שלום,
אני מתכנן להגשים חלום ולכבוש את 7 הפסגות הגבוהות ביותר בכל היבשות בעולם.
הבנתי שכבר יש ישראל אחד שעשה את זה, ובאופן כללי מדיי שנה יש מאות מטפסי הרים בכל העולם שעושים את המסע המדהים הזה.

אני בכושר גופני גבוה, ומבחינה פיננסית אני יכול לכסות את עלות הטיול (אני מתכנן לחלק את זה לתקופה של 3שנים, כאשר בכל שנה אני אעשה בממוצע 2 יבשות).

העניין הוא שאין לי ידע בתחום, יכולת הטיפוס לי על הרים - היא ברמה חובבנית (הרי ישראל), עדיין לא יצא לי לטפס על הר שהוא יותר גבוה מהחרמון (2,200 מטרים).

ככה שלפני שאני בכלל מפנטז על האוורסט, מה יהיה עם הקלימנג'רו שהוא "בסך-הכל" 5895 מטרים...?

-אני מאוד אשמח אם מישהו ימליץ לי על ספר בנושא, עם דגש בנוגע לציוד שצריך בשביל הטיפוס.

החשש העיקרי שלי הוא מהציוד המיוחד בחלק מהטיפוסים (לדוגמא יש שלבים רבים בהרים השונים, שנדרש שימוש בחבלים ודוקרנים), החשש נובע מחוסר ידע בתחום.

תודה לכל העוזרים :-)

עזוב "7 הפסגות" וכל מיני שמות מגניבים, קודם נראה אותך שורד את הפסגה הראשונה... בתכל'ס כתבת בעצמך שאין לך כל ידע ונסיון קודם - בתחום של טיפוס טכני שניהם דרושים (MUST) כדי להצליח להתמודד. אני לא אמליץ לך על ספר מסיבה מאוד פשוטה: רוב הספרים הרלוונטיים לטיפוס שכזה מיועדים לאלו שכבר יש להם ניסיון סביר, כל ספר שמתיימר ללמד אותך מההתחלה ועד הסוף על התחום הזה הוא פיקציה לא מקצועית. ולמקרה שלא הבהרתי את עצמי: בתחום הזה, חוסר ניסיון הורג - חד וחלק.

אגב, טיפוס לגבהים מעל 4,000 מטר הוא קשה גם כשלא מדובר בטיפוס טכני מורכב. כשעשיתי את הטרק "אראונד אנפורנה" היומיים עד שיא הגובה (5.4 ק"מ) היו קשים מאוד גם בגלל המחסור החריף בחמצן שקורע לך את הריאות וגם בגלל הטופוגרפיה המאוד קשה (עליות בזוית של 60-70 מעלות) - בתנאים כאלה אתה חייב גם חוסן פסיכולוגי רציני, וזה דבר שלא מביאים מהבית אלא בונים אותו ע"י התמודדות הולכת וגוברת עם אתגרים מהסוג הזה. ולא, מסעות בצבא עם טילים על הגב ממש לא דומים לזה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד עזוב "7 הפסגות" וכל מיני שמות מגניבים, קודם נראה אותך שורד את הפסגה הראשונה... בתכל'ס כתבת בעצמך שאין לך כל ידע ונסיון קודם - בתחום של טיפוס טכני שניהם דרושים (MUST) כדי להצליח להתמודד. אני לא אמליץ לך על ספר מסיבה מאוד פשוטה: רוב הספרים הרלוונטיים לטיפוס שכזה מיועדים לאלו שכבר יש להם ניסיון סביר, כל ספר שמתיימר ללמד אותך מההתחלה ועד הסוף על התחום הזה הוא פיקציה לא מקצועית. ולמקרה שלא הבהרתי את עצמי: בתחום הזה, חוסר ניסיון הורג - חד וחלק. אגב, טיפוס לגבהים מעל 4,000 מטר הוא קשה גם כשלא מדובר בטיפוס טכני מורכב. כשעשיתי את הטרק "אראונד אנפורנה" היומיים עד שיא הגובה (5.4 ק"מ) היו קשים מאוד גם בגלל המחסור החריף בחמצן שקורע לך את הריאות וגם בגלל הטופוגרפיה המאוד קשה (עליות בזוית של 60-70 מעלות) - בתנאים כאלה אתה חייב גם חוסן פסיכולוגי רציני, וזה דבר שלא מביאים מהבית אלא בונים אותו ע"י התמודדות הולכת וגוברת עם אתגרים מהסוג הזה. ולא, מסעות בצבא עם טילים על הגב ממש לא דומים לזה.

