כל הנושא של מלחמת וייטנאם מאז ומתמיד עניין אותי, אז החלטתי להקדיש לזה פוסט לרגל 50 שנה לחודשים שבהם ארה"ב (הנשיא: לינדון ג'ונסון) התחילה להפציץ את צפון ודרום ווייטנאם
(שימו לב: אני לא טוענת שזו הייתה תחילת המלחמה. המעורבות האמריקאית התחילה שם הרבה לפני. אני מדברת על תחילת הגברת המעורבות הצבאית והלחימה) ובהמשך, לשלוח עוד
ועוד כוחות אל מותם המיותר, שלא השיג שום דבר. זה הסתכם ב-58,220 הרוגים לצבא האמריקאי.
אפתח בכל מיני תמונות מהמלחמה, ואסיים בסרטון מרגש ומיוחד במינו.
Door Gunners. החבר'ה האלה היו יושבים בהליקופטר פתוח עם מקלע ויורים על מי שמתחת:
חיילים אמריקאים על יד נהר הדלתא (1965):
הגנרל וסטמורלנד, מפקד כוחות הצבא האמריקאי בוייטנאם:
הפצועים:
ההרוגים:
פצצת נפלאם:
לוחמי וייטקונג, המורדים הצפון-וייטנאמיים שעשו לחיילים האמריקאיים את המוות (תרתי משמע):
ובינתיים ההתנגדות מבית (ארה"ב): מפגינים שורפים צווי גיוס:
אחת התמונות המפורסמות מהמלחמה: מפקד משטרת סייגון מוציא להורג לוחם וייטקונג:
סופה של המלחמה: נפילת סייגון בידי צבא צפון וייטנאם:
וכעת, לסרטון: האיש הזה היה חייל מארינס במלחמה בוויטנאם. אחרי 40 שנה הוא נסע לפגוש את בתו של לוחם הוייטקונג שהוא הרג, ולתת לה את תמונתו של אביה,
אותה מצא בארנקו. זה חלק מאוד חשוב מתהליך ההחלמה שלו:
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ..pestilence שמתחילה ב "50 שנה להסלמה האמריקאית בווייטנאם"
תיקון טעות מביכה: החיילים בתמונה השלישית לא מצולמים על יד הדלתא של נהר המקונג כפי שנהגתי לחשוב כל הזמן. החיילים האלה משקיפים
לכיוון בסיס חיל האוויר האמריקאי הגדול בדה-נאנג, מקום מאוד מאוד מרכזי וחשוב עבור הצבא האמריקאי במלחמה ההיא.
בכל אופן, כך המלחמה עצמה נראתה בסרטים (מתוך הסרט "פלאטון" - 1986 - בכיכובו של צ'ארלי שין):
ומתוך אותו סרט בדיוק: כך נראה חייל שהתמזל מזלו (אבל ממש!) לצאת בחיים מהמקום הארור הזה ולחזור הביתה:
ראשי
צ'אט
18-03-2015, 21:22
מצב כלאיים
