הי

בשיטוטי לצורך צילום שקדיות הגעתי לחורבות כפר ערבי? נטוש לא רחוקמ קיבוץ אור-הנר.

במקום שרידים של בתי מגורים ובריכת מים.

קירות הבתים שעוד נותרו על תילם עשויים מאבנים / סלעי כורכר/ בוץ ועל חלקם נותרה עוד שכבת טיח.

הבחנתי כי במרכזם של הריסות המבנים קיימים עמודי בטוןשנראים חדשים יחסית ועוררו את סקרונותי, חלקם בגימור ברמה טובה ולא תמיד עולה בקנה אחד עם שיטת הבנייה הפשוטה יחסית של הקירות עצמם.

האם עמודים אלו תמכו בתקרות המבנים במקור?

האם נוספו בתקופה מאוחרת יותר?

האם ייתכן כי נעשה ניסיון לעשות שימוש במבנים אלו לאחר קום המדינה?

האם קיימים מקומות דומים בארץ עם תצורה דומה של עמודי בטון בבתים העשויים קירות אבנים ובוץ?

תודה
אביב

אני יכול להצביע על כפר ערבי אחד בשרון שיש בו לא מעט שימוש בבטון (בתי מגורים עשויים בטון, ואפילו באר), אבל אין בו שילוב כמו שיש כאן.

איפה המקום?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי bla45576 אני יכול להצביע על כפר ערבי אחד בשרון שיש בו לא מעט שימוש בבטון (בתי מגורים עשויים בטון, ואפילו באר), אבל אין בו שילוב כמו שיש כאן. איפה המקום?

מצ"ב מפה עם המיקום

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...17/79998009.pdf

אז הקימו את מפעלי נשר בחיפה.
לפני כן בנו אחרת,
בסג'רה למשל בנו מבוץ, אבנים וגללי בהמות,
באזורים אחרים בנו רק מלבנים,
אבל לא הייתה רגולציה ממשלתית לגבי אופי הבנייה.
בהחלט יתכן והשתמשו במלט רק ליצירת שלד יציב שעליו ישב הגג

ללא ספק, השימוש בבטון היה הרבה הרבה יותר פופולרי בקרב האוכלוסייה היהודית, אך היה בהחלט קיים גם בקרב הערבים.

שתי עובדות להסבר התופעה:
לערבים היו מסורות בנייה ממש עתיקות, בעיקר בניה באבן, והיה קשה להם להסתגל לשיטת בניה חדשה. מה עוד שהחדשה הייתה יקרה יותר, הצריכה שינוע של חומרי בנין, מיומנויות חדשות, ועוד. מבחינתם הבניה באבן נתנה להם מענה ראוי והגון, זול ויעיל, ולא היתה להם מוטיבציה גדולה לשנות את שיטת הבניה.

ליהודים לא הייתה בעיה כזו - הם לא ידעו לבנות בשום צורה, ולפיכך אימצו את שיטת הבניה בבטון, שלא דרשה מיומנות גבוהה. אם תוסיפו לזה את עליית הנאציזם באירופה, והאניות עמוסות חומרי הבניין (כולל ברזל ומלט) שליוו את העליה החמישית, תקבלו מענה לא רע.

התופעה השנייה קשורה לבעלות על המחצבות. רובן הגדול היו בבעלות ערבית, ועוד יותר - חברונית, וכשפרצה מתיחות, הדבר הראשון שנמנע מהישוב היהודי היו אבני מחצבות. לא כל כך הייתה לנו ברירה, אלא לעבור לבטון.

אבל

הבריטים עצמם בנו לא מעט מבני ציבור, בעיקר מבני חינוך, בכפרים הערבים. אפילו הנחשלים והעוינים ביותר. והם, הבריטים, בהחלט בנו בבטון. כך שהמצאותם של עמודי בטון "יפים" בכפר ערבי יכולה להעיד על בי"ס שבנו הבריטים, כמו גם על בונה מודרני מקרב המקומיים.

הכפר הערבי אודותיו נשאלה השאלה הוא הכפר מנצורה (יש בארץ ישראל עוד כמה כפרים שנשאו את השם הזה). הכפר הוא כפר "צעיר" יחסית, מתקופת המנדט, ותושביו הם בני חמולה אחת מהכפר נג'ד, שישב כ1.5 ק"מ מצפון מערב למנצורה, בצמוד לאור הנר.
תושבי מנצורה "נאלצו" כנראה לעבור לכפרם עקב סיכסוך בין חמולות בכפר נג'ד.
הכפר החדש נראה כפר מתוכנן. כל הבתים מסודרים במלבן סביב "ככר" מרכזית. במרכז שרידי מבנה הנראה כבריכת מים (בנוסף לבריכה אותה ציין השואל),
ד"ר אבי ששון מצא בין חורבות מנצורה חלקים מהמסילה התורכית מדיר סוניד להוג', מסילה שחדלה להתקיים לאחר נסיגת התורכים בנובמבר 1917.

ולא כשילוב של בטון ואבן בבניה אחת.
העמודים נראים בודדים ולא כחלק ממבנה יחיד.
בנגב אפשר לראות לא מעט בורות מים עתיקים שתוקנו מאוחר יותר בבטון.
פה ושם ישנם גם מבנים, שתוקנו או שודרגו בשלב כלשהו באלמנטים מבטון ,לרוב משקופי דלת או חלון.
ובעיקר טיח מלט על גבי מבני אבן.דוגמא נוספת היא בארות אנטילה בנגב ואף קברי שיח מסויימים.
זכורים לי במעורפל מילדותי,מבנים משולבי אבן ובטון באיזור מגדל צדק וחברון.
כמו שכבר נכתב ,במהלך שנות ה30 וה 40 נכנס המלט לשימוש משמעותי בארץ,השלטון הבריטי השתמש בו באופן רחב גם היהודים ואילו הערבים זעיר פה וזעיר שם.
צריך גם לזכור שחלפו כמעט 70 שנה מנטישת המבנים ,קירות האבן מתפרקים ונעלמים ואילו עמודי הבטון נותרים עומדים שלמים באתרם.

עמי