאפשר למחזיקי תווי אקסטרה תו לממש את התווים שבידיהם בערכם המלא".

וואו! – עד שקוראים את ההמשך: "תו של קלאמרקט בשווי 50 ש"ח שווה 50 ש"ח באייס, בכל קנייה בסך של 299 ש"ח. ניתן לממש תלושי קנייה בשווי 50 ש"ח נוספים בכל קנייה נוספת בסך 299 ש"ח".

פשוטו של מקרא: לא תוכלו לבוא סתם כך, למשל, עם תלושים בשווי 100 שקל לחנות מרשת אייס ולקנות מוצרים ב-100 שקל. אם תרצו להיפטר מהתלושים הללו תיאלצו – על פי השיטה הנדיבה של אייס – לרכוש מוצרים בשווי 600 שקל, שכן כדי לממש כל 50 שקל בתלושים שברשותכם תצטרכו לקנות בכ-300 שקל.

נראה שהמונח "מסחר הוגן" זכה כאן להגדרה מחודשת, שכן על פני הדברים ההגינות ממנו והלאה. למעשה, היות ששמן של הרשתות המכבדות תווים אלה מתנוסס על התווים, נוצר קשר משפטי מחייב בינן לבין הצרכנים, שמשמעו כי הרשתות תכבדנה את התווים הללו כאמצעי תשלום לכל דבר ועניין. כך פעלה השיטה למן הרגע שתווים מסוג זה באו לעולם.

אבל כעת הכניסו הרשתות למשחק תנאי נוסף: אם ניתקל בקשיים ביחסינו המסחריים עם מי שהנפיק את התווים, לא נכבד אותם. משמעותו של תנאי זה היא שינוי חד-צדדי של ההתחייבות שהייתה גלומה בתווים, והטלת תנאים למימושם שלא היו ידועים לצרכנים בעת קבלת התלושים או רכישתם. במילים אחרות: כדי להתמודד עם קשיים שאולי צפויים לרשתות מול קלאבמרקט, הן בחרו להפר את החוזה שלהן עם הצרכנים. במשפט הישראלי לא מוכרת עילה כזו להפרת חוזה, וספק אם היא תעמוד במבחן משפטי כלשהו.

על חוסר ההגינות שבהצעה מלמדים שני פרטים נוספים שנכללו במודעה של אייס. ראשית, נאמר בה במפורש כי ההצעה בתוקף רק עד 31.7.05. כלומר, לצרכנים יש 13 יום ברוטו כדי להחליט אם ברצונם לקבל הצעה זו – על מנת להציל את שארית התווים שבידיהם, או לא.

אך מעבר לכך, גם אם יזדרזו לקבל החלטה שמשמעה קבלת הצעתה של הרשת, לא בטוח שהרשת תאפשר להם לפעול כך: "הרשת שומרת לעצמה את הזכות להפסיק את המבצע בכל עת" - נאמר באותה מודעה.

כל ההתנהלות הבעייתית הזאת של אי-כיבוד התווים צריכה לשמש תמרור אזהרה הן לצרכנים, שרכשו בכספם את התווים הללו, והן לציבור המעבידים וועדי העובדים – שבחרו להעניק תווים אלו כשי לחג. רובם של התווים שבידי הציבור, ששוויים מוערך ב-50 מיליון ש"ח, מקורם מתקופת חג הפסח האחרון. אך כעת, לקראת ראש השנה תשס"ו, שיחול בראשית אוקטובר 2005, הוא הזמן שבו מעבידים וועדי עובדים צריכים להחליט איזה שי ירכשו עבור העובדים.

אם עד היום הם לא היססו לרגע ובטחו בתווים הללו – נראה כי כדאי שישקלו שנית את עמדתם. מישהו שבר כאן את כללי המשחק, כך שהוא מצפה שהצרכנים הם שיישאו בנטל הצרות הכלכליות שיש לו במישור יחסי המסחר שלו עם אחרים. וכשאלו כללי המשחק, טוב יעשה ציבור הצרכנים והקניינים אם ייזכרו איזה כוח יש בידיהם, כולל הכוח לסרב לרכוש, או להתנות תנאי הגנה על המשתמשים בתווים למקרה שמישהו יחליט פעם נוספת ש"שברו את הכלים ולא משחקים".

ואם עוד למישהו היה ספק שנפרצו כל כלי המשחק, תעיד התנהגותה של רשת קלאבמרקט עצמה, שפנתה היום לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה לאפשר ללקוחות לקבל את מלוא ערכם הנקוב של תווי הקנייה. נשמע מבטיח? אז זהו, שלא כל כך. כי הטכניקה שמציעים נאמני הרשת היא זו, ואני מצטטת: "תשלום באמצעות תווי קנייה יתבצע עד 20% בכל קניה נפרדת, עד שהצרכן מימש את מלוא תווי הקניה שברשותו בערכם המלא. לדוגמא - צרכן שיבצע קנייה בשווי 500 שקל, יוכל לשלם באמצעות תווי קנייה בגובה 100 שקל באותה קנייה, צרכן שמבצע קנייה ב-1,000 שקל יוכל לשלם באמצעות תווי קנייה בגובה 200 שקל. משמעות הדבר שהצרכן יוכל לממש את כל תווי הקנייה שברשותו במהלך מספר קניות שונות".

ואם מישהו בקלאבמרקט חושב להחזיר בדרך זו את הצרכנים לרשת, אנו שבים ומפנים אותו לתחילת רשימה זו, ובמיוחד להערה בעניין התבונה שבדבר.

