באשכול הנוכחי יועלו בעיקר צילומים ודברים שנכתבו בספר ההיסטוריה הראשון של הטייסת (גילוי נאות: הייתי האחראי על הכתיבה של הספר בשנה וחצי הראשונות של הטייסת) וכמו כן יתווספו מספר תמונות שקיבלתי במהלך השנה האחרונה. אוסיף גם מידע נוסף שנאסף מהחברים ומכתביו של שלמה אלוני כאשר הדבר יידרש. ארשום קרדיט בהתאם. תודה מיוחדת לאולפן הוידאו של ביה"ס לטיסה שעשה עבודה נפלאה בשימור תמונות וסיפק נוספות שהיו חסרות להשלמת הפרוייקט.
הערה: הפרוייקט יתרכז באירועים בחיי הטייסת (הקמה, שיגרה, הווי, פעילות מבצעית וכד') לא אעלה דברים שעדיין אין לפרסמם מפאת ביטחון מידע (תורות הלחימה, שממילא אינם נכתבים באלבום, נתיבי טיסה נמוכים בתקיפות בארצות שמסביב וכד'). יש די חומר מעניין גם כך. מקצת הדברים שיועלו כאן נכתבו על ידי בעבר במקומות שונים בפורום זה (בד"כ כתגובות לשאלות) אך כעת יובאו עם פירוט גדול בהרבה.
להערכתי ניתן יהיה גם להבין מהחומר שיובא להלן כיצד הטייסת הכינה עצמה, ונערכה למיצוי יכולותיה האיכותיות, כפי שבאו לידי ביטוי במלחמת יום הכיפורים.

צו ההקמה לטייסת 107 ניתן ביוני 1971 והכוונה היתה להתחיל בהקמתה בתוך חודשיים.
ניכסון, נשיא ארה"ב, הטיל אמברגו על אספקת מטוסי קרב כדי ללחוץ על ישראל להתקדם בנושא תוכנית רוג'רס (חזרה לגבולות הבינלאומיים ופתיחת תעלת סואץ) ולכן נדחתה תחילת ההתארגנות לסוף שנת 1971.

הנה קטע מעיתון דבר על הנושא:



וקישור לעוד קטע המאפיין את החשיבה המדינית באותה תקופה:

https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...15/27976914.jpg

למפקד הטייסת התמנה ספקטור (אז בדרגת רס"ן, לאחר סיום פיקוד על טייסת 101). לסגניו מונו אורי שחר (סמ"ט א') ושמואל גורדון (סמ"ט ב'). הקצין הטכני היה ברייר (יעקב ברעם) ז"ל, קצין אחזקה – מייק לוט וקצין חימוש – ג'ימי (דוד תבור).

בתמונה, בשורה הקרובה, מימין לשמאל: ברייר, נווה, מייק וג'ימי.



מכונאי הטייסת הגיעו בעיקר מצעירים שהיו בקורסים בבית הספר הטכני של חיל האויר, ומוותיקים, שהיו מיועדים לתפקידים בכירים יותר (ראשי צוותים וכד'), מבסיס חצרים.
בתמונה הבאה – צילום קורס מכונאי מטוסים בביה"ס הטכני. רבים מהמצולמים בו, כולל מדריכם, רס"ל נווה (עומד במרכז התמונה), הגיעו לטייסת 107.
את התמונה מצאתי בפייסבוק של נמרוד גל (עומד מאחורי נווה, חובש משקפי שמש. הופיע גם במרכז התמונה הקודמת).

ב 22/9/1971 התקיים בבסיס חצרים המפגש הראשון של המפקדים המיועדים עם הצוות הטכני שאמור להגיע לטייסת. המפגש כלל גם את מפקד הבסיס, שייקה ברקת.
בתמונה: ספקטור נושא דברים. לידו יושבים שייקה ברקת, אורי שחר ושמואל גורדון.



ובסוף – צילום קבוצתי (אני מכיר בשמותיהם רק חלק מהמצולמים. אשמח אם אחד מהמצולמים יעלה את השמות של כולם בתגובה לתמונה):

המפגש השני היה של צוותי האויר המיועדים לטייסת והתקיים בטייסת 201 ב 26/10/1971.
מתוך אלבום הטייסת (הצילום שהוספתי צולם בטייסת מספר חודשים לאחר מכן):



מימין לשמאל: שורה קדמית – גילוץ, עובדיה, ספקטור, מיכה אורן, גורדון. שורה אחורית – יבין, יערי, מנוף, שקי, קמאי ז"ל ושמואלי. את הצילום של אורי שחר (מאחור בצד ימין) הוספתי בפוטומונטאז' (כבר אז, כשהדבר היה לא פשוט) כיוון שהוא לא היה בטייסת ביום הצילום.

קישור לצילום השלם:
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...15/65462919.jpg

באמצע נובמבר יצאה ההנחיה להעברת 6 מטוסי קורנס לטייסת. שניים מכל טייסת קיימת (69, 119, 201):



המבנה שיועד לטייסת היה בשיפוצים ולכן צוות ההתארגנות המצומצם (ספקטור, שחר, גורדון, גילוץ, יערי, הילל השליש ושתי פקידות) קיבל שני חדרים בבניין מפקדת הבסיס.

ב 29/11/1971 לקראת השלמת השיפוץ בכמחצית המבנה עברנו סוף סוף לבית המיועד לנו ולדת"ק המטוסים הראשון.

ב 1/12/1971, 10 ימים לפני הגעת המטוסים, הגיעו לטייסת שאר חייליה ומפקדיה (לא רבים, כפי שניתן להתרשם). ספקטור כינס את כולם תחת כיפת השמים, במגרש הכדורסל שליד מפקדת הבסיס, ויחד עם הילל, השליש שלצידו בצילום, בירך את כולם, נשא מילות פתיחה ונתן הנחיות להמשך.



משם – סיור להכרת הבסיס (מפקדה, טייסות ביה"ס לטיסה, חדרי אוכל, אפסנאות וכד'), סיור במבנה הטייסת והדת"ק והקצאת חדרים לממלאי התפקידים ולבסוף – שיחת סיכום ע"י ספקטור והקצין הטכני, ברייר. את שיחת הסיכום חתם מפקד הבסיס.

בשמונה הימים הבאים, שנותרו עד להגעת המטוסים, עסקנו בהמשך ההכנות לשיפוץ ושיפור המבנה וכן היערכות לקליטת המטוסים.
יומיים מתוך השמונה הוקדשו לטיול לדרום (מצפה רמון, עין עבדת ואיזור אילת) שיועד להיכרות וגיבוש של אנשי הטייסת.

על שפת מכתש רמון:



בעין עבדת:



המשכנו בביקור במוזיאון הימי ובלילה – קומזיץ משותף עם חיילי חיל הים מבסיס אילת.
מפקד בסיס חיל הים מספר לנו קוריוזים מעברו. לדוגמא: הפלגה לחו"ל יחד עם פרקליט צה"ל. במהלך ההפלגה משחקים איתו פוקר ומקליטים זאת. למחרת מביימים קליטת שידור בגלי צה"ל (עם "קריינים" וכד') אודות הפרקליט ששיחק בקלפים, כולל השמעת ההקלטות שנעשו ביום הקודם.



למחרת החלו הקטעים הקשים בהרי אילת:





רגע של מנוחה:



וסיום בעמודי שלמה:



לקראת הגעת המטוסים, המוזה קפצה לביקור אצל ספקטור ובהשראתה הוא חיבר את השיר על ההיסטוריה של הטייסת ועל עתידה, לפי הלחן הידוע של השורה הראשונה ("אבויה", בבית הרביעי, היה כינויו הידוע של יעקב טרנר, שהיה מפקד טייסת 107 אורגנים בתקופת מלחמת ששת הימים). את האיורים הוסיף, ככל הנראה, יוסי קמאי המוכשר.



במקביל פעל ספקטור לעדכן את סמל הטייסת לעיצוב מודרני, למגינת ליבו של טרנר, שהמשיך לשאת בגאווה את הסמל הקודם על מדיו.

מדובר באירוע גדול בחיל האויר וההיערכות היתה בהתאם.
יצאה פקודת משימה ובה פירוט הנתיבים, לוחות הזמנים, צוותי המטוסים, יעף ההצדעה ועוד.
הצוותים נבחרו במיוחד: מפקד חיל האויר, מוטי הוד, עם הנווט הבכיר יוסי קמאי. ארבעת מפקדי טייסות הקורנסים: מפקד טייסת 69, אביהו בן נון (לצערי אין ברשותי מידע על הנווט שהיה איתו), מפקד טייסת 119, אליעזר פריגת, יחד עם יחזקאל סומך, ראש מחלקת אויר, בתא האחורי. מפקד טייסת 201, יפתח זמר, יחד איתי. ספקטור, מפקד טייסת 107 היה מתוכנן לטוס יחד עם הנווט רועי מנוף והוחלף ברגע האחרון (עקב מחלה) עם סמ"ט ב', שמואל גורדון. במטוס נוסף היה ייצוג לטייסת 107 במתכונתה הקודמת ובו טסו יעקב טרנר ויוסי אוורבוך (אביב) שהיה טייס באותה טייסת ובשנת 1971 פיקד על טייסת 116 סקייהוקים.



