מצב הרוח שלי מאוד קודר בימים האחרונים, והשיר הזה מאוד מאוד מתאר את ההרגשה שלי.. מין תחושה כזו ששום דבר לא הולך, ביותר מדי תחומים בחיים שלי

שטויות, יבוא חדש.

לא הכל קשור לתחום הרומנטי, את יודעת.. האמת שדיברתי על החיים שלי באופן כללי: על קריירה, על הגשמה עצמית, על עצמאות, על כיוון, על הצלחה, על הישגים, על העתיד.
במקום שאני נמצאת בו כרגע, על אף אחד מהתחומים האלה אני לא יכולה לשים וי, לצערי. זה כאילו שהמומחיות העיקרית שלי היא לעשות את כל ההחלטות הלא נכונות והבחירות הלא נכונות,
מהשיקולים הלא נכונים, באימפולסיביות. ואני יודעת שאני בהחלט לא בחורה טיפשה, להפך: אני מאוד חכמה ואינטליגנטית, עם ידע כללי מאוד רחב בהרבה תחומים, אבל כשזה מגיע לת'כלס -
להצלחה בחיים - שום דבר מזה לא בא לידי ביטוי... פאק, אני בת ש-ל-ו-ש-י-ם ו-ש-ת-י-י-ם, מה השגתי בחיים האלה? מה אני יכולה לזקוף לזכות עצמי? כלום.

אני מקנא באשתי כי היא מתפרנסת מלעשות את מה שהיא אוהבת ומעניין אותה, והיא מאוד טובה בזה.
גם אני הבנתי את זה, קצת באיחור אומנם, והיום אני נמצא במקום עבודה שבו אני מרגיש שיש לי עניין ותחושת סיפוק, הגם שזה היה כרוך בכמה משוכות בדרך, ויתורים (מעבר דירה למרכז, הקפאת תהליך הקבלה לתואר שני במנע"ס) ובהרבה אורך רוח .
אומנם למעלה התייחסתי לעבודה, אבל אותו רעיון תופס גם לגבי זוגיות - ככה זה היה אצלי לפחות.

לעולם אשא דגלך בגאווה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עידו403 מתי בפעם האחרונה עשית משהו שאת באמת אוהבת ומעניין אותך?

נראה לי שהתשובה על כך היא... never?

אז אולי הגיע הזמן לשנות את זה.

לעולם אשא דגלך בגאווה

פעם הבאה - בגיל 64...

תוחלת החיים כיום גבוהה בהרבה מזו של דורות העבר, ככה שה32 של היום מקביל ל22 של פעם.

הדבר הכי חשוב זה כיוון,
אם אין לך כיוון בגיל 22 אתה מבזבז זמן,
אם אין לך כיוון בגיל 32 - אתה בבעיה.

לי ולאשתי היה כיוון ברור בגיל 22,
עד גיל 32 - כבר השגנו חלק משמעותי מהמטרות.

סיוון מזכירה לי את אחי הקטן - בלי כיוון ובלי מטרות,
מעבירים את הזמן עד לפנסיה (שכנראה תהיה נמוכה ומאוחרת).

זה לא אומר שהיא יכולה להמשיך לשבת על התחת, אבל זה כן אומר שרוב האופציות שהיו פתוחות בפניה בגיל 22 עדיין פתוחות בפניה עכשיו, מבלי שהיא צריכה לחוש זעה קרה על עורפה שהנה אוטוטו מגיע המוות והיא לא הספיקה כלום.

מי אמר לך שהכיוון של טוב, או נכון? לך או בכלל?

אני לא אומר את זה כהתרסה על זה שאתה דביל... אלא ברצינות, וזאת שאלה שלא רלוונטית דווקא אליך, לכל האנשים ש"יש להם כיוון בחיים"...

בשלב הראשון - צריך להבין מה אתה רוצה מהחיים, ועל מה אתה מוכן לוותר כדי להגיע לשם.
אם אתה לא מנסה להבין את זה, וסתם "זורם" - בטוח שלא תגיע לשם.


יש מישהי שלמדה איתי.
היא מספרת שאחרי הצבא היא עבדה שנה כקופאית בסופר. המשכורת הייתה בדיחה והתייחסו אליה כמו זבל.
היא הבינה שאם היא תמשיך "לזרום" היא תישאר באותו מקום, וזה עזר לה להתיישר בזמן.

the story of my life...

באלוהים, זה כבר ממש מתיש. ומייאש. ונשבר לי.

