יחסי ישראל-ארה"ב: פוסט טראומה ביטחונית


חשיפה: בעקבות האירועים בקיץ 2014 בישראל החליטו להפחית את ייצור אמצעי הלחימה בארה"ב, ולהסתמך על תוצרת כחול-לבן. מדובר על תגבור של ייצור טילים ישראליים כתחליף לחימוש אמריקאי


הנה עוד תוצאה לא מוכרת של מלחמת "צוק איתן" בקיץ 2014: מערכת הביטחון הישראלית תפחית ייצור של אמצעי לחימה בארצות הברית, במסגרת פרויקטים משותפים ישראליים- אמריקאיים, ותסתמך יותר על תוצרת כחול- לבן.

תחת מעטה של חשאיות כבר התקבלה החלטה במשרד הביטחון שלא לאפשר ייצור של לפחות אמצעי לחימה רגיש אחד על אדמת ארצות הברית, למרות שייצור בארצות הברית מאפשר מימון באמצעות כספי הסיוע הביטחוני האמריקאי ולא באמצעות שקלים, מכספי משלם המסים הישראלי. מערכת הביטחון גם תגביר ייצור של טילים ישראליים שהם חליפיים לחימוש אמריקאי. ההחלטה כשלעצמה לא תשפיע מהותית על מצבה הביטחוני של ישראל, אבל היא יכולה להעיד על טראומה גדולה ביחסים הביטחוניים בין ישראל לארה"ב: מה שהיה מובן מאליו עד "צוק איתן", העובדה שישראל יכולה לכאורה לסמוך תמיד על רכבת אווירית של תחמושת מאמריקה בעת צרה, כבר לא בטוח יותר. בכלל.



הסיבה לטראומה הייתה כמובן החלטה של ארצות הברית שלא לאפשר משלוח תחמושת לישראל במהלך "צוק איתן". הפרשה נחשפה בראשונה בוול סטריט ג'ורנל, שדיווח כי לא אושר משלוח של טילי הלפייר למסוקים, בהסתמך על מקורות אמריקאיים. האמת המלאה, שנחשפת כאן בראשונה, חמורה הרבה יותר: מסתבר שתוך כדי "צוק איתן", ארה"ב עצרה לחלוטין את הקשר עם משלחת הרכש הביטחוני של ישראל שיושבת בארצות הברית. היא לא אפשרה במשך ימים העברה של שום פריט. הרכבת האווירית המצופה של תחמושת אפילו לא הגיעה לתחנה.

המשבר התחיל כעשרה ימים לאחר תחילת מבצע "צוק איתן", בעקבות טענות ששיעור ההרוגים הבלתי מעורבים בעזה גבוה מאוד (גם צה"ל הודה כי כמחצית מההרוגים היו ככל הנראה אזרחים שלא היו מעורבים בלחימה). באותו שלב, מערכת הביטחון הישראלית העבירה בקשה לארה"ב לשלוח סוגים שונים של חימוש, כולל טילי הלפייר, כדי לחדש את המלאים.

הבקשה הדחופה הועברה בנוהל שאותו מתרגלת מערכת הביטחון בכל אימון ובכל תרחיש של מלחמה – דרך פיקוד אירופה של צבא ארה"ב (יוקום). ההוראה לעצור את הטיפול בכל הבקשות הישראליות הגיעה מגבוה, ככל הנראה מהבית הלבן, גם בגלל שישראל התעלמה מיוזמותיו של מזכיר המדינה, ג'ון קרי, והעדיפה לסיים את המבצע בערוץ ישיר עם המצרים. במחלקת המדינה יש כעס על ישראל עוד מלפני כמה חודשים, כאשר נחשף ששר הביטחון, משה יעלון, כינה את קרי "משיחי" בשיחות סגורות.

הקפאת הטיפול מול משלחת הרכש הישראלית עוררה תסכול רב, אבל יש לציין כי במקביל נמשכו שיתופי פעולה אסטרטגיים בין ישראל לארצות הברית, בערוצים אחרים. האמריקאים אף אפשרו לצה"ל להשתמש במלאי ציוד שלהם המוצבים במחסנים על אדמת ישראל, ומהווים "גיבוי" למלאים של צה"ל, בהתאם להסכמים המוקדמים בין הארצות. במערכת הביטחון סברו בהתחלה כי האמריקאים עיכבו את הרכבת האווירית בפעם הראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973, ואולם גורמים אמריקאים מבהירים בוושינגטון כי צעד דומה ננקט גם במלך מלחמת לבנון הראשונה, בשנת 1982. נודע, כי במערכת הביטחון גרמה הפרשה לחשיבה מחודשת לגבי ההסתמכות הכמעט אוטומטית על רכבת אווירית של תחמושת מארצות הברית, כחלק מכל תרחיש של מלחמה.