היי,
אני מסכים איתך לגמריי שנסיון זה דבר שקודם לכל, וחוסן מנטלי הוא אלמנט קריטי בטיפוס אלפיני.

לאחר שהתייצעתי על הנושא עם דורון הראל (ההישראלי הראשון שכבש את האוורסט, ואת 7 הפסגות הגבוהות בכל היבשות) הוא אמר לי שכדאי להתחיל עם קורס טיפוס באלפים, ומשם פשוט לזרום עם זה...

אני חושב שעם ציוד איכותי, והכנה בסיסית באלפים, אני אהיה מספיק מוכן כדי להתחיל עם המסע.

ההר הראשון שלי כנראה יהיה הקלימנג'רו.

נ.ב

בעניין החוסר חמצן - זה נגזרת של חוסר בציוד מקצועי, למטפסים אלפינים יש מיכלי חמצן מיוחדים, שמאפשרים להם להסתדר גם עם אוויר מאוד דליל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Narion בעניין החוסר חמצן - זה נגזרת של חוסר בציוד מקצועי, למטפסים אלפינים יש מיכלי חמצן מיוחדים, שמאפשרים להם להסתדר גם עם אוויר מאוד דליל.

זה בסדר, אני יודע...

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

שבסופו של דבר לא הצליח להשלים את הטיפוס, עקב חוסר במספק חמצן איכותי (למעשה לא היה לו בכלל).

בשביל להגיע ממחנה 3 לפסגה, חייבים חמצן.

הזוי שיש בכלל מטפסים שהולכים לשם בלי ערכה כזו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Narion בשביל להגיע ממחנה 3 לפסגה, חייבים חמצן. הזוי שיש בכלל מטפסים שהולכים לשם בלי ערכה כזו.

ברמה פיזיולוגית עקרונית, אדם יכול לחיות את כל חייו על פסגת האוורסט בלי מיכלי חמצן: אם נשאיר מחוץ לתמונה גורמים סביבתיים כמו מזג אויר, טמפרטורה, רוחות וכו' - הסתגלות לאחוז חמצן נמוך בגובה רב הוא בסך הכל פונקציה של הסתגלות, הדורשת זמן. משך הזמן הזה משתנה מאדם לאדם ותלוי בגורמים פיזיולוגיים כמו חילוף חומרים, משקל, ספיקת ריאות, ועוד. בפרק הזמן הזה שנקרא "התאקלמות", אחוז כדוריות הדם האדומות בנוזל הדם גדל ביחס ישיר לאחוז החמצן באויר וכן הנשימות עצמן נעשות עמוקות יותר והספקן גדל.

טיפוס אלפיני אל הפסגות הגבוהות ביותר ללא מיכלי חמצן הוא תחום מוכר וידוע, ונתפס מאתגר יותר ברמה הספורטיבית. הבעייתיות בתחום זה היא שהטיפוס ללא מיכלים דורש זמן רב יותר היות וישנה הסתמכות מוחלטת על ההסתגלות הטבעית של הגוף ללא עזרה מלאכותית של מיכלי חמצן דחוס - ומכאן נובע שקיימת בעיה לוגיסטית לא פשוטה לבצע את אותו טיפוס עם יותר משא ופחות זריזות.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי סירפד ברמה פיזיולוגית עקרונית, אדם יכול לחיות את כל חייו על פסגת האוורסט בלי מיכלי חמצן: אם נשאיר מחוץ לתמונה גורמים סביבתיים כמו מזג אויר, טמפרטורה, רוחות וכו' - הסתגלות לאחוז חמצן נמוך בגובה רב הוא בסך הכל פונקציה של הסתגלות, הדורשת זמן. משך הזמן הזה משתנה מאדם לאדם ותלוי בגורמים פיזיולוגיים כמו חילוף חומרים, משקל, ספיקת ריאות, ועוד. בפרק הזמן הזה שנקרא "התאקלמות", אחוז כדוריות הדם האדומות בנוזל הדם גדל ביחס ישיר לאחוז החמצן באויר וכן הנשימות עצמן נעשות עמוקות יותר והספקן גדל. טיפוס אלפיני אל הפסגות הגבוהות ביותר ללא מיכלי חמצן הוא תחום מוכר וידוע, ונתפס מאתגר יותר ברמה הספורטיבית. הבעייתיות בתחום זה היא שהטיפוס ללא מיכלים דורש זמן רב יותר היות וישנה הסתמכות מוחלטת על ההסתגלות הטבעית של הגוף ללא עזרה מלאכותית של מיכלי חמצן דחוס - ומכאן נובע שקיימת בעיה לוגיסטית לא פשוטה לבצע את אותו טיפוס עם יותר משא ופחות זריזות.

