בית המשפט דחה תביעה של בדואי תושב הדרום שנפצע מנפל של פגז בשטח אש בצאלים וטען שהוא רק הוציא את הגמלים שלו לטיול באיזור. הוא נפגע מנפל של פגז ולידו נמצא גלאי מתכות והוא פונה במסוק צבאי לבית החולים.
בית המשפט לא קיבל את טענתו ואף חייב אותו ב 35 אלף ש"ח על הוצאות המשפט

http://www.calcalist.co.il/local/ar...3637351,00.html

יש!

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

מי הגבר שיגבה ממנו את הכסף?

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

היתי מחייב אותו גם בהוצאות מסוק.
אגב, לא רק אותו- את כל מי שנפצע בגלל רשלונותו בלבד, כמו חבר'ה שקופצים ממפל ושוברים את הראש או הולכים לטייל בלי מפה ובלי מים כי "נסתדר".

נוע, נוע! סוף

לא הבנתי ממך אז מה זה ארוע מוצדק ?
תאונה ?

כל פציעה היא תאונה לא ?

לא כל פציעה היא תאונה
תאונה היא דבר שקרה במקרה לא צפוי, כשחייל מסתער הוא לוקח בחשבון את הפגיעה ולכן היא לא תאונה/הפתעה

למה לא חויב בעלויות של העלאת מסוק חילוץ לשמיים?

נכון להיום אין הבחנה ברורה. זה קצת סוטה מהנושא המרכזי פה, אבל בקצרה:
יש לצבא יכולות חילוץ ופינוי בהיטס, יכולת שהוא צריך ללחימה. לא מובן מאליו, בעיני לפחות, שמסוק צבאי מחלץ אזרח שנפצע (או נצקע בבית בגלל שטפון).
מה שאני אומר זה שצריך להבחין בין מי שנקלע לצרה (שטפון, תאונה דרכים, לידה שהסתבכה בישוב מרוחק) לעומת מי שמכניס את עצמו לצרה (מתעסק אם נפלים, חוצה גדר של שד"ם).
למען הסר ספק- אני לא מדבר על זה שלוחם 669 ירד בכבל וישאל פצוע זועק מכאב "סלח לי, לא ראית את השלט?". לחלץ ולפנות צריך בכל מקרה כמו שקורה היום. אחכ צריך לחקור ולבדוק אם היתה רשלנות (לא נכנס עכשיו לאיך ולהגדרה המשפטית)- ואם היתה כזו לגבות תשלום, כי הנזק לצבא הוא בעיקר כלכלי.

נוע, נוע! סוף

הוא בדיוק נכנס לשטח אש איפה שלא היה שלט (ואז בעצם הצבא אשם בפציעה), הוא לא מבין בפצצות (נפלים), ואני לא מכיר חוק שאוסר החזקת גלאי מתכות ..

מה שאני מנסה להגיד זה שהעו"ד יוציא אחוז גבוה מהמקרים האלה כתמימים, ואין מה לעשות נגד זה. (אלא אם הוא מסתובב עם חולצת "סוף מסלול גנבי מתכות בשטחי אש סבטמבר 2011")

יש פה מורכבות מאד גדולה, אני לא חולק על זה, אבל אני לא רוצה לקחת את הדיון לשם כי לא זה הענין כאן.
האשכול הזה עוסק בבחור שלגביו אין ספק ולכן לא ישלמו לו פיצויים. אני טוען שהוא צריך להשתתף בעלויות המסוק- בדיוק כמו שמד"א היה מחייב אותו בעלויות אמבולנס אם הוא היה מפונה קרקעית.
הסיבה לכך שזה חשוב בעיני היא ליצור הרתעה ולגרום לאנשים לחשוב לפני שהם מכניסים את עצמם להרפתקאות.

נוע, נוע! סוף

ציטוט:

במקור נכתב על ידי plonter5 כי הנזק לצבא הוא בעיקר כלכלי.

חילוץ אזרחים ב-669 זה גיחה מבצעית לכל דבר, וגיחות מבצעיות אף פעם לא מהוות נזק כלכלי לצבא, מכיוון שמקבלים עליהן החזרי דלק. למעשה, הצבא "נהנה" מזה הרבה יותר ממה שנדמה לך, כי זה מאפשר לטייסת לבצע אימון בלי לפגוע בתקציב שנועד לאימונים. בנוסף לזה, מגיחות כאלה מפיקים לא מעט לקחים, שעשויים למנוע צרות ומחדלים בעת לחימה. אם נגרם נזק כלכלי כלשהו, אז זה למשלם המיסים, שכספו מנוצל לחילוץ אזרחים שהתנהלו ברשלנות, כאשר היה אפשר לנתב את אותו הכסף לאפיקים אחרים.

הוא לא נפגע מ"נפל של פגז". הוא נפגע מפגז של טנק. מהמצאות מגלה המתכות בזירה והטרקטורון ניתן ללמוד כי אותו פצוע עסק במה שתושבי האיזור עסקו מימים ימימה, עוד בימים הרחוקים בהם שירתתי במילואים. הם בדרך כלל אורבים בשטח עם טרטורון וכאשר נורה פגז נ"ט, הם אצים לנקודת הפגיעה בקרקע עם גלאי מתכות, על מנת לחשוף את החודרן היקר, העשוי פלדת טונגסטן ולגנבו. כבר אירע מקרה בו הסתתר אחד מהם מאחרי שלדית, אך לא הביא בחשבון כי חודרן עלול לחלוף את המטרה ולצאת מצידה האחר, ואגב כך גם לעבור דרך גופו של אותו מחפש מתכות.

.