המטוסים התכנסו למבנה של שישיה וצולמו מהאויר ומהקרקע:





ברקת, מפקד חצרים, קיבל את פנינו בהצדעה ובלחיצת יד:



ראשי חיל האויר הגיעו לאירוע (חלקם, כאמור, השתתף בהבאת המטוסים):



הראשונים לפעול, עוד לפני מסדר הפתיחה, היו צוותי הקרקע שהדגימו סבב מהיר של חיבור מיכלי דלק נתיקים ופצצות. זו בהחלט היתה הצהרת כוונות ברורה מצד הטייסת לגבי שאיפתה לא לפגר אחרי אחיותיה.



מפקד חיל האויר נשא דברים והעביר את דגל הטייסת לספקטור:



והטייסת החלה לפעול במלוא הכח (המצומצם בשלב זה).
בטייסת ישנם שישה צוותי טיסה. כיוון שצריך להשאיר גם מנהל לחימה על הקרקע, על מנת להפעיל את הטייסת בעת שהשאר טסים, היו טסים לכל היותר חמישה מטוסים בו זמנית. הדבר התאים גם לצורך באימון צוותי קרקע (או פתרון תקלות) על המטוס השישי.

דוגמא ליום אופייני:
בבוקר הצוות הטכני מסיים את מסירת המטוסים לגף הטיסה בתום בדיקות אחרונות (עבודה שהחלה בסיום יום הטיסות הקודם: תיקון תקלות, תידלוק וחימוש לפי הנדרש ליום הבא. עבודה מאומצת הדורשת פעמים רבות כניסה לשעות הקטנות של הלילה).
צוותי הטיסה מתחילים בהתעמלות בוקר במטרה לשמור על הכושר הפיזי הנדרש כדי לעמוד במאמצים הגופניים של תמרונים בג'י גבוה.
לפעמים מגוונים גם בקפיצות בחבל:



עוברים לתדריך המתחיל במבחן בוקר יומי (בד"כ על אחת מפעולות החירום שאותן יש לדעת בעל פה, או על נושא מודיעיני. בסוף השבוע, לקראת סוף היום, היה מתבצע מבחן שבועי, גדול יותר בהיקפו, שלגביו הוכן חומר לימוד בתחילת השבוע).
צילום בעת תדריך בוקר (בעת מבחן הבוקר). גילוץ מתדרך. כאמור, עדיין לא הסתיימו השיפוצים במבנה הטייסת והכל מתבצע על ריהוט וציוד זמני.



ומלפנים:



בתמונה (מלפנים לאחור ומימין לשמאל): שחר, קמאי, יבין, מוסתר (ייתכן גורדון) ושמואלי.
בשמאל התמונה ניתן לראות את מקרן סרטי הירי (המצולמים ע"י מצלמת הכוונת) המיועד לתחקר את המיקום (ביחס לנקודת הכיוונון) והיציבות בעת לחיצת כפתור שחרור הפצצות בגיחות תקיפה או את אישורי ההפלה בעת ביצוע אימוני קרבות אויר (הצילום מתבצע בקצב של 16 תמונות בשניה ואם היה רצף של 16 תמונות על גוף המטוס היה ניתן אישור הפלה).



ספקטור, שקי, מנוף, יערי, פרנס, עובדיה ומיכה אורן.

ברורים אחרונים לפני יציאה לטיסה:



לובשים את מכנסי הג'י והטורסו ויוצאים לטוס:



כאמור, בטייסת נשאר מנהל לחימה. בדרך כלל התפקיד דורש בעל ניסיון אך בגלל המספר הנמוך של צוותי האוויר בטייסת, פעמים רבות ממלאים את התפקיד גם הצעירים בחבורה:



מגיעים למטוס. צוותי הקרקע מקבלים את פנינו. אנו בודקים את ספר המטוס כדי לבדוק תקלות שהיו עליו, היתרים לבעיות שניתן לטוס איתן, כמות דלק, חימוש וכד' ומבצעים סיבוב בדיקה מסביב ומתחת למטוס, צוותי הקרקע מתקינים את מצלמת הכוונת, מניחים את הקסדות על המטוס ולאחר שהטייסים והנווטים התיישבו – עוזרים בהיקשרות לכסא המפלט ומוציאים את פיני האבטחה של המטוס.
מניעים. בודקים את מחווני המטוס מבפנים, ובעזרת הצוות הטכני את פעולת ההגאים מבחוץ. הנווט מאפס את מערכת הניווט ומכניס את כל הנתונים הנדרשים למערכות הניווט וההפצצה. מפעילים ובודקים מערכות נוספות.
אחרי שהצוות הטכני מסיים לבדוק תקלות אפשריות, ניתן הסימון להסיע את המטוס. בתחילה בעזרת הכוונה (מזלג כיוון) תוך ליווי בצדדים עם בוהן מורמת כל עוד יש מרווח תקין מהקירות. ההכוונה נפסקת עם היציאה מהדיר.

מציוריו של קמאי:



בעמדת ההמראה מתבצעת שוב בדיקה של המטוס ע"י הצוות הטכני (עמדת "הזדמנות אחרונה") לאיתור תקלות שאולי התפתחו במהלך ההסעה.
בהגיע המועד שנקבע – מתיישרים ממריאים ומבצעים את האימון המתוכנן.

בתחילה, כשהכל ראשוני, כמעט ולא עובר יום מבלי שאכתוב מספר מילים באלבום הטייסת:



כשיש טיסות – יש תקלות. כבר בשבוע הראשון התפוצץ צמיג גלגל ראשי שמאלי:

כבר בסוף השבוע הראשון לטיסות – מסיבה (חנוכה). ספקטור מתכנן ומביים הכל, ניתן לראות את כתב ידו על הדף עם שירו של אלתרמן, לא משאיר מקום לספק מי ידקלם איזו שורה.



מסתבר שלא היינו היחידים שדיקלמו את השיר באותה שנה:
http://2nd-ops.com/noaml/?p=5632

באותן שנים (שנות השבעים) חיל האויר נהג לטוס שישה ימים בשבוע ובד"כ גם בשני לילות בכל שבוע (ובכל לילה שני מטסים). בטייסת, בד"כ אחד מימי השבוע הוקדש להדרכה.
בעת תדריך לטיסות לילה, בקטע שבו מדברים על בטיחות ואפשרות לוורטיגו, קמאי שירבט את הפרשנות שלו לגורם אפשרי להגיע למצב זה:



לתקופה מסויימת, באימוני קרבות אויר (גיחות קצרות מטבען עקב טיסה ללא מיכלי דלק נתיקים ושימוש במבערי המטוס), כדי להספיק יותר גיחות במהלך היום, ספקטור הנהיג אי הוצאת מצנח בנחיתה בשתיים מתוך שלוש הגיחות. אחרי פינוי המסלול מסיעים לעמדת המראה, מבצעים תדלוק מהיר ממתדלק (ללא כיבוי מנועים) ויציאה לגיחה נוספת. במהלך התדלוק היה הצוות בכל מטוס מתחקר ורושם את הדברים שקרו בטיסה בכדי שבתחקיר (של שתי הטיסות הצמודות) ניתן יהיה להיזכר בכל המהלכים שקרו גם בטיסה המוקדמת. וכך הספקנו 5 גיחות אימון של קרבות אויר במקום שלוש. בקיצור – טסנו המון ! והדבר בא לידי ביטוי ברמה שהלכה ועלתה. מי שנשא בעיקר המאמץ היו צוותי הקרקע המסורים שטרחו באופן יוצא דופן, יום ולילה, כדי שניתן יהיה לבצע את הטיסות הרבות. זה הרגע להודות להם פעם נוספת על כך.

דבר ייחודי נוסף שספקטור הנהיג לשיפור עבודת הצוות, תוך ניצול השכנות הקרובה לביה"ס לטיסה, היה אימוני נווטים בהטסת פוגות. האימונים נועדו להביא את הנווטים לשיפור ביכולת ההטסה והיה מיועד בעיקר למקרים של צורך דחוף בהתערבות הנווט בהטסה. דוגמאות: לקיחת הגאים במשיכה לתקיפת חטף במקרה שהטייס לא מזהה את המטרה ולא נותרו שניות נוספות להסביר לו. אי תימרון לכיוון הטסת הכוונת אל המטרה עלול להביא לביטול המשימה או לסיכון המטוס. תוך כדי ההטסה של הנווט ניתן להמשיך ולהסביר וממילא כשהאף בכיוון הנכון הזיהוי קל יותר וההטסה מועברת אל הטייס. דוגמא נוספת, בקרבות אויר. כאשר נוצר צורך דחוף לשבירה מיריב או להתארגנות והשגת יתרון על יריב, כאשר ההנחיה הראשונית אינה מביאה לפעולה הנדרשת מהטייס וכל שהות נוספת עלולה להביא למופלות או לאיבוד ייתרון פוטנציאלי עד כדי הפלה, זה הזמן שבו הנווט נדרש להתערב בהגאים. כמו כן התאמנו הנווטים בהטסת כוונת באויר/אויר כדי להכיר את הקשיים שאיתם מתמודד הטייס ולעבוד נכון בצוות ברגע כזה.

