28-11-2013, 18:36
|
|
|
חבר מתאריך: 07.04.11
הודעות: 427
|
|
בנגב השקיעו הבריטים רבות בפיתוחם של בארות מים.
רובן בשיפוץ של בארות קיימות ובשימוש,אך גם בניסיון לאתר ולחפור בארות חדשות.
למרבית הבארות ששופצו יש מבנה אחיד: "קדח הבאר" עגול ומדופן ביציקה,"פי הבאר"-יצוק אף הוא מבטון,"פתח השאיבה" הוא חריץ ברוחב של כ 70 ס"מ? מדופן ברלסים מברזל,ומסביב לבאר יש שקתות יצוקות בטון להשקיית עדרים ובהמות.
דוגמאות לבארות כאלה:באר חפיר,ב.מילחאן,ב.מלאגי ועוד.
ככול הנראה סייעו הבריטים לבדואים לשפץ גם בורות מים פרטיים [הבארות בנגב רובן ציבוריות/שבטיות]
וישנן שרידי שימוש בבטון בכול מיני מתקנים ,בורות,בריכות וכ"ד שקדמו ל1948 שלאחריה לא נבנו או שופצו כמעט מתקנים בבטון באר הנגב.
בבארות האנטיליה שברובן כנראה היה זכיין בעל הבהמה שמכר את המים,יש גם עדות לשיפוץ בבטון אך קשה לדעת אם מדובר ביוזמה בריטית או יוזמה מקומית שהשתמשה בחומרים בריטים.
בכול מקרה עפ"י הסיפורים הבדואים,היוזמה הבריטית נתקלה בחשדנות הבדואים והתנגדויות מקומיות שונות
לחלק מהבארות היו כאמור בעלים וזכיינים שהרוויחו כסף ממכירת מימיהם.ובכלל במדבר השליטה על מקורות המים היא דבר חשוב...
אחד הסיפורים המעניינים הוא על באר באזור רביבים שהוקמה במיקום לא הגיוני [ערוץ הזרימה והסחף]
עפ"י המלצת "מומחה" בדואי מקומי בעל אינטרס,הבאר נהרסה בשטפון הראשון.
גם לבריטים היה כנראה אינטרס נסתר בשיפוץ הבארות וזאת כאחד מלקחי מלחמת העולם הראשונה
שבה הבריטים סבלו מאוד מהיעדר מקורות מים מספיקים.
כאמור השולט במים ,שולט במדבר...
|