אתה צודק, ואגב אני כנראה טעיתי:
רוב הסיכויים שהמטפס שהבאתי את הסרטון שלו הגיע עם ערכת חמצן, אבל היא לא יכולה הייתה לעזור לו כי הוא עדיין היה מאוד רחוק מהפסגה (השימוש בחמצן הוא לזמן מוגבל).

לדורון הראל לקח 40 ימים לכבוש את האוורסט, והוא עשה את זה באמצעות חלוקה של ההר למחנות, והסתגלות הגוף לגבהים.
מבחינה סטטיסטית הרבה יותר אנשים נכשלים להגיע לפסגה או מתים בדרך, מאשר כאלה שמצליחים.
כמו כן, עלות הצטרפות למשלחת כזו נעמדת ב40K דולר.
אז נכון לעכשיו האוורסט לא עומד על הפרק.

מסקרן אותי לדעת אם קיימים מטפסים שהצליחו להגיע לפסגה בזמן מהיר יותר, וללא התמקמות במחנות כל הזמן (דורון מספר בהרצאה שלו, שהוא בעצם כל פעם עלה להקים מחנה בנקודה גבוהה יותר, ולאחר מכן חזר לנקודה תחתונה יותר).

אגב, עכשיו כשחושבים על זה:

כאשר מטפס מגשים את חלומו ומגיע לפסגת האוורסט, פסגה שרק מספר עשרות אנשים בהיסטוריה של המין האנושי הצליחו לכבוש, הוא כנראה מרגיש כמו מלך העולם, ותחושת אושר עילאית.

אך עם זאת, הוא כנראה גם חווה את הפחד הגדול ביותר בחייו, שכן הוא יודע שעכשיו לעשות את כל המסע בדרך למטה - מסע שהוא הרבה יותר מסוכן מהעליה, ואגב רוב המטפסים שמתו עד היום, היו בשלבי ירידה.

פשוט מזעזע.

אני דיי משוכנע שבעתיד הלא רחוק (עניין של עשורים) כבר יהיו כלי טיס שיצליחו להגיע לגבהים הללו, ולחלץ מטפסים, ומקביל תהיה התפתחות קיצונית בציוד המטפסים, והביגוד הטרמי - מה שיהפכו את הכל לקל יותר, ובטוח הרבה יותר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Narion לדורון הראל לקח 40 ימים לכבוש את האוורסט, והוא עשה את זה באמצעות חלוקה של ההר למחנות, והסתגלות הגוף לגבהים. ... מסקרן אותי לדעת אם קיימים מטפסים שהצליחו להגיע לפסגה בזמן מהיר יותר, וללא התמקמות במחנות כל הזמן (דורון מספר בהרצאה שלו, שהוא בעצם כל פעם עלה להקים מחנה בנקודה גבוהה יותר, ולאחר מכן חזר לנקודה תחתונה יותר).