בין הצעדים שנמצאים על הפרק, בחינת אפשרות של הגדלה של הצבה מוקדמת בישראל של ציוד אמריקאי בישראל ומעבר מוגבר לנשק "כחול לבן". כך, למשל, תחליף לטילי ההלפייר שהאמריקאים לא סיפקו - עשויים להיות טילים מתוצרת התעשייה האווירית, ואילו חימוש אווירי מדויק מתוצרת רפאל יכול להיות תחליף אחר לפצצות אוויר-קרקע. מאז "צוק איתן" כבר קיבלו תעשיות ביטחוניות בישראל הזמנות רכש דחופות של נשק במיליארדי שקלים. בין תעשיות ביטחוניות בישראל וחברות אמריקאיות יש לא מעט פרויקטים משותפים, ואולם בעקבות אירועי "צוק איתן" ההנחיה היא שהייצור של הנשק, לפחות בפרויקט אחד, יתבצע על אדמת ישראל.


יוצאים מהמשבר?

יצוין כי סוגיית הנשק נפתרה לקראת סיום מבצע "צוק איתן" וכי למרות אירועי "צוק איתן" מערכת נמשכת מערכת היחסים הביטחונית האסטרטגית בין שתי הארצות גם בימים אלה, כולל שיתופי פעולה מודיעיניים נרחבים. בין משרדי הביטחון של שתי המדינות נמשכים גם לא מעט פרויקטים משותפים של מחקר ופיתוח והסיוע הביטחוני האמריקאי ימשיך להיות מרכיב משמעותי בתקציב הביטחון הישראלי, שמאפשר רכש של מערכות יקרות מאוד כמו מטוב הקרב העתידי F-35.

האמריקאים גם הגבירו את התמיכה בפרויקט "כיפת ברזל" תוך כדי "צוק איתן". עד כה הם מימנו בתקציב מיוחד, מעבר לסיוע הביטחוני הרגיל, את מרבית הרכש של הסוללות.

השבוע נערכה בוושינגטון התערוכה הביטחונית השנתית המרכזית, ,תערוכת AUSA, והנוכחות הישראלית בה הייתה גדולה ביותר. בשבוע הבא יגיעו לארה"ב, לשיחות בפנטגון, שר הביטחון, משה יעלון, ומנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, לשיחות שבהן ילובנו, ככל הנראה, גם אירועי "צוק איתן".


http://www.israeldefense.co.il/?Cat...&ArticleID=7106

Did you improve on the design?
Did you do something new?

גם אז דובר על "קו אדום" במלאי התחמושת של חיל אויר.אני מדבר מתוך בורות מוחלטת,אבל זה לא בלתי סביר שאורך הנשימה של צהל מבחינת תחמושת בלחימה לא-כוללת כל כך קצר?

יש שיאמרו שאני חולם,אך איני היחיד

אולי בחמ"מ לא מחזיקים מלאים אדירים ואם נגמרת הבטן שהוקצתה לגזרה הזו (אני מתאר לעצמי שיש מלאי חירום למקרה שתפתח עוד גזרה קריטית יותר) ואין אפשרות למלא ישירות מהיצרן בארה"ב - יעברו לחימוש פחות חכם, קרי לפצצות ברזל. ואם זה יקרה בצורה גורפת מסכנים העזתים שכמו שאמרו בכפר קאסם ב-56 - "אללה ירחמם".

בקיצור, לדעתי הקהילה הבינ"ל בכלל וארה"ב בפרט צריכים להבין שאם הם לא מצליחים להפסיק את האש בכלים מדיניים יהיה טפשי מצידם למנוע מצה"ל חימוש מדוייק שממזער את הנזק לבלתי מעורבים.

