מוצב סוג'וד היה תאורטית מוצב של צד"ל , אבל בשנות ה 90 הועבר לטובת צה"ל.
האם נכון הדבר?
האם המוצב פונה ב 1998 ? ואם כן מדוע ?
האם למשהו יש תמונות של מוצב זה לטובת העלאת הערך לויקיפדיה ?

למיטב ידיעתי, המוצב היה של צד"ל כל הזמן, אך מדי פעם צה"ל תפס אותו לתקופות קצרות.

סוגו'ד תמיד היה מוצב צד"ל. נתפס לפרקי זמן שונים על ידי צה"ל, אבל לעולם לא באופ קבוע.

בוא נקרא לזה כח צד"ל.

קטע שקראתי בספר על המוצב:


"מיומו הראשון כרמטכ"ל טרח מופז להדגיש בפני פקודיו עד כמה ערך הניצחון חיוני בעיניו. אחד ממעשיו הראשונים היה נסיעה מיוחדת למוצב סוג'וד בלבנון, כדי לתחקר שם בעצמו, דבר נדיר שהמסר שלו ברור, מקרה של חייל צנחנים שלא גילה נחישות מספקת במרדף אחרי איש חיזבאללה שחדר למוצב. מופז הדיח את החייל והעיר לכל שרשרת הפיקוד שמעליו. "בסופו של יום, אנחנו צריכים לנצח", הייתה המנטרה ששינן כל מפקד וכל חייל בלבנון, וזו שעמדה מאחורי ההתכוננות לעימות בשטחים. בסופו של יום, כלומר בכל קרב כיחידה נפרדת. בסופו של יום, כי בכל מקום הערבים צריכים להבין שהם הולכים להפסיד. בסופו של יום, כאילו אין מחר – ואחריו עוד מחר ועוד מחר." (מתוך הספר "בומרנג" מאת עפר שלח ורביב דרוקר, הוצאת כתר, 2005, עמוד 48.)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

האם משהו מכיר את הנושא?

האם היה ליד המוצב מבצר צלבני עתיק אשר לפי האגדה היה קבר לבוני המישכן ?

מכיוון שיכולת ניתוח השטח של הצלבנים לא נפלה כנראה מזו של בוגר קורס הקמ"נים הממוצע ויתכן שאף עלתה עליה, סביר שתמצא כל מיני שרידים של ביצורים בכמה וכמה שטחים שולטים באזורנו.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

הבנתי שהמוצב עצמו היה ממוקם בתוך המבצר, והייתה קיימת בו גם כיפה של מסגד

ב28 באפריל 1999 עשרות אנשי חיזבאללה תקפו את מוצב סוגוד שהיה מאוייש על ידי צד"ל.
כח של הצנחנים ממוצב ריחן הסמוך סייע להבריח את אנשי חיזבאללה.
שמונה חיילי צה"ל ו שלושה חיילי צד"ל נפצעו קל.
החיזבאללה החל את מתקפת הפתע הגדולה שלו סמוך ל16:30 . עשרות מחבלים של האירגון הסתערו על מוצב סוג'וד בגזרה המזרחית.
בנסיון ליצור הטעייה, הנחיתו חוליות מרגמות של חיזבאללה מכת אש על כל המוצבים ברצועת הביטחון.
חיילי צד"ל בסוג'וד השיבו אש והצליחו להדוף את המתקפה בסיוע כוחות צה"ל, שהפגיזו את האזורים מהם תקף חיזבאללה.
במקביל תקפו מטוסי קרב של צה"ל האוויר עמדות של חיזבאללה מצפון לרצועת הביטחון.
שניים או שלושה מאנשי חיזבאללה נהרגו בתקרית זאת , אחד מאנשי חיזבאללה נשא על גופו דגל , שאותו ביקשו אנשי חיזבאללה להניף על המוצב לאחר כיבושו.
חיילי יחידת הצנחנים שסייעו לסכל את נסיון הכיבשו של מוצב סוג'וד הם אותם החיילים ששבו במוצב שלושה חודשים לפני כן בעת שמחבל הצליח לחדור למוצב.
באותו ארוע המחבל הפתיע את הצנחנים ונמלט מהמקום לאחר שניהל מאבק חזיתי עם אחד החיילים.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

הייתי בסוגוד ב-93
יש לי קצת תמונות
אגב אני זוכר שבקומה הראשונה היה קבר שסביבו היה גדר
כנראה של נבי סוג'וד
ליד הקבר היה פסל של ישו ותיבה עם כסף לבנוני
המוצב היה בחזקת צד"ל , ובערך כל 10 ימים הם היו חוטפים התקפת מוצב או ארטילריה ובעקבות כך הם ברחו עד המוצב שלנו בריחן
אנחנו תפסנו את המוצב עד שהחבר'ה מצד"ל היו מתארגנים ועולים חזרה למוצב
בדרך לסוג'וד היה עיקול ארור בכביש שנקרא פתחת המאלב
לא מעט חיילים נהרגו/ נפצעו שם בגלל נחיתות ברורה של הכוח בנקודה הזו בציר
שנשלטה מכל עבר

