Blue Means Blue: China’s Naval Ambitions

Numerous articles in Chinese state media suggest it has ambitious agenda for its navy.


By Henry Holst
January 07, 2014

In a 2012 article published in The Diplomat, Andrew Erickson and Gabe Collinsclaim “China seeks to develop a ‘blue water’ navy in the years to come—but one that is more ‘regional’ than ‘global’ in nature,” and that China does not intend to challenge U.S. naval hegemony. However, analyzing China’s maritime identity, a concept that will be explained below, and it becomes clear that two major long-term goals of the PLAN’s blue-water modernization are to frequently deploy outside East Asia and challenge U.S. naval dominance on the high seas.

Erickson and Collins cite Chinese naval technological inferiority in areas such as anti-submarine warfare and area-air defense vis-à-vis the U.S. navy as evidence that the PLAN does not intend to challenge U.S. naval hegemony, concluding that such a military imbalance would make any challenge futile. Additionally, Erickson and Collins use the small number of PLAN deployments outside of East Asia as proof that in the future Beijing does not aim to frequently outside its immediate environs.

Erickson and Collins represent a popular trend within the China watcher community; many researchers rely on current PLAN armament modernization areas and recent deployment trends as a basis to predict future PLAN strategic objectives. Yet this methodology ignores the possibility that current PLAN research and development patterns may not predict future PLAN capabilities. China has bypassed generations of military technology hurdles through unorthodox means such as theft and espionage. Moreover, military capabilities are not self-deterministic. Analyzing China’s naval modernization in a purely material perspective and overly relying on current PLAN deployment trends does not provide a useful methodology for predicting future PLAN strategic interests.




המשך:

http://thediplomat.com/2014/01/blue...aval-ambitions/

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

נכתבים בשנים האחרונות בנושא הצי הסיני ותוכניות ההתפשטות אל עבר האוקיינוס ההודי ודרום האוקיינוס השקט... רוב המחקרים הללו מטרתם אחת - להעצים את ממדי האיום כביכול על ארה"ב, להזין בכך את פחדי הציבור ומקבלי ההחלטות האמריקנים ובעיקר להזין הזמנות לקווי הייצור של הקונצרנים הצבאיים הגדולים במציאות עגומה של כלכלה אמריקנית מקרטעת וצמצומים בתקציבי ההגנה. ללא קשר למחקר הספציפי הזה, מעניין ושקול ככל שיהיה, לא אתפלא אם חלק נכבד ממכוני המחקר העצמאיים הללו מוזנים בסיוע כספי מהכיסים העמוקים של תעשיית הנשק האמריקנית.

בפועל הצי האמריקני, אפילו בתצורתו הרצוצה הנוכחית, אפילו לבדו ללא הבריתות האזוריות במזרח אסיה (הקושרות אליו את הציים היפני, הדר"ק, הטיוואני, האוסטרלי, הניו זילנדי, הסינגפורי וכו') חזק עשרות מונים מהצי הסיני כיום או בכל עתיד הנראה לעין בכל קונסטלציה קונבציונלית העולה על הדעת. בטח נמצא איזה אינפוגרמה בגוגל שתראה שהוא גם חזק בהרבה מיתר ציי העולם גם יחד. אווירית הצי וחיל הנחתים לבדן מונות מאות מטוסי קרב מתקדמים ומהוות יחדיו את ח"א השלישי או הרביעי בעוצמתו בעולם, שני אולי רק לחהא"א עצמו מבחינת עוצמה מספרית ובוודאי טכנולוגית. מאז תום מלחמת העולם השנייה ועד היום כמעט 70 שנה לא הייתה אומה אחת שהעזה לקרוא תיגר על שליטתו הצבאית המוחלטת של הצי האמריקני בימים ובאוקיינוסים, בין אם מדובר במשט הדוגיות האירניות במפרץ הפרסי או בצי הסובייטי, שהתקפל עם הזנב בין הרגליים במשבר 1962 עוד בטרם הפליג בכלל.

אבל העיקר שימשיכו לכתוב 10 מאמרים חדשים כל שנה על כך שהדרקון הימי הסיני תכף ממריא מסיפונה של נומ"ט גרוטאה ומשתלט על הפסיפיק. הסינים כבר מזמן הבינו שהרבה יותר קל וזול לעשות את זה דרך שוק האג"חים והשקעות ישירות, מאשר דרך קנה הרובה או תותח המשחתת.

מדובר בכמות המאמרים שמתפרסמים במדיה הסינית שעשויים כאינדיקציה ולהצביע לדעת הכותב על הכוונות הסיניות.
אין המאמר עוסק במה שנכתב במערב.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

נראה לי שסטרונג לא הגיב לשאלה המתודולוגית הנ"ל אלא באופן יותר עקרוני לעניין שעולה שוב ושוב.

שורה תחתונה לדעתי: הכותב של המאמר דנן (שהכרתו את סין כנראה לא עמוקה מדי, וזה תמיד עוזר בכדי לזרוק אמירות לאוויר) מחליף זווית צרה אחת (טכנולוגיה גרידא) בזווית צרה (וגרועה בהרבה) אחרת - ניתוח תקשורתי דל ביותר. בעוד שאריקסון ועמיתיו עושים מחקר מעמיק הוא מסתפק בסקירה שטחית שלא מבינה דבר וחצי דבר באינטרסים של המדיה הסינית בפרסום דברים שכאלה (בין אם באנגלית ובין אם בסינית) תוך התעלמות מלאה מקונטקסט פוליטי, חברתי, כלכלי, בינ"ל, וכמובן - טכנולוגי. בקיצור - קשקוש, ולאו דווקא בגלל המסקנה (אבל גם היא קשקוש, ובייחוד אינה מבינה מה סין צריכה וחותרת להשיג). כנראה שהכותב גם לא מבין את אריקסון ושות' מספיק לעומק, ומתעלם משאלת טווחי הזמן הרלבנטיים לדיון.