כבר פורסם לא מזמן מפי בכירים בצה"ל שבמהלך המבצע, היד על ההדק היתה מאוד ליברלית ונעשה שימוש לא שקול בכמויות תחמושת גדולות מדי. אז נניח שבין שליש לחצי היו טרום-פג תוקף, אבל כשזה נגמר כבר משתמשים בתחמושת כוננות מבצעית. אולי במקום לתת לכוחות בשטח להתחרע על ההדק, מישהו היה צריך להיות המבוגר האחראי ולהציב מגבלות הגיוניות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כיום תורת הלחימה (או רק הפרקטיקה) בצה"ל גורסת שניתן להשתמש בכמויות עצומות של חימוש (גם טיפש וגם חכם), גם בלחימה מול ארגון גרילה קטן, דבר שנראה שלא לוקח בחשבון את המלאים של צה"ל (וגם לא את המחיר הכלכלי של החימוש).
צה"ל צריך לשקול לשלב בתוך השיקולים המבצעיים גם שיקולים כלכליים, בנוסף צריך לשקול הגדלת מלאים באופן קבוע לאור ההבנה שכך נראות מלחמות בימינו. (עניין שיש לו מחיר לא קטן כמובן).
באופן אישי - מהניסיון שלי במלחמת לבנון השנייה - הרבה מהחימוש שנורה היה על מטרות בעלות עלות/תועלת קטנה מאוד, וניתן היה לירות הרבה פחות במחיר מבצעי שולי. בנוסף יש כנראה קשר בין כמות הירי לבין פגיעה בבלתי מעורבים (במיוחד באזור צפוף כמו עזה).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי mars_man באופן אישי - מהניסיון שלי במלחמת לבנון השנייה - הרבה מהחימוש שנורה היה על מטרות בעלות עלות/תועלת קטנה מאוד, וניתן היה לירות הרבה פחות במחיר מבצעי שולי. בנוסף יש כנראה קשר בין כמות הירי לבין פגיעה בבלתי מעורבים (במיוחד באזור צפוף כמו עזה).

תרשה לי לשאול שאלה בנושא זה.
האם יתכן שלצה״ל אין את כלי הנשק/תחמושת המתאימים ללש״ב, לכן יורים יותר מדי ולא משיגים את התוצאות הרצויות? יתכן שלכלי הנשק של החי״ר אין עוצמת אש מספקת על מנת לחדור קירות של מבנים שעשויים מבטון מזוין כפי שראינו בלא מעט תמונות מהלחימה בעזה.

האם יתכן שבלש״ב עדיף תחמושת של 7.62 במקום 5.56?
האם יתכן שעדיף מקלעי ״0.338 במקום מקלעי ״0.3? (מאגים)?
האם רצוי לרכוש תותחים קלים שיורים קליעים בקליבר 23/115 או 30/113 במקום ״0.5?
האם רצוי לרכוש את ה״קרגו״החדש שנקרא M-4?

האם נשקים אלו ייעזרו בלש״ב כך שנשתמש פחות בטנקים וארטילריה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AJ-47 האם יתכן שבלש״ב עדיף תחמושת של 7.62 במקום 5.56? אין בצה"ל רובי סער בקוטר 7.62 מ"מ, ולא מתוכנן רכש שלהם בשלב כלשהוא. תזכיר לי איזה צבא מערבי משתמש ברובה בקוטר זה (תתעלם מ-Mk17, לא רלוונטי לדיון)? האם יתכן שעדיף מקלעי ״0.338 במקום מקלעי ״0.3? (מאגים)? לא יקרה, תמשיך. אתה מודע לזה שזה בכלל קליע לרובי צלפים, כן? האם רצוי לרכוש תותחים קלים שיורים קליעים בקליבר 23/115 או 30/113 במקום ״0.5? גם אם רצוי, זה לא יקרה בקרוב. כבר דיברנו רבות על התקנת צריחים של נשק מסייע על נגמ"שים, זה לא בתכנון. האם רצוי לרכוש את ה״קרגו״החדש שנקרא M-4? כבר נמצא בשימוש מאוד מצומצם בצה"ל, לא מתוכננת הרחבה ליחידות נוספות. האם נשקים אלו ייעזרו בלש״ב כך שנשתמש פחות בטנקים וארטילריה? ממש לא מחייב, השימוש בטנקים וארטילריה נועד לצמצם את עצם המגע בין כוחות חי"ר למטרות - מרגע שהמטרה נמצאת בטווח הירי שלך, בהכרח גם אתה תהיה בטווח הירי של האויב.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

השאלה היא לא אם יש לנו או אין לנו כלי נשק מסויימים, השאלה שלי היא האם הימצאותם של כלי נשק אלו הייתה יכולה לשפר את הלחימה בלש"ב.

1. נכון שאין רוס"רים בקליבר זה למעט אלו שבשימוש כוחות מיוחדים ואולי עוד מדינה. השאלה האם זהו קליבר עדיף בלש"ב.

