שלום לכולם
כתבתי כתבה על עם תובנות על אומנויות לחימה ועל החיים בכלל ;-)
אתם מוזמנים לקרוא ולהגיב
שיהיה אחלה יום

תעשה מה שאתה טוב בו

באומנויות לחימה, ספציפית באיגרוף תאילנדי, אפשר לראות שוב ושוב תופעה מסויימת.
מגיע חניך חדש, ויש לו קצת כישרון. או שאולי אין לו, אבל יש מהלך מסויים שהוא עושה ממש טוב. למשל, בעיטה עם הרגל האחורית. במואי תאי, הרגליים הקדמיות והאחוריות לא רחוקות זו מזו, העמידה מאוד דומה לעמידה רגילה ברחוב, או כמו של אדם באמצע הליכה. אם זאת, כמו ברוב אומנויות הלחימה קיים מרחק מה בין הרגליים, בעיקר בשביל לתת שיווי משקל (כך שאפשר להישען על הרגל האחורית למקרה שדוחפים אותך, נגיד), ובנוסף זה יוצר דינמיקה מעניינת שמתבטאת בקרב ע"י צד קדמי ואחורי. צד קרוב יותר ליריב, שהמכה בו תקבל פחות תנופה אבל תגיע מהר יותר ליריב – הג'ב והבעיטה הקדמית, והפנימית לירך – מכות יותר חלשות, אבל זריזות כמו נחש שמכיש, עם אפקט של הלם.
לעומתן יש את המכות האחוריות, הקרוס הישר עם היד האחורית החזקה (ימין אצל רוב האנשים) או הבעיטה האחורית העוצמתית, שכמו בעיטה גבוהה לראש ייקח לה יותר זמן להגיע ליריב בגלל המרחק והתנופה שהיא צוברת, אבל אם היא תפגע היא תפגע חזק מאוד.
יש לוחמים שבנו קריירה על מכות קדמיות ויש שעל מכות אחוריות.
אבל בואו נחזור לחדש. נגיד מישהו שרק עכשיו הגיע לאיגרוף תאילנדי, חודש ראשון. הוא לא חסר קואורדינציה בעליל, אבל הוא גם לא להיט. לוקח זמן לקלוט את התנועות, למישהו מנוסה מהצד הוא נראה מגושם, לא מלוטש.
אבל אפילו המישהו המנוסה הזה רואה, אולי, שכשהחדש שלנו עושה בעיטה אחורית (לצורך הדוגמא כמובן, זה יכול להיות כל דבר) הוא עושה אותה טוב. לפעמים אני רואה מתאגרפים מתחילים שעושים מהלך מסויים כל כך טוב שאני מתלהב. זה נקרא בעיני כישרון, ולכולנו יש כזה. חלקנו יותר, חלקנו פחות. אבל בדרך כלל, אתה מביא דברים מהבית. בדרך כלל, אף אחד לא מתחיל מנקודת האפס (וזה תופס במיוחד לגבי מתאמנים שהם כבר לא ילדים\נוער). אולי שיחקת כדורגל, אז יש לך רגליים חזקות ומהירות. אולי שיחקת באולינג ויש לך אפרקאט חזק. לא יודע. אולי יש לך רגישות נמוכה לכאב, אז אתה מתרגל מהר לקבל מכה וזה לא מפריע לך כמו למישהו אחר שרק התחיל.
אתם מבינים את הרעיון – יש דברים שבאים לך בקלות, והם פשוטים בשבילך, ואתה לא צריך להתאמץ – או שאתה מתאמץ פחות – בשביל לתפוס אותם. זה יכול להיות זריזות, או מהירות תגובה, או כוח ("פאנצ' "), או מהלך טכני מסויים, תפיסה מהירה של החומר, משהו. לכל אחד יש משהו שהוא טוב בו.
העצה שלי היא כזאת: תיצמד למה שאתה טוב בו! תחזיק חזק את הכישרון שלך ותפתח אותו. תפתח אותו בצורה אגרסיבית. תתייחס אליו כמו לתרנגולת שמטילה ביצי זהב, תטפח אותו כמו בן מועדף. תדע שגם ככל שהזמן יעבור, ואתה תשתפר בכל נדבכי הטכניקה של אומנות הלחימה שאתה (או את) מתאמן בה, גם כשיעברו שנים ותהפוך להיות נמר חזק וותיק – עדיין הכישרון שלך יישאר אותו משאב התחלתי שמהיום הראשון עשה לך חיים קלים.