בהזדמנות זו אזכיר שגם היה "אימוץ הדדי" עם אוגדת שריון (כנראה 252) כדי להבין איך נראית מלחמה מהצד הקרקעי. אנחנו אירחנו בטייסת את נציגיהם והאוגדה הזמינה אותנו לצפות בתרגיל בצאלים. בסיומו של התרגיל התאפשר לנו לנהוג את הטנקים בחזרה לנקודות הכינוס (חוויה אדירה וכך גם כמויות האבק שחטפנו...). ספקטור גם הטיס את תא"ל דוביק תמרי, כנראה במסגרת ה"אימוץ" המדובר.

בין הטיסות, וגם בזמן שנותר מסיומן ועד לתחקיר היומי (ובעיקר – לאחריו), לכל אחד בטייסת מוגדר תפקיד (או תפקידים) שאותם הוא מבצע.
בתמונות הבאות: גילוץ, הקמב"ץ, עובר על הפקודות המבצעיות המגיעות לטייסת (ומגיב לצלם בפוזה משעשעת) ומנוף, קצין הניווט, בעבודה על התכנונים לאותם מבצעים:



כאמור, עדיין משפצים את הבניין וכולנו נרתמים לעזור:



ספקטור מצייר עם גיר על רצפת החדר המיועד להיות חדר המבצעים את צורת השולחן המיוחד שיתאים לתפעול הטייסת, עם המכשירים שישוקעו בתוכו ועם העמדות לממלאי התפקידים ומביא את אנשי יחידת הבינוי של הבסיס, שרטטים ונגרים, כדי שיבצעו את רעיונותיו. מסתבר שבהמשך שאר טייסות החייל העתיקו את מבנה השולחן שכל כך התאים לייעודו. כמו כן, בעזרת קציני הגף הטכני, מתבצע תכנון החדר הצמוד, חדר ההטסה המאוייש ע"י נציגי הגף הטכני, האמור לאפשר עבודה אחודה עם חדר המבצעים בהפעלת הטייסת. לוחות מצב, אשנב העברת לוחיות מטוסים (כל לוחית מייצגת מטוס עם רישומי הדלק והחימוש. ניתנת להצמדה בעזרת מגנטים על לוח הפעלת הטייסת בשני החדרים. כאשר המטוס על הקרקע הלוחית בחדר ההטסה עד להשלמת הכנת המטוס. מרגע שהוא מוכן – היא מועברת לחדר המבצעים ומונחת על הלוח בהתאם למשימה, למבנה ולצוות המיועד לטוס על המטוס). גם מערכת ניהול זו התפשטה לשאר טייסות החייל (כיום הדבר מתבצע בעזרת מערכות ממוחשבות שאז טרם הומצאו).

תמונות של חדר המבצעים וחדר ההטסה, כפי שצולמו במלחמת יוה"כ והועלו ל"אשכול" של תיאור הטייסת באותה מלחמה
(http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...055#post4438309 )



ראו, לדוגמא, כיצד מרכזת הטלפונים הענקית, התלויה על הקיר בחדר ההטסה, בתמונה השמאלית תחתונה, שקועה לחלוטין בשולחן חדר המבצעים (בתמונה הימנית התחתונה).

גם חדר התדריכים שינה צורתו. בשלב ראשון נבנתה מערכת של לוחות עבור התדריכים ומתחתיה – ארוניות ומגירות לכל הדברים הנדרשים (מפות, ספרים עזרי הדרכה וכד'). סוף סוף היה ניתן להכין תדריכים ותחקירים כראוי.



ובהמשך כל מערכת הישיבה הוחלפה למערכת קבועה של שורות שולחנות וכיסאות מתאימים, כפי שניתן לראות בתמונה ממלחמת יוה"כ:



בחדר ציוד הטיסה הוחלפו ארונות פחי המתכת לארונות עץ ראויים ולשורות קולבים שאיפשרו תליית הציוד כראוי (תמונה מהמלחמה):



כל השיפורים הנ"ל נפרסו על פני חודשים לא מעטים.

החלה מסורת של השתתפות עם הגף הטכני בשטיפת המטוסים לקראת סופי השבוע:









בכל טייסת קיים "ספר השמצות" שבו אפשר לכתוב דברים משעשעים שקרו (וגם כאלה שלא בדיוק קרו כפי שנכתבו, ומכאן המונח "השמצות") בלי שאף אחד ייעלב.
ליקטתי כמה מהם לאלבום הטייסת וריכזתי לכאן מהחודשים הראשונים ("דרוג" = דגל הנגרר ע"י מטוס ועליו מבצעים מטוסי הטייסת אימון בירי חי של התותח. האימון מתבצע מעל הים ובסופו הדגל מושלך ליד הטייסת ומתבצעת ספירת הכדורים שפגעו בו. כל מטוס מקבל כדורים הצבועים בצבע אחר ולכן ניתן לדעת מי פגע וכמה):

בנוסף לעומס הכבד של הימים הראשונים הוחלט לקיים את "יום השנה" מיד עם פתיחת הטייסת, למעשה תוך שבועיים וחצי מפתיחתה, ולא להמתין שנה, כנהוג. שאלתי לאחרונה מספר וותיקים לסיבה. ספקטור: "ואללה...לא יודע!". מיכה אורן: "...אין לי תובנות ממשיות...העיקר שנהנינו".
נבנתה להקה משותפת שכללה את שלושת הגפים של הטייסת (טיסה, טכני וניהול) ונבנתה תוכנית לערב. חצי מהערב – הופעה של הטייסת והחצי השני, כנהוג באירועים כאלה – הופעת אמן אורח שהוזמן ממשרד החינוך במפקדת חיל האויר.
היום החל בתחרויות ספורט במגרש ביה"ס לטיסה. הגשם שירד הפריע מידי פעם.
בערב התכנסנו באודיטוריום הכנפי הצמוד למגרש הנ"ל.
מפקד הבסיס נשא דברים. אחריו מפקד הטייסת (שסיים באיחולי "שנשתתף בכל סכסוך מזויין ונזיין בכל סכסוך") ובהמשך – ההופעות.

בתחילה עלו לבמה, בנוסף ל"להקה", כל צוותי האויר של הטייסת הנוכחית ושל טייסת 107 הקודמת (תקופת מטוסי האורגן) כדי לשיר את "שיר הפירוק" שנכתב (כנראה ע"י טרנר) כשהטייסת נסגרה.





ימין למעלה: ביום הספורט
שמאל למעלה: הקראת קטעי היסטוריה מגלגוליה הקודמים של הטייסת כאשר על המסך שבצד ימין מוקרנים הצילומים מהתקופות השונות (ובהמשך – השירים המבוצעים).
ימין למטה: מבצעים את "שיר הפרה" שכתב ספקטור בניצוחו של המנצח הדגול גילוץ.
שמאל למטה: שרים את הימנון הטייסת, "כאן הקורנסים", שנכתב והולחן ע"י מחבר חיצוני (לצערי טרם קיבלתי את שמו).
באמצע: מפקד הבסיס נושא דברים. במרכז: ויקטור והילל במערכון הדייגים.

מילות השירים (בצד שמאל הוספתי את הימנון הטייסת שחודש לאחר מלחמת יוה"כ, בתקופת פיקודו של רן גורן. מסתבר שכבר לפני 40 שנה ידעו את העתיד: "נשוב כסופה ונשעט"):



בין השירים גם בוצעו מערכונים. הנה התכנון למערכון הפלת המיג הראשון. את הסקיצה צייר גילוץ (אני הוספתי את שמות המשתתפים). נבנה מתקן מיוחד, גבוה וגדול, שייצג את המטוס. בסוף יבין השליך קדימה את רימון העשן (שייצג טיל) ומיד רץ אחריו כדי לאסוף אותו ולהשליכו החוצה. היום לא היו מאשרים הפעלת פירוטכניקה כזו במקום סגור ומלא בקהל. לימים, גורדון, שייצג את המיג 21 במערכון, היה הראשון שהפיל מיג בטייסת.



ואז – ההפתעה של הערב. באופן מאוד לא צפוי קיבלנו את הגששים (הייתי בטוח שעובדים עלי כאשר התקשרתי למטה חיל האויר להזמין אומנים לערב) וההנאה היתה עצומה.



"חכם מימון":



והצחוק – בהתאם:



אח"כ עברנו לאחד מחדרי האוכל הגדולים להמשך השמחה והריקודים.

אותו שבוע (ולמעשה, אותה שנה) הסתיים עם בשורות מצויינות:



ביום זה מסתיימת כהונתו של הרמטכ"ל היוצא, רב אלוף חיים בר-לב, ומחליף אותו רב אלוף דוד אלעזר (דדו). לכבוד כך כונסו כל אנשי הטייסת בין שני סבבי הטיסות וספקטור קורא את פקודת היום של היוצא והנכנס. באותה הזדמנות הוא מודיע שממחרת, היום הראשון של שנת 1972, הטייסת נכנסת לרשימת הטייסות המבצעות כוננות (מדובר בהכנות המטוסים עם חימוש ודלק למשך סוף השבוע והשארת צוותים בהתאם).