*נמאס לי כבר מראיונות עבודה שלא יוצא מהם שום דבר
*נמאס לי כבר לשבת מול האינטרנט ולשלוח כמות אדירה של קורות חיים, שמתוכם לא הרבה חוזרים אלי
*נמאס לי כבר ממרכזי הערכה שלוקחים שעות וכרוכים בייבוש רב ובהקשבה לקורות החיים של עוד 11-12 איש שאני לא מכירה, כולם בכלל צעירים ממני בהרבה (יודעים מה
עבר לי בראש בזמן שהקשבתי לחפירות האלה? זה מה שחשבתי: שמישהו ירה בי, בבקשה!)
*נמאס לי כבר ששואלים אותי "מה התכונה החזקה שלך?" ו"מה התכונה החלשה שלך?"
*נמאס לי כבר ממבדקי אמינות
*נמאס לי כבר ממבחנים פסיכוטכניים ומבחני פסיכותחת
*נמאס לי כבר ממעסיקים פלצנים ומניאקים שאם אני לא מתאימה אחד לאחד לרשימת המכולת שלהם אני לא שומעת מהם יותר, או הכי הרבה - מקבלת SMS או מייל (נדיר ביותר)

די, פשוט... די. נשבר לי. אני מרגישה שהכוחות שלי הולכים ונגמרים, ואני לא יודעת כמה זמן עוד אוכל למשוך כך
יש משפט מפורסם שמיוחס לרבי נחמן מברסלב: "אין ייאוש בעולם כלל".. אה, וואלה? אז כנראה שהרבי נחמן מברסלב לא ניסה לחפש עבודה בישראל בשנת 2015!

זה עניין של התמדה וקשה לחזות לפעמים שראיון העבודה ה...14/24/34/44 יהיה זה שבו תתקבלי לעבודה ומרגע שתתקבלי אז המאמץ יראה משתלם. מה לעשות, אף אחד לא אוהב לשבת ולהתחנן לעבודה ושיבחנו אותו ויפסלו אותו.
אי הודאות זה לדעתי מה שהכי מעיק, יותר מאשר לשמוע שלא התקבלת בנסיון ה-14.
את אין יאוש תחליפי ב- אל תתיאשי.

יהיה משהו, כי יש משהו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי sheep זה עניין של התמדה וקשה לחזות לפעמים שראיון העבודה ה...14/24/34/44 יהיה זה שבו תתקבלי לעבודה ומרגע שתתקבלי אז המאמץ יראה משתלם. מה לעשות, אף אחד לא אוהב לשבת ולהתחנן לעבודה ושיבחנו אותו ויפסלו אותו. אי הודאות זה לדעתי מה שהכי מעיק, יותר מאשר לשמוע שלא התקבלת בנסיון ה-14. את אין יאוש תחליפי ב- אל תתיאשי.

בראיונות עבודה מחפשים חומר גלם ספציפי (במיוחד בכל החברות שמבצעות סינונים דרך מרכזי הערכה, ומבדקים מסוימים (בעיקר אמינות)).

אם בחורה X לא משדרת את זה, אז גם אלוהים לא יעזור לה, ולכן זה לא משנה כמה פעמים היא תיגש לעשות את זה, לא רק שזה לא יקרה "בפעם ה14", זה רק יחמיר מפעם לפעם, כי הביטחון העצמי שלה כבר לא יהיה קיים, והיא תכשל עוד לפני שהיא תנסה.

זה בדיוק כמו שנגיד בחורה שמנה ומכוערת, תצא ל20 דייטים והיא לא תבין למה בכל פעם הגבר חותך באמצע הדייט, וגם אלה ששורדים אותו למחרת מסננים אותה למוות.

אין כאן שום קשר להתמדה.

*אם יש דבר אחד שכן למדתי בחיים שלי, זה שהתמדה יכולה לעזור אם אתה רוצה לשפר את עצמך (וזה לא משנה אם מדובר בשיפור חיצוני, פנימי או שכלי).

ואז כן, בהחלט - המון דלתות שהיו סגורות בעבר, יתחילו להיפתח בפנייך.

ככה העולם שלנו עובד.

אנשים לא תמיד מודעים למה שלא בסדר בהם ולא מנסים אפילו להפסיק להיות אפס.

ושמנות ומכוערות מוצאות אהבה ומתחתנות. הדוגמא שלך מקולקלת.

הבעיה לא בדוגמה אלא במדגים.

הפוסל וגו'

והנה בעוד אתם מדברים, מישהו למעלה שמע את זעקתי: לפני איזה רבע שעה ראיתי שהבחורה מהמרכז הערכה שהייתי בו היום ניסתה להשיג אותי ואף שלחה לי SMS לחזור אליה,
אז חזרתי אליה עכשיו, והיא הודיעה לי שהתשובה חיובית, ושהם התרשמו ממני לטובה, ומחר בבוקר אני מתחילה הכשרה ע"ח החברה!

ככה זה בחיים, בדיוק באותו רגע שאתה כבר ממש ממש מיואש ולא יודע מה יהיה, מבליחה לה סוף סוף קרן אור מתוך האפילה. שיהיה לי המון המון בהצלחה, חמסה חמסה!

מזל טוב

יהיה משהו, כי יש משהו

תודה

בהצלחה! כיף לשמוע.

תודה גם לך

מוכר.
מוכר מדי.
על בשרי.

אבל איך שאני רואה את העולם, יש לנו בדיוק שתי ברירות.
לשבת ולבכות, או לקום ולעשות.
אז אני נשבר לשעה, לשעתיים, ליום.
ואז אני קם על הרגליים וממשיך לנסות.
אם אני מסוגל, את בטח מסוגלת.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...