במקרה של ויוקס זה שגילו את זה לא שינה את ההשפעה הכלכלית.
אני רק אסביר למי שלא מכיר את הפרטים. לחברת מרק הייתה תרופה מצוינת לטיפול בדלקות של שרירים - ויוקס. התרופה עיכבה את האנזים COX2 רגע לפני שפג התוקף של התרופה היא הורדה מהמדפים בשל תופעות לוואי חמורות של דימומים תוך מוחיים.
זמן קצר אחר כך עלתה המחליפה של התרופה, ארקוקסיה, שמיוצרת גם היא על ידי חברת מרק.
אם אזהרות מתאימות - לא לתת לאנשים עם סיכון למחלה כלילית או בסיכון לשבץ מוחי.
גם התרופה הזאת מוגנת בפטנט.
לבביים, אבל זה לא משנה. מה הקשר לפטנט?
כסף אולי לא הופך משהו נכון ללא נכון אבל הוא גורם לך לבחור איפה לשים את הפנס.
ודרך זה אסביר לך את הקשר לכל מה שכתבתי.
בשלושים השנים האחרונות במסגרת העלאת הפרופיל הבטיחותי ובשם המולך החדש, 'רפואה דורשת הוכחות' הדרך לביצוע ניסוי קליני נהפכה להיות יקרה ומורכבת בצורה מחרידה.
כפועל יוצא מכך, השוק נשאר בידיים של חברות ענק בלבד.
לחברות הללו יש אינטרס למצוא טיפול רק אם ניתן להגן עליו בפטנט.
אם תוכיח שאכילת תפוח יעילה יותר מנטילת סטטינים אתה תזיק לתעשיה.
מהדורת חג המולד של ה BMJ
ושוב פעם, לא ברור לי מה הקשר.
ואסביר לך שוב את נושא הליתיום כדוגמה. ליתיום היא תרופה נהדרת, עד היום עשרות שנים אחרי שגילו אותה ואחרי אינספור מחקרים. הקו הראשון ותרופת הבסיס לטיפול בהפרעה דו-קוטבית זה ליתיום. במציאות שיש בימנו התרופה לא הייתה לעולם מגיעה למדף התרופות, נוצרה מפלצת בטיחות שהופכת את פיתוח התרופות, בעיקר בשלבים הסופיים, לתחום שנמצא תחת שליטת החברות הגדולות.
אני מכיר את העבודות לגבי שימוש בחומר הפעיל של מריחואנה.
העבודה המעניינת שנעשתה על ידי פארמוס, מריחואנה לטיפול בפגיעות ראש קשות, לקחה רק את החומר הפעיל, כפי שאנחנו מבינים אותו כיום.
יש סיכוי, שאולי דווקא החומר כולו, כפי שהוא מגיע בצורתו הטבעית, הוא זה שנותן את התוצאות הטובות. אבל את זה אף אחד, בחיים, לא יבדוק בצורה של ניסוי קליני כפול סמיות.
כי להחליט להשקיע עכשיו סכום של עשרות מליוני דולרים, בניסוי מבוקר, שכולל עישון מריחואנה כדי להוכיח שהיא מועילה בפגיעות ראש. ושהתוצאה שלו היא שתמכר תרופה שעלות היצור שלה היא אפס והיא לא יכולה להיות מוגנת בפטנט, זאת התאבדות כלכלית.