הפעילויות השונות בטייסת (טיסות, הדרכות, כתיבת נוהלים וכד') נכנסות לסדר ולשיגרה. גורדון, סמ"ט ב, האחראי על התפעול השוטף של האימונים בטייסת, מוציא מידי שבוע דף שבועי ובו סיכום השבוע החולף והתיכנון לשבוע הבא. ניתן להתרשם מהדפים שיצאו בשבועות הראשונים על הפעילויות בטייסת.
הנה השבוע הראשון של 1972, כפי שבא לידי ביטוי בדף השבועי:



לגבי יירוטי "אפרוח" – מדובר באימונים כנגד מטוסי צילום סובייטיים שהוצבו במצריים (פירוט יהיה בהמשך, כאשר נגיע לגיחת הזנקה נגדם באמצע מאי).
לגבי Suu-23 (בטעות נרשם בדף Su-21) – מדובר בפוד (מיכל נתיק) של תותח, כמעט זהה לתותח הנמצא בחרטום המטוס, הניתן לנשיאה מתחת לגחון המטוס או מתחת לכנפיים. הטייסת קיבלה אותו כנושא להתמחות.



תמונה ימנית עליונה –כך נראה הפוד. התמונה נלקחה מהאתר הבא:
http://en.valka.cz/attachments/3583...b8e57f25ad3.jpg
סרטון על התותח:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.
תמונה שמאלית – כך צייר זאת יוסי קמאי.
תמונה ימנית תחתונה – מיועדת להשוואה. כך נראה התותח הנמצא באף המטוס.
מדובר בתותח וולקן בעל קצב אש של 100 כדורים בשניה (!) תוך 6 שניות ירי נגמרים הכדורים (600 במספר).
העובדה שוותיקי הטייסת כבר אינם זוכרים את האימונים בפודים אלו נובעת כנראה מהסיבה שחיל האויר מיהר להוריד את הכשירות הזו מיכולותיו.

כבר מההתחלה, עם הכמות הקטנה של צוותים ומטוסים, ספקטור דוחף לכניסה לכשירויות של כוננויות מבצעיות, עד כמה שהדבר ניתן.
מתחילים בהעמדת מטוסים עם חימוש ודלק בכל השעות שבהם לא טסים.

בשבוע השני של 1972:



שבוע שלישי:



ה פ.מ. הראשון של הטייסת מתבצע ב 12/1/1972, כחודש לאחר הגעת המטוסים. אבן דרך בכניסת הטייסת למבצעיות.
מדובר בפיטרול ליירוט בגובה רב בחוף המערבי של סיני, באיזור שדות הנפט של אבו רודיס. הפטרול הינו להגנה על מטוס צילום של טייסת 101. מסתיים ללא אירועים.



מפקד חיל האויר, האלוף מוטי הוד, מבקר בטייסת:



ומקבל הסברים מהקצין הטכני, ברייר, על הדת"ק החדש (מאחוריהם שייקה ברקת, מפקד הבסיס, וספקטור - מוסתר):



בסוף השבוע, ב 18/1/1972, מגיע לביקור הרמטכ"ל הנכנס, דדו, כשהוא מלווה ע"י מפקד חיל האויר וקציני מטה נוספים וכמובן קציני מיפקדת הבסיס ומפקדי הטייסת.



והנה הדברים שנכתבו בסוף השבוע:



באחד מימי השבוע יוצאים בשני מטוסי צסנה לכיוון תעלת סואץ כדי להכיר את השטח וללמוד אותו, להכיר את מראה ה"מגדלים" שנבנו למטרת יציאות כיוון להפצצה עתידית ביעפי קלע (עקב המישורים הצחיחים, חסרי הנקודות להזדהות מדוייקת).
מהמטוס ניתן גם לראות מקומות שנזנחו בעקבות מלחמת ששת הימים והחול מתחיל לכסותם.
לאחר סיור הראיה מהמטוסים נוחתים ברפידים ויוצאים לסיור ברכבים הכולל הדרכה בשטח וביקור ביחידת תותחנים.



אחת העצירות לאורך התעלה מנוצלת לסידור של "סלילי שקי" (תמונה ימנית עליונה), שיש הטוענים שהם מחזירי מכ"ם ואין לנו רצון שיגלו אותנו בסביבה.



באותו שבוע, ב 24/1/1972, מארחים בטייסת את דן טולקובסקי, שהיה המפקד החמישי של חיל האויר (באמצע שנות החמישים) ובעת הביקור ניהל את בנק דיסקונט. טולקובסקי גם זוכה לטיסה ברחבי סיני והגדה המערבית ומתרשם מביצועי המטוס. כסף מזה לא ראינו...




ב 26/1/1971 מבצעים את הצעד הבא בהכנסת הטייסת למבצעיות: תירגול הזנקת צוותי כוננות לשמירה על שמי המדינה.
ובעקבות התוצאות המעולות שהושגו (לאחר תירגולים חוזרים ונשנים תוך כדי תיחקור ושיפור מתירגול אחד למישנהו) הטייסת מתנדבת ביוזמתה (בדחיפה של ספקטור) להעמיד מטוסי כוננות בסופי השבוע (כמות הצוותים הקטנה בטייסת אינה מאפשרת לבצע זאת באמצע השבוע כיוון שבמקרה כזה לא יהיה ניתן לבצע טיסות אימון). הטייסות שמבצעות כוננות שמחו שיש טייסת נוספת המתחלקת בנטל בסופי השבוע ומאפשרת לאחרים לשהות בביתם.



חודש ינואר מסתיים עם שיפור במצב השמישות. מאפשר להגביר את כמות הטיסות והתקדמות בנושאים שונים (אתם כבר תדעו לתקן את טעויות ההקלדה בטקסט הבא).

ארוע מיוחד שקדם לכניסה לכוננות היה הכנסת המטוס הראשון לדת"ק הצמוד לטייסת, שבנייתו אפילו טרם הסתיימה.
סיבה טובה לקרוא לצלם כדי לשמר את הרגע.
המצולמים, כפי שזוהו ע"י חיים זלינגר (שגם מופיע בתמונה) עם תוספות שלי בסוגריים:
למטה, מימין לשמאל - מייק (סגן הקצין הטכני), רוני פורת, יהודי אברהם, הילל שמר (השליש), ג'ימי (קצין חימוש), ברעם, אבי גייגר, חיים כהן (חימוש), ספקטור (מפקד הטייסת), גל נמרוד, עובדיה (נווט. לימים מוביל ההרקולסים למבצע אנטבה), דנה ניסים. על הסולם - רפי רגב, יושב על הכנף - תמר יוני. על המטוס - משמאל לימין - דוד לוי, שמואלי, חיים דהן, מוטי מליאנקר, משה עוזרי, חבר, יוסי פלדבאו, יורם זהבי. אורח. על הגיבנת מאחורי חופת הנווט, משמאל לימין - פנחס ולצמן, חיים זלינגר, פאול צוקר, חבר, אבי ויסברגר.

באותו שבוע (1/2/1972) גם עורכים ערב טייסת ראשון (מצומצם הרבה יותר מ"יום שנה") המיועד לסדירי הטייסת בלבד ומתבצע במקום קטן יותר מאשר האודיטוריום הכנפי (בד"כ באחד מחדרי האוכל) וכרגיל – מיועד לתת אתנחתא מהעומס הרגיל וגם מוסיף לגיבוש חיילי וקציני הטייסת.
לאחר דברי מפקד הטייסת שומעים דברים חכמים מפיו של הפרופ' יוסף אגסי ומעלים שירים והופעות המבוססות בד"כ על מערכונים הנוגעים לקורה בטייסת באופן הומוריסטי (בתמונה השמאלית עליונה – הגף הטכני ב"בלדה" על ברייר ומייק).



זו ההזדמנות "לרדת" שוב על גודלו הפיזי של גורדון (המשתמש בכרית כדי לחפות על כך ולהגיע עם רגליו לדוושות הגה הכיוון וההסעה של המטוס) ועל נטייתו להעיר שוב ושוב על דברים שיש לשפר.



בימים אלו גם מטיסים את הקצינים הטכניים של הטייסת. המכונאים מנצלים זאת כדי לסגור חשבון עם מפקדיהם, בעת שטיפת ה"סולו" הידועה.

מייק (שהוטס ע"י שחר):



וג'ימי



וכעבור מספר שבועות הגיעה גם שעתו של ברייר לחוות טביעה:



בשבוע השני של פברואר 1972 מבצעים קרבות אויר נגד מטוסי טייסת 101 המהוללת. מזל של מתחילים ואנחנו בעדיפות לגבי תוצאות המפגשים.



בצד ימין למטה – כך נראה משהו פרימיטיבי. לאחר התנעת המטוס היה מתייצב מכונאי מול הכוונת כשבידו שלט עם שם הטייס. הרצה של מספר תמונות בתחילת הסרט (לחיצה על הדק התותח ! מי לעזאזל אישר זאת !) – וכעת ניתן לדעת למי שייך סרט ההפלה. בהמשך קיבלנו מכונת "טייטלינג" והדבר היה מתבצע במכונת הצילום בטייסת לפני היציאה למטוסים.