הריטואל של התמקמות ואחריה עליה-שהיה-ירידה רלוונטי לכל סביבה בה קיים מחסור בחמצן. בהשלכה לטרק שאותו עשיתי (שכמובן אינו בר השוואה ברמת המקצועיות והגבהים הרלוונטיים), כאשר הגענו לגובה הרציני עשינו - כמו שמומלץ - עצירה של יום אחד בעיר המחוז של האיזור הגבוה. העצירה תואמה על שבת, וכללה קבלת שבת שמחה וקולנית בחדר האוכל של אחד הגסט האוסים הגדולים במקום. בבוקר יום שבת עשינו טיול קצר אל מנזר טיבטי הממוקם מספר ק"מ העיר וגבוה ממנה בכמה מאות מטרים. לאחר שהיה של שעה ירדנו חזרה, ולראיה עד ליומיים הבאמת גבוהים לא ידוע לי שמישהו סבל מבעיות מיוחדות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Narion מבחינה סטטיסטית הרבה יותר אנשים נכשלים להגיע לפסגה או מתים בדרך, מאשר כאלה שמצליחים. כמו כן, עלות הצטרפות למשלחת כזו נעמדת ב40K דולר. אז נכון לעכשיו האוורסט לא עומד על הפרק. אך עם זאת, הוא כנראה גם חווה את הפחד הגדול ביותר בחייו, שכן הוא יודע שעכשיו לעשות את כל המסע בדרך למטה - מסע שהוא הרבה יותר מסוכן מהעליה, ואגב רוב המטפסים שמתו עד היום, היו בשלבי ירידה. פשוט מזעזע. אני דיי משוכנע שבעתיד הלא רחוק (עניין של עשורים) כבר יהיו כלי טיס שיצליחו להגיע לגבהים הללו, ולחלץ מטפסים, ומקביל תהיה התפתחות קיצונית בציוד המטפסים, והביגוד הטרמי - מה שיהפכו את הכל לקל יותר, ובטוח הרבה יותר.

על כל הנ"ל אני יכול רק לענות במשפט אחד: לך תקרא את הספר "מוות בפסגת האוורסט" של ג'ון קראקוור, ספר בלתי רגיל שמתאר בצורה מאוד אישית וחיה את האסון העיקרי בעונת הטיפוס של 1996, כולל ביקורת על היכולת של אדם פשוט לשים X כסף ולעלות על "ההר" ללא כל ידע מוקדם, תיאור מצמרר של הסופה אליה נקלעו המטפסים והמחיר המזעזע שלה, והחילוץ הגבוה ביותר בהסטוריית התעופה שבוצע ע"י טייס של ח"א הנפאלי שחילץ שני מטפסים פצועים קשה מגובה 6 ק"מ. למזלי, הספר יצא רק שנתיים לפי שטיילתי בנפאל ולכל אורך הטרק יצא לי לנהל שיחות עם תרמילאים אחרים על נושאים שעלו בספר כמו דילמות מקצועיות ומוסריות. באמת מומלץ מכל הלב!

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

כבר שמעתי עליו המון ביקורות טובות.

אגב, שמעתי גם שיצא ספר על מטפס שהגיע לפסגה, אבל לא חישב נכון את שעות הירידה בחזרה, ונתקע על הפסגה בלילה, ועל הדרך גם התחוללה סופת שלגים.

מן הסתם הוא לא יכול היה לשרוד, ואף אחד לא יכול היה לחלץ אותו.

הצליחו ליצור איתו קשר באמצעות מכשיר קשר, וחיברו אותו בטלפון לוויני לאשתו.

הוא דיבר איתה במשך יומיים, ולאחר מכן מת.

בספר מתארים את תמליל כל השיחות, מצמרר (ומדהים...).

האוורסט הוא פשוט הר אכזר.

התרגום של הספר לעברית היה לא רע, אבל אם יש לך את השליטה באנגלית, אני ממליץ לקרוא אותו בשפת המקור. התיאורים של ג'ון קרקאוור היו טובים הרבה יותר באנגלית.
http://books.google.com/books/about...id=Kz06AILPS5IC

מר רוג - כי החיים קצרים מדי לשמות מלאים

דווקא אתה טועה.

יש גבול ליכולת שלך להסתגל לגובה, ככל שאתה עולה הלחץ החלקי של החמצן יורד, והראות שלך יתקשו לספוח אותו לתוך הדם. הריאות שלך גם יתקשו לפנות נוזלים, מה שיפגע בתפקוד שלהן עוד יותר בתוך שעות \ ימים.

הכי גבוה שבני אדם הצליחו להתקיים לאורך זמן זה 6000, מעל 7000+ אתה תתקשה לישון. הגבול המוחלט לא ממש ידוע, אגב.