ועוד נקודה אחת לסיום: גם היועץ המשפטי של המועצה לצרכנות, עו"ד זאב פרידמן, מבהיר כי לאור המצג שהוצג לצרכנים באמצעות התווים לפיו הרשתות המופיעות על גבם מתחייבות לכבדם ללא ציון הסתייגויות לכך, עשוי בית המשפט לקבוע שהן מנועות מלסרב לכבד את התווים.


הכותבת היא עו"ד המתמחה בנושאי צרכנות

http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3115003,00.html

אבל אני לא בטוח שהעניין כזה פשוט וחד משמעי.

בכל זאת, לחייב חברות חיצוניות לממש תווים של חברה אחרת, כאשר ידוע שלא ניתן להיפרע ממנה
זה עניין לא פשוט..
מעניין מה תנאי ההסכם בין החברות אומר.

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי/כלכלי ואין להסתמך על המידע הנמסר בשום דרך.

על התוים היתה רשימה של בתי עסק אשר מכבדים את התוים (אין מחלוקת שבתי עסק אלו הביעו את הסכמתם מראש לכך) .
מכירת התוים למעסיקים היתה "הצעה", התשלום עבור התוים ע"י המעסיקים היה "קיבול" ולכן יש כאן חוזה לכל דבר שע"פ תנאיו, הוא תקף לכל "אוחז כשורה" בתוים אלו.
מה פתאום בתי עסק מחליטים חד-צדדית שהם מתנערים מהחוזה? אני לא מדבר על קלאב-מרקט שיש לה נושים רבים ואם היא תקרוס יש סדר נשייה בו הצרכנים במקום "לא מי יודע מה", אני מדבר על הרשתות האחרות שאין להם שום זכות להתחמק.
אין לי ספק שמהר מאוד יוגשו תביעות כנגד רשתות אלו (יש מספיק עורכי דין שרוצים להתפרסם...)

התווים הונפקו ע"י קלאב מרקט ונמכרו לציבור על-ידה.

קלאבמרקט התקשרה עם רשתות שיווק שונות וסיכמה איתן שהן תכבדנה את התווים.

כלומר, לגישתי, אפשר ניתן לראות זאת כשתי מערכות חוזיות שונות:
1. קלאבמרקט - ציבור
2. קלאבמרקט - רשתות שיווק

לרשתות השיווק, לכאורה, אין חוזה ישיר מול הציבור מלבד התקשרותן עם קלאבמרקט לכיבוד התווים.
למעשה, נוצרה כאן מערכת חוזית מורכבת (כמו למשל במקרה של קבלן ראשי וקבלן משנה) כשחוזה אחד תלוי בשני. לכאורה, קלאבמרקט הפרה את החוזה עם רשתות השיווק ולפיכך, עומדת לרשתות השיווק האופציה להביא לבטלות החוזה.
ככל שלציבור יש טענות בעניין - יש להן עילה ישירה מול קלאבמרקט, שאת תלושיה הם קנו והתקשרו איתה על סמך הבטחותיה .
לשם הדוגמא: אתה בעל חנות והתחייבת לספק מוצר כלשהו של יצרן X. יצרן X פשט את הרגל ולא מספק את הסחורה. לקונה יש עילה חוזית מול המוכר (שמולו היתה ההתחייבות). למוכר יש עילה חוזית מול היצרן וכיו"ב.

לכאורה, בין רשתות השיווק והצרכן (לראייתי ובהנחה שאני צודק בעובדות היסוד) אין קשר חוזי ישיר.

ברורה לי כמובן הבעייתיות וברורה לי גישתך וגישת כותב הכתבה, אבל אני יכול לחשוב על אי אלו טענות הגנה בעניין שיצדיקו קיומו של דיון משפטי והכרעה שיפוטית מושכלת (את חלקם מניתי לעיל).

האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי/כלכלי ואין להסתמך על המידע הנמסר בשום דרך.

הרי שיש כאן "הצעה".
כל מי מהציבור שפועל בהתאם לפירסום מביע בכך "קיבול" ובאותו הרגע נוצר חוזה.

כך אני רואה את הדברים כצרכן.
אם יש לי ביד מסמך בו רשת מסויימת כתבה שאם אציג אותו בפניה היא תראה בזה תשלום של 100 ש"ח (או 95 ש"ח או 90 ש"ח...) אז מבחינתי היא מחוייבת.
אם היא לא ציינה במפורש שההסכם בטל אם רשת אחרת קורסת, אז מבחינתי - זו הבעיה שלה...

וכל זאת מבלי להזכיר את העניין המוסרי ואת נושא האמינות שחשוב כל כך ביחסי צרכן לקוח.

אני מודיע בזאת חד משמעית שכל רשת שתיסוג מהמחויבות שלה, לא תראה אותי נכנס בשעריה ב-10 השנים הקרובות.

יש ספקים שעכשיו מוכרים להם את הבית בגלל הנפילה של קלאב מרקט, אנשים שאבדו את כל רכושם והמשפחה שלהם עומדת להזרק לרחוב, יש מעל 5000 איש שיפטרו עם הספקים לא יקבלו את הכסף ועובדי כלבמרקט שילכו הביתה, אנשים שלא יכול לפרנס את המשפחה ולשלם משכנתא, אז קיבנימט התווים המחורבנים הפסדתם 100 200 שח ואיזה רעש, תשכחו מהתווים זה בושה בכלל להזכיר את זה

והכתבה הנ"ל מדגישה כי הן הפרו הסכם מוסרי עם כל מחזיקי תווי קלאב-מרקט כי על התויים נכתב שניתן להשתמש בהם ברשתות אלו.

נושא אי כיבוד התווים ע"י קלאב-מרקט בעצמה הוא משני כאן.