במהלך פברואר נפסקים מידי פעם האימונים כדי לבצע כוננויות תקיפה ויירוט ופטרולי יירוט בהתאם לתרגיל צה"לי והתחממות הגיזרה:

ב 7/3/1972 – שוב ערב טייסת (איזה קצב...אירוע תרבות רביעי תוך שלושה חודשים. אין ספק – הטייסת הצטיינה בכך):



ב 23/3/1972 הטייסת, בזכות היותה בחצרים, משתתפת מעתה ואילך ברוב מסדרי הכנפיים שבבסיס.
תמונות שצולמו דרך כוונת המטוס בשלבי ההמתנה לקראת מעבר למבנה מכונס, לפני ביצוע השושנה המפורסמת:



והשושנה נפתחת:



באותו יום (23/3/1972) – סוף סוף מגיעים המטוסים החדשים מארה"ב. הם נוחתים בחצור ואנחנו מקבלים פ"מ להעביר אותם לחצרים.
מדובר במטוסים מבלוק 48 (מספרים: 50, 51, 68, 70)



הטייסים האמריקאיים, אחרי הטיסה הממושכת, מתארחים במועדון טייסת 201 ובינתיים מכינים את המטוסים שנחתו להעברה לחצרים ע"י צוותי 107. ממלאים דלק, צובעים מספרי מטוס חדשים וממריאים.



בדמדומי היום מגיעים לחצרים, מבצעים "בזים" מעל הבסיס ושיכון המשפחות ונוחתים. כיוון שמדובר בארוע מאוד מיוחד ומשמח – הבסיס נערך לחגיגה קטנה הכוללת הרמת כוסית "לחיים" וצילומים בחברת המטוסים החדשים.





בשבוע האחרון של מרץ, ב 29/3/1972, מתבצע יום קרב חיילי בו משתתפת הטייסת בכל המטסים. מגיעים בזמנים המתוכננים ופוגעים בול במטרות.

25/4/1972
רביעיה מטייסת 119 מצלמת את אסואן במצרים. 107 בכוננות "הנע והמתן" מהשעה 14:30 אחה"צ. מוזנקים ומבצעים לבסוף פטרול אבטחה באיזור אופיר/האי שדואן.

27/4/1972
מצפים ל"אפרוח" כתגובה לאירוע הנ"ל. 107 בכוננות "מיידי" (במטוסים, ללא הנעה) במשך כל היום. מדובר ביום חם מאוד, דבר שאינו מקל על המבצעים.
במהלך אותו יום בוצעו טיסות "סולו" של מפקד הבסיס, שייקה ברקת, וסגנו סימי (סער), מפקד טייסת תעופה, במסגרת הסבתם להטסת הקורנס. גם כאן המכונאים לא ריחמו אבל מתקבל הרושם שהנרטבים נהנו לא פחות מהמתעללים. בודאי סבלו פחות מאלו שביצעו את הכוננות.







כשבוע לאחר מכן הוטס ע"י ספקטור גם מפקד טייסת התחזוקה של הבסיס, גד סנדק (ספקטור: "סא"ל גד סנדק היה מ"ט תחזוקה לאורך כל זמני בטייסת 107. הוא בולגרי, ואדם נהדר. פגשתיהו לראשונה כשהגעתי כסג"מ לטייסת 105 סמב"דים - הוא היה הקצין הטכני של הטייסת":

ב 3/5/1972 – ערב טייסת. הופעה של להקת חיל הים באודיטוריום הבסיסי ואח"כ – ריקודים לתוך הלילה.






וכעת נפרט מעט יותר בענייני טיסות ה"אפרוח".

בשנת 1971 הסובייטים מציבים את המטוס "מיג 25 דגם צילום" בשדה התעופה בני-סואיף במצרים במטרה לבצע טיסות צילום מעל סיני. מדובר במטוס חדיש ביותר המסוגל להגיע למהירות של פי 3 ממהירות הקול ולטוס בגבהים של מעל 70,000 רגל. במהירות זו אורכת גיחת החדירה לעניין של דקות ספורות בלבד.

כך נראה המטוס. התמונה לקוחה מהקישור הבא:
http://militaryedge.org/armaments/mig-25-abu-foxbat/



וכאן הוא נראה בעת שהוצב במצרים (התמונה לקוחה מהקישור הבא:
http://z12.invisionfree.com/ScaleMo...?showtopic=9932



מפת חדירות המטוס, כפי שהופיעה בכתבה של ביטאון חיל האויר מיולי 1973.



חיל האויר ניסה למנוע חדירות אלו ונאלץ להתמודד בתנאים שלא הכיר קודם ועם מטוסים וטילים שעדיין לא היו בשלים להתמודדות זו.
האפשרות היחידה לנסות להפיל את המטוס היתה לבצע יירוט כך שהמיירט והמיורט טסים במדוייק זה מול זה ("הד און"). רק במצב זה היה סיכוי להגעה למצב שיגור טיל (טיל "לביד" מונחה מכ"ם) עם סיכויי פגיעה.
לשם כך בוצעו אימונים מתאימים. על אחד ממטוסי הטייסת, שייצג את המיג, היה להגיע לגובה 50,000 רגל (הגובה המירבי המותר ללא חליפת גובה רב) עם מהירות מקסימלית, ושאר המטוסים היו מנסים ליירטו. לאחר הפניה ראשונית של הבקר ונעילת מכ"ם על המטרה, היה על הנווט לנתח את מצב הטיסה בין המטוסים ולהנחות את הטייס להיכן לפנות ומתי להפוך את הפניה כדי להגיע במדוייק מול המטרה. זה לא היה פשוט כיוון שמסך המכ"מ הציג, מלבד פס קטן שייצג את המטרה ומהירות סגירה בין המטוסים, גם נקודה ועיגול ושני פסי טווח המציגים את המגבלות לשיגור הטיל (כדי לשגר הנקודה חייבת להיות בתוך העיגול הקטן והמטרה חייבת להיות בין טווחי המקסימום והמינימום המוצגים).
כל זאת, תוך כדי שהטייס חייב לבצע פרופיל טיפוס מיוחד לשם הגעה לגובה רב ומהירות רבה ככל הניתן. פרופיל שהיה מותאם לנתונים המטאורולוגיים של אותו יום. וכאמור, כל העניין נמשך לא יותר ממספר דקות לחוצות.
הנה צילום של מסך מכ"ם בעת יירוט אויר/אויר (מהירות הסגירה מיוצגת ע"י קטע חסר בעיגול הגדול)



נתקלתי בתמונה שמזכירה מעט את המצב האוירי בעת היירוט (אם כי במציאות ברוב המקרים הטווחים רחוקים בהרבה, ללא סיכוי לגילוי קשר עין, במיוחד כשבגלל שינוי הגובה המהיר כמעט ולא קיים הקטע של פסי ההתאבכות הלבנים מאחורי המטוסים). נסו לדמיין שהמיורטים הרבה יותר גבוהים מבתמונה והמיירטים נמצאים בזווית גבוהה של טיפוס.
לקוח מכאן:
http://commons.wikimedia.org/wiki/F...ST-90-05759.jpg



כמטרה ניסינו לשבור שיאי מהירות ואישית הגעתי פעם אחת ל 2.35 מאך. בגובה 50,000 רגל (המגבלה שהיתה לנו) השמים כבר כחולים כהים, דומים למה שמוצג בצילום. מרגישים כמו אסטרונאוט. ביום עם ראות טובה ניתן להבחין בכך שכדה"א אינו שטוח. הטווח לאופק יכול לעבור את ה 500 ק"מ. קל לראות את כל שטחן של המדינות שמסביב ואף מעבר להן.

באמצע מאי, בעקבות הערכה אודות גיחת צילום צפויה של המיג 25, פרסה הטייסת צוות כוננות לש"ת שארם-א-שייך.
המוביל היה ספקטור עם מנוף. במטוס השני – שקי ואני.
תמונה עם צוותי הגף הטכני במצבי כוננות שונים (ניתן להבחין באחד מטילי ה"לביד" בתמונה הימנית):



קרדיט: התמונה הימנית, וגם השמלית תחתונה, הגיעו אלי בשנה האחרונה מרפי רגב (גרבוביצקי). שתי העליונות בצד שמאל צולמו במצלמתי (את שקי צילמתי מהתא בעת שהתאפשר).

16/5/1972
בתשע בבוקר אנחנו בכוננות "מיידי" במטוסים ויש סירנת הזנקה. מקבלים הוראת הזנקה, מניעים וממריאים. מודיעים שיש מטרה ומפנים אותנו למפגש.
לפנינו כבר הזניקו את צוות הכוננות של טייסת 119, שהיו בכוננות שיגרתית ברפידים. איתם מתבצע יירוט סביר וקנטורג'י אף משגר טיל שאינו פוגע.
אותנו מזניקים יחסית באיחור ויחד עם בעיות תקשורת וחוסר יוזמה מצד הבקר לא ניתן להתחיל את היירוט כנדרש.
בסוף מקבלים את האישור ללכת "למפגש" ומשליכים נתיקים. כיוון שאנחנו בפניה קלה אני מסוגל להבחין בנתיקים המתגלגלים כלפי מטה, עם זרזיפי דלק, לכיוון הרי סנטה קטרינה החומים כהים, כשמשני הצדדים – המזלג שיוצרים מפרץ סואץ ומפרץ אילת הכחולים. מראה מיוחד ומהפנט אך בפחות משניה צריך להסיט את המבט כלפי פנים ולהיערך לקבלת נתוני היירוט מהבקר.
הנתונים אינם מדוייקים ומסתבר שלא יהיה ניתן לבצע את היירוט כפי הנדרש (הגעה ל"הד און" בזמן). במערכת השליטה בחיל האויר מתקבלת החלטה להכניס אותנו למצרים כדי לנסות לתפוס אותם בעת שיחזרו צפונה והבקר מודיע לנו לפנות מערבה.
גובה 45,000 רגל ורועי מנוף מתחיל להרגיש לא טוב. הוא בודק את מחווני הטיסה ומגלה שאין דיחוס בתא, דבר שמחייב מיידית ירידה לגובה 10,000 רגל. ספקטור עוד מנסה להמשיך אבל משתכנע שאין טעם, מנמיך ל 20,000 רגל ונותר מאחור. שקי ואני חודרים עד כמעט קו הנילוס ומופנים דרומה.

