15-09-2013, 21:56
|
|
|
חבר מתאריך: 08.12.12
הודעות: 74
|
|
כיכר קדומים ביפו העתיקה ומרכז רפואי אברבאנל בבת ים
עד 1936 יפו העתיקה הייתה עיר מזרח תיכונית טיפוסית לתקופתה - בתיה נבנו בצפיפות כמעט אחד על גבי השני, ודרכיה היו סמטאות צרות שיצרו מבוך לזרים הבאים בהן.
כידוע, דבר הזה השתנה בעקבות המרד הערבי הגדול שהחל באפריל באותה שנה.
יפו הייתה מוקד המרד, נמלה הושבת והאלימות אף החריפה בעקבות ההחלטה של הבריטים להגיב במתן רשות להקים נמל בתל אביב. מן הסימטאות הצרות הגיחו שוב ושוב מפגעים שירו לעבר הכוחות הבריטיים. התוקפים הערבים ניצלו את יתרונם ונמלטו אל תוך העיר הצפופה, שם הבריטים איבדו את דרכם וספגו מכות נוספות ממארבים שהוטמנו להם.
ביוני החליטו השלטונות על מבצע במטרה לאפשר לכוחות השיטור לנוע בבטחה בתוך העיר העתיקה ולהשליט סדר.
ולהבדיל מצבאות מסוימים במזרח התיכון של ימינו הסופגים מעת לעת ביקורת בריטית נוקבת על חוסר פרופורציות, הגישה הבריטית אז לבעיה הייתה הומנית למדי:
השלב הראשון כלל שלושה ימים של מכת אש חזקה ומרוכזת כלפי מקורות האש מן הסימטאות, עד שהירי שתק. מיד לאחריו הושלכו מעל העיר כרוזים הקוראים לתושבים לפנות את האיזור. כבר בבוקר למחרת החלו הבריטים בפריצה לעיר שכללה כניסה לבית, בדיקה שאין נפש חיה, ו....פיצוצו. כך עברו מבית לבית. ההחלטה על ההרס הברוטאלי נועדה לדבר אחד: בסוף היום נפער בתוך יפו העתיקה נתיב רחב לנסיעת משורינים בו הבריטים חשקו. מסלולו עבר מאיזור בית החולים הצרפתי עד לכנסיית סנט פטרוס. כעבור עשרה ימים המשיכו במלאכה ונוצרה דרך נוספת בצורת קשת מצפון לדרום.
ע"פ הנתונים שפורסמו 237 בתים פוצצו בסה"כ, וכך נראתה העיר העתיקה בתום המבצע, שמוכר בשם "מבצע עוגן" בהתאם לצורת הנתיבים שביתרו עתה את יפו:
על המבצע הזה, שיצר את מה שאנחנו מכירים היום כגן הפסגה וכיכר קדומים בתוך העיר העתיקה של יפו (יחד עם עוד קצת תוספת "עיצוב" והרחבה מצידנו לאחר המלחמה ב48) כבר סופר בלא מעט מקומות.
בתמונה למטה ניתן להבחין מצוין בחלקה הדרומי של קשת "העוגן":
אך מה הקשר למרכז הרפואי "אברבאנל" בבת ים?
גורלו של מוסד זה שלוב באופן הדוק עם המאורעות הללו, ועל כך אספר:
קפיצה לאיזור חולון – בת ים
באותן שנים החלו השכונות גרין, מולדת, אגרובנק – שעתידות לימים להיות חלק מחולון, לצוץ ולהתפתח מתוך החולות. תוך כדי מאורעות המרד גם נסתיימה בניית הבתים הראשונים של שכונת קריית עבודה.
שכונות אלו היו נתונות לאיום מתמיד. בעיה חמורה יותר היתה בשכונת בית-וגן (בת ים), שעל תושביה היה לעבור דרך השכונות הדרומיות של יפו על מנת להגיע לתל אביב. לכן, על מנת להגביר את הביטחון הוחלט לסלול כביש בין השכונות בית וגן וקריית עבודה.
לאחר השקעה שכללה תכנון מורכב ועול כספי כבד על התושבים והמוסדות, נסלל ב1936 הכביש. זו הדרך שלימים תחבר את בת ים עם חולון, והיום עוברת על מחלף "דב הוז" מעל נתיבי איילון.
הכביש שיפר את תחושת הביטחון של תושבי שכונות החולות שמדרום ליפו, אך כעבור זמן היכתה אותם תדהמה מכיוון לא צפוי:
כזכור, הבריטים פוצצו 237 בתים ביפו העתיקה –בהם גרו קודם אנשים שהפכו כעת לפליטים.
הסתבר שהממשלה הבריטית החליטה לישב את אותם פליטים ערבים מיפו דווקא על החולות שהפרידו בין חולון לבת ים. המקום שנבחר היה סמוך לכביש המקשר, נראה שמתוך מטרה ל"הפריע לקשר הישיר" בין הישובים.
אנשי הישוב פתחו בלחץ כבד ואינטנסיבי על השלטונות במטרה לבטל את רוע הגזירה, אך הדבר לא צלח להם. הבריטים היו נחושים, בתים נבנו במקום, והערבים התעתדו לגור בהם.
אך המכה לישובי היהודים בחולות התחלפה לבסוף בהקלה, וכך קרה הדבר: כשהגיעו הערבים אל הבתים שהוקמו עבורם, סרבו להכנס אליהם. הסיבה היא שהם תוכננו כך ששכן אחד יכול היה להציץ בנשים שבחצרו של רעהו.
בתים אלו נותרו ריקים.
ומה היה המוצא של הממשלה הבריטית - כיצד החליטו לנצל את אותם בתים מרוחקים שבנו?
כאן ישובץ החלק האחרון בפאזל: בבתים אלו יושבו חולי רוח.
וכך, ממבנים אלו - בהם שוכנו חולים במחלות נפש, צמח בהמשך בשנות ה40 בית החולים לבריאות הנפש, מוסד ששמו המנדטורי היה El qarya el 'arabia, שבשעריו באו חולים ערבים ויהודים.
לאחר קום המדינה שונה שמו של המוסד הזה ל "אברבאנל" והוא עומד היום בבת ים, באותו מקום בו תכננו הבריטים לישב פליטים מיפו:
לסיכום:
מאורעות המרד הערבי מ1936, או ליתר דיוק, אותם ערבים שפתחו במתקפות ירי מיפו העתיקה לעבר הבריטים - הם שציוו לנו את מה שאנחנו מכירים היום ככיכר קדומים וגן הפסגה של יפו העתיקה ובית החולים אברבאנל בבת ים.
לולא היו עושים כך, לא היו הבריטים מפוצצים בתים ביפו, לא היו נפערים בה נתיבים רחבים שבעתיד יהפכו למוקדי תיירות ככיכר וגן, לא היתה נוצרת בעית פליטים ערבים שגרו באותם בתים שפוצצו, לא היו נבנים עבור הפליטים בתים בין חולון לבת ים בהם סירבו לגור, דבר שהוביל לבסוף להושבת חולי רוח במקום ולהקמתו של מוסד בריאות הנפש שלימים יעמוד בבת ים ויקרא אברבאנל.
מקורות:
על מבצע עוגן: "סביב כיכר השעון" – יעקב ינון.
על הבתים בחולות שיועדו לערבים מיפו והפכו לבית חולים: ב"חולות ותל – סיפורה של ההגנה בחולון ומקווה ישראל" עמ' 56-57, הדבר נכתב גם ב"מול עיר עוינת - ספר ההגנה על בת ים" של יוסף אוליצקי.
|