תודה לאילן על שליחת הלינק,
https://library.osu.edu/projects/he...be/hbe00413.php
עבור בוגרי מלחמות לבנון השם סוג'וד נקשר לתקריות הרבות שהתרחשו שם עם אנשי אירגון חזבאללה. אך לפחות בקרב תושביה הוותיקים של צפת, לסוג'וד היתה משמעות נוספת ועל כך מעניין לספר בשורות הבאות.
המצ"ב מבוסס על סיפוריה של סבתי, סבתא פרחה, שנולדה בשנת 1868 ונפטרה בשנת 1942. סבתי עסקה בייצור גבינה צפתית ולצורך כך נסעה רבות בין הכפרים הערביים שבסביבות צפת וליקטה סיפורים שלאחר מכן העבירה לבני משפחתה בלילות הקרים של צפת.
סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, תחת שלטון העות'מנים והמנדט הבריטי, היתה תקופה בה סבלו תושביה של צפת ממגיפות, קשיי פרנסה ועוני. לא מפתיע איפוא כי אחת מדרכי ההתמודדות הפופולאריות בקירבם הייתה לעלות לקברי צדיקים – זיארה, בלשונם הערבית – ולבקש סיוע ומזור.
אחד הפופולאריים ביעדי עלייה לרגל זו היה הכפר סוג'וד שבדרום לבנון – כפר שיעי, ממנו תצפית מרשימה על עמק הליטאני ועל העמק העילי של הזהראני. בכפר מיבנה עם כיפה (המוכר גם לכל מי שהסתובב באזור גם בשנים האחרונות) המכונה נבי סוג'וד, שעפ"י המסורת הינו קברו של אהליאב בן אחיסמך, מבוני המשכן. (קצת תמוה מיקום קיברו של אחד מבוני המשכן בתקופת נדודי בני ישראל במידבר במיקום צפוני כמו לבנון אבל עם אמונות לא מתווכחים).
עדות מעניינת לאמונתם הרבה של יהודי צפת בסגולות המקום ניתן למצוא בשפתם, עת אחת השבועות החזקות והאמינות עבורם היתה השבועה "בחיאת סוג'וד" (בחיי סוג'וד). לתפילה במקום נקשרו לפיכך תקוות רבות ומגוונות, בכללן הבאת מזור לכל החוליים וחשיפת גניבות וגנבים.
בה בעת, זיארה לסוג'וד עבור יהודי צפת בתחילת המאה ה-20 לא היתה נסיעה פשוטה. על רקע התהפוכות הפוליטיות שחווה האיזור בתקופת מלחמת העולם הראשונה, משמעות נסיעה ללבנון היתה נסיעה לחו"ל. ראשית לכל לפיכך היה צורך בהוצאת דרכון משלטונות המנדט הבריטי, ולאור הסכנות שבדרך, העדפתם היתה נסיעה בקבוצות. ההגעה לסוגו'ד עצמה היתה כרוכה בהתקשרות לקבלני הנסיעות, החמרים, (קבלני חמורים שנקראו מקארייה), והכנת הצידה לדרך הארוכה.
סבתי, שהיתה כאמור המפרנסת של המשפחה, לא יכלה לעשות זיארה לסוג'וד אלא בשנת 1925. (ברשותי תעודת המסע שהונפקה לה ע"י רשויות המנדט לצורך כך). כל תושבי צפת הנשארים ליוו בקנאה את היוצאים למסע.
היום הראשון של הנסיעה הוקדש להגעה לתחנת הגבול, על יד מטולה. לאחר לינת הלילה במקום היו ממשיכים לדרכם לסוג'וד. דרך העלייה לסוג'וד היתה מאוד קשה, עם עליות תלולות בשביל-החמורים הצר, כשמתחת "התהום". תושבי סוג'וד, מוסלמים-שיעים באמונתם, קיבלו את העולים לרגל בשמחה ובכבוד ואף סייעו להם במקרה הצורך.
לרוב השהות בקבר נמשכה כשלושה ימים, במהלכם התפללו, אכלו, רקדו ובעיקר שטחו בקשותיהם ותחינותיהם בפני הקבר הקדוש. סיפורים רבים נפוצו סביב הניסים שקרו בזמן ולאחר השהות על יד הקבר. אחד מהם כפי שסיפרה סבתי, שחזתה בו במו עיניה, הוא על ילדה חולה שהובאה על ידי הוריה על מנת שתתברך ותבריא. על יד הקבר נמצא בור מים והילדה התרחקה מהוריה ונפלה לתוך בור המים. ההורים והמתפללים ההמומים בכו וזעקו על פי הבור והנה צפה הילדה ועלתה מהבור שלמה ובריאה. סיפור הנס סופר והועבר הלאה על ידי החוזרים מהזיארה, סיפור שרק הגביר את חשיבות נבי סוג'וד בעיני תושבי צפת לדורות רבים.

מוסיף גם תמונה ששלח לי שי והועלתה לויקיפדיה.