מפת הנתיב שבוצע:



כל אותו זמן לא מועברים לנו נתונים ואף לא את הגובה של המטרה. אני ממשיך לחפש במכ"מ בהגבהה של מטרה בגובה רב ומסתבר שגם שקי שקוע בחיפוש במסך המכ"ם ולכן מחמיץ את פס ההתעבות שהחל המיג "לצייר" בעת שהנמיך. כאן בא הדיווח של ספקטור שהוא מבחין בפס ההתעבות. שקי מביט החוצה ורואה את המיג מולינו ב"הד און" מושלם אבל בטווח קרוב של פחות מ 20 ק"מ. לא ניתן להספיק דבר, עניין של שניות (שני המטוסים מעל המאך) ואנחנו חולפים כשהוא מעלינו לא יותר מ 2,000 רגל, כמו מטוס בהקפה לקראת נחיתה למישהו שמביט מהקרקע. ענק וכסוף. מתוסכלים ועם מעט דלק אנחנו פונים חזרה לנחיתה בשארם ומקבלים מהבקר דיווח שמטוסי מיג 19 הוזנקו ליירט אותנו. במכ"ם לא ניתן להבחין בהם וכל הזמן אנחנו מפילים כנף לאחד הצדדים כדי לנסות לגלות אותם בעין. עוברים בקשר למגדל הפיקוח והוא מודיע לנו להמתין כיוון שהגיעו מטוסים מהצפון לתירגול תקיפה על הבסיס. לא עוזר לנו שאנחנו מודיעים שאנחנו קצרים מאוד בדלק עד ששקי מאיים שאם לא נקבל נחיתה מיידית – אנחנו ניאלץ לנטוש והדבר ייזקף לאשמתו. רק אז השתכנע, פינה את התוקפים שמסביבו ואישר לנו לנחות.
מייד מבצעים תחקיר, מעלים על הכתב ושולחים בטלפרינטר.

קישור לדף התחקיר:
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...15/50094709.jpg

כיוון שהדף מעט קשה לקריאה, הדפסתי את הכתוב:



ניתן בקלות להבחין בתסכול.
בתחקיר עם שתי יחידות הבקרה (511 ליד רפידים ו 528 ליד שארם) הסתבר שהיתה להם בעיה לראות גם אותנו וגם את המטרה בו זמנית. ולכן לא סופקו נתוני טווח וכיוון אל המטרה בקצב הנדרש ליירוט כזה.

למחרת התפרסמה הידיעה הבאה (בטעות כתבו שם "מיג 23" במקום "מיג 25" וגם לא צרפו את התמונה הנכונה):



ובמטוס שחזר לטייסת להחלפה נמצא הפתק שהשאיר אחד המכונאים (שוורץ) כדי לעדכן את חבריו בחצרים:



מסתבר שלאור היירוטים האלה, הסובייטים הבינו את נחישותה וכוונותיה הרציניות של ישראל להפיל מטוס צילום שיחדור לגבולותיה ושבפעם הבאה הדבר עלול לקרות ולכן טיסות הצילום פסקו.

ב 29/5/1972 מתבצע תרגיל חימוש גדול ("פלדה קרה") המדמה יום קרבות. המטוסים מחומשים בפצצות, כאילו החלה מלחמה. צוותי האוויר מסיעים את המטוסים לעבר עמדת חניה במקום מרוחק. שם פורקים אותם וחוזר חלילה.

מקרבים את החימוש:



תולים:



אחרי הסעה המדמה טיסה מגיעים לעמדת הפירוק:



נערכים לפירוק:



ומפרקים:



כך זה נראה מהאויר (שריאל שטילר העביר לי שתיים מתוך התמונות הבאות. כל הקודמות מהתרגיל, והשלישית מהאויר, קיבלתי מאולפן הוידאו של ביה"ס לטיסה):







מרענן וייס ומאולפן וידאו ביס"ט קיבלתי תמונות מתרגיל זהה שבוצע אחרי מלחמת יוה"כ (25/11/1974). אני מנצל את ההזדמנות להוסיפם לכאן (לפי תנוחת המצולמים, אני מניח שמדובר בקטע של הפסקה שבא לדמות את זמן הטיסה עד למטרות).
ציטוט מתגובותיו של חיים זלינגר בעקבות העלאת התמונות בפייסבוק (להערכתו של חיים, התמונות מהאויר הינן כבר של התרגיל השני שהיה באותו עניין. קדם לו תרגיל ראשון ולאור הלקחים בוצע תרגיל נוסף):
בעקבות התמונות מהתרגיל הראשון :
"אני זוכר 2 אירועים בהם המטוסים עמדו כך בליין. שני סבבי חימוש גדולים המדמים יום קרבות עם השלכת פצצות. שניים כשנה לפני המלחמה ואחד כשנה לאחר המלחמה. את הראשון חוויתי בהיותי חמש מטוסים בדת"ק 5 ואת השני חוויתי כמ"ע חימוש במוסך קורנס וכמפקד צוות פרוק הפצצות מהמטוסים".
בעקבות התמונות מהתרגיל שאחרי המלחמה:
"הייתי מ"ע חימוש במוסך קורנס והשתתפתי בתרגיל כמפקד הליין בפירוק החימוש מהמטוסים ונעילתו על עגלות ההובלה להחזרה לחימוש חוזר בטייסת. זכיתי (ללא מרכאות) להשתתף בתרגיל זה משני עברי המתרס. כל אנשי תחזוקה שהשתתפו בתרגיל, הן כתגבור בטייסת והן בפירוק החימוש ונעילתו על עגלות ההובלה (העגלות נראות פזורות לפני המטוסים) ולקחו חלק בעזרה לחימוש המטוסים במלחמה, הוכשרו אצלנו בטייסת על ידי כתפקיד נוסף שלי במחלקה (אחראי על מערך ההדרכה המחלקתי) והוכנו לתת מענה בזמן אמת ואכן "סיפקו את הסחורה" ובגדול במלחמה ובתרגילים אלו. כבוד, כבוד, כבוד לטייסת תחזוקה"





אחי, בנצי, ששירת כטכנאי אלקטרוניקה במוסך גף מערכות (תיקון טייס אוטומטי, גם של הקורנס) באיזור התרגיל, ראה את ההתקהלות ובא לבקר אותי (בתקופה שהתמונה צולמה שרתנו בבסיס ארבעה אחים). בתמונה רואים גם את נחומי בתא הטייס, עומד להחזיר את המטוס לטייסת (את הנווט המטפס אינני מזהה):



ותמונה נוספת שקיבלתי משריאל לגבי התרגיל האחרון:



בתרגיל האחרון המוצג כאן ניתן לראות שהזנב כבר צבוע (כולו נצבע בכתום) ועליו סמל הטייסת. וגם המספרים הינם מסדרת ה 200 לעומת סדרת ה 100 בתרגיל הראשון (המטוסים החדשים שהגיעו, החל מבלוק 49, קיבלו את הקידומת 2 בספרת המאות). אגב, הצביעה של הזנבות בכתום בוצעה כחודש לאחר התרגיל הראשון, לאור החלטתו של ספקטור להקל על השיוך הטייסתי בעת הצטרפות מטוסים באויר. גם שאר הטייסות צבעו את זנבותיהם בעקבות המלצה זו, כל אחת לפי הצבעים שבחרה.

ב 21/6/1972 מבצעת הטייסת לראשונה הפצצה אוירית מבצעית.
חיל האויר מגיב באופן מסיבי לפעילות המחבלים הפלסטיניים מגבול הלבנון, פעילות שכללה ירי רקטות, מיקוש וחדירות לשטח ישראל.
בתגובה לתקיפת אוטובוס מטיילים באיזור החרמון יורדת לטייסת פקודת "קלח 93" (סה"כ השתתפו בה 32 מטוסים מהטייסות השונות)
הטייסת מוציאה רביעיה להפצצת מטרות צפונית מזרחית לחצביה:



הפצצות פוגעות במטרות וגורמות לנזק רב:



באותו יום בוצע גם מארב של סיירת מטכ"ל לקבוצת קצינים סורים ולבנונים שסיירה לאורך הגבול באיזור דמייה. בפעולה זו נישבו חמישה קצינים סורים בכירים, קצין ושלושה חיילים לבנונים (וכן נהרגו חמישה חיילים לבנונים). פעולה זו בוצעה כדי לזרז את שחרור הטייסים השבויים בסוריה (שהוחזרו ביוני 1973).