בזמן שתתאמן ותתאמץ ותשפר את כל טווח הטכניקה שלך – זה מה שישתפר הכי מהר. בקפיצות הכי גדולות. בצורה הכי יעילה. יתחבר ברגע לקונספטים חדשים של הגנה והתקפה. ישאיר מאחור את המתחרים.
החדש שיתאמן על הבעיטה האחורית העוצמתית שהוא גילה שהוא טוב בה, אולי ייקח לו הרבה זמן להיות טוב בכל שאר הדברים – התקפות אגרופים ומרפקים, היאבקות, תזוזה בקרב, הרגשת מרחק בעזרת יד קדמית... אבל הבעיטה האחורית תשתפר מאוד מהר מ"כשרון" ו"פוטנציאל" לנשק עוצמתי. הנשק הזה זה מה שיתן לו ביטחון להמשיך ולשפר את שאר הטכניקה, זה האס שלו בשרוול. כשהוא ירצה לנצח קרב, זה מה שהוא ישתמש בו הכי הרבה. תיצמד לכשרון שלך ואל תעזוב. תעשה מה שאתה טוב בו, כי אי אפשר להחליף את זה, זה המפתח שלך להצלחה, זה מה שייאפשר לך לזהור.
אני חושב שזה תופס להכל בחיים, רק יש דברים שקשה יותר למצוא במה אתה טוב בהם בדיוק. קחו לדוגמה כוכבי הוליווד שונים. יש פה הכללה, ויש פה פישוט, אבל זה די האמת – באיזה סרטים ברוס וויליס לרוב משחק? איזה סוג של דמות? מתי פעם אחרונה ראיתם את ג'וני דפ משחק דמות שהיא לא מוזרה ואקצנטרית בסרט?
כמובן שההשוואה לא מדוייקת כי מדובר במאסטרים של משחק, ובתוך השליטה שלהם הם מצאו נישה שבה הם טובים ומוערכים. אבל זה מעביר את הנקודה, זה הכל חוזר לכישרון, למה שבא להם בצורה טבעית.
יש לזה חסרונות שצריך לזכור, כמובן. קחו את כל מה שנאמר עם קמצוץ מלח - כמו בהדגמה באימון, אני קצת מגזים בשביל שיהיה יותר מובן. אם אשקיע רק באותה בעיטה שבה אני טוב, אני אהיה פוני של טריק אחד. ברגע שאתקל בלוחם יותר מנוסה, או קצת יותר מתוחכם, הוא יבין שבזה אני טוב, וברגע שהוא יצליח לקרוא אותי ולנטרל את הטכניקה המצטיינת שלי, נשארתי בלי נשק. צריך כל הזמן לדחוף לשפר את כל הכיוונים, לתת יחס מיוחד ל"כישרון" שלי אבל לדאוג קשה פי שתיים להשתפר בדברים שקשה לי בהם. שם, כאמור, נמצא האתגר האמיתי. ככה נוצר לוחם שיודע להתמודד עם כל מצב, שאין לו "קביים" שהוא מסתמך עליהם – מה שהוא טוב בו הוא בסך הכל עוד טכניקה אחת מתוך רפרטואר מרשים.
רק זה לא – אותה טכניקה שהוא טוב בה, אותה בעיטה אחורית מהדוגמה שלנו – זה הטריק המנצח. וכשהוא יידע לשלב את הטריק הזה התוך רצף של טכניקות אחרות, להסוות אותו ולהשתמש בו כמכה סופית מנצחת – שם הפוטנציאל של הכישרון ממומש סופית.

סרגיי סואר
ותק של תשע שנים באיגרוף תאילנדי מואי תאי, זוכה אליפות ישראל, התחרה באליפות העולם, מדריך מוסמך מטעם וינגייט, מתאמן ומאמן במועדון "לומפיני" תל אביב.

סרגיי סואר
מדריך לאיגרוף תאילנדי מוסמך וינגייט
מתאמן משנת 2005
דף מאמן איגרוף תאילנדי - תעקבו לעידכונים