2. יש שני כדורים בקליבר .338 אחד לרובי צלפים שנקרא LAPUA שמשמש את רובי הצלפים, וקליע שני שנקרא NORMA שמשמש את המקלע שנראה למטה. בתמונה נוספת ניתן לראות את ההבדלים בין 2 הכדורים. השאלה היא האם למקלעי 7.62 יש עוצמה מספקת לעבור קירות ולגרום נזק למי שמאחוריהם, והאם תחמושת 338 תהיה עדיפה

המקלע של GD


Lapua מימין ו-Norma משמאל

3. דיברנו בעבר על צריחים ותותחים למיניהן זה נכון, מה שאני מנסה להבין האם אותו בזבוז תחמושת שמדובר עליו, נובע משימוש בכלי נשק לא מתאימים ללש"ב.
זה שאין מקלעים בקליבר גבוה מ"0.5 בצה"ל זה נכון, אבל אולי זו בעיה שצריך לתקן.
ומכיוון שלש"ב עלולה להיות הבעיה העיקרית לצה"ל בשנים הקרובות, אז זו בעיה שדורשת פיתרון. זה נכון כעת יותר מתמיד כאשר אנו מקווים לראות עוד נמרים בחי"ר.

4. ברור שהקרגו לא נמצא בכמות מספקת בחי"ר וזו אולי בעיה כאשר צריך לחדור קירות בטון. השאלה היא האם הקרגו המשופר M-4 (קל יותר 7 ק"ג) יכול היה לעזור בלחימה שהייתה?
האם לקחי המלחמה יכולים לתמוך ברכישת תול"רים אלו?

יש בצה"ל את "מפצח האגוזים" אבל זהו פיתרון יקר ויש לו טווח קטן יחסית לקרגו.

בארה"ב יש דרישה גדולה לקרגו גם שיוצאים מאפגאניסטן.

אני חושב שבכללי אנו צריכים לשמור את הייצור ככל האפשר בארץ. כמה שפחות תלות בצבא זר וזאת מבלי לי לזלזל בתרומה הענקית של ארה"ב. נשק כחול לבן בסוף טוב יותר למדינה. הבעיה שהוא לעיתים יקר יותר.

זו לא הבעיה היחידה.

עם כל הכבוד לתעשיה הישראלית המפוארת (בלי ציניות) אני לא מאמין שבזמן חרום היא יכולה לייצר חימוש מתקדם באותו קצב שצה"ל יורה אותו. האמריקאים כיאה למעצמת-על מחזיקים מחסנים כמעט אינסופיים של החימוש הזה, בזמן מלחמה כשצריך למלא את המחסנים שלנו במהירות כי צה"ל יורה בלי חשבון (נראה שזו גזרת גורל, כל מבצע וכל מלחמה זה חוזר על עצמו) אין תחליף לרכבת האווירית האמריקאית.

אני לא רואה איך העברת הייצור לארץ תהווה תחליף לגב האמריקאי, העמדת מחסנים עמוקים כאלו משלנו זה עסק יקר מאוד, מעבר לעלות של הצטיידות הראשונית בכל כך הרבה חימוש יקר צריך לזכור שהוא גם מתיישן ויש עלות נוספת של ריענון המלאי כל כמה זמן. במובן הזה היחסים המיוחדים שלנו עם האמריקאים שמאפשרים את החסכון הזה הם יקרים מפז.

אבל אין לנו להאשים אף אחד חוץ מעצמנו. יש בישראל בעלי תפקידים ששכחו מי העכבר ומי הפיל במערכת היחסים בין המדינות ומרשים לעצמם לעלוב ולהשפיל את הצד השני בצורה שבעבר אף אחד לא היה מעלה על דעתו. על כך שמדובר בפגיעה חסרת אחראיות בביטחון המדינה אין צורך להכביר במילים.

למען האמת אני מודה שאינני בקיא ביכולות הייצור של החימוש המתקדם אבל לפחות בכל מה שנוגע לתחמושת קלה, פגזי טנקים ופגזי ארטילריה חד משמעית יש לנו את היכולת לייצר בכמויות עתק בזמן חירום. חמ"מ זה עסק מורכב יותר אבל בכל זאת אני חושב שמשרד הביטחון צריך לדון עם התעשיות הבטחוניות על מימוש האופציות הללו בחירום. סיוע מארה"ב בזמן חירום צריך להיות כאשר המלאי פה בארץ על סף להיגמר ולא לפני.

טוב מאוד.

יש לסמוך רק על עצמנו, ולא על שוחרי פרס נובל לשלום.

או"ם שמום.

סליחה על הבורות אבל יכול להיות שההודעה הזאת היא מסר פוליטי ותו לא?

כשאובמה רוצה "לסמן" לנו שהוא לא מרוצה מהמדיניות הוא מאיים שלא ייחדש את המלאי שלנו, ואילו אנחנו "מאיימים" שנעבור לייצור עצמי (ובעצם נפגע במקומות עבודה בארה"ב)?

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

הסימטריה פה מגוחכת....


הם יוכלו למצוא מישהו אחר לתת לו חימוש, אנחנו לא נמצא מישהו אחר שייתן לנו חימוש. זה הכל.