בעיתונות למחרת:





האיור שהוספתי בצד ימין – של יוסי קמאי ז"ל. ספקטור/שמואלי מובילים (אין לי את שאר פירטי המבנה).

לאחת הטייסות שהשתתפה בהפצצה היתה תקלה במיקום הפגיעה של חלק מהפצצות וכתוצאה ממנה נפגעו גם אזרחים.



התהיה הרשומה באלבום הטייסת הינה בדבר נתוני החימוש המוכנסים למחשב ההפצצה (בעיית הקידומת למיקום התחלת שיחרור הפצצות כדי שהפצצה המרכזית תיפול במטרה או בעיית נתונים אוירודינמיים של הפצצות).

ב 27/6/1972 הטייסת משתתפת בתרגול יום קרב. התירגול כולל גם הפלות מסוקים.



הנווט רועי מנוף, שבאותו ערב התחתן עם רותי, משתתף בשני המטסים ולימים יזכור היטב את הנחיית הבטיחות עם האזהרה לא להתקרב מידי אל המסוקים ומעליהם כיוון שהם עלולים ליפול מהסליפסטרים (האויר היוצא מהמנועים) של הקורנס. יחד עם אגוזי הם יפילו כך את שני המסוקים, האחרונים מתוך חמישה, נושאי הקומנדו המצריים, לאחר שבהפלת שלושת המסוקים הראשונים נגמרה להם תחמושת התותח ורועי הנחה את אגוזי לעבור מעליהם עם המבער.

6/7/1972 – פיקניק עליז וספורטיבי בפארק באשקלון.
מתחילים בהתעמלות המונית, משחקים קבוצתיים ותחרויות כדור עף וכדורגל כשביניהם כל קבוצה מעלה את המוראל אם ע"י פירמידה ואם ע"י שירה. נמשך בארוחת צהריים ורחצה בים.



בערב – קומזיץ עם אוכל כיד המלך. שירה בציבור בניצוחו של ניסן הכהן הברון, תוכנית בידור של הגף הטכני וסיפורי ותיקי הטייסת ומקימיה. את הוותיקים הזמין ספקטור להשתתף לאורך כל אותו יום.
בתמונה שמאלית עליונה – טרנר שהיה מפקד הטייסת בתקופת מלחמת ששת הימים. בשמאלית תחתונה – יצחק (צחיק) יבנה, שפיקד על הטייסת בגילגולה הראשון (ספיטפיירים) לפני למעלה משישים שנים (1953) וממשיך ללוות את הטייסת, גם כיום, כשהוא כבר בן למעלה מ 90.



התמונה הבאה צולמה במסדר הכנפיים ב 15/7/1972. אמנם ללא מטוסי טייסת 107 אבל שווה חשיפה (כדי לראות מה היה פעם...).



ב 25/7/1972 ערב טייסת באשקלון. אומצנו (בזכותו של ג'ימי) ע"י בעלים של גן ארועים (שבתמורה חש גאווה עצומה וגם קיבל את תמונת ששת המטוסים הראשונים שצולמו מהאויר ביום פתיחת הטייסת).
בתמונות (מימין למעלה ובכוון השעון):
נפרדים מסמ"ט א', אורי שחר, שעוזב אותנו לטובת פיקוד על השלב הבסיסי בביה"ס לטיסה. כולנו חותמים על התמונה עם ההקדשה שהוא מקבל.
המארח עם "צמרת הפיקוד" של הטייסת.
יוסי קמאי מקבל מתנה לאחר שבמזל טוב נולד לו בן נוסף (כעת אב לארז ולאלון).
בעת הריקודים, לצלילי תזמורת הבסיס, המכונאים נושאים על כתפיהם את גילוץ בעל היד השבורה.



ולבסוף – צילום קבוצתי:

לטייסת מגיעים שלושה טייסים: גיל חוטר ישי, דובי יפה וגל דוד.

ב 21/8/1972 הטייסת מבצעת פריסת אימונים לש"ת אופיר (שארם א שייך). מנצלים את ההזדמנות לבקר בבסיס חיל הים. בערב קומזיץ ורחצה לילית.



ב 25/8/1972 ערב מאכלים על גג הבית של ספקטור בשיכון המשפחות. משתתפים קציני הטייסת ובנות הזוג. לאחר מכן משתרעים על מזרונים בתוך הבית לשעתיים וחצי של בדיחות, בניצוחו של גל, המגלגל את כולנו מצחוק.

ב 5/9/1972 בלילה רצחו המחבלים, חברי ארגון "ספטמבר השחור" את 11 ספורטאינו באולימפיאדת מינכן.



כעבור שלושה ימים, ב 8/9/1972 באה התגובה. חיל האויר תוקף שבעה בסיסי מחבלים ביום שישי אחה"צ ובלילה (ערב ראש השנה).
הבסיסים שהותקפו היו גם בסוריה וגם בלבנון. טייסת 107 תוקפת בסוריה, ליד סווידא.
עשרות מחבלים נהרגו באותן תקיפות.
תקיפה זו היא ראשונה בסידרת תקיפות שאותן מבצע חיל האויר בשתי מדינות אלו כתוצאה מהפעילות החבלנית העויינת שהתגברה בזמן האחרון וששיאה הגיעה ברצח מינכן. בפעילות זו חיל הים מטביע ספינת מחבלים.

מיקום התקיפה של טייסת 107:



במסגרת אותו יום (יום שבת, ראש השנה) מגיחה רביעיית סוחוי לתקוף בגולן. שלושה מתוך ארבעת המטוסים מופלים, ביניהם גם מפקד טייסת מטוסי הסוחוי. הרביעי מצליח לחזור כשהוא פגוע.




ובין האימונים, התקיפות המבצעיות והפעילויות ה"שגרתיות" בטייסת (הדרכות, ממלאי תפקידים וכד') ישנם גם דברים שאינם בשיגרה.
למשל, להפריח את השממה שמסביב לטייסת (הטייסת שוכנת בקצה המרוחק של הבסיס ומסביבה 360 מעלות של מדבר).



כמו כן משתתפים בפעילויות במסגרת הבסיס. יום ספורט צוות אויר הוא אחד מהם. משחק הכדור עף היה המהנה ביותר למרות שלא תמיד ניצחנו.



בתמונה הקטנה למעלה: ידידי מיכה אורן לא סולח לי עד היום על כך שניצחתי אותו בריצה. בעיקר הוא נפגע מכך שרצתי עם... נעלי בית.

14/9/1972 - מטוסים חדישים עם שיפורים נוספים ממשיכים להגיע לטייסת. מגיע המטוס הראשון עם כנפונים (SLATS) המאפשרים שיפור עצום ביכולת התמרון של המטוס. מתוך ספרו של שלמה אלוני:



ובסוף החודש – במקום ערב טייסת מתבצע ליל ספורט הכולל תחרויות בין גף טיסה לגף הטכני.

ב 29/10/1972 חוליה של "ספטמבר השחור" חוטפת מטוס לופטהאנזה ודורשת את שחרורם של שלושת המחבלים שנתפסו באירוע של רצח הספורטאים.
הממשלה הגרמנית נעתרת מיידית ומשחררת את השלושה.
למחרת, ב 30/10/1972, חיל האויר מבצע את פקודת "דוגמן 10". הפקודה אמנם ניתנת לפני שחרור המחבלים אולם כיוון שהיא מבוצעת למחרת שחרורם, כולם סבורים שהפעולה באה בעקבות השחרור.
107 תוקפת עם רביעיית מטוסים מחנה מחבלים הנמצא צפונית לדמשק באיזור המוגן בצפיפות בטילים ובתותחים נגד מטוסים.
התקיפה מתבצעת מוקדם בבוקר.
הצוותים: ספקטור/מנוף, מוסט/יערי, גורדון/אורן, שקי/רגב.



מאלבום הטייסת: "טיסה יפה מאין כמוה, לאחר ניווט של כחצי שעה בים, חוצים חוף צפונית לביירות ב"רביירה" הלבנונית, מטפסים על הרי הלבנון המושלגים, חודרים לסוריה ותוקפים בסיסי פח"ע כ 7 ק"מ צפונית לדמשק. הכל בטיסה נמוכה וביעף חטף מבצעי ובאמ"ט (איזור מוגן טילים). יש לציין שההגעה בזמ"מ, הפגיעות מדוייקות וכל הפצצות השתחררו. בצהריים באה תגובה סורית – הפגזת ארטילריה שכתוצאה ממנה נפצע קשה מ"פ מ"אגוז". טייסת 69 תוקפת שוב בחמש אחה"צ בנקודה שעל הגבול הצפוני בין סוריה ולבנון. הסורים מחזיקים במשך היום "ארמדות" באויר, לפעמים יותר מארבע רביעיות, אולם מזה לא מתפתח דבר."
הסורים (והמחבלים) כנראה לא ציפו לבואינו למקום הזה ובשעה הזו. במשיכה ראינו את את דמשק בקרני האור הראשונות של הבוקר. "פופים" של ירי תותחים נגד מטוסים ואף טיל לא שוגר.
מסתבר שהמחבלים היו עסוקים באותן דקות בהתעמלות בוקר וגם אם ראו את המטוסים הם כנראה הניחו שמדובר במטוסים סוריים אחרת קשה להסביר את כמות הנפגעים הרבה אצלם, כ 165 הרוגים (בעיתון למחרת ציינו "רק" 65 הרוגים).

