14-04-2015, 15:16
|
|
|
חבר מתאריך: 15.08.12
הודעות: 302
|
|
יערי שלום,
12.7 מ"מ שקול ל-0.5 אינץ, במילים אותו בראונינג 0.5. עם זאת, למיטב זכרוני, לגירסא האווירית היה קצב אש מהיר יותר. גם מקלעי הבראונינג 0.3 שהותקנו בספיטפייר ובהוריקן, קצב האש הוכפל בגירסה האווירית. אפשר בהחלט לטעון שאפשר לכנות את הבראונינג 0.5 האווירי גם בשם תותח מן הסיבה הפשוטה שהוא ירה גם תחמושת נפיצה, (כלומר פגז) בצד מציתה או קליע רגיל. מקלעי ה0.3 שהותקנו במטוסים הבריטים כונו במפורש כמקלעים בצד תותחי האורליקון 20 מילימיטר שהותקנו בדגמים המתקדמים. הם לא יכלו לירות פגזים אלא תחמושת מציתה או קליעים רגילים בניגוד לאורליקון. האמריקנים היו מרוצים מגירסת 0.5 ולא התקינו תותחים בקוטר גדול יותר לאורך כל מטוסי הקרב שלהם בצי ובחיל האוויר של הצבא בזמן המלחמה.
(הסיבה לבחירה הבריטית במקלעים הייתה קונצפטואלית. הבריטים ערב המלחמה הניחו שקצב האש הוא העיקר כיוון שלטייס יהיה פחות משניות ספורות לכוון מול מטוס מתמרן ובמהיריות הגבוהות. לכן הזמינו מארה"ב גירסה יחודית מהירה של הבראונינג, התקינו 8 מקלעים במטוס, ואיפסו אותם לפיזור מכוון - Dowding Spread - לטווח 400 יארד. לימים התברר שמרחק האיפוס מוטעה והרעיון של פיזור מוטעה. מרבית האסים הגדולים של המלחמה משני צידי המתרס פתחו באש רק כשהתקרבו לטווח של 100-150 יארד. אפשר היה לשפר את המצב על ידי הכנסה לכוונת הרפלקטור גם יכולת סימון היסט ירי על ידי שיעבוד לג'ירו. הדבר לא נעשה למרות שהטכנולוגיה הייתה קיימת עוד לפני המלחמה. כוונות כאלו הוכנסו במוסטנג למיטב זכרוני רק בשנה האחרונה של המלחמה. הגרמנים מתחילת המלחמה שילבו תותח עם מקלעים.)
|