הבעיה האמתית בגבהים כאלה, היא לא מחלת הגבהים שתקבל או לא, אלא שהתפקוד הפיזי ובעיקר השכלי שלך מתדרדר ככל שאתה מטפס. הסבירות לתאונות מטפסת בצורה מפחידה כשמתחילים לעבור את ה6.

לגבי נשיאת חמצן ומשקל, חמצן אומר שתצטרך לשאת פחות משקל (מהסיבות הלוגיסטיות שציינת), ושתוכל לשאת יותר משקל.

אגב אין ממש קשר בין כושר גופני, להסתגלות לגובה. ברור שעדיף להיות בכושר, אבל זה לא בהכרח אומר שתסתגל יותר טוב.

לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

אֲהוּבָתִי לֹא הָיְתָה בַּמִּלְחָמָה.
הִיא לוֹמֶדֶת הִיסְטוֹרְיָה וְאַהֲבָה
מִגוּפִי, שֶׁהָיָה בִּשְׁתַּים, שָׁלשׁ.

באופן אישי יצא לי לטפס רק הר אחד מעל 6000מטר, כתבתי על זה לפני כמה חודשים.

התחושה על הפסגה היא משכרת, מעין ניצחון מדהים כזה, אבל יש לזה גם המון תופעות לוואי לא נעימות, מחלת גבהים לצורך העניין זו אחת התחושות הפחות נעימות שיצא לי לחוות..

בכל מקרה, תחום הטיפוס הוא מאד רבגוני, מעבר לטכניקת טיפוס על קירות סלעים על כל המשתמע מכך (ידע בקשירות סנפלינג וכו) ישנו עניין הטיפוס על קרחונים שהוא עולם ומלואו בפני עצמו.. איך ללכת על קרח, איך ללכת על שלג, איך להתנהג בסביבה עם חריצים בקרח, איך לטפס קיר מקרח וכו וכו.. זה דורש ציוד בפני עצמו. בנוסף על כל זה תוסיף את עניין הגובה שאתה לא מבין עד כמה הוא משפיע עליך לרעה עד שאתה לא חווה את זה. בגדול מה שאני מנסה לומר, זה שכמו שכתבת, תקח קורסים, תלמד את זה בהדרגה, בין אם זה באירופה, או במזרח או בדרום אמריקה.. זה כן מסוכן, אבל תגלה שהגוף שלנו פשוט מסתגל להכל באופן מדהים.

המון בהצלחה!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Jony-G באופן אישי יצא לי לטפס רק הר אחד מעל 6000מטר, כתבתי על זה לפני כמה חודשים. התחושה על הפסגה היא משכרת, מעין ניצחון מדהים כזה, אבל יש לזה גם המון תופעות לוואי לא נעימות, מחלת גבהים לצורך העניין זו אחת התחושות הפחות נעימות שיצא לי לחוות.. בכל מקרה, תחום הטיפוס הוא מאד רבגוני, מעבר לטכניקת טיפוס על קירות סלעים על כל המשתמע מכך (ידע בקשירות סנפלינג וכו) ישנו עניין הטיפוס על קרחונים שהוא עולם ומלואו בפני עצמו.. איך ללכת על קרח, איך ללכת על שלג, איך להתנהג בסביבה עם חריצים בקרח, איך לטפס קיר מקרח וכו וכו.. זה דורש ציוד בפני עצמו. בנוסף על כל זה תוסיף את עניין הגובה שאתה לא מבין עד כמה הוא משפיע עליך לרעה עד שאתה לא חווה את זה. בגדול מה שאני מנסה לומר, זה שכמו שכתבת, תקח קורסים, תלמד את זה בהדרגה, בין אם זה באירופה, או במזרח או בדרום אמריקה.. זה כן מסוכן, אבל תגלה שהגוף שלנו פשוט מסתגל להכל באופן מדהים. המון בהצלחה!

אחלה יומן מסע...
לקראת יולי 2014 אני טס לשוויץ לקורס טיפוס אלפיני.

בנתיים עדיין לא הצלחתי לגייס חברים :-\

אם אתה מעוניין, צור איתי קשר.

(מדובר בעלות של 2000 יורו, ובתקופת זמן של שבועיים).