זו היתה פעם ראשונה שהורכבה מצלמת תקיפה על אחד המטוסים. מדובר במצלמה האמורה לצלם מספר שניות מרגע הלחיצה על כפתור שחרור הפצצות (במטרה לצלם את תוצאות ההפצצה) ואולם, בגלל תקלה, היא החלה לצלם כבר בהרמת מפסק החימוש הראשי (אותו מפעילים, מטעמי בטיחות, רק כאשר מגיעים לשטח אוייב) ולכן התקבלו צילומי נוף לבנוניים (ניתן לראות את תותח המטוס בחלק העליון של הצילום ועד הפצצות והטילים שבחלק האחורי) :



והכתבה מהעיתון:

ב 1/11/1972 הטייסת יוצאת לטיול בן שלושה ימים באיזור הרי חברון ויהודה. הרעיון העקרי של מסלולי הטיול – יישובים יהודיים שהיו בעבר באיזור זה ומקורות המים: חירבת כרמל, חירבת מעון, חירבת סוסיה (שחודשים ספורים קודם לכן נתגלתה רצפת הפסיפס עם מנורת שבעת הקנים שהיתה הוכחה לכך שמדובר בבית כנסת מפואר), גוש עציון, הליכה במסלול נתיבם של הל"ה, חרבת סוסן (ממנו יצאו המרצחים של הל"ה ), בריכות שלמה, סיפוני (צינורות) מים קדומים באיזור בית לחם וסיום בניקבאות המים בירושלים.



9/11/1972 – התחממות בגבול הצפון. חיל האויר תוקף עמדות קדמיות סמוך לגבול רמה"ג. בתגובה – הסורים יורים אש ארטילרית על כוחותינו ולכן חיל האויר מפעיל את "דוגמן 11" – תקיפת סוללת טילי נ"מ מסוג ס.א. 2 ליד שיח מסכין. מדובר בתקיפה ראשונה של סוללת טילי נ"מ מאז סיום מלחמת ההתשה.
בסוללה ישנם 6 טילים, הגדולים מסוגם באותה תקופה ("עמודי חשמל"), והיא נשלטת באמצעות מרכז ניהול אש הנמצא בקרון שמתחת לאנטנות הגילוי/שיגור/עקיבה.
בזירות שלנו הקרון נמצא בתוך בונקר ורק האנטנות נמצאים מעליו.



ספקטור מחליט שאני אהיה הנווט המוביל ולדבריו כל מה שנדרש ממני הוא לנווט באופן מדוייק ("עם השאר אני כבר אסתדר"). יש לציין שבאותה תקופה מחשב הניווט שהיה במטוסים היה יכול להיסחף למיקום כזה שהיה עלול לסכל את היעף ולסכן את המטוסים. הניווט היה קריטי. אני בסך הכל שנה ורבע מסיום קורס טיס וטרם הוסמכתי להיות מוביל בכיר (רביעיה ומעלה) אך לספקטור זה לא משנה. הוא כבר מכיר את הדייקנות שלי ולכן מחליט כך (ציטוט מספרו "חלום בתכלת שחור": " 'יקה', קפדן ודייקן עד כפייתיות").

מיקום הסוללה:



מקבלים את המפות, דפית הנתונים והתצלום אוירי של המטרה:



זמן קצר ביותר לפנינו מתוכננות שתי טייסות נוספות לתקוף את המטרה. אנחנו לומדים את איזור המטרה ומקווים שצורת השדות לא השתנתה בהרבה, דבר שיכול מאוד לעזור באיתור המקום המדוייק. דיברנו בינינו על שדה בצורת האות ע' שאם הוא נשאר בצורתו – נדבר עליו בעת המשיכה של יעף החתף.
הניווט היה קל באופן מפתיע. ברגע המשיכה אני רואה את השדות, מזהה את השדה שדיברנו עליו ומזהה את שאריות העשן במטרה. מודיע לספקטור שקודמינו פגעו בול והעשן יוצא מהמטרה. זה בדיוק מה שהוא רצה לשמוע. הדבר קיצר את משך הזיהוי הנדרש והכניסה היתה כמו באימונים. פגיעות מצויינות של המבנה למרות תקלות חימוש מסויימות. הפעם מצלמת התקיפה עבדה כראוי. ניתן לראות את הפצצות ההולכות ומתרחקות מהמטוס לעבר המטרה. זו היתה ממש כתישה. הסוללה הושמדה וכמה מעשרות חייליה נהרגו.



במהלך היעף יש עלינו ירי "מטורף" של תותחי נ"מ. אלה כבר היו מוכנים לבואינו, בעקבות המטוסים הקודמים שתקפו, וספקטור מחליט לבצע גם יעף צליפה על אחת מסוללות הנ"מ.
הטייסת הוציאה גם זוג לפטרול כנגד מטוסי אוייב אך מסתבר שפטרול זה היה מעט מוקדם. חצי שעה לאחר שהזוג עוזב, טייסת 101 מפילה שני מטוסי מיג 21 (לניר וגונן).



ובעיתון למחרת (והצמדתי שוב תמונה אחת ממצלמת התקיפה):



לשמחתי, לאחר גיחה זו, הובלה בכירה שלי הפכה לשיגרתית. בהמשך השנים, לאחר שהטייסת "התמסדה" התהליך של כשירות להובלה בכירה ארך שנים לא מעטות.


ב 16/11/1972 – רביעיה מהטייסת בהופעה במסדר כנפיים (קורס 69). קריגר ואני מובילים:



ב 20/11/1972 תוקפת רביעיה של הטייסת (גורדון/אורן, פרנס/אראל, שחר/יערי, קריגר/שמואלי) יעד מחבלים סמוך לדמשק.

ב 21/11/1972 – יום של פעילות מבצעית. חיל האויר מפציץ יעדים בעומק סוריה (שני מחנות צבא, שלושה מחנות מחבלים ותחנת מכ"ם).



היעדים שתקפה הטייסת:



ובעיתון למחרת:

20/11/1972. עברה כשנה מאז הוקמה הטייסת. במהלך השנה נוספו אנשים ומטוסים חדשים. הגיע הזמן לצילום קבוצתי.



קישור לתמונה עם השמות:
https://2014-uploaded.fresh.co.il/2...15/51837272.jpg

התחלנו עם 12 מתוכם 5 טייסים ו 7 נווטים. כעת אנחנו כבר 28, מתוכם 19 טייסים ו 9 נווטים (לשני נווטים הופסקו הטיסות בטייסת במהלך השנה). לעומת המצב בהקמה, כעת יש פחות נווטים באופן יחסי ובזכות כך הם טסים יותר (יחסית) וצוברים ניסיון, במיוחד שרובם הגיעו למטוס הקורנס ישר מקורס טיס בעוד שהטייסים כבר הספיקו לטוס ולצבור ניסיון במטוסים קודמים. לעיתים, כשנדרש, טייסים עוברים לטוס במושב האחורי.

רשימת התפקידים של הטסים בטייסת (ולצידה – תמונה של פצצה שהוטלה ביעף קלע והיא בדרך למטרה. מהאימונים שבוצעו באותו חודש):

קישור

זהו יוסי יערי סיים, אפשר להגיב.
נא להגיב רק בהמשך ההודעות של יוסי ולא ביניהן על מנת שרצף המידע יישאר (כלומר מהתגובה שלי ומטה).
אם מישהו מעוניין להגיב להודעה מסויימת נא לציין אותה בתחילת התגובה על מנת שנדע במה מדובר, יוסי יענה על שאלות אבל נא להתאזר בסבלנות - הוא אחד ואנחנו הרבה.

בנימה אישית:
יוסי בחר בנו כפלטפורמה להעלות עוד מסמך היסטורי מרתק, אנחנו זכינו בכבוד הזה.
את כישורי הנווטות שלו ט. 107 מכירה, אבל את יוסי הלבבי והמלא אנרגיה אנחנו מכירים כבר שנים רבות.

תודה לך מקרב לב על היוזמה, התכנון והביצוע!

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

נפלא!
תודה.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

אשכולות מרתקים, בפרט משום שלפני כחודש סיימתי לקרוא את "רם וברור" של ספקטור שמתאר בפירוט בדיוק את התקופה הזו מהזווית שלו. אין ספק שהוא בחר נכון כשהטיל עליך את האחריות לתיעוד והנצחה, אבל אני בטוח שגם הוא לא העלה בדעתו שאתה תמשיך בכך גם לאחר למעלה מארבעים שנה.

בשנים 91'-92' הכרתי מט"ק בפלוגה ח' של גדוד 430 בשם ארז קמאי. האם זהו בנו של קמאי?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ninesouls בשנים 91'-92' הכרתי מט"ק בפלוגה ח' של גדוד 430 בשם ארז קמאי. האם זהו בנו של קמאי?

אכן הבן של קמאי.

היי,

אכן זה אני ארז קמאי מגדוד 430
מי המתעניין

יכול לפנות אלי למייל erez0522336888@gmail.com

יוסי,

עבודה מרשימה

רועי מנוף

תודה רועי.
אין ספק שבגילינו לנוסטלגיה יש עוצמות מיוחדות (במיוחד כשההפרש בין המספרים האישיים שלנו הוא רק 4).